לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Few hours left.

Avatarכינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2017

כשאני גוסס אני נבזי.


לא ידעתי שזה מגיע.

 

דיברתי עם האחות (סטודנטית לסיעוד) בוואטסאפ, הודעות קצת זימה, קצת על רגש או יותר

נכון, אי-רגש וקצת סתם. היא כותבת, אני כותב. ברקע יש סרט, המכונאי 2. סרט לא מעניין.

אני מרגיש קצת פולסים בשיניים שלי, בעליונות מצד שמאל ותוך כמה דקות בודדות אני רץ למטבח,

באמוק אחוז תזזית ומתחיל להפוך את ארון התרופות, צועק קללות באנגלית וערבית ורוסית

ומחזיק את השן. הפכתי כמה דקות את המטבח עד שמצאתי את ה״אקמול צינון״ הארור הזה

ובלעתי ישר שלושה כדורים. אני תמיד בולע כמה. כדור לא משפיע כבודד. מרוב רעד בידיים הכדור

נפל 4 פעמים מהיד לרצפה וכמעט דפקתי את הראש בשיש. 

 

נכנסתי למיטה, הכאב רק מסלים ואני צועק, נאנק ונאנח, מחזיק את הפה ונוהם. התקשרתי ל 144,

המוקדנים לא מבינה מה זה מיון ואני מרוב עצבים התחלתי לצעוק לה את זה באיות.

״מ! י! ו! ן!, מה את לא מבינה, מיון!״ עד שהיא העבירה אותי בלי לענות. ניחא, רק שתעביר,

מה אכפת לי מנימוס כשאני על ערש דווי. התקשרתי למיון, שאלתי אם אפשר להרדים אותי

ולהעביר לבית חולים או משהו ולעקור את מושא הכאב אבל

הם רק אמרו תגיע. לקחתי מונית וטסתי. לנהוג אני לא מסוגל במצב הזה.

 

במיון היה בחור נחמד ואפס אנשים זרים. הוא קיבל אותי ישר, לקח לי לחץ דם שהעיד עליי שאני בסטרס

מאד גדול (נו שיט, אני עוד רגע מת) ולקח חום. אחרי זה הוא נתן לי מזרק אוויר כזה בלי מחט עם נוזל,

בלעתי את הנוזל וזה היה דוחה. 

 

דיברתי עם הבחור במיון והאחות בוואטסאפ, ביררתי מה החומר וזה היה טראמל,

חומר קצת ממסטל וחזק. אחרי שישבתי כ 20 דקות בהמתנה שם,

השן קצת עברה ועכשיו אני במיטה, מתפלל לשרוד את הלילה הזה.

היה לי קשה לעלות במדרגות, הרגשתי באמת קצת סטלה. נחמד.

 

אם לא ירדימו אותי ויעקרו לי את השן תחת עקירה מלאה, אני פשוט אצא לרחוב, אמצא גרוזיני בגובה שני

מטר ואפרט לו בדיוק מה אני רוצה לעשות לאמא שלו ואחותו. כך או כך, השן הארורה הזו תצא מהפה שלי,

לנצח.

 

צריך לשרוד עד שישי.

אז אני כבר אגיע לאחות ואקרע אותה קצת.

נכתב על ידי , 27/4/2017 02:33  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-27/4/2017 12:57
 



ביום השואה, בצפירה, אני עומד לזכר


היהודים שנרצחים בשואת היהודים,

הארמנים שנרצחו בשואת הארמנים,

הסורים שנרצחים כל יום על ידי מנהיגם,

הצפון קוראנים שחיים לא יותר טוב מאסירי מחנות הזוועה,

הקמבודים שנרצחו בקמר רוז׳ של פול פוט,

הסינים שנשחטו בכמויות על ידי מאו,

הרוסים שסטאלין המית אותם בהינף יד,

התימנים שנשחטים בתימן, 

האפגנים / פקיסטנים שנשחטים על ידי הטאליבן,

הכורדים שסובלים מדאעש,

הלאוסים שנשחטו, וגם הויאטנמים.

היפנים ששחטו בכמויות אנשים בסין, במנצ׳וריה,

באכזריות שלא נופלת מאומה מהנאצים.

כל קורבנות מדינות ״יוגוסלביה״, הטבח בסרייבו,

בקוסובו וכל האיזור.

הרצח עם של האיטלקים באתיופיה,

הטיהורים של הגרמנים עוד הרבה לפני, באפריקה,

רואנדה, סיירה לאון ודרא״פ.

 

בכל מקום יש שואה. 

היהודים הם לא בעלי הבית של השואה והשואה שלנו היא לא האכזרית ביותר. 

בסין מתו כ60 מיליון, ברוסיה מספר דומה.

 

מי אנחנו שאנחנו מעיזים לקח בעלות על השואה, 

מי אנחנו לעזאזל?!

 

לא למדנו דבר.

נכתב על ידי , 25/4/2017 11:26  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-27/4/2017 02:48
 



השיעור הכואב ביותר שלי.


היא הכירה אותי פה. בבלוג. שלחה לי מייל, סיפרה לי דברים אישיים מהר מידי ונתנה טלפון. דיברנו,

התחלנו להתקרב וקבענו להיפגש. זה היה בתקופה ששכבתי עם כל מה שזז, שהייתי קהה חושים 

ושבור לב שרק חיפש מפלט בצורה של מיצי כוס וגמירות. קבענו להיפגש ואספתי אותה עם הרכב, 

היא מכוסת עיניים במושב האחורי ואני נוהג עם יד אחת על ההגה והשנייה בכוס שלה. פאק היא הייתה

יפיפיה, אלגנטית להחריד וחכמה. נכנסת לרכב של זר מוחלט בלילה שכותב את המילים שהיא רוצה לקרוא.

מפגרת. גאונה יפיפיה שחיפשה מפלט. שלמות. כמה שאהבתי אותה מהרגע הראשון, גם אם לא ידעתי

את זה אז. והאנגלית שלך, כמה אהבתי לדבר איתך רק באנגלית. 

 

הקשר המיני גדל, השיגעון תפח וכל המיניות של שנינו פרצה. הגשמנו פנטזיות. הבאתי בחורה נוספת

שתפרק אותה, גרמתי לה למצוץ כמעט לכל השותפים שלי (והיא אמרה שזה היה עדין!) והגשמתי לה פנטזיה

כמוסה ביותר אי שם באישון הליל. כבשתי אותה את המדהימה הזו, הכנעתי אותה עד דפיקות לב רועמות

ופחדים לא אנושיים, לילות מסקרנים ואנשים נוספים אפילו. הגשמתי את הסוד הכמוס שלה בצורה נפלאה,

הסכין, Fuck meat, החבלים, הרגעים, הרגעים ועוד הרגעים. כמה רגעים. כמה המון. 

 

האמת, אני יכול לכתוב עכשיו 10,000 מילים כל כל ההרפתקאות המיניות שהיו לנו ועל אלו שלא הספקנו,

אני יכול לספר לכם על הגוף המדהים שלה אבל אני לא רוצה, כי את הדברים הבאמת, באמת טובים, אשאיר

ביני לבינה. את האדם שהיא, אשמור לעצמי.

 

היא השיעור הכואב שלי.

היא היחידה שאשכרה חיבקה אותי והקשיבה לי כשכל השאר רק הזדיינו איתי.

אהבתי אותה אבל הייתי גאה מידי / מפגר מידי לומר לה את זה בזמן הנכון...

 

היא השיעור הכואב שלי.

לאהוב ולא להדוף.

לחבק ולא לדחוף.

להתקרב ולא לברוח.

לקבל ולא לסרב.

 

Joey,

אני רוצה שתיכנסי לרכב. מכוסת עיניים שוב. אני אהיה ג׳יי ואת תהיי Joey. אני אקח לך את הטלפון והארנק והתיק.

אנחנו ניסע רחוק רחוק, את לא תדעי לאן. לא תדעי דבר. את תהיי ה Joey המפוחדת והמצחיקה והרטובה עם הסמיילי

המטופש ואת תהיי זו שתפחד להיכנס ותחכה שאני אכריח אותה לעשות דברים ואחרי זה תתלונן שזה לא מספיק כי

יש לך תיאבון שלא נגמר, Joey. מצחיק שאת קראת לי JJ שזה גם ראשי התיבות של הכינוי שלך. אני רוצה אותך בחשיכה.

אני רוצה אותך ברכב שלי מכוסת עיניים אי שם במדבר בלי נפש חיה, אני רוצה לכבוש אותך כמו פעם, אני רוצה לברוח איתך,

אני רוצה לתפוס אותך כל כך חזק, להצמיד יד לחזה שלך ולשמוע את הדפיקות לב שלך... ולדעת שאת מרגישה טוב.

ואז... 

זה ביני לבינך.

נכתב על ידי , 23/4/2017 23:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נקמה.


הושגה.

 

רק עוד 270 דקות.

השנה. קדימה.

נכתב על ידי , 20/4/2017 00:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצוב.


כמה שזה עצוב שמתה לי הסוללה באיזור 13:30 ואני לא בקשר עם העולם.

העבודה, החברים, הכל מנותק. המטען נשאר בעבודה ורק אחרי 15:00 יהיה לי מטען.

 

עצוב שאנחנו מכורים למכשיר ששוקל איזה 150 גרם.

עצוב שיש למכשיר הזה כזו השפעה עצומה עלינו.

 

 

נכתב על ידי , 19/4/2017 13:29  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-19/4/2017 16:34
 



מצטער, לא רוצה להיות דומה לקדאפי.


לא אוהב את היום הזה. לא אוהב את כל ההמוניות של ה״מימונה״ וה״מופלטה״ וכל זה.

דוחה אותי שאותם אנשים שקוראים לי ״רוסי מסריח״ ו״כל הרוסיות זונות״ וגם ״ברית המוצצות״,

ביום הזה קוראים לי לאכול את האוכל שלהם בזמן שאיזה סבא שם לבוש כמו הסולטן קבוס

או מינימום קדאפי ומדברים איתי בקודים ובססמאות. עזבו אותי בחייאת. זו המראה של ישראל.

ביום יום יורקים עלייך ואז ביום אחד כולנו ״אחים״. אז לא, ממש לא אחים. אעלק אנשים חמים.

טחח.

 

העיקר הפריפריאלים מזמינים את הפוליטיקאים שמשתינים עליהם רק בשביל תמונה לסלון.

גועל נפש.

 

עוד דבר מחליא זה הנסיון הזה לדבר ״בשפה המקומית״. כשאני חוגג את הנובי גוד, אני ממש שונא

שמישהו שהוא לא רוסי יגיד לי ״ס נובים גודום״. זה מתייפיף. כמו שאני לא אגיד לערבי ״רמדאן קארים״

אלא צום קל, ככה תגידו לי ״חג שמח״ ואל תנסו להיות כמוני אפילו לשנייה אחת. גם היום, ״חג שמח״.

בלי כל הקודים והססמאות שזורקים באוויר.

 

אחדות, הצחקתם אותי.

 

https://www.facebook.com/MotyStandup/videos/1090966700919359/

נכתב על ידי , 18/4/2017 00:02  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The-Narrator ב-19/4/2017 16:36
 



לדף הבא
דפים:  

63,992

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe-Narrator אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The-Narrator ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ