לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

סינמה סיטי


אימון


לו"ז 


הסמלת המלכה שלנו פשוט החליטה סטופ!


הולכים לסינמה סיטי!


 


היא מתחפששת עוד פחות מחודש.


וליוותה אותי אישית מהיום הראשון שלי בטירונות ועד עכשיו בסדיר.


כמעט שנה שלמה איתה, האישה הכי גברת בצה"ל.


 


והיא עומדת להשתחרר לי.


 


קצת נשבר לי הלב.


 


אבל אני רק מאחלת לה את כל ההצלחה האפשרית באזרחות כי מגיע לה. והיא תגיע רחוק ותשאיר חותם בכל מקום שהרגל הקטנה שלה תדרוך בו.


כמו שהיא השאירה חותם בפלוגה שלנו ובלבבות של כולנו.


בחורה מטר ובמבה, עם אישיות ולב בגודל של כל העולם.

נכתב על ידי Anastasia , 24/5/2017 16:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הערצה


אם רק הייתי מצליחה לפתח רגשות כלפיו, אני יודעת שהייתי יכולה להיות מאושרת עכשיו. פשוטו כמשמעו, מאושרת. 
"הבחור מעריץ אותך. לפחות העריץ. היה מוכן להפוך את העולם על קנו עבורך. הוא עבד שעות נוספות רק שתחייכי." גם אמא וגם אחותי אמרו לי את זה אתמול. 
אבל מה אני יכולה לעשות אם לא הרגשתי כלום כלפיו? ריק וחלל מוחלט. 
אם לפחות הייתה שם אמפתיה כלשהי, שאולי יכלה להתפתח לרגש יותר עמוק וחזק. אבל אפילו את האמפתיה הזו לא היה שם. 
אהבתי את ההרגשה שהוא נתן לי. הייתי שמחה להיות איתו, היה לי כיף. חייכתי כל הזמן וצחקתי אפילו מהבדיחות הכי גרועות שלו. והתכוונתי לצחוק הזה, ולחיוכים, ולמצב הרוח הטוב. 
אבל כשהייתי יוצאת מהרכב שלו ועולה הביתה, לא היה נוצר אצלי החשק לראות אותו שוב. לא היה לי את הגעגוע הזה, לא הייתה תשוקה כלפיו. לא עניין אותי אפילו להכנס איתו למיטה. גם לא רציתי. הייתי נמנעת מלישון לצידו, שלא לדבר על זה שלא רציתי לשכב איתו. 
והוא עדין היה מעריץ אותי.
וכל מילימטר בגוף שלו שידר שהוא רוצה אותי, שאהיה שלו. 

ועכשיו אני מרגישה שכל העולם עומד נגדי. שהיה לי משהו טוב ושחררתי את זה בלי לחשוב פעמיים. 
אומרים שאני טיפשה, ומי בכלל מוותר על משהו כזה? אז הינה לכם, אני וויתרתי. כי זה לא היה שלי מההתחלה. לא רציתי גם שזה יהיה שלי. אני לא צריכה את זה. 
טוב לי לבד. עם עצמי ואנוכי. 
רגשות לא מעניינים אותי, זה רחוק ממני. 
והבחור הזה, דווקא לו מגיע את ההכי טוב שאפשר.
כי גם כשניגבתי עליו את הסוליות של הנעליים, כשירקתי לו בפנים והוספתי כאפה מצלצלת לקינוח, הוא עדין כיבד אותי. 
לא העז להשפיל אותי, כשזה היה יכול להיות כל כך פשוט עבורו. 
הוא יצא הכי "גבר" בעולם. 
"זה לא המשחק שלי, אני לא משפיל נשים. לא עומד לי מלעשות את זה." אמר לי, התניע את הרכב ונסע. 
ודווקא זה שהוא כיבד אותי, הכי השפיל אותי. 
כי לא הגיע לי הכבוד הזה. לא הגיע לי ההערצה הזו שלו. 

"הלוואי ותמצא מישהי שתאהב אותך על אמת, לא פחות ממה שאתה תאהב אותה. הלוואי שהיא באמת תרצה להיות איתך בזכות מי שאתה. ושלא תראה בך ריבאונד מסכן כמו שאני ראיתי בך." אמרתי לו את זה רק כמה ימים אחרי שהכל התפוצץ. והתכוונתי לכל מילה. 


כי מישהו שמוכן להוריד את הירח לאהובה שלו, להפוך את העולם על קנו, לא לישון רק כדי שלה תהיה את הפינה הזו אליה היא יכולה לבוא בשעות ההזויות ביותר בלילה, מגיע מישהי שתדע להעריך את זה, מישהי שזה יגרום לה לאושר.
ולא מישהי שזה אפילו לא יזיז לה, שתסתכל על זה במבט עייף ולא תיתן לזה שום יחס כזה או אחר. כמו שאני עשיתי. 
נכתב על ידי Anastasia , 20/5/2017 15:10  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של regularman ב-24/5/2017 16:29
 



"זה לא מה שאין בך, אלא מה שיש בך."


"למה לא?!" העצבים שלי מתחילים לבעור ואני נלחמת בעצמי לדבר בשקט, ברוגע.
"כי את הכי טובה שיש לי. ואני רוצה לקדם אותך יותר כאן, שתהיי הלוחמת הכי טובה שהחטיבה הזו ידעה."
"אז למה שלא תיתני לי להיות המפקדת הכי טובה שהחטיבה הזו ידעה?" אני מתחילה להיות מתוסכלת. כאילו שכל מה שאני עושה זה לחינם. והיא כמו תמיד יודעת בדיוק מה אני חושבת.
"רק שתדעי, לא זה לא לחינם. כי עזבי מפקדים בצד, אבל לוחמים כמוך זה מצרך נדיר. תני לי חייל אחד במחלקה הזו חוץ ממך, שהיה מוכן להחליף מישהו ל4 שעות שמירה, אחרי שהוא בעצמו הרגע חזר מיזומה של 8 שעות, והוא עוד עולה סיור לילה ישר אחרי השמירה הזו שהתנדבת אליה?" היא שואלת אותי עם גבה מורמת ואני צוחקת.
"כאילו שמישהו במחלקה הזו שם לב בכלל שאני עושה את זה כל הזמן! הרוב שם עדין מזלזל בי."
"בדיוק, כי את לא עושה את זה כדי שישימו לב. את פועלת בשקט, מאחורי הקלעים, ואת עושה את זה בדרך מעולה." היא ממשיכה לשכנע אותי, ולהחמיא לי, ואני מרגישה את הסומק מציף את כולי.
"ובכל זאת, למה שלא תתני לי להיות מפקדת טובה? מה אין בי שיש לאחרים?" אני שואלת אותה ישירות בפעם הראשונה, למה אני לא ואחרים כן.
"זה לא מה שאין בך, אלא מה שיש בך. האחרים עושים את זה בשביל שישמו אליהם לב. בשביל שיראו כמה שהם תורמים. בך יש צניעות ושקט, בך יש אהבה אמיתית לחברים שלך ולמקום שבו את נמצאת. אף אחד לא שם לב מה את עושה עבורו, אף אחד לא אומר לך תודה, את לעולם לא מדברת על זה, אבל עושה את זה עם חיוך. כן, את גרועה מאוד בפאן החברתי ולוקח לך נצח ליצור חבר אחד, אבל ברגע שיש לך את החבר הזה, את תתני לו את הלב שלך." היא אומרת ומחייכת, וגם אני מחייכת, אבל רק טיפה. היי, אסור שהיא תשים לב שהעצבים שלי מתחילים להרגע. אני עדין עצבנית! 
"זה לא מעט אגואיסטי מצידך? להשאיר אותי כאן רק כי אני חיילת טובה? רק כי אני עושה שם טוב למחלקה שלך?" אני שואלת ומשלבת את הידיים על החזה.
"זה מאוד אגואיסטי אפילו, מודה. אבל בכל מקום חייב להיות זה שיודע לקדם ולהתקדם, מבלי שיקדמו אותו באופן רשמי. וזו את במקרה הזה. אחותי, את לוחמת בלב ובנפש שלך. את יודעת כמה זה נדיר? להיות חפ''ש זה אולי התפקיד הקשה ביותר במערך הקרבי. לסיים את השירות מבלי שגולת הכותרת שלך תשתנה למשהו שהוא לא 'לוחם', זו משימה מאוד קשה. תראי אותי, אני קצינה, מפקדת מחלקה, אבל מה אני שווה בלי חיילים כמוך? כלום ושום דבר. ברגע שלא יהיה לי אותך ואת שאר החיילים שלי, אני אהיה כלום. אבל את לא. הכוח שלך לא ישתנה לא משנה מי עומד מעליך. כי את לוחמת, זו שתעשה את העבודה השחורה ומישהו אחר יקבל את הקרדיט על זה, אבל בלב שלה היא תדע שהיא זאת שעשתה את זה, והיא תתגאה לספר על זה לחברים בבית, הרבה יותר ממה שזה שקיבל את הקרדיט, יתגאה לספר על זה לתקשורת. כי זו תהיה האמת שלך ולא של אף אחד אחר." היא אומרת לי בחיוך ואני כמעט מתחילה לבכות, לא ציפיתי למילים כאלה והן לחלוטין חיממו את כולי מבפנים. "את הולכת להיות הלוחמת הזו, שחמש שנים אחרי שתשתחררי, אנשים עדין ידברו עליך והשם שלך ישאר לאגדה במקום הזה. תאמיני לי שזה מה שיהיה, כי אני רואה את זה כבר מעכשיו." היא מסיימת את הדברים שלה ואני מחייכת, מהחיוכים האלה שבכלל לא שמת לב שהם פתאום הופיעו על הפנים שלך, אבל אתה נהנה לחייך אותם. 
"אולי את צודקת, אבל אל תצפי ממני לרדת מהרעיון של הפיקוד. אני עוד אחפור לך על זה." אני אומרת לה בחיוך וקמה מהמיטה שלה במוצב, מתקדמת לדלת ושומעת אותה עונה לי שהיא לא מצפה לשום דבר אחר ממני. 

כן, זה קצת מייאש, אני מודה. 
האמת, אני לא יודעת למה אני כ''כ נעולה על פיקוד, מאיפה הרעיון הזה צץ לי בראש פתאום, אבל אני פשוט רוצה. 
כן, יש כאלה שזה מתאים להם הרבה יותר ממה שזה מתאים לי, אני מודעת לזה, אבל זה לא מונע ממני לרצות את זה בכל כוחי. 
ואולי היא באמת צודקת, ואני באמת אהיה מאלה שגם חמש שנים אחרי שהם ישתחררו, עדין ידברו עליהם. ואולי היא טועה ואף אחד לעולם לא יזכור שבכלל הייתי קיימת. אבל כך או כך, טוב לי במקום שבו אני נמצאת, טוב לי ואני לא יודעת כמה אני רוצה לשנות את זה.
אולי אצא לפיקוד, אולי לא, אבל מה שבטוח, זה שאני לעולם לא אתחרט על המסלול אליו בחרתי ללכת ונלחמתי להגיע אליו.

"היא לא תצליח." "היא מעורערת בנפש שלה." "מה זו ההתנהגות הזו שלה?" "היא סתם עוד ילדה בעייתית. לעולם לא תתקדם לשום מקום." "היא נולדה להכשל בחיים." 
אוי כמה פעמים במהלך החיים שלי שמעתי את המילים האלה. ואלוהים כמה אני שומעת את כל זה עד עכשיו.
ולהגיד שזה מציק לי, מעניין אותי? לא. זה רק דוחף אותי קדימה, בוסט אנרגיה מטורף להמשיך הלאה, בפול עוצמה. פול כוח. לעולם לא לוותר. 
אני אוהבת שמזלזלים בי, מתה על זה אפילו. אלה המחמאות הטובות ביותר שאפשר לרצות. כי ככה אתה לא נכנס לאופוריה מסוכנת שיכולה להוביל לשאננות ולהורדה של הרצון להגיע למטרה. לא... המחמאות האלה גורמות לדם לבעבע מרוב זעם, המחמאות האלה גורמות לך לירוק להם בפרצוף ולתת להם להחנק מהאפר שאתה משאיר אחריך כשאתה רץ בקצב מטורף והם לא מצליחים לעמוד בקצב שלך. 

אולי היא צודקת, אבל לא אדע עד שלא אנסה.
אני לא נוטה ללמוד מטעויות של אחרים, אעשה את הטעות בעצמי. ואולי אפילו אחזור עליה שנית רק כדי להיות משוכנעת שזו באמת טעות. 
כן, זה יכול לפגוע בי, ולרוב זה גם פוגע, אבל מה שלא הורג אותך רק מכשל אותך. 




נכתב על ידי Anastasia , 17/5/2017 23:59  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Anastasia ב-19/5/2017 21:08
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Anastasia

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnastasia אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anastasia ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ