לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Few hours left.

Avatarכינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2017

טיזר מספר 3, אם כל המסעות.


זה מתקרב בצעדי ענק.

 

המסע הכי מדהים שלי, המסע הראשון שאני עומד לצאת אליו לגמרי לבד, בלי חברים לצידי. בלי בחורה לצידי.

המסע שיקח אותי למקום חדש, אל תוך תוכי ואל תוך המרחבים הירוקים והפתוחים בו זמנית, סביבה עירונית

מהולה ביופי מקומי, כל זה יקרה ביום שלישי, בשעות הבוקר המוקדמות, אתחיל לנוע לכיוון שדה התעופה שלנו.

 

מחר אסיים עם שלב ההזמנה של הכרטיס. הגשמת החלום שלי קרובה מתמיד. עוד לפני שעזבתי את העבודה 

שלי, העבודה שגרמה לי לקהות חושים והפכה אותי להיות אדם שאני שונא, ידעתי. כשהם ראו אותי בטלפון במשרד,

הם חשבו שאני עובד בעוד שאני הייתי עם משרד הכרטיסים על הקו, בונה את המסלול שלי. הוצעו לי שלוש אפשרויות

ובחרתי את הנוחה והיעילה עבורי. את זו שקרצה לי הכי הרבה. אני מתכוון לקחת מזוודה קטנה ותיק גב קטן.

 

בתיק גב אשים מטען, מטען נייד, מחברת שאקנה שם, עט שאקנה שם. לאט לאט אמלא את התיק גב שלי

במילים ואותיות, סודות וחוויות, מתנות קטנות שאביא לאנשים פה. אולי אקח מצלמה. לא, בעצם לא. על המצלמה

אני אוותר מהסיבה שאני עובר על התמונות שלי מאוקראינה, אני רואה תמונות מדהימות של עיר שצולמו 

ממצלמה של אייפון ויצאו מעולה. אני לא אקח מצלמה שתתפוס לי מקום בתיק המסע הקטן שלי, שאמור להכיל רק

את הדברים החשובים, אולי כריך קטן שאקנה בבוקר ואשמור לעת צרה, במידה ולא אהיה במקום שמוכר מזון.

וספרים, שני ספרים. ואולי אקנה שם גם. מחברת גם. נודד.

 

אני הולך להגשים את עצמי, לחלוטין. אני הולך לעשות את מה שרציתי ממזמן. אני הולך לקרוא ולכתוב, להתנתק,

להיות לבד ומוקף אנשים בו זמנית, אני הולך על זה בכל הכח, ובעוד כ 80 שעות אני אהיה כבר באוויר, מחוץ לשטח

ישראל. עוד כ80 שעות. זה הכל. הבגדים לאט לאט מסתדרים כחיילים, החלק שלא מוכן עכשיו עובר במכונת הכביסה.

בקרוב ארוקן את הארנק מכל השטויות של ישראל, אקח איתי רק תעודת זהות, רשיון, כסף. 

 

סיפרתי לכם על החבר המהמר, שהקשר נותק עימו מפני שהוא עבר למדינה אחרת. לא דיברנו מאז. זה בחור שטס

כל חודש, האייפון שלו מלא בעשרות אפליקציות טיסה, הוא יודע הכל על כל חברה. רציתי לספר לו שאני עומד לטוס

באחת החברות הכי טובות בעולם, רציתי לספר לו לאן. רציתי לשתף כי הוא ״מפגר״ והוא היה שמח בשמחתי ושואל

מלא שאלות. ממנו פיתחתי את התחביב המפגר הזה של לצלם את הנחיתות שלי. אני אוהב לצלם נחיתה. זה הרגע

הכי יפה, המפלצת נוחתת. נוגעת בקרקע. זו אומנות. טייס הוא אמן. אני זוכר שכאשר אני התייצבתי לנחיתה, אי שם

בגיל 20, התפללתי שהטייס ירשה לי לנחות. כמובן שהוא לא הרשה. זה אסור. אבל התיישרתי לנחיתה. בצורה מדהימה,

אפס תיקונים. 

 

בעוד מספר ימים אני אנחת. 

בעוד מספר ימים אני אעשה את זה.

 

המסע שלי עומד להתחיל. אני מחייך.

 

נכתב על ידי , 24/6/2017 12:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טיזר, חלק שני.


היום עשיתי עוד צעד קטן אל עבר המסע שלי. אני עדיין לא מעכל שאני אשכרה עושה את זה.

אני טס למקום שרבים לא מכירים, למקום לא מוכר, כדי לספק איזו פינה בדפנות הנפש שלי,

לספק אותה, לכתוב, לשאוף, להתגרות אינטלקטואלית ולספוג, בעיקר לספוג.

 

להשיג כוחות את המסע שיבוא אחרי המסע. אני חייב לצאת לשם, אני חייב לצלוח את הפסגה הזו,

בלי תוכניות, בלי תכנון, אני חייב זאת לעצמי, חייב פשוט. להגיע, לקרוא, לכתוב, להשיג, גם ליפול,

גם להיכשל, גם לסבול.

 

להיות שם לבד, הטיסה היחידה שאהיה בה באמת לבד, ללא חברים סביבי. 

ההחלטה התקבלה, כמו שאר ההחלטות שלי, ברגע אחד, ללא טרטור מנטאלי וללא חשיבה על נטילת הסיכון.

רק אני, מזוודה קטנה, תיק גב קטן ולב גדול שמשתולל. אכתוב כל לילה מכתב מיוחד אל לב קטן אחר, אספר

לה איך אנצח את עצמי, אחלוק עימה את הפחדים ואוכיח לה שאני ראוי, חזק ואמיתי. 

 

זה כל כך קרוב, עוד שבוע בערך. אני לא מאמין.

 

מחר כנראה כרטיסים.

נכתב על ידי , 21/6/2017 18:25  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-22/6/2017 18:26
 



הסיום הכי מתוק + טיזר.


אז מי שלא יודע או מי שלא מעודכן, קיבמו אותי לפני חודש וחצי בעבודה.

 

בהתחלה שמחתי אבל בפועל זה היה קידום מזעזע שרק ניצל אותי ואת זמני, הבנתי את זה

בערך שבועיים לאחר הקידום. בהתחלה עשיתי לעצמי שיטות עבודה להיות יותר ויותר יעיל,

פרודוקטיבי אבל זה לא עזר מפני שהחוסר יעילות של שאר האנשים סביבי פגעה ביעילות שלי,

ומן הסתם בקצב העבודה.

 

בחמישי, אחרי הודעות וואטסאפ זועמות רציתי לדבר עם המנכ״ל שלי אבל זה לא עזר, לא היה

בכלל זמן עבורי. אתמול, יום ראשון, הגעתי לעבודה כרגיל ונכנסתי למשרד שלו, במטרה אולי

לנסות להבין אבל כשהוא לא הסתכל עליי בכלל, במקום לנסות ולומר משהו שיציל את זה, פשוט

אמרתי לו ״זה לא עובד יותר״ וזהו. הוא אמר לי, בקול שקט בלי להסתכל עליי ״תגיש מכתב״.

שאלתי אותו אם יש לי מחוייבויות כלשהן ונאמר לי שלא. זה הכל. נשארתי לעבוד אתמול טיפה,

עד הערב למרות שהייתי יכול ללכת מוקדם. החלטתי לעשות טובה.

 

היום בבוקר הגעתי, הבנתי שלאיש לא מזיז והגשתי את המכתב. כולם שמו עליי פס, לאיש לא

הזיז שאני עוזב. המנהלת הקודמת שלי והמנכ״ל התעלמו מקיומי לחלוטין. הייתי פגוע מהיחס הזה,

הייתי אפילו בשוק. הודעתי למנהל של המשרדים ליד שאני עוזר והייתי ממש בשוק מהתגובה שלו.

גבר רוסי, מגודל וקשוח עם קול עבה, קם, חיבק אותי ואמר שזה כל כך חבל, שהיה תענוג שהייתי

לידם, שהיה נפלא ושהוא מאחל לי את כל הבהצלחה האפשרית. אחרי זה עוד כמה עובדים משם,

מהמשרד השכן בכלל, כולם הצטערו שאני עוזב. הייתי בהלם מהתגובה החמה שלהם.

 

מאורח יותר, החלטתי להתקשר בטלפון ולהיפרד מהעובדים שלא הספקתי להיפרד מהם מסיבות

כאלו ואחרות, מהמנהלת שהחלפתי אותה בתפקיד, הקולגות שלי לשעבר ועובדים ממש זוטרים

ו״שקופים״. כולם, כולם בלי יוצא מן הכלל איחלו לי דברים, שיחות של דקה הפכו לשיחות של 20-30

דקות על גבול הדמעות, הם הצטערו שעזבתי, הם שיתפו את תיסכולם, הם חלקו מחשבות, היה נפלא

וכמה טוב לדעת ששיניתי משהו, שהייתי חשוב, שהנה אנשים מתגעגעים ולא אומרים ״בהצלחה״

ומתנקים אחרי 1-2 דקות אלא מדברים ושואלים ומתעניינים למשך 40 דקות! 

 

מסתבר שמישהי שעבדה איתי שמעה שעזבתי ומצאה לי משרה בתחום דומה, לא ניהולית אבל בשכר

זהה לניהול. מדהים, שמועות רצות מהר וקשרים עובדים טוב.

 

 

בערב יצאתי החוצה, להחזיר משהו למנהלת קולגה לשעבר והחלטתי לפנק את עצמי במשהו לנפש.

 



נ.ב - בשבוע הבא, אני עומד כנראה לצאת למסע הכי מטורף שאי פעם יצאתי אליו, להגשים חלום ולחיות

כמו שלא חייתי מעולם. ממליץ לעקוב.

נכתב על ידי , 19/6/2017 20:58  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-21/6/2017 17:58
 



משחקים בדירה האפלולית.


שיחקנו בצייד וטרף, היא חיכתה לי, כי הרצון שלה להיטרף גבר על הרציונל שלה לשרוד.

 

היא רצתה להיכבש, יהיה המחיר שיהיה. היא ידעה שהיא תפסיד, היא חיכתה לזה. 

 

כאשר כבשתי את איבריה, בכל כוחי, היא גנחה את שמי חרישית. בחדות ובשקט.

 

כאשר הצמדתי את הסכין לצוואר שלה, היא מלמלה תודה ובלעה את איברי התפוח בשקיקה,

גם כשהשיער שלה הפריע. קולות החנק דירבנו אותי להגביר מאמץ ואת גרונה להתרחב

עבורי, עבור הנאתי, עבור דרישתי ועבור תאוותי גם כאשר הרגישה שאינה מסוגלת והרפלקס

משתלט, היא לא העיזה להוציא. בין דמעה לדמעה היה זיק של שובבות ילדותית בעיניה.

 

כאשר כפיתי עליה גמירות, היא התנגדה, היא הפסידה בגדול, היא בכתה והיא הודתה.

 

היא נשארה על הרצפה, בשלולית של נוזלים, זיעה, רוק וזרע, מחייכת חיוך זדוני, מסופק.

 

כשהכל נגמר ובאתי לצאת, בחשיכה, אל תוך החשיכה, היא מלמלה תודה, חיבקה אותי ונישקה.

 

...

 

אחרי כמה שעות, בבוקר, היא שלחה לי חייכן בוואטסאפ.

נכתב על ידי , 17/6/2017 17:05  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-19/6/2017 21:27
 



אוח.


מיץ תפוח-לימון קר מארומה וקובייה אחת של קרח ביום חם.

 

סטייק אנטריקוט במידה רייר בערב קריר עם מלח גס ופלפל גרוס.

 

טבילת סושי בטריאקי עם קמצוץ ספייסי מיונז במסעדה אוריינטלית.

 

ביס גדול מטורטיה טבעונית עם רוטב צ׳יפוטלה מעל, רותח כל כך.

 

צלחת שיש בה ענבים קרים, מנגו קר, קלמנטינה ירוקה קרה של תחילת העונה, חמוצה.

 

קנקן של אשכולית אדומה סחוטה, סחוטה ביד, קפואה.

 

קפה רותח בבוקר, חצי סויה חצי מים, 1 קפה 2 סוכר, נס של אשכנזים.

 

המבורגר שמתפרק בידיים והשמן נוטף והפטריות נופלות מהצד ומלא חמוצים במידה מדיום-רייר עם בייקון וגבינה.

 

פלטת פירות ים, בעיקר תמנונים וצדפות. קצת רוטב מעל, תפוחי אדמה צלויים בצד. 

 

קוקי סאן ז׳אק, אוח גאד. 

 

פונדנט שוקולד חם, מבעבע, עם קוביית שוקולד לבן טבועה בליבה.

 

פרוסת סלמון מעושן על גבינת שמנת, חמוצים מעל ולחם לבן. 

 

3 ביצי עין, עגבניות צרובות, קצת פטריות פורטבלו, פלפל-מלח מעל, גבינה מפוזרת, ביצים חצי מוכנות. נפלא.

 

טירמיסו במסעדה בלב אוניברסיטת בולוניה עם אספרסו ולימונצ׳לו לסיום. וסיגריה.

 

קפה שחור זול בלב קייב, במחיר של פחות מדולר, בקור מקפיא של מינוס 12 מעלות. 

 

2 שוטים של וודקה (ואן גוך דאבל אספרסו) בחתונה של רוסים, אחרי שאני מזיע מריקודים.

 

גלידה במילאנו, בלב כיבר הדואומו, הקינוח המושלם לכריך עם שלל נקניקים בפנים.

 

חומוס גרגירים מאבו גוש עם פיתות חמות.

 

כוס יין אדום ופלטת גבינות, חיוך קסום מחייך מולי ואני מהופנט.

 

נכתב על ידי , 16/6/2017 00:31  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-17/6/2017 10:32
 



הפחדים שלך בהרי החושך / חמשת החושים החסרים.


רדי על ברכייך, צווארך מעוטר בי.

 

יופי. 

 

עכשיו, תיזכרי טוב טוב, את המילים שנאמרו בקול. את תיקשרי. לא בצורה הרגילה. הדבר הראשון שאני אעשה

זה לאגרף בכח את כפות ידייך, וללפף סביבן ניילון נצמד עד שלא תוכלי בשום דרך לפרוץ את העיגול שנוצר. לאחר מכן,

יד ימין תיקשר לירך ימין, כדי לתת לך את האשלייה שאם הידיים שלך לא מאחורי הגב, יש לך סיכוי. זה שקר, אין לך,

לא היה לך. אין לך. אחרי זה יד שמאל תיקשר לירך שמאל. את תסתכלי עליי בעיני עגל, מבינה שהחוש הראשון נלקח.

 

אנחנו ממשיכים ואני מתקרב אלייך, אל גופך הקשור וחסר האונים, רוכן ולוחש לך שנותרו לך עוד 4 חושים. עוד 4.

ואני אקח אותם. אקח כי אני יכול, כי את רוצה שאקח. אני מסתכל עלייך ורואה את הפחד בעיניים שלך. אני מתקרב, 

לוקח גרב מטונפת ומועך אותה לכדור קטן, דוחף אל פיך, מלופף מסקינג טייפ סביב ראשך הקט, דואג לא לתלוש שיערות

במלאכת אמן ומתענג על הרעשים העמומים שבוקעים מפיך. החוש השני שלי, נותרו עוד 3. 

 

בהמשך לדרכי, אני מוציא צמד אטמי אוזניים, כתומים, מהתעשייה, מועך אותם ומחדיר אטם-אטם, אל כל אוזן. אני רואה

את מבטך משתנה ועינייך גדלות, את מאבדת את חוש השמיעה שלך. את לא מבינה למה את לא שומעת. את יודעת למה,

את פשוט לא מבינה את זה. את מבינה שאת לא יכולה למשש, להשתמש בפיך וגם לא לשמוע. את מבינה טוב טוב מה 

עומד להגיע. אני אסתכל לך בעיניים, עמוק עמוק. ״בדיוק זה. עוד דקה בדיוק, המסך יורד״. כרגע, לקחתי שלושה חושים.

 

צמד פדים קוסמטיים קטנים מונחים על עיניים עד אשר רצועת בד נצמד מלופפת מעל, סיבובים מעל הראש, מונעת ממך לחלוטין

את הראייה. כן את, גם השטח המת הזה, למטה, ליד האף שאת חושבת שתוכלי להציץ דרכו, נעלם. חשבתי על הכל, הכל.

מאה אחוז עלטה, אפלה. היופי בו, שהוא דואג להחזיק את אטמי האוזניים שלך במקום. עכשיו את לא שומעת, לא רואה, לא

מדברת, לא נוגעת. כמה שאת יפה. נשאר חוש נוסף.

 

אני רואה שהאף שלך פועל המון. אני כמובן לא יכול לסתום לך אותו אבל אני יכול למרוח לך משחה קטנה מתחת לאף, אשר

תגרום לך להריח באופן קבוע ריח מסויים, אשר ימנע ממך להריח אותי או כל ריח מוכר אחר. אני אחייך חיוך של ניצחון כאשר

אדע שאין לך שום דרך לאתר אותי. לדעת היכן אני. חוש חמישי, נלקח, שלי.

 

הצעד הבא שלי יהיה מהיר מאד, אני אתפוס את ברכייך ואצמיד אותן בהפתעה, אני אדאג ללפף חבל סביב ברכייך

במהירות כדי למנוע תזוזה ברגלייך. לאחר מכן, אוריד ממך את גרבייך, אזרוק לך אבקת גירוד פנימה ואגרוב חזרה.

לאחר שהמעשה בוצע, אתן לך דחיפה קטנה, לאחור, למיטה, שתיפלי על המשטח הרך. את כמובן בעולם משלך,

שכחת שיש שם מיטה ומבחינתך, דחפתי אותך מראש האוורסט אל מעמקי שקע מריאנה. פה הכל יפרוץ, הפחד והרעד,

האטרף והשיגעון, את תצעקי אל תוך הגאג, תתפתלי כמו אחוזת דיבוק, כמו דג מחוץ למים את משתגעת מקיומך,

יללות חנוקות בוקעות החוצה והגפיים שלך כאחוזי תזזית, מנסים לשבור את החבלים, אשר מצמידים גם את קרסולייך.

דקות ארוכות יש מאבק, את מאמינה שאת מסוגלת לנצח כי הפחד החיה בך את המאבק אבל לאחר דקות ארוכות,

את נרגעת ואני מסתכל עלייך מקרוב, כלואה באפלה, במחוזות השאול של מוחך, לוקח  שיפוד ומתקרב אלייך. במהירות.

את לא יודעת את זה. את לא רואה, לא שומעת, לא מריחה אותי. דקירה. בגב. עוד אחת, בזרוע. דקירה, דקירה, דקירה.

דקירה, דקירה. בכף רגל, בשוק, בצד הגוף, בכתף. השיגעון שלך מתעורר לחיים ואיתו הצרחות, הצעקות והדמעות, 

 הקפיצות וההתפתלויות, דפיקות הלב המואצות, הזיעה הקרה ודקות ארוכות עד אשר גופך נרגע.  דממה. רוגע.

הלב משתולל אבל הגוף נרגע. השקט מציץ, הגוף קרוס, הדממה אופפת והיא רק נושמת. נושמת ומפחדת, אוי הפחד, הפחד.

כמה מתוק. היא רועדת וליבה אמוק.

 

באותו הרגע, אתקרב אלייך. לראשונה, אגע בך. בעדינות, בגב. אעביר אצבעות, אלטף שיער ואגע בעורפך.

אקלף ממך את הכיסוי, אוריד ממך את האטמים, אשחרר את הפה שלך ואנגב את השקע היפה מתחת לאף.

כשכל זה ייגמר, אני אלטף אותך חזק חזק,  אתבונן בעיניים שלך, אשר אדומות בדמעות ומאבק, שיערך פרוע

ומבולגן ופיך אילם אם כי משוחרר. אחבק חזק ואנשק, אלחש לך, בלב טהור ונקי מאינטרסים ומדאגה עצומה ״שלי״, ואחייך. 

 

את תיקרסי, תבכי. טוטאלית. לא כי נשברת אלא כי, אני מרכיב אותך מחדש, שלי.

ואת בטוחה ומוגנת, תחתיי ובזרועותיי ומבין הדמעות,

מציץ לו, חיוך.

נכתב על ידי , 14/6/2017 19:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

65,625

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe-Narrator אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The-Narrator ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ