לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2017

שנה (ויום)


אתמול הייתה בדיוק שנה מהיום שהתגייסתי. הזמן באמת עף. טס ונעלם. 
נשארה עוד שנה ו8 חודשים (פחות יום!) 
אני מרגישה שגם הזמן שנותר לי יעוף ויעלם, ככה, בשניות. 
זה תמיד לחכות לסופ''ש בעוד שבועיים, תמיד לנסות להעביר את ה11 ימים האלה כמה שיותר מהר ולחזור הביתה. 
לפעמים אני אפילו לא עוצרת פשוט להנות מהזמן שם. 
זאת אומרת, אני כן נהנת. ואני אוהבת את מה שאני עושה.
אבל אני שנה בצבא, ויצא לי רק פעם אחת לצאת עם האנשים שאיתי בפלוגה, וגם זה היה בסוף הטירונות לפני חצי שנה. 
אני חושבת שאני צריכה לצאת איתם, לפחות פעם אחת. לאסוף חוויות איתם מחוץ למסגרת של הצבא עצמו. 
אבל הם תמיד נוסעים לאיזו מסיבה בת''א. ואני שונאת את הדברים האלה. מסיבות ורעש, ויותר מידי אלכוהול. 
אולי שווה לי לנסות את זה פעם אחת? 

היום בערב, במוצ''ש אני חוזרת למוצב אחרי 10 ימי גימלים. וגם את הגימלים האלה קיבלתי אחרי שכמעט שברתי את הרגל בסיור צהריים. וואו זה כאב... אבל זה כאב לבדיוק יומיים ואז עבר. ועדין קיבלתי 10 ימים בבית. שזה היה מדהים! 
אני אפילו קצת מתגעגעת אליהם במוצב... חחח בעוד 3 ימים מעכשיו, אני אקלל להם את החיים ואתפלל שהם יתפוצצו וימותו. אבל אני אוהבת אותם, בחיי. 
נכתב על ידי Anastasia , 22/7/2017 12:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תנוח על משכבך בשלום.


"מה זה העגילים האלה?" שאל אותי לפני חמש שנים החבר הכי טוב שלי, בפעם הראשונה שנפגשנו. קצת הסמקתי ושחקתי בעגילי המפרטים שהיו עלי. 
"לינקין פארק." עניתי בחיוך. 
"אוי זוועה. להקה נוראית." הוא ביטל את ההתלהבות שלי.
"לא נכון! השיר שלהם היה כנראה השיר הראשון ששמעתי מתישהו. גדלתי עליהם." אמרתי במצח נחושה והוא פשוט צחק. 

לפני שבע שנים, בכיתי במשך חודש לאמא שלי שאני רוצה כרטיס להופעה האחת והיחידה שהם עשו בארץ. 
"לא. את קטנה מידי ללכת לזה." היא אמרה לי בטון שאומר שאין איפה לנהל כאן דיון בכלל. 
הבטחתי לעצמי שכשאהיה גדולה יותר, אני אלך להופעה שלהם בחו''ל. 

לפני פחות משעה קראתי על המוות שלו. 
"סולן לינקין פארק התאבד בתלייה." 
ואשכרה התחלתי לבכות. לפני זה כמובן היה ההלם, והכרחתי את עצמי לקרוא שוב את הכותרת. ועוד פעם לקינוח. כדי לוודא שקראתי נכון. 
"הולי פאק..." אני ממלמלת לעצמי. 

לפני 10 שנים, הייתי הולכת הביתה מהבית ספר עם החברה הכי טובה, זו שאיתי עוד מהגן, והיינו שומעות את השירים שלהם. ילדות בכיתה ג'. 
היא התלהבה שאחיה הביא לה את הפלאפון הישן שלו כי קנו לו אחד חדש, בפלאפון ההוא היה מקום לבדיוק חמישה שירים. חמשת השירים היו של הלהקה הזו. 

אני מרגישה שחלק מהילדות שלי הרגע מת. 
גדלתי על המוזיקה הזו. אני הרגע שומעת ברמקולים במחשב שלי. 
כשהייתי מתאגרפת, הייתי שמה קבוע את המוזיקה שלהם ברקע ומתאבדת על השק איגרוף. 
כשהייתי מתחרה במקצה ריצה של ה800 מטרים, לא היה אימון אחד שלא הייתי שמה אותם באוזניות ורצה. המטרה - לסיים את המסלול לפני שהשיר נגמר. 

תודה לך על הילדות הטובה בעולם, עם מוטיבציה מפגרת לנצח כל תחרות, להגיע לכל השג אפשרי עם מוזיקה שאיש לא יכול פשוט להמשיך לשבת במקום כשהיא ברקע. 



RIP, Chester Bennington.
נכתב על ידי Anastasia , 20/7/2017 22:14  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Anastasia ב-22/7/2017 12:34
 



זה קרה!


גבר נאה התחיל איתי שיחה. 
גבר שנראה *טוב* מעוניין בי. 
לא סתם עם גוף בנוי ופרצוף שנראה כאילו בעטו בו. לא ננס שבקושי מגיע לי כתף. לא אחד שעיר ושמן שהמושג "טיפוח הגוף" רחוק ממנו שנות אור. 
גבר יפה התחיל התחיל. 

הוא פשוט יפה. אפילו יפהפה. 
הוא 1.90, אבל הוא לא ענק. רזה/מחוטב, שזה המבנה גוף האידיאלי מבחינתי. 
יש לו שיער ארוך. כמה שאני אוהבת גברים עם שיער ארוך. לא סתם ארוך במובן שלא היה לו כוח ללכת לספר חודשיים, אלא ממש ארוך, מגיע לו לבין השכמות. 
יש לו עצמות לחיים גבוהות, פנים קצת מחודדות, אף מחודד ועיניים חומות חתוליות. ואלוהים החיוך שלו.. כמו החיוכים של הדוגמנים האלה לאפטרשייב. 
אין לו לסת גסה או תווי פנים גסים בכלל, ועדין הוא לא בייבי פייס. האמת.. כשראיתי אותו הוא הזכיר לי את לוקי מהסרטים של ת'ור והנוקמים. גם במבנה גוף וגם בפנים.
זה גבר יפה מבחינתי. 

"מפריע לך שאני בת 19?" שאלתי אחרי שגילינו על זה שהוא גדול ממני ב8 שנים.
"לא." ענה לי ואני שחררתי נשימה שלא היה לי מושג שהחזקתי.
"מפריע לך שאני לא מעוניין במערכת יחסים?" שאל אותי בחזרה. 
"לא." עניתי לו והוקל לי אפילו יותר, כי גם אני לא בעד מערכת יחסים.
"מעולה, אז זה יעבוד ביניינו יפה מאוד." אמר לי ולא יכלתי שלא לצחוק.

הוא גרם לי באמת להסתקרן. אשכרה לרצות לדבר איתו מעבר לשיחת חולין. אני רוצה להכיר אותו. 
הסקרנות הזו.. הו אלוהים כמה שהשתוקקתי לשניה הזו שמישהו יגרום לי באמת להסתקרן. 

גבר יפה התחיל איתי. גבר שנראה מדהים התחיל איתי.
בחיי שלא דמיינתי לעצמי שהיום הזה יגיע. 
תמיד יצורים מעוותים ומעוכים היו איכשהו נמשכים אלי. אני מגנט מזורגג עבורם. 
אולי זה למה שמאז שאלכס זרק אותי באדיבות ונחמדות, לא ניסיתי אפילו להיות עם מישהו אחר. כי לא נמשכתי אליהם. לא אהבתי את מה שראיתי. לא רציתי להתקרב אליהם. 
ניסיתי פעם אחת להיות עם מישהו, והגוף שלו הגעיל אותי ברמות שאני לא מסוגלת לתאר. לא שבפנים הוא נראה יותר טוב... 

והפעם אשכרה גבר יפהפה, התעניין בי. 

אלוהים אני מרגישה כאילו אני הבת 13 מלפני 6 שנים, הרגע סימנה V באיזה TO DO LIST מפגר שהיא כתבה. 
"שגבר יפה יתחיל איתי." - V !!! 
אני חושבת שאפילו יכול להיות סיכוי לא רע בכלל שפעם כתבתי משהו בסגנון... 

זה קרה! זה קרה וזה קרה!
זה קרה! זה קרה וזה קרה!
*רוקדת עם חצאית הולה בחדר שלי ומצחקקת כמו חולת נפש*
המממ... אולי אני באמת חולת נפש?
כן, כנראה שיש שם סעיף כזה או אחר. 
נכתב על ידי Anastasia , 19/7/2017 21:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של blogmeister ב-19/7/2017 22:11
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Anastasia

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnastasia אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anastasia ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ