לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דף לבן.

דף ריק למחשבות ולתחושות שלי. מאוחר יותר, אמלא אותו בצבעים.

כינוי:  פעם הייתי

בן: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

למה


איך יוצרים בית. איך מפסיקים לברוח. הרבה איך.

אולי באמת אבחן את עצמי עד כלות ואצפה בעצמי מהצד בכל הסיטואציות האפשריות כמבחן, ואז אכיר את עצמי. ואז אולי ישתחרר מחסום בין אני לבין עצמי, ואולי אז גם אכתוב שיר ראשון סוף סוף. אני ממש מרגיש את הצורך ליצור, אבל לא מוצא עדיין את היכולת. כמו להבחין בתדר הנכון, ואחרי שאתכוונן אליו... "לך עם זה לאט, ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה". כשהייתי בן 12 השיר הזה ממש דיבר אליי, והפתיחה של סוף עונת התפוזים סימלה את הצליל הבתולי של ההיחשפות הראשונה לרוק'נרול, בטח בעברית. וזה היה כל כך מרגש. אולי גם היום השיר נוגע לי - אז אולי לא איבדתי את עצמי בתוכי לחלוטין. נשאר משהו. לפעמים אני מבין את פ ואת האינטנסיביות שהולכת לה בפנים שהיא מתארת. 

רותם בר אור התראיין וסיפר על "אנשים שכל מה שיכול לצאת מהם זה ניסים - אבל להכין לעצמם קפה בבוקר הם לא מסוגלים". אני מכיר הרבה כאלו.

פעם הבאה אכריח את עצמי לצאת מהבית גם כשאני לא רוצה. זה כן משנה את הערב ועושה לי יום מדהים, כי אני כן אדם חברתי נורא, גם כשאני במצברוח אנטיפטי. הפוסט מרגיש דיי פטתי אז אולי טיוטה. 

לפעמים אני קצת יפה וזה מרגש לשנייה. איך הייתי רוצה להיות באסיסט של אמנית באמת טובה שכשהיא מופיעה היא עושה אהבה עם הקהל, וכך אוכל לחטוף מזה קמצוץ של קסם. 

מה שזה לא יהיה שאיבדתי עוד אמצא אז לא נורא בכלל כל העניין. לסי מז'ור יש אופטימיות מיוחדת מהסוג שלה. אם תצא לי מנגינה טובה עליו אז אדע שאני שוב במקום מאוד תמים ולא שיפוטי אז יאי. עד אז אני אמשיך לאלתר על דו מז'ור כי אני מרגיש שהחיים שלי צריכים קצת עוגן. מעניין מתי טעויות הקלדה נחשבות לגיטימיות בעיניי. מעניין מתי אני מנגן בדו דיאז מינור ומעניין מתי הבלוז מתגנב לי לחיים.

פה פה פה פה פה פה פה

It's like the planet's just for me
There's so much earth
There's so much ash
There's so much sea 

אולי אני אלך לים שוב ואשב שעות מול גלים ואקשיב למחשבות. אני כל כך קריקטורה מעצבנת של איזשהי נערה מתבגרת יעני עמוקה. היה לי אשכרה גיל שבו זה לגיטימי להיות בת 14. שיהיה.
והייתי דואג לפנות לה מקום הייתי עושה לה חורים שתנשום הייתי פורס עיתונים בכל יום .

נכתב על ידי פעם הייתי , 21/11/2014 02:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום הזיכרון לנפגעי הטרנספוביה


חוכך בדעתי אם ללכת לאירוע במרכז היום.

חשוב לי לתמוך אבל יהיה לי מוזר בתור אדם מחוץ לקהילה.

ויש הופעות נחמדות באותו יום...

 

כל השבוע אני חושב (וקצת קורא) על זהויות קוויריות. מבלבל החרא הזה, אבל מרגיש לעיתים קרוב לחוויה שלי. 

מעצבן אותי שקשה לאנשים להסתכל על הנושאים האלו מזווית של בחירה. למה לגיטימי יותר להרגיש ש"נולדתי לסבית" או "נולדתי אישה בגוף של גבר" מאשר להחליט בצורה מודעת שגבולות המגדר לא מתאימים לי ושאני אעצב את הזהות שלי בצורה קצת שונה?

 


 

קשה לי עם שנאה. בכללי זה קשה לתפוס איך ולמה אנשים שונאים. אבל למדתי לקבל את זה כשזה רחוק ממני.

אבל כשאני קורא גילויי שנאה בתוך קבוצות ומרחבים שאני מזדהה איתם, זה הכי קשה. כשחלקים בזהות או בתפיסה שלי מתנגשים כי אנשים אחרים החליטו שהם סותרים אחד את השני.

הכי מכעיסה אותי שנאה מתוך בורות. אנשים לא טורחים להכיר את הצד שמולם. 

מכעיסה אותי דמגוגיה, מכעיסה אותי גישת "אנחנו או הם", מכעיסה אותי בעיקר קבלה של דעות מזעזעות בגלל שהן נאמרות במסגרת שיח "רדיקאלי" ו"מאתגר" ועל ידי אדם שמדבר בטרמינולוגיה הנכונה.

כשזה לגיטימי לשנוא ללא גבולות קבוצה שלמה, ולהתנהל בחיים מתוך השנאה הזאת - רק משום שהקבוצה הזאת היא כביכול "ההגמון" (יהיה אשר יהיה) מוכיח לי שגם השמאל (כתפיסה רעיונית, לא פוליטית) נכשל בנסיון לעצב מציאות מחשבתית שונה.

כשדוברים את שיח פוליטיקת הזהויות ושיח המעמדות המרקסיסטי  כל כך קל ליפול לשם. ולא, שנאה היא לא דרך מוצדקת לתדלק את הזעם המהפכני שלכם בדרך המיוחלת אל המטרה. כל כך מובן מאליו שמייאש אותי שצריך לציין את זה.

על מי אני עובד, בסופו של דבר הרוב הגדול מעדיף את העמדה שמציגה הסבר פשוט יותר למציאות, כי קשה לאנשים להתמודד עם מציאות מורכבת.

הל, גם אני נופל לשם לעיתים קרובות. מייאש.

אני צריך לגרות קצת את המוח, הוא מתנוון לי. קריאה, קבוצת לימוד, משהו... אני נהיה מטומטם יותר מיום ליום. גם יכולת הריכוז שלי בדרך לאבדון. למה עזבתי את המדרשה....

טוב, אלך לישון. מגיע מחר מוקדם לבסיס כדיי לפגוש את ט', אז כדאי שאתעורר.

אני אוהב את החתולה שלי.

להת'

 

נכתב על ידי פעם הייתי , 20/11/2014 00:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



So Far


קצת עייף לי.

כל הפייסבוק שלי פוליטיקה ואני רוצה לבכות על המציאות ועל ההרג ועל כל השנאה.

עולם, בוא נשמיד את כל הקונספט של מגדר, טוב? יהיה לי נורא כיף אם תחליט ככה יום אחד.

נכתב על ידי פעם הייתי , 19/11/2014 01:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

35,107
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפעם הייתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פעם הייתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ