לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מהרהורי לבי

משפחה, חברים, עבודה, לימודים, עצב, שמחה, קשיים, ניסיונות, כישלונות, הצלחות, מלחמות, חוויות ושלל רגשות. החיים הם דבר מורכב ומעניין, בואו נכתוב עליהם

כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

8/2014

מכתב מהאזרח הקטן


 

מכתב מהאזרח הקטן

 

שלום, החלטתי לכתוב מכתב. זה לא היה פשוט בשבילי להגיע להחלטה כזו כי הרבה אנשים לא נחמדים אמרו לי שאני לא מבין, שאני צעיר מדי, מושגים כמו "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" וכאלה. אני באמת לא מבין את המושגים האלה. יכול להיות שהם צודקים, אבל היי, זה גם הפוך, מה שאני רואה מהמקום שלי אנשים אחרים גם לא רואים. כולם אומרים שאני חמוד, וכל הכבוד שיש לילד בגילי דעה ומאחלים לי עתיד מבטיח בתחום הפוליטיקה. אבל כרגע אני רק חמוד, לא מבין, חסר ניסיון.

אז החלטתי לכתוב מכתב. המכתב שלי יהיה דווקא מהמקום שלי, הלא מבין, חסר הניסיון, החמוד.

חמוד, אבל גר במועצה אזורית אשכול.

אני בן 4. לא קורא עיתונים. לא ממש מבין מה כתוב. יש שם הרבה תמונות של פיצוצים ועשן ממקומות שונים. חלקם אני מזהה כי הם ליד הבית שלי. גם בטלוויזיה אני לא מסתכל בזמן האחרון. ממש משעמם. מלא אנשים עם עניבות שנראים חשובים מדברים כל הזמן על איך צריך לפתור את המצב הביטחוני בדרום. קצת מפריע לי שככה הם קוראים לנו. "מצב ביטחוני".   

 אני לא ממש מצליח להירדם בלילה ואחותי אורית בת השנתיים בוכה הרבה יותר מבדרך כלל. אימא שלי תמיד שמחה לידנו ואומרת שאנחנו חזקים וככה ננצח, אבל היא הפסיקה לעבוד, ולפעמים אני רואה שהיא בוכה, מליטה פניה בידיה ושואלת "מה נעשה?". דוד אהרוני, הבן של השכנים, אמר שגם אצלם זה ככה. הוא שמע את אבא שלו מתלבט אם כדאי לעזוב את הקיבוץ. זה לא "מצב ביטחוני", זה נראה יותר כמו אסון משפחתי, כלכלי, וגם ביטחוני.

אימא אמרה שלא בטוח שנחזור לגן בעוד שבועיים. זה מסוכן. אין לנו מקום לרוץ אליו במרחק של 15 שניות. אפילו דן, שהוא ממש מהיר, לא מספיק. ובכלל, הרבה פעמים בכלל אין אזעקה, רק בומים. אוף, יהיה לי ממש משעמם. וקצת מפחיד. אבל אל תגלו, אני צריך להיות חזק וככה ננצח.

שמעתי שראש הממשלה דיבר אתמול ברדיו, הוא אמר כל הכבוד לאזרחים על החוזק שלהם ושחייבים להשיג שקט לכל תושבי הדרום. אני לא כל כך מבין, עבר כבר מלא זמן מתחילת המבצע וזה תמיד מה שאומרים. את הטילים אני עדיין שומע מעליי.

כשנכנסו הרבה חיילים לעזה הוא אמר שהמטרה היא להשמיד את כל המנהרות שחפרו מתחתינו (באמת שמעתי לפעמים קולות מוזרים בלילות!) אבל אחרי שהם יצאו שמעתי שיש עוד מנהרות שלא טיפלו בהם. ובכלל, כולם אמרו שהם ידעו על המנהרות, אז למה לא טיפלו בהם עד עכשיו?!

עכשיו סבא שלי אומר שכל האנשים החשובים מדברים במצרים על הפסקת אש. זה די מוזר, כי עד עכשיו כל פעם שהייתה הפסקת אש שמעתי הרבה אזעקות. נראה לי שהאנשים שלהם לא כל כך הבינו מה המטרה של הפסקת אש. נראה לי שגם אצלנו הפסיקו להבין.

כולם נורא נחמדים אלינו, שולחים לנו הרבה חבילות ומכתבים. הרבה פעמים מגיעים לפה אנשים חשובים ואז גם יש מלא מצלמות. זה ממש כיף כי כולם מתייחסים אליך ולרגע גם אתה מרגיש איש חשוב עם עניבה. אבל אז הם עוזבים, ורק אני שומע את הבומים. אני לא מפחד, לפחות משתדל, אני צריך להיות חזק. רק ככה ננצח.

הבעיה שאני מרגיש שאני חזק, ומוכן לנצח, אבל האנשים החשובים עם העניבות- הם לא. וזה לא רק אני מרגיש ככה, גם סבא שלי, דן מהגן ומשפחת אהרוני.

 אני מקווה שזה לא יפגע בי בסוף. בינתיים, אני צריך להיות חזק.

 

את המכתב הזה יכול היה לכתוב דניאל טרגרמן ז"ל. הוא פשוט לא הספיק. יש עוד אלפי ילדים, בואו נדבר בשמם.

 

 

נכתב על ידי , 25/8/2014 11:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס , דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לי.מן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על י.מן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ