לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Few hours left.

Avatarכינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

גרון.


קמתי ללא גרון, כאב נוראי ואני לא מבין ממה.

אוף, שונא שזה קורה.

 

ועכשיו יש גבר שעושה מנ-ספרדינג עצבני לידי באוטובוס ואני הולך להרוג אותו אם הוא לא יסגור את הגפיים שלו, היצור.

נכתב על ידי , 22/10/2017 05:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזנחה נפשעת שהפכה לצחוק בקול רם.


וול, לימודי האותיות שלי לא הגיוניים. התחלתי עם ההראגנה וחרשתי על זה בהתלהבות הראשונים ביותר, ללא הפסקה כל יום. לאחר מכל התחלתי עם השיעורים הפרטיים, השיחות והפרטנרים שנעלמו חוץ מקפקא שהוא איתן ועומד לצידי ואני לצידו במרדף השפות הזה. התחלתי את הקאטאקאנה מלפני כשבועיים ואחרי 2 עמודים הפסקתי, מכל מיני סיבות אבל העיקרית זה הזמן. היום החלטתי לחזור לזה. במיוחד אחרי השיעור הפרטי שלי שהלך נפלא, חיברתי משפטים נכון, לא טעיתי בזמנים ושמתי את החלקיקים במקומות הנכונים. אני יודע שזו רק ההתחלה וזה שאני שולט בכמה חלקיקים מתוך מעל 100 לא מעיד יותר מידי אבל אני שמח לראות שההשקעה משתלמת. אני כרגע בעבודה, משמרת לילה ואין זמן יותר טוב לשבת במשרד, מזגן וללמוד.

 

בעיקרון, קאטאקאנה זו שיטת הכתב השנייה שמטרתה לציין מילים לועזיות כמו שמות של מדינות, שמות של אנשים לא יפניים וגם מילים שהותאמו ליפנית. למשל, TOIRE זה שרותים, דומה ל TOILET (אין אצלם את האות L והצליל של L ה בין ר׳ ל ל׳.) בכל מקרה, התחלתי את הלמידה בדף הרביעי, שכן את שלושת הדפים הראשונים עשיתי מלפני שבועיים בערך אך ללא השקעה בכלל. התחלתי לכתוב על ה Practice sheet שלי, שהדפסתי לא מעט עותקים ממנו ולתרגל. האותיות פה חדות יותר. הן לא ״מעוקלות״ כמו שאני רגיל אלה חדות, פניות חדות וכיוונים קצת הזויים וחסרי הגיון. אני מתחיל מהאות TSU שנראית כמו חייכן מרושע,  ממשיך ל TE ו TO. אחרי שהסרטון נגמר, ריסה היפיפיה מתחילה לבחון אותי. אני אוהב שהיא בוחנת אותי.

 

היא מתחילה מהאותיות הבודדות ואני מנחש את רובן. אז מגיעה בהפתעה המילה הראשונה. チーズ - אני מסתכל. האות הראשונה היא צ׳י. הקו זה הארכת הצליל האחרון כלומר צ׳יי ואז מגיע זו. Cheezu. צ׳יז! גבינה! אני צועק גבינה! אושר. היו עוד כמה מילים קלילות כמו דייט שקראתי בקלות ואז הגיעה הזוועה הזו:  ジェットコースター  - Jettokosuta מה שנקרא כ ״רולר קוסטר״, רכבת הרים! אדיר ביותר. 

 

עברנו לסדרת ה N. אני מחבב את הסדרה הזו. יש בה כמה אותיות לא קלות בכלל. לאחר האותיות של הבוחן מגיעות המילים. המילה הראשונה החזירה אותי בסטירת לחי מתוקה היישר לחנות ביק קמרה, כמו שאתם זוכרים מסדרת המסע, הגעתי לשלושה מוכרים שניסו להסביר לי איפה אני יכול להשיג מחברת, Notebook. מסתבר שהמילה הזו... ノート - היא NO-TO, כלומר מחשב נייד! עכשיו זה מסביר למה הם תמיד הביאו אותי למחשבים ניידים ולא למחברות מנייר... לאחר מכן מגיעה המילה הזו,  ネット שהיא בעצם רשת, נט, NETTO. אינטרנט! לאחר מכן יש את דיזיינה. דיזיינר! קפצתי כמו ילד מתלהב כשהצלחתי לקרוא בקריאה הראשונה את בליל הצורות עם הפינות החדות הללו. デザイナー שזה בעצם מעצב. מדהים. מילים שמושאלות מאנגלית, נשמעות דומות וכל יפני מכיר אותן. זה כל כך עוזר לי. מקל על העניינים. היו עוד כמה מילים מעניינות כמו כרטיס אשראי, טלויזיה, מלון ועוד מילים שנשמעות דומות בצורה מדהימה פשוט לאנגלית. אני בהלם מהשפה הזו. כמה כיף ללמוד אותה בלילות, לבד ובדממה. עברתי על עוד אותיות. אני אעשה עוד כמה טבלאות מסודרות כמובן כדי לשלוט טוב בשיטת הכתיבה הזו כמו שאני שולט בראשונה, ההיראגאנה.

 

אני גם לומד לאט לאט קאנג׳י עם קפקא אבל משום מה קאנג׳י משעמם אותי אז אני משאיר אותו לסוף. הוא יודע מעל ל 5,000 קאנג׳י אז הוא יעזור לי בכל מה שאצטרך. מחכה כבר להגיע לעיר שלו. אולי החורף. תחזיקו לי אצבעות. 

נכתב על ידי , 20/10/2017 04:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-20/10/2017 18:38
 



יש לי חלום (TEKKEN 2)


אני רוצה טלויזיה 50 אינצ׳ ופלייסטיישן 4 ואת כ-ל הדיסקים של טקן. וואו טקן, איזו סדרה! 

 

אני זוכר בשנת 99, כשדוד שלי עבד בדרום קוריאה קיבלתי ממנו פלייסטיישן 1 במתנה ואת הדיסק של טקן-2 (ועוד כמה משחקים, כמו גראנ-טוריסמו הראשון לדעתי שהיה נחמד מאד גם). תוך שניות המשחק הזה כבש אותי. הייאצ׳י מישימה (Heihachi Mishima), יושימיטסו (Yushimitsu), קינג, ג׳ק וכל הדמויות.. משחק מדהים, הגרפיקה, הסיפורים. ואיזה סיפורים יש להם! היה את ג׳ין וג׳ין השטן, קאזויה וקאזויה השטן, היה את הייאצ׳י הזקן שמת בגרסאות הבאות(נראה לי), יושימיטסו שנשלח מהעתיד(?) וקונימיטסו המגניבה עם הסכין, היה את אדי והקפוארה ואת הוואראנג הקוראני האדיר שהלך מכות עם הרגליים, היה את קומה הדוב (קומה זה דוב ביפנית[!]) ואת מישל, אוי כמה שהייתי מאוהב במישל והיה את לי השוטר ולו עם הסלטה לאחור. את נינה לא סבלתי, כנראה בגלל השם הרוסי מידי שלה (למרות שלפי המשחק היא אירית בכלל!)

 

כשאני חושב על משחקי מכות, אני תמיד משווה את מורטל קומבט לטקן. עולמות שונים, מורטל קומבט זה כזה אמריקאי וחסר מעוף וייחוד בעיני בעוד שטקן זו יצירת אומנות יפנית של הענקית הטכנולוגית נאמקו, סדרת משחקים שאני מתבייש לומר ששיחקתי רק ב 2, 3, 5 וזהו. יש המון משחקים, ספינ-אופים וסרטים. בא לי לעשות יום של טקן עם עצמי. פשוט להזמין כמה מגשי פיצה וקולה, להדליק טלויזיה ולשחק טקן טקן טקן. בלי כלום. בלי לימודים ובלי עבודה ובלי סקס ובלי טלפון ליד. רק לשחק. עם כל הדמויות ומיליוני סגנונות הלחימה. בא לי את החרב של יושימיטסו. כשהייתי משחק איתו הייתה ממזר ממש, הייתי קופץ מעל היריב שלי, נעמד מאחוריו, גב אל גב ודוקר את עצמי עם החרב כדי שזה יפגע בו. זה היה מסב לי נזק אבל הייתי עושה את זה כשהוא היה כמעט מת ככה שהנזק שלי הוא שולי ושלו היא טוטאלי. 

 

ואדי... כמה זמן לקח לי ללמוד לנצח את אדי הארור הזה. הייתי קורע אותו עם הוואראנג הקוראני. למדתי להתגונן מפני הקפוארה עם אין ספור תרגילי טאקוונדו. אהבתי את פול האמריקאי! פול הבלונדיני הזה, היה לו אגרוף קטלני ממש שהיה מסוגל לגמור משחק. הוא היה צריך הכנה של 2 שניות ולכן אפשר היה לברוח ממנו. אני זוכר שהיה גם לוחם סומו. לא זוכר את שמו. בכלל סומו זה ספורט מדהים בעל מסורת מטורפת. כדורגל לא מתקרב לסומו מבחינת המסורת והכבוד ההדדי שמתרחש שם.

 

היפנים. כל היפנים היו האהובים עליי. יושימיטסו, קונימיטסו, ג׳ין, הייאצ׳י, כולם. ולכולם סיפור. משפחות, בגידה, מאפיה, שטן, שדים... מה אין בסדרת המשחקים הזו. אני זוכר איך הייתי הוגה את השמות בתור ילד, אומר ״היינאצ׳י״ במקום הייאצ׳י, ממש אהבתי את הסגנונות שלהם ואת ג׳ין. היה גם את מוקוג׳ין! איש העץ לדעתי. והיה את כל ה Mishima Zaibatsu (כל הרוסים מספיק לצחקק! מספיק! אתם לא בני 6) ויקום הטקן המקביל. 

 

כן, אני אעשה את זה. יש לי 2 טלויזיות (אמנם כל אחת היא רק 32 אינצ׳) ואני אשיג את הסדרה הזו. אני חייב לשחק בזה, זה מדהים איך כל הזכרונות צפו פתאום ללא שליטה, אני חייב את הדיסקים, אני חייב לקנות מהדיסק הראשון ועד האחרון, מלא מלא דיסקים של הסדרה הזו עם פלייסטיישן ופיצה וקולה ולהתנתק מהעולם ולשחק בזה כמו ילד.

 

זה אושר. זה ב-א-מ-ת יעשה אותי מאושר. תנו לי 48-72 שעות כאלו. של אין סוף טקן.

 

טקןטקןטקן. טקן. הכל התחיל בשנת 99 עם טקן 2. 

 

 

 

 

הנה יושימיטסו!

 



נכתב על ידי , 19/10/2017 00:08  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-22/10/2017 05:55
 



כיבושים וחלומות, ספרים ומזימות, כסף ומחשבות.


יש לי חלומות מיניים לאחרונה. אני מתנזר ממין. אני באמת מתנזר ואני לא יודע אם אני מסוגל בכלל לחזור לתקופת הפורענות שלי, שבה הייתי יכול להיות ביממה עם יותר מבחורה אחת, להתפרע ללא שינה ולחיות רק על סיגריות, קפה ונהיגה במהירות גבוהה. היום זה שונה. אני חושב שמעל שנה ללא סקס ורק אחרי יפן בחורה אדירה אחת ירדה לי וזהו. אולי פה ושם היו אקטים. בקטנה. אני מתגעגע ללצוד, לתפוס, לדלוק ולזיין כל הלילה. מצד שני, אני מתנסה בדברים חדשים בצד הזה, אולי קצת ״נתפס״ או ״ניצוד״, או באופן כללי, ראש יותר פתוח. 

 

זה לא פוסט על סקס - אלא על החלומות. חלמתי על כמה אנשים מהעבר שלי. כמה בחורות אמיתיות שהייתי במערכת יחסית מינית או זוגית איתן ולאחר שהקשר תם בכל צורה אפשרית, המתוקות מבקרות אותי בחלומות. אנחנו לא שוכבים בחלום, הן בעיקר שואלות שאלות לא נוחות או יורקות אש אל נשמתי וצוחקות לאחר מעשה. מרגש. רעות.

 

היום אחרי העבודה ישבתי באוטובוס ליד מישהי שנתנה לי ספר כלשהו לצלם. היא נרדמה לידי. היא יפיפיה והיא אמרה שהיא אוהבת כשאני אוכל לידה. היא רוסיה, מאד הטעם שלי בפנים, בחיוך ובמבנה גוף. היא גבוהה ממני ב 1-2 ס״מ לדעתי, יש לה שיניים מדהימות וחיוך שובה. בנסיעה, היא פקדה עליי להעיף את התיק על ידי הפקודה ״זוז״ וזה היה נחמד ומשעשע, מעניין מאיזה מקום זה בא אצלה. היא אמרה את זה עם חיוך כמובן. היא ישנה כל הנסיעה ורגלה צמודה לשלי. היו רגעים שהיא נשענה עליי בעוד אני כתבתי בטלפון פרקים וכותרות לספר שלי אחרי שסיימתי לקרוא ספר (ארחיב למטה יותר בפוסט הזה). היה לי ממש נעים. אני מרגיש כמו בן 17 שרוצה להזמין את מלכת הכיתה לדייט אבל משקשק. ככה מרגיש לי, אני קצת איבדתי את הביטחון ואת היכולת לתקשר עם נשים. מצד שני, למה לי? אני מת לעוף מפה. אני לא רוצה לזיין סתם ואז לשבור למישהי את הלב או סתם להיות דוש. אני לא אשאר במדינה הזו. אני לא רוצה מערכת יחסים עם מישהי שרואה את עתידה בישראל כי זה רק יוביל לשיברון לב. האם באמת משתלם לי לצאת עם בחורה שרואה את עתידה פה בעוד שאני לחלוטין לא? אז אני אמשיך לראות את היפיפיה החמודה והכובשת הזו כל יום ואחייך ואנהל סמול טוק איתה ואתמוגג מהחיוך מהול הדומיננטיות שלה אבל לא יותר מזה, גם כי אני לא בטוח שאני זוכר איך וגם כי אין טעם, אני לא רואה רצון לזוגיות. מה שכן, הייתי מוכן לחלוטין לוותר על סיגריות עבורה. 

 

יש לי רעיון לספר שני (הראשון עוד רחוק מלהיכתב) - את הספר השני אני רוצה לפרסם כראשון וביפנית. כלומר, אכתוב לעצמי בעברית ואז אעשה עבודה (כנראה בעזרת אנשי מקצוע) כדי לכתוב אותו ביפנית. זה ייקח כמה שנים לפחות. למה לא חשבתי על זה בגיל 22, סעמק. הרעיון קוסם לי, גם השם של הגיבורה, גם הדמויות מסביב. זה יהיה מאד אישי וכואב. אני יודע שלא אצליח ליצור בחיים יצירת מופת כואבת כמו יער נורווגי אבל אעשה הכל כדי להתקרב לשם, יומרני הא? לדמיין שאתקרב ליער נורווגי. לעזאזל עם זה, ללא החלומות מה שווים חיי. לעבוד במשרד כל היום או באיזו חברת הייטק משול מבחינתי להתאבדות, גם אם ישלמו לי 5 ספרות הנושקות ל 6 בחודש. 

 

אז דיברנו על כיבושים, חלומות, ספרים, כסף, מחשבות ועכשיו למזימות.

 

האמת שאין לי מזימות כרגע, אני פשוט אוהב את המילה הזו. מזימות. אני זומם מזימות. אני תמיד זומם מזימות. לרוב זה מזימות קונדס חמודות של ילד המתעלל באחותו (אין לי אחות) או חבר שמציק בחינניות. מישהי קוראת לי My Nigger וזה נעים לי. חזרתי לשמוע המון מוזיקה שחורה. נפלא. אני עשיתי לה קרניים של פלייבור פלייב ולפעמים אני סתם צועק "FLAVOR FLAVVVVVE" (מי שלא מכיר את פלייבור או ניו יורק, תתביישו לכם) - בכלל, כמו שקריס רוק אמר, צריך לחסל את פלייבור פלייב. 

 

אה! סיימתי היום את הספר השני בטטרולוגיה של מוראקמי (רוח, פינבול, מרדף הכבשה(!), לרקוד, לרקוד, לרקוד) - מחר אתחיל לקרוא את הספר החדש שלו, Men Without Women, אני מתרגש, זה אחד מארבעת הספרים שקניתי בהונג-קונג. אני שונא את מה שאני מרגיש כשאני קורא אותו. התאפקתי לא לבכות ליד הבחורה היפיפיה באוטובוס שתוארה למעלה כי תמיד יש לי דמעות בסיום הספרים שלי. גאד הוא גאון. פשוט גאון. כמה שהייתי רוצה לאכול איתו ארוחת צהריים, אי שם בקיוטו או אולי באוטארו הקטנה על החוף - כן אני רוצה לחזור לעיירונת הזו כי היא מטריפה! הפעם אני אשיר בקריוקי האימה גם אם לעצמי בלבד. 

 

 

 

I been praised and labeled as crazy
My mother wasn't able to raise me
Full of crazy rage
An angry teenager
Nothing could change me back
Gangsta rap made me act like a maniac
I was boosting
So influenced by music
I used it as an excuse to do shit
Ooh I was stupid
No one could tell me nothing
Hip hop overwhelmed me
To the point where it had me in a whole 'nother realm
It was like isolating myself was healthy
It felt like we was on welfare but wealthy
Compelled me to excel when school had failed me
Expelled me
And when the principal would tell me I was nothing
And I wouldn't amount to shit
I made my first million and counted it
Now look at it
A fucking -out that quit
Stupid as shit
Rich as fuck
And proud of it
...Thats why

אני מאד אוהב את הקטע הזה, הקול של הזמר יחד עם המוזיקה של השיר בעל המסרים הלא נכונים בעיני. בכלל, רוב המוזיקה השחורה שולחת מסרים שאני מתנגד אליהם מאד (פשע, סמים קשים, אונס, מיזוגניה, זנות, אלימות, רצח) ועדיין, יש פה סוג של הפרדה ברורה בין האמן לאומנות או יותר נכון, בין הטעם המוזיקלי שלי ואל המציאות. 
אבל זה לפוסט אחר כולל הרחבה על הכוונה שלי.

 

נכתב על ידי , 18/10/2017 00:36  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-19/10/2017 17:14
 



״גבסוניות״, ריקוד ערבי, מכתב, עשן.


אז החתונה עברה. הסיפור נגמר סוף סוף ועבר בשלום. נחזור ליום רביעי בערב, זה היום שהגעתי אליהן. היה נחמד, צחוקים וקצת עישונים, לא יותר מידי. יום חמישי היה בעיקר יום של סידורים מצידן ו״להיות בצד ולסתום ולא להפריע״ מצידי. עבר די חלק חוץ מריב מטופש עם אחת הכלות בערב, בת הזוג שלה שלא יודעת מתי לעצור וכמובן לא יודעת מתי להתנצל. הפסקתי לקחת אותה אישית כבר, אני יודע שהיא כזו, היא האדם שהיא. היא חברה שלי דרך החברה שלי, היא אדם באמת טוב לב, היא טובה ועזרה לי לא מעט ועדיין, לפעמים קשה לי לאהוב אותה בגלל האגו שלה (מלאה באגו, תמיד צודקת) אבל היא עושה לחברה שלי טוב, זה מה שחשוב. בשעה 20:30 הייתי כבר במיטה אחרי המקלחת ומוכן להירדם מפני שביום שישי צריך להתעורר בחמש בבוקר. התעוררתי בקלות, גילגלתי לי סיגריה ויאללה, עלינו שלושתינו לרכב שבו נהג החבר הרביעי ונסענו אל המאפרת. 

 

אצלה נתקענו קרוב לחמש שעות. כמובן שאני והבחור נשלחנו לקנות משהו מאד הזוי בשם ״גבסונית״ שזה פרחים לבנים קטנים שעולים 10 שקל למקל מסכן ושתוקעים את זה בשיער. מן הסתם שלא ידענו מה זה אז נעזרנו בגוגל. מצאנו חנות פרחים אחת והתקשרנו אליה. ״אתן מוכרות גבסניות?! כן? יופי! עוד 10 דקות אנחנו באים!״ קנינו את הפרח הזה (קנינו 5 כי לא ידענו כמה צריך ואיך, מסתבר שהיה צריך 1 בלבד... גברים, אם את שולחת גבר לקנות גבסוניות, אל תתפלאי שהוא חוזר עם מלא!) ולאחר מכן אני והבחור הנוסף נהיינו רעבים. הרעב שלנו התפתח לקנייה של מעל 200 שקל שכללה אין ספור ממתקים מיותרים לחלוטין וגם פיתות, חומוס, סלט כרוב ופסטרמה. כן, ממש כמו פועלי בניין, פתחנו שולחן אצל המאפרת והתחלנו לעשן, לעשן ולאכול. המאפרת יצאה שאקלית ועישנה סיגריות איתנו בזמן שאנחנו עישנו משהו יותר רציני. היא רצתה גם אבל פחדה להרוס איפור ולכן התאפקה בזמן שאני והבחור נהנינו מאד. דיברנו גם קצת עם בעלה בעוד שהכלות סיימו להתארגן, יצאו להצטלם ולאט לאט שמנו את פעמינו לכיוון האולם. בגלל שאני ״מקורב״ לכלה ישר ניתנו לי משימות כמו לחפש את איקס ולתת לו ככה וככה, למצוא חפץ כלשהו ולשים אותו במקום כלשהו. כל מיני טירטורים קטנים כאלו שעשו לי נחמד, גרמו לי להרגיש חשוב.

 

החתונה עצמה עברה טוב, היו אנשים מעניינים, היו אנשים שהתעלמתי מקיומם מאד באלגנטיות כדי לא להתנהג לא יפה ולמרות שתכננתי לשלוח הודעה ארוכה למישהי ולהסביר לה למה אני מתעלם מקיומה ולמה הקיום שלה לא מעניין אותי, היא לא מעניינת אותי החלטתי לעשות ״חליק״, להתעלם ולשכוח ממנה. היא באמת לא חשובה, הקיום שלה באמת לא מזיז לי ולא אכפת לי מה עובר עליה, טוב או רע לה. היא שום דבר בעיני. בריקודים רקדתי קצת ופה עשיתי את הדבר הכי אמיץ בחיים שלי. רקדתי ריקוד ערבי. כן כן, אני, זה שתמיד ״עוקץ״ את החברות (המזרחיות) עם המוזיקה הערבית נכנסתי למעגל ורקדתי כמו גדול. הנה הקליפ + לינק למי שלא רואה: היה אדיר, כיף ומדהים.


https://www.youtube.com/watch?v=8O8eeVntVuQ

 

 

לאחר החתונה (שבה כבר הייתי מעושן מעבר לרגיל שלי) נסענו אליהן. נסעתי בעוד מכונית כי הצטרפו אלינו עוד שתי בחורות. בבית עצמו המשיכו העישונים ויחד עם הוודקה והיין המעולה ששתיתי יחד עם הגבר המבוגר בחבורה, גבר שמבוגר ממני בעשור שאני מאד מעריך ומכבד ומשום מה לפעמים מתנהג קצת כמו גרופית לידו וזה מביך. בכל מקרה, המשכנו ליסוע אליהן,  בבית השעה בכבר 18-19, אני על השולחן ומרוח. היא פותחת את כל המעטפות עם המזומן והצ׳קים, אני שמח שמחה ילדותית ולא קשורה ששמתי הכי הרבה ממי שהיה בבית, 1500 שקל וזה מפגר כי כל אחד שם ביחס ליכולתיו. אם לא היה לי כסף היו סולחות לי גם. הכל בסדר. במהלך ספירת הכסף נרדמתי כמה פעמים, העשן שבאוויר לא עזר. מה שגם חבל שבחתונה לא אכלתי דבר מרוב ההתרגשות והלחץ, בקושי קצת חומוס ופטריות וזהו. את קבלת הפנים פספסתי במלואה מרוב ההתרגשות, להגיד שלום לאנשים שם, להורי הכלה שאני מכיר אותם מעולה ולעוד אנשים כאלו ואחרים.

 

כתבתי לה מכתב מרגש לפני כמה ימים בלילה ושמתי במעטפה עם הכסף, פשוט הרגשתי צורך לחלוק איתה את הכל, כמה שאני אוהב אותה ואת המכתב היא קראה אחרי שנתפגרתי אל המיטה באיזור 19:30 עד 9:30 למחרת. חתיכת שינה מדהימה זו הייתה. ציפיתי להתרגשות מסויימת ממנה, שהיא תבכה מאושר, שהיא תיכנס ותעיר אותי ותחבק על המכתב הזה, לא יודע למה אני צריך את זה אבל כן הייתי צריך ממנה אישור שאני חבר טוב. הנה חלקים ממנו:

 

״אני נזכר בהמון דברים שעברנו עכשיו. אני אחלוק איתך העלאת זכרונות פרטית. אני נזכר בדירה שלנו, איך בזבזנו 1600 שקלים על ההתחלה בקניות הראשוניות ביותר. את הנקיונות. את הרגעים הכואבים שלנו. גם את הריבים. אני זוכר מיליוני שטויות שלנו. בריון בחניון***. פעם ****** אמרה לי שכשהיא ראתה אותי עושה לך "בריון בחניון" היא הבינה שאנחנו פשוט שני מפגרים אבל זה הייחוד שלנו, איש לא יבין את זה חוץ ממני וממך! זו החברות המפגרת שלנו. האדירה והמגניבה והטובה והכנה, החברות שתהיה איתי עוד שנים רבות. את יודעת, יום אחד אני אעוף מפה ולא משנה כמה ארצה להתנתק מהמקום הזה, את יודעת שממך בחיים לא ארצה ללכת ולא משנה איפה אהיה ובאיזו נקודה בעולם או באיזו נקודה בחיים שלי אהיה, תמיד אהיה שם עבורך. אני אגיע גם מהקצה השני של העולם אם תצטרכי אותי, זו הבטחה אחות. באמת. אני אקרע עולמות ואהפוך את העולם שלי אם צריך אבל אגיע ולא אשאיר אותך לבד. היו לי הרבה חברויות, חלקן טובות וחלקן רעות אבל החברות איתך היא ייחודית במידה, היא מושתתת על הבנה וכבוד, הומור ורשע, עצבים ואהבה. כאילו פאק, אני מביא לך את הזבל ההודי הזה מבאר שבע כל פעם מחדש! לפעמים העולם הזה מפחיד וקשה וגדול ******, באמת. לרוב מאד קשה לי לחיות בו ולהתמודד עימו. את מקלה על זה, בזכותך הוא קצת יותר קל. קצת הרבה. תודה תודה ענקית על זה, מכל הלב הקר והכועס שלי. 


...


הכרנו בנסיבות מוזרות ולא שגרתיות. זה התחיל מבדיחה של "אחות" ומעוד דברים, ולא היה לי מושג שנעבור לגור יחד, שפתאום תעברי לגור באותה דירה עם היטלר הידועה כבת זוגתי לשעבר (סליחה על זה, לא ידעתי שהיא מזעזעת) ואז שנעבור לגור יחד, נשמור על כזה קשר, נחלוק הרפתקאות. נראה יחד סדרות מפגרות ואני אפחד לנשום כי אי אפשר לנשום כשאת רואה טלויזיה כי את מטורפת בקטע הזה. אה, כל פעם שאנחנו רואים משהו אני משנה את הווליום למספר אי זוגי. דווקא. זוכרת שהייתי צועק שטויות ממכונית ומביך אותך ב******? או מפדח אותך בחנות? זו חברות אמת, להרגיש בנוח לעשות את כל זה. לא היה לי מושג שהבחורה ההיא, שהפגישה הראשונה שלנו הייתה הזוייה לכל הדעות תהפוך להיות חלק כל כך חשוב ועקרוני בחיים שלי. שאת, תהפכי לדוגמא אישית עבורי. נקרעתי מבפנים כשלא טסנו יחד לאיטליה כי פשוט ראיתי איך משהו בחלום שלך נסדק בשנייה ההיא אבל הנה, התגברת על זה והתקדמת הלאה! המשכת! השגת הכל ויותר.״

 

את המכתב הזה היא קראה מתישהו עם עצמה בזמן שאני ישנתי, בבוקר היא אמרה לי שהיא רוגשה. חבל שלא ראיתי את זה באמת. כתבתי את המכתב הזה (מה שראיתם פה זה 2 פסקאות. המכתב עצמו הוא 3 עמודים והרבה יותר אישי ומלא באימוג׳ים של כועסים ושדונים זועפים ולב אדום אחד) מכל הלב ואני שמח שהוא ריגש אותה, גם אם לא ראיתי את זה קורא בלייב, כמו שאומרים. אכלנו ארוחת צהריים מפעימה שהבנות הכינו ולאט לאט האנשים התפזרו ורק אני נשארתי, ביום שבת בצהריים. האווירה הייתה רגועה יותר, שקטה יותר. בירה וסיגריות. אה! בירה עם סירופ פטל. בירה סטלה עם פטל. כן מלו, בשבילך! עוד שילוב מבית היוצר שלי (האמת שהבחור השני חשב על זה אבל אני קפצתי על המציאה) וזה היה ממש טוב. קיבלתי טרמפ דרומה וככה נגמר הסופש. כמויות העישון היו לא אנושיות ואני בשוק ששרדתי את זה אבל היי, זה הביא לי שינה של בערך 14 שעות, שינה שהייתי זקוק לה כמו חמצן.

 

אני לא יודע מה אני מרגיש אחרי כל אירועי הסופ״ש הללו. מן הסתם יש לי את השמחה שלי אבל גם יש עוד דברים שאני לא מסוגל לפענח בשלב זה וזה קצת מדאיג אותי לגבי העתיד שלי ועתיד החברות הזו. יהיה בסדר. אני לא אוהב את המוח שלי אשר נכנס למחשבות שכאלו אבל מוחי חזק ממני. לצערי.

 

היפנית חוזרת לשגרה. אחרי כל החגים הארורים שסחטו ממני כל טיפת מיץ, מגיע הדממה. היום היה שיעור פרטי. היה ממש קשה ומתסכל. ללמוד מילים זה קל, ללמוד לחבר משפטים זה קשה. אני מסתדר לאט לאט. מסתבר שבכל הסביבה שלי יש באמת רק אדם אחד שדובר יפנית ואני נעזר בעזרתו מידי פעם. זה נחמד. יהיה בסדר, איכשהו.

 

הסופש היה טוב אבל יותר מידי מבלבל נפשית. אני צריך לעכל יותר מידי מחשבות שאין לי מושג מה הן ומאיפה להתחיל, רק יודע שהן צריכות לעבור תהליך ארוך של עיבוד מידע במוחי כדי שמשהו שצריך לקרות יקרה, אחרת הכל תלוי ודבר אינו מוגמר.

 

תודה למי שקרא/ה, 

שיהיה שבוע נפלא.

 

נ.ב. - אתמול באתי לקחת קלמנטינה בבית, הלכתי מהמטבח לסלון והחלקתי אלוהים יודע על מה, נפלתי על הברך בכאבים שהייתי בטוח שאני מאושפז ואחרי 10 דקות על הרצפה הצלחתי לקום. יש שריטה מדממת ולא נעימה על הברך אבל הכל בסדר. לקלמנטינה ולעוגיה שלום, הן לא נפגעו (כן, אני אוכל גם קלמנטינות עם עוגיות וזה מעדן!)

 

***(בריון בחניון זה שאני פשוט נעמד מולה בחניון, אומר בקול ״בריון בחניון״ ולא נותן לה לעבור והיא צוחקת. זהו. זה נמשך בערך 10 שניות ואפשר להעביר את הבריון לכל נקודה אחרת [מבטח, סלון, במושב שליד הנהג וכו׳...])

נכתב על ידי , 15/10/2017 11:18  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-18/10/2017 19:13
 



לטגן צ׳יפס עם קטשופ היינז וללכת ללמוד קרוא וכתוב!


טוב, משהו מוזר בתקופה הזו מבחינה בריאותית. כשהפרטנרים שלי מטוקיו-קיוטו-אוסאקה חולים אחרי שהם מדברים איתי בסקייפ, זה אומר דרשני. אפילו קפקא אמר לי שהוא סיפר לחברים שלו בעבודה (עבודה מדהימה, בחור מדהים) עליי ועל זה שאני ״הדבקתי״ אותו בוירוס דרך הסקייפ, היה לי נעים לדעת שמדברים עליי ביפן. כן, ליד ברזיה כלשהי בבניין משרדים כלשהו בעיר של מיליוני בני אדם, אלפי קילומטרים מהמזרח התיכון, חבורת צעירים יפנים עם שיער אדיר ביותר מדברים עליי. חה!

 

בעבודה סה״כ בסדר, רוב הסערות נרגעו ונותרו ״שריפות״ קטנות ממש. כך זה נראה מהצד לפחות. מקווה שימשיך להיות באמת רגוע. אני משתדל לפחות, כי אני זקוק לכסף בשביל התוכניות העתידיות (כמו כולם).

 

המתולתלת הגיעה לעיר שלי. היא הגיעה בשביל עצמה ולא עבורי למרות שבעיני זה היה עבורי. כל אדם וראייתו. היה כיף ממש. אכלנו בעיקר המבורגר וזהו. זה היה מספיק. זה היה מה שצריך. חיבוק (ועוד כמה חיבוקים ארוכים סמי מפלרטטים) והיא נסעה לדרכה. ממש שמחתי שהיא באה וגם עזרתי לה לחזור הביתה בזה שדיברתי איתה בטלפון שהיא לא תירדם. 

 

אני הזנחתי את היפנית בשבוע האחרון מסיבותיי שלי והיום תהיה החזרה שלי. החזרה תתבצע ככה:

 

1) לראות סרטון מלא של קאטאקאנה + תרגול כל האותיות.

2) למידת כל ימי השבוע, עונות השנה, חודשים וימים בחודש.

3) בלילה - ללמוד לפי הספר ושיעורי הבית של המורה, יש זמן עד השיעור איתו ולכן פשוט לעבור שוב ושוב ושוב.

4) כתיבת עוד מילים לתרגול, מילים ״לועזיות״ בעיקר (שמות לא יפניים, שמות של מדינות, מילים כמו המבורגר, מקדונלדס, קולה וכו׳)

 

בשישי יש חתונה אז הכל אדיר ביותר. אני מתחיל להתרגש והסטרס מתחלף לשמחה. זה טוב. עדיין לא פתרתי את דילמת החולצה. אני לא מודאג, אני אקנה חולצה יום לפני מקסימום אם הבנות לא יאשרו את החולצות הבהירות שלי. 

 

אני גווע מרעב, אני אלך לטגן לי צ׳יפס, אשים ליד זה קטשופ היינז ואולי בצד טונה על בסיס מים וטחינה גולמית (כל מי שמגלגל/ת עיניים, מיד להירגע!) ואבלוס לי להנאתי ולפינוקי האישי. לאחר מכן אתיישב ללמוד. תודה לאל יש לי את הזמן.

 

הכל בסדר סה״כ.

 

אה, וגם, :)

נכתב על ידי , 8/10/2017 14:20  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-15/10/2017 12:00
 



לדף הבא
דפים:  

70,512

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe-Narrator אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The-Narrator ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ