לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2017

סוף תקופה


אני לא סגורה באיזו שנה פתחתי לראשונה בלוג באתר הזה.. אני חושבת שזה היה סביבות 2011 או 2012.


את הבלוג הזה פתחתי ב2014. 


ומאז אני כאן. 


 


יש המון פוסטים שהעברתי לטיוטות, רבים אחרים שמחקתי יום אחרי שפרסמתי אותם, והסטוריה קטנה של 3 ומשהו שנים שעדין נמצאת כאן.


 


לאחרונה אני מוצאת את עצמי מכריחה את עצמי לכתוב. אפילו שכבר כמעט ואף אחד לא קורא כאן. 


ואפילו שזה נדיר שאני בעצמי קוראת באיזשהו בלוג. 


כנראה שאיבדתי עניין. והבלוג הזה כבר לא משמש את המטרה של פעם, של יומן ומקום לפרוק בו.


אני עדין כותבת, כל יום וכמה פעמים ביום האמת, אבל לא כאן. אני מנהלת מחברת קטנה ששם הכל כתוב. 


 


הכרתי דרך המקום הזה אנשים מדהימים, והכרתי את המקום הזה לאנשים אחרים.


 


פעם הייתי מאוד בודדה, ולא היתה אף נשמה אחת שהייתי מדברת איתה. עכשיו זה שונה, ואני כבר לא צריכה את המקום הזה. לא באמת.


פשוט נחמד להזכר פעם ב.. ולכתוב משהו קטן. 


 


אז זהו, כנראה.


 


אני לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה שאכתוב כאן, אבל היא תהיה. אני כמעט לגמרי בטוחה בזה.


 


עד אז, להתראות.

נכתב על ידי Anastasia , 24/9/2017 01:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של TomAlon ב-24/9/2017 06:45
 



חה.


את חושבת שאת מכירה מישהו ואז העולם צוחק לך בפנים.

"חשבת פעם על לשכב איתי?" שאל אותי אתמול.
הגבה שלי התרוממה מעצמה ואחרי כמה שניות עניתי שאני לא נגד, אבל אף פעם לא חשבתי על זה.

הוא הלך. ואז שלח לי הודעה: "אם את רוצה, תני יום ושעה." 
וזה כל כך הרתיח אותי. אלוהים כמה שרציתי לשבור משהו. לנפץ, לרסק ולצרוח תוך כדי.

מאיפה בכלל באה לו המחשבה הזו, מחשבה שלא הייתי מוכנה אליה בשום דרך כזו או אחרת.
ומעבר לכך, זה באמת כל מה שאני? כל מה שאפשר להפיק ממני זה סקס? 

אלוהים כמה שהייתי רוצה לארוז תיק ולנסוע לתיזנאמו. לאיזה לילה או שניים. 

מצחיק. אבל אם לא היינו ברגילה עכשיו, הייתי שולחת הודעה למ''מית שלי ומתחננת לחזור מקוצרת למוצב. 

אני מרגישה פגיעה. וקר לי. 
ובעיקר, יש לי בחילה נוראית שאני לא מצליחה להשתיק.
נכתב על ידי Anastasia , 16/9/2017 21:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Milady. ב-16/9/2017 20:15
 



אהבה של ילדים


הכרנו לפני 4 שנים וקצת.


ה 09.05.2013 זה תאריך שאזכור לתמיד. 


היינו שנינו בסך הכל ילדים. ואהבנו כמו שרק ילדים אוהבים.


גם עכשיו אנחנו ילדים. אפילו שהוא גדול ממני בשנתיים ושבועיים.


אבל אני אשקר אם אני אתיימר להגיד שאני עדין מחפשת בגבר את מה שחיפשתי ורציתי אז. 


רכב לא היה לאף אחד משנינו והמרחק לא הפריע. היינו נפגשים פעם-פעמיים בשבוע ולפעמים יותר. ישר אחרי הבית ספר בלי להחליף בגדים לפני. 


אני הייתי יוצאת איתו ל"דייטים" עם קוקו שנהרס בשיעור ספורט וחולצת בית ספר, והוא עם המדים בזכות הבית ספר הצבאי שלמד בו. 


היינו הולכים לגן שעשועים ומשחקים.


מגניבים נשיקות קטנות אחד לשניה ומתחבקים באמצע הרחוב. 


מעולם לא שתינו. ובתקופה שהייתי איתו גם הפסקתי לעשן. חזרתי אחר כך, אבל זה כבר עניין אחר. 


היינו מחפשים "הרפתקאות" בבתים נטושים וישנים וחוזרים הביתה עד 11 בלילה כמו שההורים קבעו. 


אהבתי אותו. והוא אהב אותי.


וזו הייתה אהבה תמימה כל כך. 


 


אבל אז בגדתי בו. והוא מצא מישהי אחרת. 


רבנו וזה נגמר נורא. 


 


אבל אותם 11 חודשים שהייתי איתו היו מקסימים. 


הסתדרנו טוב ביחד והיינו מרוצים ממנה שיכלנו לתת אחד לשניה. 


 


פעם אחת הוא הפתיע אותי עם זר ורדים. ועוד פעם ככה סתם עם סושי שקנה בדרך. 


אבל המתנה הכי מקסימה שקיבלתי, הייתה בובה קטנה של צ'יבורשקה, שלוותה בנשיקה הכי מתוקה בעולם.


 


הוא היה הראשון שלי במובנים רבים.


הראשון שבגללו חזרתי הביתה אחרי השעה 10 בערב. 


הראשון שהביא לי מתנה.


הראשון שהיה מחזיק אותי בחיבוקים שלו.


הראשון שאהבתי.


והראשון ששכבתי איתו. 


 


ולמה אני נזכרתי בו עכשיו ולמה אני כותבת עליו?


סתם כי יצא לי להיות בעיר שהוא גר בא בפעם הראשונה מאז שנפגשנו. ואודה ואתוודה, שקצת קיוויתי שפתאום יצא לי להתקל בו. הייתי באיזור של הבית שלו. זכרתי מה החלון של החדר שלו ולא יכלתי לעצור את המבט שלי מלרפרף לעבר החלון. 


חשבתי כמה נחמד יהיה לראות אותו אחרי כל הזמן הזה. 


ואולי נחייך ואפילו נגיד שלום אחד לשניה.


אני יודעת שיש לו חברה ואני לא מעוניינת באף אחד ובשום דבר. אז אולי סתם נצליח להזכר בדברים הטובים שהיו ולא בריב ההוא. 


 


אני לא יודעת אם הוא יקרא את זה, או שלא. כנראה שלא.


אבל בכל אופן, להזכר בו גרם לי לחייך. וזה משהו שהיה נורא חסר לי כבר תקופה.


וזה טוב, זה אפילו מעולה, לחייך מזכרונות. 

נכתב על ידי Anastasia , 14/9/2017 19:28  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רק אל תפסיקו לנשום ב-17/9/2017 16:03
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Anastasia

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnastasia אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anastasia ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ