לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2017

אסון יפהפה


הייתה לי תקופה ארוכה ובה הייתי מתקיימת בתוך אין ספור עולמות דמיוניים יותר ודמיוניים פחות. ספרים על גבי ספרים, סיפורים, הריח של הדפים היה טבוע בידיים שלי. 


תמיד האמנתי שאדם הקרא לפחות ספר אחד בחיו, כבר הספיק לחיות יותר פעמים מאשר אדם שמעולם לא אחז בספר. 


אז מה קורה כשאתה בעצמך מתחיל לחיות בסיפור? והשאלה לא אם הסיפור יפה או לא, עצוב או שמח. השאלה היא מה קורה כשאתה כל כך נבלע בסיפור הזה, שאתה שוכח שיש לך מציאות וחיים מעבר? 


וככה נבעלתי בתוך אסון יפהפה. 


בתוך סיפור עם שתי דמויות, אני והמלאך שלי. גן העדן האבוד שלי ופיסת הגהנום הפרטית שלי. 


ואיך בכלל מסבירים שאסון יכול להיות יפהפה? עד עכשיו אין לי תשובה. וכל הסיפור התחיל לפני שנתיים וחצי, או בכלל לפני שש שנים. כבר איבדתי את הספירה ואת הנקודת הזמן הנכונה בה זה התחיל. 


אבל ככה זה היה. איבדתי לחלוטין כל אחיזה שהייתה לי בחיים, כשמהצד השני, הצלחתי לייצב ולפגוע במטרות אותן הצבתי לעצמי. 


להכנס לתוך אסון זה כמעט כל לקחת סיכון מחושב. רק כמעט. כי אתה יודע שזה סיכון, רק שאתה לא באמת מחשב אותו לפני כן. אתה הולך עם הרגש, עם פעימות הלב ועם החמימות העוטפת את כולך כשאתה חושב על האדם השני. 


ויש כל כך הרבה עליות ומורדות. 


כשאת למעלה את מרגישה שאת על גג העולם והאושר שלך ימשך לנצח. 


כשאת למטה את מרגישה שאת צונחת במהירות מסרחחת, אין לך במה להאחז או להטפס ואת מוותרת על האוויר אותו את נושמת.


ושוב למעלה ושוב למטה. בלי סוף. ואף אחד לא יודע למה.


אבל הלב שלך יודע, והוא מזכיר לך בכל פעם מחדש למה זה שווה את זה.


למה כל הכאב שווה את זה. למה כמה שניות בודדות של אושר טהור, שוות לחודשים ארוכים של כאב הקורע לך את הלב מבפנים. ולמה את חיה בהמתנה חסרת סוף שהמלאך שלך יופיע פתאום בדלת, באמצע הלילה, ויאמץ אותך לתוך החיבוק שלו. יעטוף את הכנפיים שלו סביבך ולא יתן לכל העולם לפגוע בך. המלאך המגן שלך חזר. 


ואיך פתאום המלאך המגן שלך מתיר לנוצות בכנפיים שלו לנשור והופך ליצור טמא, כל הטוהר נעלם ואת עדין מביאה למפלצת לחבק אותך, בידיעה שהנה, עוד חץ ספוג ברעל הולך להיות בלב שלך. 


ואת נשארת נאמנה למלאך שלך, כי הסיפור שלכם יפהפה. טהור ונקי. אמיתי. ואת אוהבת אותו בכל סנטימטר של קיומך. 


והמלאך שלך אוהב אותך בחזרה, כי הרי רק בזכותך המפלצת בכלל הצליחה להפוך למלאך. גם אם זה רק לכמה שניות בודדות. 


והאסון היפהפה אליו נכנסת ברצון ובעוז, הורג אותך מבפנים. אבל את מאושרת. כי רק לידו, רק כשאת מסתכלת לתוך הכחול העמוק בעיניים של המלאך שלך, את מאושרת.


ואנשים שואלים איך זה מרגיש לחיות ככה. אבל אין לך תשובות, כי זה כמו שישאלו אותך מה הטעם של המים. לאף אחד אין תשובה לזה אבל כולם יודעים שבלי מים אין חיים. וככה גם את. בלי המלאך השד שלך, גם לך אין חיים. ואין לך סיבה לתת ללב שלך לפעום. ואת גם לא רוצה לחפש סיבות אחרות.


וגברים חסרי פנים מנסים למלא את החלל הנוצר בנפש שלך בכל פעם שהמלאך פורש כנפיים ונעלם, אבל כולם כושלים. כולם נכנסים ויצאים מאותו פס יצור זול המתפעל את העולם שלנו. כולם רודפים אחרי חלומות חומרניים ומטרות כספיות. כולם חוץ מהמלאך שלך. כי המטרה היחידה שלו, היא שתהיי מאושרת. וזו מטרה הדדית של שניכם. וכמה חבל שאיש לא מבין זאת. 


אז כתבם ביחד סיפור מרגש, המותיר את הקורא עם דמעות בעיניים ומחנק בגרון. אבל שכחתם שגם אתם בסיפור הזה.


אבל החלק העצוב, שאתם חיים את הסיפור שכתבתם.


וכמה חבל שהסוף שלו עצוב.

נכתב על ידי Anastasia , 24/4/2017 14:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בואו נעשה סדר בדברים


אני לא זונה שמכורה לסקס. 

ואני לא אחת שלא שמה על אחרים.

 

אני לא פלוצה מצפון תל אביב.

ואני לא חושבת שאף אחד לא מגיע לרמה שלי. 

 

אני לא גדלתי עם מגש של כסף ביד.

ואני לא מצפה שאנשים יעבדו בשבילי ויעשו את מה שאני רוצה.

 

 

אני מישהי שמרגישה פתוחה עם הגוף שלה ועם מי שהיא. לא מתביישת בעצמי. וזה בא אחרי שנים בהן נלחמתי בגוף שלי. אחרי שנים של הפרעות אכילה וכדורים כדי לא למות. 

האנשים שמסביבי חשובים לי, מאוד. ואני אתן להם את היד שלי, לא רק בתור הביטוי. אני אכרות את שלי ואתן להם. 

 

אני גדלתי בדרום הארץ, בשכונה פח עם אנשים עוד יותר פח. לא היו לי הורים שיפקחו על מה עשיתי אחרי הגן או אחרי הלימודים. די גדלתי ברחוב. עם ילדים הגדולים ממני בכמה שנים טובות. לימדו אותי לגנוב וללכת מכות. לימדו אותי לברוח כשרודפים אחריך שוטרים ולקפוץ מעל חומה של שני מטרים בלי בעיה. 

אני מודעת יפה מאוד לעובדה שהרמה שלי נמוכה בהרבה מהרמה של האחרים. אין לי בעיה להגיד שאני טועה כשאני טועה ואין לי בעיה ללכת ולהתנצל. הכבוד העצמי, האגו, הוא לא פקטור אצלי. 

 

גדלתי בלי כלום. כלום. היו תקופות שאוכל לא היה לנו. 

וכל הארון שלי, אלו בגדים יד שניה של אחותי הגדולה. השאר דברים שגנבתי כי לכולם היה ולי לא. וקינאתי. הלכתי לעבוד בתור שוטפת כלים בגיל 14. ועבדתי שם עד לפני שהתגייסתי. משוטפת כלים קידמו אותי למלצרית ואז לברמנית. כנראה כי באמת הייתי טובה והשקעתי. לא כי הראתי את הציצי למנהל הנשוי באושר שהיה לי. מנהל שהיה כמו אבא בשבילי המון פעמים. 

אני שונאת שעושים לי את העבודה. שונאת שמתערבים וחושבים שאשמח לא לעשות כלום ושיעשו בשבילי. תמיד הייתי ה"מנהיגה" בכל משימה שקיבלתי. כבר מהגן. אין דבר כזה שאני יושבת בצד כשהשאר עובדים. וכמובן שאני לא אהנה אם מישהו אחר יעשה בשבילי. כי אז זה לא יהיה שלי. זה יהיה של האדם השני. אני לא לוקחת קרדיט על עבודה שמישהו אחר השקיע בה את הנשמה שלו. 


באמת שאני לא יודעת איזה רושם השארתי כאן על האנשים, אבל כשאני קוראת את הפוסטים של עצמי, אני כועסת על עצמי על איך שאני נשמעת בהם. כנראה שזו רק הכתיבה שלי. ואולי אני שומרת על סגנון כתיבה מסויים המביא את הרושם הזה.

 

אבל בחיי, זו לא אני.

נכתב על ידי Anastasia , 22/4/2017 11:51  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Anastasia ב-24/4/2017 15:07
 



להגיע לשם


מה זה "שם", אני לא באמת יודעת. 

אבל אני יודעת שאני רוצה להגיע לשם.

 

למקום שבו יעריכו אותי ואולי אפילו יקחו ממני דוגמא אישית. 

להיות מישהי, שאליה יפנו את המילים "אני גאה שהיא *** שלי" 

וכמובן שזה מגיע ומתחיל מהדברים הכי קטנים. 

לעשות יותר ולתת יותר ממה שמצפים. 

ולעשות דברים למען אנשים אחרים בלי שהם ידעו, גם זה חלק.

 


 

בעוד חודשיים וחצי תצא ההקצאה הבאה לקורס פיקוד.

אני עדין לא יודעת אם יציעו לי את זה.

ואני עדין חושבת על אם אני באמת רוצה את זה.

אבל זו מטרה קטנה שהצבתי לעצמי, משהו שאני רוצה להגיע אליו.

להגיע לשם.

 



אה כן, אמרתי שאני ג'ינג'ית...

נכתב על ידי Anastasia , 19/4/2017 22:54  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של StoryTeller2017 ב-21/4/2017 14:26
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Anastasia

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnastasia אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anastasia ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ