לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2014

שופכת


היום הרשיתי לעצמי

 

הרשיתי לעצמי מקלחת ארוכה ארוכה (לזכותי יאמר שאני תמיד מסבנת כלים כשהמיים סגורים ומעירה על כך גם לאחרים, שכואב לי הלב על ברז מטפטף או ממטרות בשמש, שמתקלחת תמיד רק כמה שצריך ואף פעם לא "משחקת" במקלחת {אני גם ככה לא אהנה כשאחשוב על כמות המים המתבזבזים להם להנאתי...})

 

אבל היום הרשיתי לעצמי

 

גם במקלחת, מקלחת ארוכה, מים רותחים

 

הרגשתי שהיום אני צריכה את זה

 

אני חייבת לשטוף את עצמי, לנקות, לקרצף

 

טוב טוב , טוב

 

לא כי הייתי מזוהמת (אפילו לא נשארתי לאימון השני היום...גם את זה הרשיתי לעצמי)

 

הייתי צריכה לנקות את עצמי מעצמי

 

משהו נדבק בי, מישהי שהיא כבר לא אני אבל שוב, כלכך אני

 

הרגשה מגעילה

 

כזאת שצריך לשטוף טוב טוב, טוב.

 

שטפתי מבחוץ מנסה לנקות גם את הבפנים

 

את המקומות השחורים שהמים לא באמת מגעים

 

חלק מהמים יצאו חזרה, דרך העיניים

 

לא מספיק

 

 

 

והרשיתי לעצמי לאכול, שטויות ואז עוד ואח"כ עוד קצת

 

כל פעם קצת

 

אבל כל השליטה העצמית הזאת שאני עובדת עליה ומצליחה (רוב הזמן) לתחזק כלכך חזק, היום בקושי הצלחתי

 

הצלחתי ליפול על דברים יחסית זניחים

 

עוד זניח עוד זניח ועוד אחד...ואחרון ודיי אבל אולי רק עוד את זה גם ואולי...

 

גאה כשבכל זאת מצליחה לעבור בלי לקנות לי את הגלידה שכלכך רציתי, שהייתי צריכה

 

שאני ממש לא צריכה

 

שאני חזקה!

 

לא קניתי

 

ניצחונות קטנים תמיד מחזקים, היום במיוחד

 

כשלונות קטנים מרסקים

 

היום במיוחד

 

אז החלטתי שהיום אני מרשה לעצמי

 

אי אפשר רק אסור ואסור, היום מותר

 

אבל חבל שגם אתמול היה מותר

 

קטן וקטן וקטן

 

כל אחד הוא חושך קטן

 

היום הרשיתי לעצמי לא לעשות כלום, אני הרבה פעמים מרשה

 

ויתרתי לעצמי היום בלי הפסקה

 

היום הרשיתי לעצמי להרגיש מסכנה

 

לוותר, להישבר, להקל, להיכנס למרה שחורה

 

והמים הרבים לא באמת מצליחים לשטוף את ההרגשה

 

גם כן ניצחון, עוד יום שעבר ונגמר

 

התקשרתי לאמא שלי, אם כבר לאתגר אז עד הסוף

 

הדבר האחרון שאני צריכה במצבים כאלו הוא לדבר עם אמא שלי, לאסוף את כל הסבלנות שלא קיימת בי, לתת לה להרגיש שאני משתפת, שהיא עוזרת, שאני צריכה אותה

 

כמה זה עצוב שאני לא, לא בדברים האלה

 

לא במלחמות שלי עם עצמי

 

לא צריכה שהיא (או כל אחד אחר) יגיד לי את כל הדברים שאני יודעת

 

לא צריכה שאחרי 30 וקצת שנים של חפירות לגבי משקל ותזונה יתחילו חפירות לכיוון השני

 

אני ורק אני (או מי שראה אותי "בטבעי") יודע מה באמת יש בי ומה אין, מה נשאר וכמה ירד

 

אני ורק אני, ואני יודעת

 

ואני מסתכלת במראה ואני מרוצה, אני באמת מרוצה

 

אבל זה לא אומר שאין מקום לשיפור, תמיד יש, ויש הרבה

 

ומספיק לי להילחם בעצמי לא צריכה גם להסביר לכולם ולהתנצל ולהצטדק

 

שתקתם כלכך יפה עד עכשיו...כשחשבתם שיש מקום לשיפור

 

תמשיכו כך, לא רוצה לשמוע אתכם

 

לא, זה לא שפתאום מותר להעיר-אסור

 

כי רק אני יודעת, תאמינו לי שאני יודעת

 

עברתי לכתוב פה

פה אף אחד לא מכיר אותי

אף אחד לא יודע

זה שונה

פתאום מרגישה שבאמתיכולה

צריכה לבוא לפה יותר

בישבילי

לכתוב החוצה אבל רק בשבילי

אותי

כמו שאני, באמת אני

נכתב על ידי ShumshuM , 19/11/2014 22:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  ShumshuM

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דייטינג , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShumshuM אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ShumshuM ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ