לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פכים קטנים

ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות (רחל שפירא)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2017

המטריקס של פנדורה


השיחה שלה תפסה אותי בשדה התעופה, בתור לבידוק הבטחוני. בגלל שקיץ,
וכל עמישראל ואחותו עמדו בתור שהשתרך לפני ארוך ומתייגע, מתקדם לא מתקדם, היה לי
פנאי ויכולתי לענות. מהמספר יכולתי לראות שהשיחה מגיעה מהאוניברסיטה, אבל לא הכרתי
את השלוחה המדויקת. זיהיתי אותה מיד כשהתחילה לדבר, המזכירה של הועדה, אבל נבהלתי
קצת מהטון. הקול שלה היה דחוס, לחוץ, גבוה באוקטבה מטון הדיבור הבוטח הרגיל שלה,
מתנשף ומהיר. תשמעי, היא אמרה לי. עשיתי טעות. שלחתי לך לא בכוונה מייל שאסור לך
לראות. תמחקי אותו בבקשה בלי לפתוח אותו.


אמרתי לה לא לדאוג. אני אמחק בלי לפתוח. מבחינתה היא יכולה להיות
סמוכה ובטוחה, לא קרה כלום. כאילו לא שלחה לי. עוד המילים יוצאות מדל שפתי אני
תוהה אם אעמוד בהן. מה לעשות. לפתוח או לא לפתוח, זאת השאלה. כעת, אחרי שהרגעתי
אותה, זו הבעיה שלי. הפיתוי אדיר. זו הצצה אל מאחורי הקלעים של תהליך קריטי עבורי.
האם באמת אני מסוגלת למחוק את המייל ולוותר על המידע? אם אקרא אדע מי בעדי ומי
נגדי, ומידע הוא כוח. מצד שני, הבטחתי. מצד שלישי, ממילא אני לא יכולה לפעול בנדון
כי 'לא פתחתי' ואני 'לא יודעת כלום'. ומצד רביעי, היא באמת חושבת שלא אקרא? על מה
את חושבת כשאומרים לך לא לחשוב על פיל. זה מנגנון הישרדותי אנושי. הרי האיסור לאכול מעץ הדעת היתה הדרך המתוחכמת של אלוהים להבטיח שזה העץ היחיד שממנו
האדם יאכל. לתת לבריה הערומה והחלשה שברא כלים להסתדר שם בחוץ, אל מול כל הסכנות
והצרות. יודע אלוהים נפש בהמתו, שאם אומרים לה לא לפתוח את הקופסה, זה הדבר הראשון
שתעשה. רק להציץ, כמובן, ובינתיים כל הצרות מתחמקות מן הקופסה, אבל גם התקווה. לו הברירה בידי, תמיד אבחר בגלולה האדומה. משעמם להסתובב בגן העדן של השוטים, ערומים וחסרי בינה. אבל הבטחתי, ולכן אקיים?


החלטתי לא להחליט. לשים את כל העניין בצד. נחשוב על זה.


למחרת אני בכנס, מאושרת מהגשם וממזג האוויר הצונן. השיחה ההיא משדה
התעופה מזמזמת לי באחורי ראשי, אבל אני בענייני הכנס. בערב אני נכנסת למייל. אני
מיד מזהה לפי הכותרת את ההודעה ממנה ולא פותחת אותה. עדיין. אחר כך אני רואה את
ההודעה הדחופה, ההיסטרית שמיועדת רק אלי, שכותרתה 'נא למחוק את ההודעה הקודמת'.
אני נכנסת להודעה השניה, זו שמבקשת ממני למחוק. ומיד אני רואה שהמטומטמת שרשרה גם
את ההודעה שצריך למחוק, ומול עיני מתנוססים שמות חברי הועדה שאסור לי לדעת
ושהבטחתי לא לראות.


בחזרה בארץ מתקשר אלי קולגה. אני הרי יודעת מה תפקידו בכוח, אבל לא
'יודעת'. 'השיחה בינינו לא התקיימה' הוא מתחיל. אני מחייכת. שפתי חתומות, אני
מבטיחה לו.



Veronique Paquereau, Un si doux complice
נכתב על ידי , 4/9/2017 00:25  
102 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-15/9/2017 10:03



Avatarכינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 50 פלוס , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכמו מניפה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כמו מניפה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ