לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2018

מטרה


אני חושבת שאיפשהו בדרך, איבדתי את המטרה שלי. שכחתי מה היא הייתה בכלל מההתחלה. שכחתי את הסיבה. 
"אם יש לך למה, תצליח למצוא כל איך."
משפט שהמ''מ שלי בטירונות היה אומר לנו הרבה. אני חושבת שאלה בכלל משפטים שגובשו והתחזקו בכלל החיילות הלוחמים עם השנים. ועובדה, הם עובדים. 
אבל מה אדם אמור לעשות, כשכבר אין לו תשובה ל"למה"? 

ישבתי עם אמא לכוס קפה וסיגריה לפני כמה ימים, והיא שאלה אותי מה אני רוצה לעשות אחרי שאשתחרר מהצבא, היא לא דיברה על טיול לחו''ל ולעבוד במועדפת. היא דיברה על החיים עצמם. 
חשבתי ממש על השאלה ועל מה אני אענה לה, כשזו שאלה שמטרידה את הראש שלי בכל יום שחולף. ואני לא יודעת מה אני רוצה. אני באמת לא יודעת אם אני בכלל רוצה משהו. 
אני חושבת אחורנית וכמה שאני מצטערת על זה שלא התנהגתי יותר טוב בטירונות, שלא הוכחתי את עצמי חזק יותר. שנתתי לרגשות לתפוס פיקוד. 
הייתי רוצה להיות קצינה, באמת רוצה. להתקדם בסולם הדרגות ואולי אפילו להיות המג''דית האישה השלישית בצה''ל. להיות האישה השלישית ברשימה של נשים שפיקדו על גדוד לוחם. 
אבל עכשיו כשעבר הזמן, כשכבר אין לי את האופציה הזו כי אני חריגת פז''ם, ולא עברתי קורס מ''כים ולא כלום, אני יודעת שהחלום הקטן הזה נופץ.

אני רוצה להתגייס למשטרה אחרי הצבא. להמשיך ללכת עם מדים. להמשיך לתת ולעשות למען המדינה והתושבים שלה. אבל בשביל זה אני קודם כל אצטרך להשלים את התעודת בגרות שלי שלא קיימת, להתחיל לימודי קרימינולוגיה ופסיכולוגיה, ולהוכיח למשטרה שווה לגייס אותי. 
או לפחות להוציא רשיון, ואז להיות בסיורים הרכובים שלהם. 
ואוקיי, כמה זמן נגיד ואני אחזיק שם? שלוש שנים? חמש שנים? עשר שנים? אני אצליח שם לצאת לקצונה? למדתי מהטעויות שלי בצבא, אני אדע ליישם את זה שם. 

ומה עם משפחה משלי? מה עם להכיר מישהו, מישהו רציני, שלא מתעניין רק בסקס ואלכוהול ועד כמה השרירי ידיים שלו מפותחים? מישהו שאוכל להקים איתו בית? 
אני רוצה את זה מתישהו בעתיד, אבל אני גם יודעת שאני לא אהיה אחת מאלה שיתחתנו בגיל 25-27 ויתרוצצו אחרי תינוקות בכל הבית. אני רוצה יותר מזה. 
מעבר לאישה נורמטיבית עפ''י הנורמה החברתית העולמית. 

אז אמרתי את זה לאמא, את זה והרבה מעבר, ואמרתי לה שאולי אני אאמץ ילד בעתיד. אתן לילד חסר בית עתיד טוב יותר. היא הסתכלה עלי בכאב והרגשתי את הכאב הזה פוגע בי במכת עשר טון במרכז החזה וכמעט בכיתי. "אבל מאמא, הוא גם יהיה הנכד שלך." אמרתי לה בלחישה ומבט מושפל והיא רק נאנחה. 

ומה המטרה שלי בכלל? 
אני לא רוצה לחיות חיים חסרי תכלית וחסרי מטרה כמו שיצא לי לראות כל כך הרבה אנשים עושים. 


וזה מה שאמרתי לאמא בסוף. 
שאני לא יודעת. ושזה מפחיד אותי. 
נכתב על ידי Anastasia , 25/4/2018 13:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלושה שבועות


"לילי הצילו!"


"מה קרה???"


"אני בבית. אמצע שבוע ואני בבית."


"ו...?"


"אני לא יודעת מה עושים במצב כזה!"


"לנשום עמוק, להתיישב בספה, רגל על רגל, להדליק טלוויזיה ופשוט לא לעשות כלום."


"אבל אבל..." 


"הכל טוב. לנשום."


"תודה לילי."


 


ככה נשמעה השיחה שהייתה לי היום בבוקר עם החברה הכי טובה שלי.

נכתב על ידי Anastasia , 23/4/2018 10:34  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Anastasia ב-24/4/2018 21:32
 



נשים זה כאב ראש


גברים אני מבינה אתכם.

אתם כולה באים לזיין מישהי בזרימה, שניכם זורמים לזה והכל טוב ויפה.

ואז הפוסטמה מתחילה לפתח אליכם רגשות ולנסות לעשות לכם ריגשי.

 

עד מתי.

 

(* הבחורה מהעצמאות? יאפ. לא תכננתי להיות איתה מעבר ללילה אחד ואז היא התאהבה בי. הלוואי הייתי יכולה להיות גבר הומו לפעמים.)

נכתב על ידי Anastasia , 21/4/2018 23:35  
51 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ורניקה ב-25/4/2018 00:41
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Anastasia

בת: 20



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnastasia אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anastasia ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ