לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דף לבן.

דף ריק למחשבות ולתחושות שלי.

כינוי:  פעם הייתי

גיל: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2019


אני מתחבא קצת מהעולם

אבל גם קצת יוצא אליו

מתחיל להכיר בשגיאות שלי מול עצמי ורואה דרך השקרים שטוויתי לגביי מה אני יכול ומה אני לא יכול

זה קצת מפחיד כי אני צריך להכיר עכשיו בכל השינויים שאני צריך לעשות בחיים שלי בלי הפילטר המגן הזה

אני שוב לא מעשן, כלומר - אני שוב לא מרגיש. מצד שני אני מתחיל להחזיר את השליטה על החיים שלי, טיפין-טיפין

אולי כדאי שאמצא פסיכולוג או משהו

או שאהיה פשוט הפסיכולוג של עצמי. אולי כדאי שאקח את הבריאות הפיזית שלי בתור פרויקט, אולי אתחיל לחיות בריא. אני כל הזמן עייף. סיגריות, כושר ירוד, בעיות בכל המערכות שאני סוחב המון זמן ולא מטפל בהם... אני אוכל מתוך תאווה ולא מתוך צורך. איך פותרים את כל זה? איך מעצבים את השגרה סביב ההתפתחות האישית שלי ולא דרך הנוחות הרגעית? כי זה נדמה לפעמים כקשה עד בלתי אפשרי. כי יש לימודים ויש עבודה ויש שגרה של חזרות וכו׳. איך אנשים אחרים מספיקים הכל באותם 24 שעות ושבעה ימים? איכשהו מספיקים כלכך הרבה יותר. נגיד לעשות כושר או מדיטציה. נגיד להתאמן בנגינה או להכיר את סביבות העבודה שאני לומד בלימודים. או נגיד ללמוד נהיגה. או נגיד לעבוד בעבודה שאשכרה תכניס לי מספיק כסף. או אפילו פאקינג כל הבירוקרטיה הארורה הזאת שתמיד נדמית כמאיימת כלכך אז אני דוחה ודוחה ודוחה ואז הכל באמת נהיה גרוע יותר.

אני חייב להפסיק עם הסיגריות

אני חייב לפתור לעצמי את הבריאות המזדיינת הזאת (למה הגוף לא יכול לעבוד בלי תחזוקה)

אני חייב לדבוק במשימות היומיומיות ולהתנהל נכון מול המערכות 

זה יהיה מעולה נגיד להתחלה. וגם זה נראה כבלתי אפשרי. האם אני סתם ילד בגוף של מבוגר? מה הבעיות שלי שזה כלכך קשה. לפחות לגרור את עצמי מהמיטה ולהתחיל את הימים נהיה קצת יותר נסבל וקל. זה עדיין אתגר אבל הרבה פחות, אחרי כמה חודשים שרק לקום מהמיטה ולצאת אל מה-שזה-לא-יהיה ולתפקד בצורה הכי בסיסית בלי להתפרק באמצע היום גזל ממני את רוב האנרגיה שהייתה לי. 

אבל זה בא עם מחיר. כאילו עד שאני לא אפתור את הקשרים הסבוכים האלו שבנפש שלי יהיו לי לעד שתי אופציות - להיות אפאתי, להתקדם איכשהו בחיים, בלי שמץ של מושג מה שכחתי שם בפנים ומה הסיפור האמיתי של הקיום - או לעשן ולהכיר (לפחות בלילות) את כל התהומות שכבר שכחתי שהדחקתי, להרגיש את הכאב המתוק ולראות את האמת שבקיום - אבל ביחד עם קיפאון ביומיום. לחיות בתוך חלום ספק מסויט ספק שמח, לנוע באיטיות מעוררת עצבים, להזניח מחויבויות, ולהיות תמיד בהיכון לכך שהכאב המצמית הזה יכול להגיע באמצע היום במפתיע. קצת כמו בנאדם ששבר צלע, ועכשיו הוא נע בזהירות מופרזת על מנת לא לעורר את הכאב. ואז הפחד מהכאב רק מתגבר, כי הוא מפתיע ולא ידוע. אבל לפחות לחוות את הכל. לחיות בצלילות. להנות מכל שאכטה, מכל זיון, מכל גיג בצורה מוחלטת - להכיר את המוזיקה מחדש, ליצור המון מנגינות, להיות יצירתי ופורה ולחלום רחוקרחוק. אבל שוב, זה בא עם מחיר... 

בבקשה שאצליח לגייס מספיק אומץ כדיי לתקוף את היומיום לפני שהוא תוקף אותי. לסדר את הכאוס הזה שיצרתי. ואז להתחיל מחדש, נקי יותר. ורק אז לטעון את הכל במשמעות. אני רק מפחד שאשכח עד אז. האם זה אפשרי? האם בן אדם יכול לשכוח משמעות? לשכוח כאב? לשכוח אמת?

נכתב על ידי פעם הייתי , 16/3/2019 01:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לב רך נמס ב-16/3/2019 12:35



41,036
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפעם הייתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פעם הייתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ