לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


בלוג על צלמת שרצתה להיות מלכת הג'ונגל

Avatarכינוי: 

בת: 23

MSN: 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

הפרעת האכילה שלי


[Lost in the Echo\Linkin Park]

מי שמכיר את הבלוג שלי וזו לא הפעם הראשונה שהוא נמצא בו
יודע שלאורך השנים הבלוג צבר הרבה פופולריות וכניסות
בין היתר פורסמו כמה כתבות עליו בעיתונות והיה כבר בלתי אפשרי
להסתיר את הדבר הזה מההורים שלי
(במיוחד לאחר שכבר זיהו אותם מהבלוג
או אותי בנוכחותם. מביך ביותר)
ובעקבות זה שמשפחה, מכרים, שכנים, מורים וכד' קוראים לי בבלוג
החלטתי למתן את עצמי ולכתוב קצת פחות מהבטן
ויותר מהראש. כלומר, לחשוב אלף פעם מה ההשלכות של מה שאני כותבת.
אף פעם לא רציתי לפגוע באף אחד דרך הכתיבה שלי
או שאצא מדלת הבית והשכנים שלי יסתכלו עליי מוזר
באיזשהו שלב נורא סבלתי מזה שמכירים אותי מהבלוג
כי לא יכולתי ללכת בתל אביב בסבבה שלי כבר וכשהייתי נוסעת באוטובוס
בכל מקום הייתי מרגישה מאוד לא בנוח כי אני יודעת שאנשים מזהים אותי
ואנשים נורא שיפוטיים, יכולים להצביע להתלחשש או לבוא באופן ישיר ולהגיד לך
מה הם חושבים עליך בלי להניד עפעף.
הפואנטה היא שנמאס לי לכתוב מהראש. באלי להגיד מה שבאמת
יושב לי על הלב, גם אם אנשים יזוזו באי נוחות על הכיסא שלהם
זה לא צריך לעניין אותי במיוחד כי אחריי הכל-זה הבלוג שלי, המקלט הקטן
שבניתי במו ידיי ובו אני יכולה לפרוק את כל המפחות נפש הגדולות שלי.
לפני כמה ימים הייתה בערוץ 2 כתבת תחקיר
על בנות ורזון .הערוץ היה דלוק ועשיתי שיעורי בית אבל איכשהו
הקשבתי להכל ולא יכולתי שלא להזדעזע מלשמוע
ילדות קטנות חולמות על רווח בין הרגליים או את עצם העובדה
שבנות לא אוכלות בבית ספר כריך כי זו פאדיחה ואף אחת לא אוכלת 
ונזכרתי בכמה שהסביבה שלך יכולה להשפיע אותך ולהוביל אותך למקומות 
שלא חשבת שתהיה בהם.
קצת רקע כללי: מעולם לא הייתי אנורקסית או בולמית,
אהבתי כל חיי אוכל ברמות קשות
הייתי ילדה מאוד זללנית ותמיד ידעתי לסיים את כל האוכל מהצלחת (פולנים נו מה)
אבל עם השנים הרצון להיות מקובלת ויפה קצת השתלט עליי
והתחלתי מגיל מאוד צעיר להרגיש את תחושת ה"לא מספיק" שבנות רבות חוות;
"לא מספיק יפה, לא מספיק רזה, לא מספיק חכמה"
ואני זוכרת אותי גם בשנותיי הרזות ביותר בחיים תמיד חושבת שאני לא מספיק רזה.
אף פעם לא עשיתי דברים כדי להרעיב את עצמי
אכלתי רוב חיי מכל הבא ליד, וזה כי יש אנשים שפשוט אוהבים אוכל
ולא רואים בזה כתנאי להישרדות
מה שגם הבית ממנו אני באה ידוע בחאפלות ופתיחות שולחן חגיגיות
ככה שמעולם לא החסירו ממני שום דבר והכל היה נורא נגיש.
הכל דיי השתנה כשהכרתי את האקס האחרון שלי.
המערכת יחסים שלנו הייתה פוגענית ופשוט לא בריאה לאף צד
אבל הדבר שהכי מקומם אותי עד היום הייתה היחס שלו כלפיי הגוף שלי.
זת'ומרת שספגתי הרבה ביקורות במהלך כל הקשר שלנו על איך שאני נראית. לדוגמה-שישלי התחלות
של צלוליטיס, על זה שכל השומן הזה בסופו של דבר יישאר שם ולא ילך לשום מקום,
על זה שהוא יכול לצאת עם מי שהוא רוצה ואני צריכה לשמור על הגוף שלי ולהיות סופר כוסיתו וכו' וכו'
באמת שלהיזכר בזה דיי מרתיח אותי, אתם בטח שואלים את עצמכם
" למה לא אמרת כלום?" אז זהו שאמרתי, אני לא בנאדם ששותק אבל 
אני בנאדם שאהבה מבחינתו היא קודש הקודשים ולכן אני עושה ככל שביכולתי
לשמור על היחסים הזוגיים שלי יציבים. מה שגם ישלי חרדת נטישה דיי איומה.
בכל מקרה, אני זוכרת ימים שהיינו הולכים לקולנוע, אני מעלה את ההצעה שאולי נקנה פופקורן
ומקבלת במקום "לא את לא קונה. אני לא אוכל אז את לא אוכלת"
היו עוד כל כך הרבה מקרים אבל מה שהסיפור הזה צריך לבהיר הוא
שאפחד אבל אפחד לא יכול להגיד לך שאת לא יפה, לא טובה מספיק, לא רזה מספיק
בזמנו שקלתי 45 קילו שזה משקל נוצה, הייתי מאוד רזה והיו לי רגעים מאוד קשים עם עצמי
כי הגעתי עם מטען של הפרעת אכילה פסיכולוגית  עוד קודם לכן בחיי
בכיתי הרבה, הרגשתי לא יפה ולא טובה ושישמצב שאחר כך אני נשארת לבד
כי מי ירצה לצאת עם גוש של שומן?
כשנפרדנו והייתי בדיכאון ולא אכלתי הוא אמר לי שמאוד יפה לי ואני צריכה להישאר
ככה כי הבטן שלי ישרה ואין לי בכלל שומן. אתם קולטים?
אל תתנו לאף אחד להוריד אתכם. לא לחבר לא לחברה ובטח שלא לאנשים
שאמורים להיות הכי קרובים אליכם!
כיום אני עדיין לא חיה בשלום עם הגוף שלי
ישלי הרבה מאנצ'ים וקשה לי לשלוט בעצמי כשחבר שלי מבשל כזה מושלם 
הבעיה החדשה היא שאני לא נכנסת פשוט ל90% מהג'ינסים שלי שהיו מידה 32\34
וזה כואב :> כיום אני מידה 36
אבל אני לאט לאט משלימה עם העובדה שזו מי שאני, לטוב ולרע
ושמי שאוהב אותי צריך לקבל אותי. בדיוק ככה
עם קצת יותר שומן, קצת פחות. זה לא באמת משנה
מה שחשוב הוא שאקום בבוקר עם חיוך ואעשה מה שבראש שלי
בלי לתת דין וחשבון לאף אחד
היה נורא קשה לי לכתוב את הפוסט הזה
אבל זה מתישהו היה צריך לצאת ממני
תהיו עדינים בתגובות
ושיהיה לנו סופשבוע מדהים

נכתב על ידי , 17/12/2014 17:54  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של #Java ב-19/12/2014 00:16
 



לדף הבא
דפים:  

2,710,166
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל™Nofi אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ™Nofi ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ