לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דף לבן.

דף ריק למחשבות ולתחושות שלי.

כינוי:  פעם הייתי

גיל: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2019


אחד הדברים שהכי קשים להבנה אצלי

זה שהחיים קורים עכשיו, פה. זה לא תרגיל ולא הכנה

השבוע נחת עליי כמו בום שאני תקוע כבר שנתיים באותו מצב, שאני בטוח שאני בן 23 או משהו

שאני עדיין גר עם ההורים בפרבר המסריח הזה שאני נשבע כבר שנים לעזוב

שבשנים שאני פה, לא עשיתי רשיון ולא לימדתי את עצמי באס או שום דבר שהוא התקדמות

ששכחתי את קצת הגיטרה שפעם ידעתי

שאני חלוד נורא על הפסנתר

שהרחקתי מעצמי את רוב האנשים שהיו בחיי, ועכשיו אני מנסה לאט-לאט לחזור אם זה אפשרי

שאני עסוק ברמייה עצמית רוב שעות היממה

 

אני לא יודע, לא שמתי לב מתי נפלתי לבור הזה, אבל אני רק יודע שהשנה האחרונה הייתה מלאה בתקופות של קשה לצאת מהמיטה ולתפקד כמו בנאדם, ואז תקופות קצרות שמרגישות טוב ואז אני שוכח שבכלל היה משהו אחר לפני

כמו היחס שלי אל המוזיקה - או שאני מרגיש שאני מעולה או שאני גרוע, בכל מקרה המסקנה העצלנית שלי היא שבכל מקרה אין צורך להתאמן - אני גרוע מדיי מכדיי שזה יעזור/אני טוב ולכן לא צריך

 

אז הכנתי רשימה קצרה של מטלות

אני אלך למס הכנסה ואסדר את השיט שנוצר שם

אני אכריח את עצמי לגמור עם עוד בירוקרטיות מגעילות

אני אעשה רשיון בזריז ואקח את עצמי לתל אביב ככה, כמו שאני, בלי יותר מדיי שאיפות. 

אולי לא הייתי צריך להתחיל את הלימודים האלו, בלעדיהם המעבר היה כלכך הרבה יותר קל (כלכלית)

או שהייתי מתחיל אותם ישר כשהשתחררתי, למה חיכיתי כלכך הרבה זמן ולאן נעלמו כל השעות 

 

זה קצת כמו הנעורים שלי שוב, שנעלמו נורא מהר ולא חוויתי המון דברים קלאסיים כי הייתי עסוק בלא להיות עסוק

אני לא יודע, אני ממש לא רוצה לשנוא את עצמי ולהיות בנאדם בריא וכל החרא הזה 

 

בגדול זה לא כל כך מסובך, לפחות אני יודע שכמה משימות בודדות יכולות לסדר לי את החיים מהבחינה הזאת, ולפחות אני אמצא מפלט מהסביבה המחניקה הזאת. 

אולי טיול נוודות כלשהו זה מה שאני צריך. שוב, זה מרגיש לי דיי טריקי לעזוב מחויבויות בשביל דברים כאלו, אבל זה הכי אפשרי

אני כל הזמן אומר לעצמי שאני מקריב דברים בשביל המוזיקה, אבל זה לא באמת payd off בסופו של דבר. 

 

אני יכול להיות מאושר יותר, אני יודע את זה. זה רק סדר יום קשיח, ומודעות כללית גבוהה יותר. זה לנקות מהחיים שלי מקומות שמורידים אותי ושואבים לי זמן וגורמים לי להרגיש usless (כמו העבודה הזאת). זה לשמור על עצמאות מהקיבעון, זה למצוא אינטמיות איפשהו (זה גם חשוב) ואולי שיחה פעם ב. 

זה לשבת על התחת ולנגן ולמקסס איזה 3-4 שעות ביום. 

טוב, הרשימה הזאת נראית ת׳כלס דיי רחוקה מהשגה וגבוהה. אז אני רק צריך לפרוט את זה לשלבים. ולעשן וויד אבל בצורה מבוקרת. 

 

בגדול זה להיות הבנאדם שאני רוצה להיות, ולא הבנאדם שאני יכול להיות (כל עוד אני לא קם מהספה ועושה את המינימום שמצופה ממני).

 

נכתב על ידי פעם הייתי , 3/6/2019 21:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



41,007
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפעם הייתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פעם הייתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ