לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פתחתי את הבלוג בתור יומן אונלייני. סתם מקום לפרוק את המחשבות והרגשות שלי לגבי התהליך הזה של מציאת בן זוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

3/2017

תחושות בטן


התחלתי לדבר עם מישהו שהכרתי באחת האפליקציות.


נראה טוב, סה"כ ההתכתבות הייתה חביבה והכל נשמע לי תקין.


הגענו לשלב המעבר לטלפון, או יותר נכון "ווצאפ". התכתבנו גם קצת פה ושם, גם נראה לי בסדר. ההתכתבות הייתה יחסית סטנדרטית.


היה רגע אחד שקצת, ממש טיפה, הרים איזה דגל בראש שלי.


הוא כתב לי משהו בבוקר, כשהייתי במשרד. לא זוכרת מה אפילו. קראתי אבל הייתי באמצע שוונג של משהו בעבודה ולא עצרתי רגע לענות. ידעתי שאענה לו די מהר ממילא. אני טובה במולטיטאסקינג ונדיר שלוקח לי זמן לענות (אלא אם אני באמצע משהו בעבודה שאני לא יכולה להפסיק או עם עוד אנשים, ישיבות וכו').


דקה או 2 אחרי זה הוא שלח לי הודעה ששואלת אם אני עסוקה בעבודה ולא יכולה לענות.


משהו בצורה שהוא ניסח את זה/במהירות שהוא שלח את זה טיפ'לה הרגישו לי מוזר. אבל זה היה כל כך מינורי וכל כך חסר משמעות, שלא התייחסתי לזה.


אני אפילו לא יודעת להסביר למה זה בכלל הזיז לי, כי גם אני לפעמים יכולה לשאול שאלה כזו. אולי הניסוח, אולי התזמון שבו הוא שאל...שוב, לא יודעת.


לא חשוב.


 


בכל מקרה המשכנו להתכתב פה ושם ובסוף קבענו שנשוחח בטלפון בערב.


השיחה הייתה משונה ממש.


היא התחילה סטנדרטי בדיבורים על דה והא, ופתאום משום מקום הוא שואל אותי מה חשוב לי בזוגיות, מה למדתי ממערכות יחסים קודמות וכו'. על פניו אחלה שאלות, אבל בטלפון בשיחה ראשונה?


ומפה לשם הוא ענה על השאלה ואמר דברים ששוב, על פניו נשמעו סבירים, על תקשורת ועל לקיחת דברים בפורפורציות ולא לפוצץ קשר על כל דבר קטן. הוא הרחיב די הרבה על זה והמילים של "לא צריך לפוצץ על זה קשר" עלו לא מעט. אז הוא גם זרק שהוא לא מסכים עם זה שאנשים מוותרים אחרי דייט אחד על אפשרות של קשר, ואם יש משיכה צריך לתת עוד צ'אנס.


שוב, משהו בצורה שהוא ניסח את זה, ובתזמון שהוא בחר להגיד את הדברים האלה, התחיל לצלצל לי במאה נורות אזהרה.


הוא דיבר על הנושא הזה במשך דקות ארוכות ולא ירד ממנו, ולאט לאט התחלתי להרגיש שאו שיש לו שם איזה נושא רגשי לא פתור בקטע אחר, או שהוא אובססיבי. ולאט לאט, תוך כדי השיחה (או יותר נכון המונולוג שלו), האפשרות השניה התחילה להרגיש יותר ויותר מתאימה.


 


יכול להיות שאני מגזימה פצצות. יכול להיות שסתם נדמה לי. יכול להיות שזה הכל צירוף מקרים משונה ושהוא סתם הבחור הכי פתוח בעולם. יכול להיות.


אבל יש לי תחושת בטן לא טובה אחרי השיחה הזו. הנושאים שהוא העלה הם נושאים מעניינים וגם אני אוהבת לשוחח עליהם, אבל לא בצורה כזו ולא בשיחת הטלפון הראשונה EVER. חוץ מהנושא של מה שהוא אמר על דייט ראשון. זה הרגיש לי כמעט כמו מישהו שיעשה לי סטוקינג אם אגיד לו שלא מתאים להמשיך.


 


בקיצור, בכל פעם בחודשים האחרונים שהתעלמתי מתחושות הבטן שלי, חטפתי בומבה לפרצוף. הפעם אין לי כוונה לעשות זאת. השאלה היא רק איך נפטרים מבחור שנראה שיש לו קושי עם המילה "לא".


 


בלי קשר לזה, הייתי בדייט רנדומלי עם בחור אתמול. חתיך אבל ללא חיבור רומנטי. אין יותר מדי מה להרחיב בנושא.


 


זה לא יקרה בחיים :/

נכתב על ידי סינגלטונית , 27/3/2017 08:08  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איזה יובש


מזמן לא היה לי רצף של שום דבר אחרי שום דבר כמו בשבוע האחרון.

 

שום שיחה לא מתעוררת, הבודדות (ממש בודדות) שמתחילות - מתות תוך דקה. לאנשים יש יכולת קשב של נמלה על קראק.

חלק מהם נזכרים שהם נשואים/במערכת יחסים פתוחה/פולי-שקר-כלשהו, חלק מודיעים לי שהם היו מתים להיות איתי במיטה עכשיו וחלק חוסמים בגלל שלא עניתי תוך 10 שניות כשאני באמצע יום עבודה.

בחור אחד, אחרי כמה ימים שאנחנו מדברים ניסה באלגנטיות להזמין את עצמו אלי ואז נעלם כשהבין שזה לא יקרה.

בחור אחר עונה לי משפט כל יומיים בממוצע. בשלב הזה אני בעיקר סקרנית כמה זמן אפשר למשוך שיחה אחת.

המשכתי עם פרוייקט הפניה היזומה, שהמשיך באופן עקבי להוכיח לי שזה לא עובד, ואין לבחורה מה לפנות לבחורים.

 

לגבי הבחור ההוא שיצאתי איתו, נתתי לזה 3 ניסיונות. זה לא עבד. לא הייתה שם שום כימיה רומנטית והיה לו ריח נוראי מהפה.

על הנייר הוא בחור מדהים. אבל אני לא יכולה להכריח את עצמי, בניגוד לעצת חלק מהמגיבים פה שנהיו מומחים למערכות יחסים ופסיכולוגיה, ולדעתם אם הוא "בחור טוב" אני אמורה לעצום עיניים ולחשוב על המולדת. כי אסור לי לרצות להמשך לבן הזוג שלי. כי אם אני לא נמשכת לבן אדם, אז אני שטחית ולא יודעת מה גורם למערכת יחסים לעבוד בטווח הארוך.

לכל המתפלצנים על עצמם, הייתי בקשר 9 שנים. אני יודעת יותר טוב מכם איך נראה קשר ארוך טווח בלי משיכה. אתם הנשמות הטובות שהקשבתי להן כשהייתי צעירה, ונשארתי 9 שנים עם גבר כי הוא "בחור טוב", למרות שלא נמשכתי אליו וגם לא ממש התאמנו בשורה התחתונה. חלק עצום מחיי הצעירים נשרף בגלל עצות האחיתופל האלה שקיבלתי בצעירותי.

בסופו של יום פתחתי את הבלוג הזה במטרה לשפוך החוצה את הכאב והתסכול, ובמקרה יצא שצפו לי פה כמה מגיבים שאני מחייכת תמיד כשהם מגיבים. אבל לשיפוטיים אני לא מגיבה יותר. יש לי מספיק מהשיט הזה בחיים הרגילים שלי.

 

זה לא יקרה בחיים :/

 

נכתב על ידי סינגלטונית , 24/3/2017 09:23  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל בוקר בשעה חמש


החברים הקרובים שלי באופן כללי יודעים כמה קשה לי עם הבדידות הזו. אנחנו מדברים על הנושא הזה (בהקשר שלהם, בהקשר שלי, באופן פילוסופי כללי) לא מעט.


כשעצוב לי יותר מהרגיל, אני בוכה להם יותר מהרגיל, אני מתייעצת מה לעשות כשאני מבולבלת וכו'. מן הסתם הכל הדדי, אבל זה לא רלוונטי כרגע.


 


מה שאף אחד לא יודע זה שכל יום בשנה האחרונה, אני מתעוררת בשעה חמש לפנות בוקר עם כאב נוראי באיזור החזה.


כל בוקר בשעה חמש אני מתעוררת כשמשהו צועק לי בתוך הראש "את בחיים לא תמצאי אף אחד. את תמשיכי להתעורר לבד כל בוקר עד שתמותי".


כל בוקר אני פותחת את העיניים, מסתכלת על השעון, רואה את השעה חמש ורוצה לבכות שהמציאות הזו לא משתנה, לא משנה כמה אני מנסה.


 


בחודשים האחרונים זה התחיל לגבות ממני מחיר ואני עייפה המון. השינה שלי טרודה, אני עצובה רוב הזמן (למזלי הילדות שלי לימדה אותי להסתיר את הכאב הזה ממש טוב ואני יודעת לעשות הצגות ממש משכנעות) והכאב הזה בחזה לא עוזב אותי.


 


כל בוקר בשעה חמש אני מתעוררת אל הקול הזה, שלוחש לי.


גם הבוקר זה קרה. אני כבר רגילה, ולמרות שאני כבר רגילה, זה תמיד נוראי כל פעם מחדש. כאילו שזו הפעם הראשונה שהפחד הזה עוטף אותי.


 


כל בוקר בשעה חמש אני חווה מחדש את הפחד הכי גדול שיש לי מאז שאני זוכרת את עצמי. הלבד.


 


אני לא מספרת לאף אחד, כי הם לא יבינו. הם אף פעם לא באמת היו לבד. מי שלא חווה את התחושה של להיות לבד בעולם, בלי הורים, בלי משפחה, בלי המקום הרך שלך, לא יודע מה משמעות הכאב הזה.


 


כשהייתי בת 10, כתבתי על המראה בחדר שלי שאני רוצה למות. לא יודעת למה כתבתי את זה. לא ידעתי מה המשמעות של זה. רק ידעתי שאני רוצה שמישהו יושיע אותי מהסבל שחייתי בו.


והבטחתי לה שאני עוד אעשה לה בית. שהיא לא תשאר לבד לנצח.


 


אני כבר לא בטוחה שאני יכולה לקיים את ההבטחה הזו.


וכל בוקר בשעה חמש, הילדה הזו רוצה למות שוב.

נכתב על ידי סינגלטונית , 21/3/2017 08:20  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  סינגלטונית

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , דייטינג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסינגלטונית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סינגלטונית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ