לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

That’s all


באה והולכת. מאנשים. ממני ואליי. מילים ועוד קצת.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2018

כאבי גדילה


נפרדנו לנצח בפעם השנייה. 

הפעם זו הייתי אני. 

אמרתי לך שאני לא יכולה יותר,

שזו הפעם האחרונה. 

פרצתי בבכי. 

 

״זה בסדר, תוציאי את זה החוצה, 

תבכי, תבכי, זה בסדר.״

״מה בסדר בזה?״ 

״זה בסדר כי זה קשה וזה צריך להיות קשה. 

זה בסדר כי יום אחד אני אבוא לבכות אצלך 

כי הרגשתי לבד ולא קיבלתי את החיבוק שהייתי צריך.

קיבלתי אלף אחרים אבל לא את החיבוק שלך. 

וביום הזה אני אדע שהחיבור שלנו חזק יותר מהכל. 

הייתי חצי ממי שאני היום אם לא את. אם לא מה שעשית, שעשינו. 

פתחת לי את הלב ונכנסת פנימה. לימדת אותי מה זה להרגיש בית. 

את תמיד תהיי הבית הראשון שלי. ״ 

 

״אבל מה אם אני לא אמצא בית אחר?״ מיררתי. 

״את תמצאי בית מהאגדות. אין סיכוי שלא״ 

״אני לא רוצה מהאגדות! אני רוצה אמיתי. רוצה בית.״ 

״את לא מבינה. זו את שמהאגדות.״ 

 

נתתי לך לשכב בחיקי, ליטפתי לך את השיער דקות ארוכות. 

אמרתי לך שאתה זהב. שהלוואי שיהיה לך טוב. 

שאני שמחה בשבילך. שהיא תזכה בכל הקופה. 

 

״אני כל הזמן מפחד שלא משנה איך היא תהיה, איך היא תראה,

מה היא תשמע, איך היא תתלונן, איך שהיא תתעטש-

זה לא ינשק לך את הרגליים״

״כן. אני מרגישה אותו הדבר״

״שיט״. 

נכתב על ידי דייזי אדומה , 12/4/2018 21:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  דייזי אדומה

בת: 20

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , אהבה למוזיקה , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדייזי אדומה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דייזי אדומה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ