לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Few hours left.

Avatarכינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

סיפור קטן, אירוטי לייט, מוקדש.


״אני רוצה להיות מובכת״ - היא אומרת בקול שבור, מתבייש ומובך, חצי חיוך מציץ מבעד שפתיה העדינות, השיניים הלבנות שלה מבצבצות והיא מהר סוגרת את פיה, בעת שהוא מסיים את מלאכת הקשירה שלו, עוקד אותה על המיטה המוצעת. היא לבושה בהלבשה תחתונה בלבד, תחתונים לבנים וחזייה לבנה, זכה וקטנה, ידייה עקודות מאחורי גבה, תפילה הפוכה, רגליה מקופלות כף שכל עקב של כף רגל יחפה נוגע בירכיה. הוא יוצא מהחדר, נותן לה להתבשל במחשבות של עצמה. בהתחלה היא מנסה להשתחרר אבל מהר מאד מבינה שאין לה את היכולת לכך. היא נתונה, לחסדיו, נתינה, לרודנותו בלעדית. אחרי זמן מה הדלת נפתחת, הוא נכנס לשם עם כוס מיץ ירקרק ושותה, ריח התפוחים ממלא את חלל החדר. ״מממ! תן לי!״ היא מייללת והוא מרכין את הכוס, נותן לה לקח צמד לגימות, מרוב הרעד סנטרה פגע בכוס וקצת נשפך על החזייה הלבנה שלה

 

״זוכרת שסיכמנו שהיום את רק תיקשרי ואני אשחרר אותך?״ הנהון. ״החלטתי הפעם באמת להביך אותך. אני הולך לכפות עלייך אור-גז-מה. להכריח אותך״ היא מובכת, לחייה מאדימות והוא מעביר את אצבעותיו על עמוד שדרתה, ממוקם מאחוריה, משעין אותה עליו ובידו האחת חופן את שדיה העדינים, בתנועות מעגליות אשר גורמות לה לנסות להשתחרר ובו בזמן להיכנע יותר. הוא ממשיך בכך, ללא מילים, רק קולות עדינות של עונג, ראש נשי עם שיער ארוך נופל אחורנית, נופל על כתפו הרחבה, השומרת. ידו השנייה נשלחת אל בין רגליה, מעל התחתון ונוגעת לא נוגעת בנקודות הכי קטנות שלה. היא משחררת אנחה של עונג שמתחלפת ל ״אוי״ של בושה, סוגרת חזק את שפתיה בתנועת מרד והתרסה, היא לא תישבר, היא לא תיכנע והיא בטח שלא תגמור לפי רצונו, היא חזקה מזה. הוא ממשיך לגעת בתנועות מעגליות מעל תחתוניה, לסחוט נגיעה-נגיעה את נקודת השיגעון שלה, היא מזיזה את ראשה חזק לצדדים בשלילה ושפתיה חתומות חזק. בידו האחת שעל שדיה, הוא מצמיד אותה אליו וממשיך לגעת, חזק יותר ומהר יותר, רואה אותה מנסה להתנגד אבל הרעד הקל חזק ממנה, היא חזקה, היא יודעת והיא כל כך קרובה להפסיד. הוא ממשיך להגביר את הקצב, לא מתחשב בה, מהר יותר וחזק יותר וההתנגדות קורסת כחומות יריחו, היא מוציאה קול חרישי, התנשפות חמימה ולחייה אדומות מבושה, היא מייללת בעדינות, הוא ממשיך וברגע ההתפרצות, הוא עוצר רק כדי שתזעק, תזעק ותתחנן שימשיך. ״כן?״ - ״כן״. ״למרות הבושה? - למרות ובגללהבבקשה״ והוא ממשיך, הפעם היא הפנימה, דמעה זולגת במורד לחייה העדינות, גופה הקטן רועד תחת החבלים ותחת ידו הגברית עד אשר חומותיה קורסות לצלילה כניעתה.

 

שניות אחרי סיום ההתנשפות, היא עוצמת את עיניה, גופה רפוי על החזה שלו, עדיין עקודה, תמלמל ״תודה״ ותעצום את עיניה, חיוך יפיפה יתפשט על שפתיה והיא תרגיש הכי חופשיה בעולם, אדומה מבושה, שלמה ומודעת, מודה ומתוודה, על מה שהיא, מי שהיא.

נכתב על ידי , 27/5/2017 19:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסופ״ש הקסום הזה (אאוץ׳ כואב לי!)


לפני שאני אכתוב את הפוסט, אני אציין 2 דברים.

 

1) אני כמעט ולא משקיע בבלוג. מבלוגר שהיה כותב פוסט ביום ובעל קרוב ל 180-200, או כמה אלפי כניסות בחודש חלש,

יש לי בחודש ״טוב״ כאלף כניסות. פשוט אין לי כח לכתוב. אני כותב פוסט מאולץ פעם בשבוע רק כדי לעדכן עוקבים. זהו.

באופן מוזר, כמוב העוקבים דווקא עלתה והיא יציבה מאד בתלת ספרתי תקופה ארוכה ורק גדלה.

 

2) ריבים - סירייסלי?!?! מה זה החרא הזה שאנשים בוגרים מעל גיל 18 ״רבים״ בתגובות? טליק ״רב״ עם ילדים כמו פיקולו?

(כן פיקולו אתה ילד בהשוואה אליו כמו שאני ילד בהשוואה אליו כמו שכל מי שבגיל שלנו הוא ילד בהשוואה לגבר שעשה/השיג המון בחיים שלו)

וטליק יקירי, בחייאת, חליק! אפילו אם יקללו את הילד שלך באינטרנט ויאחלו לו דברים... זה אינטרנט! אז אמרו. אינטרנט. פאקינג אינטרנט. ג׳יזס. 

 

טוב. המרמור יצא ועכשיו ניגש לפוסט.

 

ביום שלישי היה פיצוץ גרעיני בעבודה. זה התחיל מהמון דברים לא רלוונטיים וכעס שנאגר אצלי ותחושה מאד לא נעימה

לא ״נתנו לי קידום רק כי נוח להם לסתום פינות איתי״ ואני ממורמר. דיברתי עם מישהי בכירה באירגון ומסתבר שמישהו,

שמתיימר להיות חבר שלי, עמד מאחורי. מדובר על גבר כבן 45, שרץ למנהלת לשעבר שלי בצעקות של ״אני מלכלך עליה״.

תוך 3 שניות היא יוצאת עליי, במין הכלאה של מוכרת בשוק של רמלה ונהג מונית של הפריפריה וצרחות ומילים שמאפיינים

אנשים ללא השכלה של 8 שנות לימוד אפילו, מנופפת בידיים שלה והתשובות הרגועות שלה מחרפנות אותי.

מה לעשות שאותי בבית חינכו לדבר ולא לצעוק. זה לא שוק פה. 

 

כשחזרתי למשרד שלי, הלכתי למנכל כדי להגיד שאני חולה אבל מסתבר שהשמועות רצו מהר מאד והוא יודע על הכל כבר.

בסדר גמור, התפתחו שיחות קולניות וישר אחרי השיחות הדפסתי מכתב התפטרות ושמתי בכיס שלי. התקשרתי למנכל ואמרתי

לו שאני רוצה חופש עד יום ראשון, לשקול את הצעדים שלי. קיבלתי.

 

כל זה קרה ביום שלישי בבוקר, אספתי את התיק שלי, נסעתי באוטובוס לירושלים ובדרך גם עזרתי לחברה אחרת באיזה משהו

שלה. בירושלים התקבלתי בטוב, אפילו שהגעתי ממש מאוחר וביליתי את הימים הבאים בבטלה. בטלה טוטאלית ללא דאגות.

לא אכפת לי מה קורה בעבודה, אמנם המייל של העבודה והוואטספ של המנהלים פתוח ואני מקבל הודעות, פשוט החלקתי על הכל.

לא הזיז לי החוסר סדר והבלאגן, רוב הזמן סיננתי שיחות והרגשתי אפס לויאליות למקום הזה, שעד לפני שבוע הייתי גאה לבוא אליו.

 

האושר האמיתי קרה אתמול. בזמן שהחברה ניקתה גינה, אני מזגתי לנו וודקה רדבול. ואז עוד אחת. מתודלק כמו סולטן מכל הטוב הזה,

אני שוכב על כיסא-גינה, במכנס קצר ותופס צבע. המדהים הוא שעצמתי עיניים ופשוט שכבתי לי, שכבתי לי נטול דאגות. לאחר זמן מה

חבר הגיע וכל טוב בידו ואחרי כחצי שעה, כבודו מעושן כמו נקניק ושותה שמפניה עם מיץ תפוזים (איכס! אלכוהול מוגז זה עלוב) ונהנה.

שכבתי כ 4 שעות בשמש, עיניים עצומות, סיגריות וכל טוב גם, ולא חושב. 

 

עכשיו כל הגוף שורף לי. 

אין, אסור ללבנבנים כמוני לבלות בשמש.

 

זה היה שווה את זה. זה היה מושלם. סופ״ש מושלם.

מחר אני חוזר לתופת, מכתב ההתפטרות בכיס שלי

וכולי תקווה שיפטרו אותי כדי שלא אצטרך לספק הסברים.

 






 

נכתב על ידי , 20/5/2017 15:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Joey Is Back.


הסיפור שלי איתה הוא רחוק. כמה שנים טובות אחורה, היא הראשונה ש״צדה״ אותי,

פשוט פנתה, רצתה, חלקה ודרשה ממני, מהמילים ומהאותיות שלי. לקח לי זמן להיפתח,

היא הראשונה שאמרה, היא הראשונה שנתנה טלפון, היא הראשונה שסיפרה פנטזיות

והיא הראשונה שהציעה.

 

התחלנו להיפגש, בהתחלה במתכונת אחת, לאט לאט נפתחנו, תמיד מכוסת עיניים, לקח לה

הרבה זמן עד שהכיסוי עיניים ירד והיא ידעה איך אני מרגיש, מה הטעם שלי ושל האיבר שלי,

מה הריח שלי ואיזה מיץ אני אוהב הרבה לפני שהיא ראתה לראשונה את פניי. נפגשנו כמה

חודשים טובים, כמעט הפגנו זוג. היה דיבור על זה, לפחות. אחרי תקופה רבנו, חזרנו לדבר,

לשכב, להשתרלל, לסטות ושוב נתק. 

 

חזרנו לדבר, אני גר עם שותפים, היא בעולם שלה, ביום שהיא התקשרה הבנתי שזה האות,

באישון הלילה הגשמתי לה את הפנטזיה הכי כמוסה שלה, זו שהיא חלקה איתי הכי בהתחלה,

מהפסקה הראשונה בפוסט הזה. המשכנו להיפגש, בו בזמן מגשימים עוד פנטזיות, מערבים 

עוד אנשים, סוטים ובורחים עוד ועוד. שוב נתק.

 

לפני כחודש וחצי לדעתי היא פנתה אליי, בחיים שלה קרו שינויים. היא רצתה לברות ולפני כמה שבועות

היא הציעה את זה. לאט לאט זה התבשל, אתמול היא שלחה הודעה ברורה, היא רוצה, אני רוצה,

נפגשנו. שיחזרנו את הפגישה הראשונה שלנו. בכוונה. שיחזרנו את אותו החניון של הרכבת, היא באה

לרכב מאחורה, נעמדת ליד הדלת האחורית מאחורי הנהג, מלבישה צעיף על עיניה ומתיישבת.

אני נוהג, היא לא יודעת לאן. אני נוגע ברגל שלה במהלך הנסיעה.

 

עוצרים, אני עובר למושב ליד. מדליק סיגריה, נוגע בה. היא רועדת ומפחדת. אני חופן, נוגע, סוטר.

צובט, תופס וחונק. אני משכיב אותה על גבה ככה שעורפה נוגע בזין העומד שלי, חונק אותה עד

שהיא נלחמת בי. נלחמת ומתחננת, בועטת. אני משחרר והיא גונבת את כל האוויר אל ריאותיה. אני 

שולף את איברי, סוטר לה שהיא לא מבריקה את האשכים כמו שאני אוהב. היא יורדת טוב. אחרי

כמה סטירות הגונות כמובן, כי היא מטומטמת שחייבת כמה סטירות כדי לדרבן אותה. אני משפיל,

בורח איתה לעולם אחר של אפלה, של קירות, של ביחד. אני צובט את הפטמות שלה והיא מייבבת.

היא מתחננת. היא לא רוצה שאפסיק. היא רוצה שאני אקבל החלטה מסויימת עבורה ואני מקבל.

היא סומכת עליי ואני סומך על הכוונותיה כי היא האשת מקצוע ולא אני, בפן הזה. 

 

הדקות רצות והשניות חומקות, הזמן עומד להיגמר והפרצוף שלה מכוסה רוק, הצוואר שלה מעוטר

בסימנים עדינים של כפות ידיי שיעלמו בקרוב והיא מתארגנת, עדיין עם כיסוי העיניים, אני מביא לה 

נשיקה חפוזה על השפתיים. תמיד אהבתי לנשק אותה. מעולם לא הפריע לי שהיא מצצה לי מלא

זמן או אפילו מצצה לכמה גברים ממש לפניי. מעולם לא היה לי אישיו עם לנשק אותה. היא תמיד

באה עם עקבים, לק טיפ-טופ בידיים וברגליים, לבוש יוקרתי ונראית כמו מיליון דולר, אפילו שהיא

זונה שמוצצת בשביל עשרה שקלים. אני אוהב את הבריחות איתה.

 

הפגישה הזו, הייתה מושלמת. כמו הפעם הראשונה, כמו אז, טרי ובוסרי, גישושים, עברה מעל שנה

מאז הפעם האחרונה. הכי היה יפה וטוב, במקום. הקולות והתנועות, הפחד והרגעים, השיחת טלפון

הארוכה שבאה אחרי זה. אנחנו יכולים לדבר בטלפון שעות. זה חשוב לי. אנחנו תמיד גם חברים טובים,

בלי קשר להאם אני מזיין את הפה שלה או לא. לשנינו נעים מאד אחת עם השני.

 

הפגישה הזו טובה, טובה כמו סטייק במידת רייר עם כוס יין ותפוחי אדמה אפויים. ככה טובה.

מלח גס-פלפל גרוס במידה, ערב קריר וחוש בחוץ, בחורה יפיפיה קבורה בין רגליי, הלב שלה פועם 

והפטמות שלה שורפות. ולא משנה כמה אני עמוק בלהכאיב לה, כמה אני רואה שקשה לה,

אני יודע לאתר את הרגע ולהגיד משהו שיגרום לה להתפקע מצחוק, גם כשהיא הכי שפוטה ועלובה.

 

ככה היא, ככה אני, ככה טוב לשנינו. 

 

אני עוצר ליד הרכבת, ושנייה לפני שהיא יורדת,

אני דוחף לה שטר של 50 שקל בין השיניים.

 

לא כי היא זונה, אלא כי היא סטודנטית תפרנית שצריכה את הכסף הזה לנסיעות ;)

(וכי הבטחתי לה אם היא תבוא בדקה ה 90 שאשלם לה על הנסיעה, חח)

 

.See ya' soon, girl

נכתב על ידי , 14/5/2017 00:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-14/5/2017 19:07
 



ערוץ 1 והתאגיד.


לצערי טליק הוריד את הפוסט מסיבותיו אבל שאלתי שם שאלה שבאמת מבלבלת אותי ואודה לתשובות מדוייקות.

(טליק הגיב אבל התשובה לא הייתה לי מספיק ברורה... לצערי)

 

מה הקטע עם כל הסיפור הזה? 

למה הורידו את ערוץ 1?

מה זה ״התאגיד״? 

למה לביבי חשוב לשמר את התאגיד ולא את ערוץ 1?

האם ״כאן״ שמפרסם סרטונים או תחקירים בפייסבוק זה התאגיד המדובר?

למה כל כך היה חשוב להוריד את זה עכשיו?

 

***הערה - אני שואל את זה מתמימות כי זה נושא פוליטי שאני באמת לא מעורב בו

ולא קראתי עליו ועכשיו יש המון מידע שזה מבלבל. מי שחושב שאני שואל את זה בשביל

להתחיל ויכוח או מישהו שיענה פה בצורה נצית (לא, לא נאצית) התגובה תימחק

כי אין לי כח לריב פה, טוב?

 

תודה לעונים - פה או במייל.

נכתב על ידי , 13/5/2017 19:06  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Red Pill ב-14/5/2017 01:10
 



השבוע עוד לא נגמר.


השבוע הזה התחיל יחסית טוב אחרי שהכרב שלי כמעט התפוצץ כשאני בתוכו.

 

יש אנשים שמתרחקים, יש אנשים שמתקרבים.

 

הייתי אמור ללכת לחדר בריחה אבל בגלל איזה בן זונה תת אדם אפס

שאני לא אזכיר את מוצאו אחרת כולם יבכו על גזענות והוא עצבן אותי

וזו הסיבה שאני שונא את התרבות הזו שלהם, אצלם נהוג לקלל כדי

להגיד שלום ״אהלן יא בן זונה״ ״בונא איזה בן זונה גבר אתה״. מה זו

השטות הזו? מי מדבר ככה? בחברה מתוקנת היו כולאים את הקוף השעיר

הזה בגן חיות ורואים איך הוא מנסה לאכול את החרא של עצמו. זה גורל

הולם ליצורים הללו. 

 

בכל מקרה, לא הלכתי רק כי הוא היה חלק מהקבוצה בוואטסאפ ומסתבר שהוא

בכלל לא הולך. אז פספסתי ואולי יצאתי חרא של חבר. ניחא. זה לא אני לא אוהב

חברים. תמיד יש מצבים לא נעימים. 

 

אחרי שהיא תחזיר לי את ההלואה, כשאקח את כל הכסף ואטוס, אשלח לה

מכתב מהמדינה שאנחת בה ואאחל לה בהצלחה בהמשך החיים שלה. 

 

נחזור לטינופת. הכרזתי בעיני החברות שהוא מת בעיני. זה אומר התעלמות טוטאלית

מהבן אדם גם כשאנחנו באותו המעגל החברתי, זה אומר לא לומר את שמו

יותר בקול אלא להתייחס אליו כ״זה״ / ״הוא״ או כל מילה אחרת אבל לקבל

שם, את זה לא אתן לו, שכן שמות מקבלים בני אדם והוא לא במעמד בן אדם

בעיני.  

 

מקווה מאד שהוא ימות איכשהו או יילך לכלא. אחלה סיבה לצחוק ולפתוח שמפניה.

 

לחברה הכי טובה הלוויתי כסף. אני לא מתחרט על ההחלטה. לפעמים כן הייתי

רוצה שהיחס שלה יהיה יותר טוב כלפיי. לעיתים אני מרגיש שאני באמת שם

בשביל לתת כסף. אז אני נותן תמיד, מחזירים לי אבל האם יש לי חברים שיתאבדו

עבורי כמו שאני אתאבד עבורם?

 

הנה, בת הזוג של החברה העדיפה לצדד בטינופת המזרח תיכונית חסרת ההשכלה

והפוטנציאל להיות בכלא מאשר בי. אז איזו תקווה יש לי? אבל בסדר, אני לא כועס.

הם מאותו השטנץ... הרבה יותר קל לה להבין אותו מאשר אותי.

 

אני מתמסר לעבודה ששם יש לי אפס חברים ויחס צבוע ודוחה. אבל אני מניח שהכל

זה משיכת זמן עד שפשוט אעלה על מטוס ליפן או לנורווגיה כדי לעשות יער נורווגי פרטי.

אז יגיע השקט המיוחל.

נכתב על ידי , 13/5/2017 11:51  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-13/5/2017 18:00
 



״אני חברה שלך״


נכון, את באמת כזו. אבל אני לא יכול להיפתח אלייך ככה. לא בקלות.

 

הייתי יכול אז, כשהייתי מזיין אותך, מפרק אותך, קורע אותך ואחרי זה היינו שוכבים

במיטה והייתה מחבקת אותי ואנחנו צוללים לעולם של בריחה. אולי לא שיתפתי אותך

בהכל אז, אבל הרגשתי הכי בנוח בעולם. אני מאמין שאם הקשר לא היה עוצר, כן היינו

מגיעים למקום הזה.

 

מודה, המון אני מתגעגע. אבל החברות שלנו צמחה וצומחת מהבריחה המשותפת הזו.

אני לא יכול בקלות שכזו להחזיר את הגלגל. הלוואי שהייתי יכול.

 

האם אני מתגעגע לרגעים של אז? 

לרגע שאת קשורה, ערומה, חשופה לצידי ואני חשוף לצידך למרות הבדלי הכוח הברורים?

ברור. בטח שכן. 

 

I want to slap you so hard and beat the shit out of you,

than kiss the fuck out of you and caress you till you fall asleep in my arms.

 

ככה, זו החברות שלנו, הבריחה שלנו.

דבר יפה, לא?

נכתב על ידי , 12/5/2017 00:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

64,816

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe-Narrator אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The-Narrator ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ