לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Few hours left.

Avatarכינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2018

אם כבר הזכרתי את צער גידול בנות...


אז גברת גארט מתה.

 

(אין קשר בין הסדרות חוץ מהעובדה שצפיתי בהן באותו הגיל בערך ולמרות שלא סבלתי את ״עובדות החיים״, ממש אהבתי את גברת גארט ב ״על טעם ועל ריח״)

 

אוף, חצי מכוכבי הקומדיות של שנות ה 70 המאוחרות - 90 המוקדמות מתחילים למות. בתול יליד של סוף שנות ה-80, הייתי מכור לסדרות הללו כילד. גם בנסון וגם פיליפ דראמונד וגם אנקל פיל מתו ועוד רבים. :(

נכתב על ידי , 8/8/2018 11:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Liscka ב-23/9/2018 16:24
 



צער גידול בנות (2)


כשהייתי ילד הייתי צופה ב ״צער גידול בנות״, כמו כולם. אפילו היה לי קראש על סטפני, שבמציאות מבוגרת ממני בשש שנים אבל כילד בגיל חד ספרתי או כזה שרק הגיע לגיל דו ספרתי, היא הייתה ילדת / נערת חלומותיי (כן, אז אהבתי בלונדיניות, אותה ואת אתנה אונאסיס...) וזו הייתה סדרה קומית קלילה, משעשעת, טובה עם המון פרקים באמת חשובים לילדים ונוער שדיברו גם על נושאים לא נעימים כמו אנורקסיה וכו. 

 

עכשיו, ראיתי את הסדרה השנייה, סדרת המשך עם הקאסט המקורי המבוגר ב-20 שנה בערך ללא האחיות אולסן. אני מודה שמתישהו ראיתי קטע מסדרת ההמשך, אבל זה היה כמה דקות למיטב זכרוני. עכשיו ראיתי את הפרק הראשון מההתחלה. איזה כיף. פשוט להיזכר בילדות נטולת דאגות, יושב בסלון ורואה את זה בטלויזיה 21 אינץ׳ עגולה ושמנמנה, אוכל אוכל רוסי בשבת בבוקר, לביבות תפוחי אדמה, אוהב את כל העולם סביבי, תמים כל כך. פשוט ילד מתוק, בקשר טוב עם ההורים, שובב, בונה דגמים מלגו, מקשקש שטויות, משחק במגה-סון והולך לבקר את סבא וסבתא פעם בשבוע.

 

בחיי, התגעגעתי לזה. זה לעולם לא יחזור.

סבא כבר נפטר, באמצע 2013. גם הסבא השני והסבתא השנייה נפטרו. הבית שלו שומם. יש לי זכרונות, יש תמונות. הקול מעומעם. יש את המדליות שלו ותמונות בשחור לבן ואז בצבע, את הסיפורים שלו שנחקקו. שכנראה אשכח. רק הקבר, עדיין שם. מידי פעם אני נוסע לשם לבד, לוקח בקבוק מים ומנקה את הקבר, מדליק נר נשמה. אני לא אדם מאמין אבל אני חושב שזה היה עושה לו טוב אז אני מדליק נר, לזכרו, משאיר אותו שם, מנשק את הקבר, מדבר קצת, מנגב דמעה ונוסע. כמה פעמים הייתי יכול לבקר ולא באתי, תמיד היו לי תרוצים. עד שזהו, בית חולים, תרדמת, מוות.

 

לנשק גופה קרה, שהוצאה מהמקפיא גופות רק כדי שאפרד בפעם האחרונה. על הברכיים, רועד ובוכה, מתייפח ומבין שזה באמת, באמת, הסוף.

 

זה סוף הסיפור.

נכתב על ידי , 1/8/2018 23:17  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-4/8/2018 17:32
 





81,207

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe-Narrator אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The-Narrator ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ