לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

על עצמי, על אחרים ועל כל מה שבפנים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

5/2018

לזכור מטופלים


עוד שבועיים לתקופת המבחנים האחרונה שלי.


 


אני שמח וחרד בו זמנית. 


אני שמח שזה נגמר, כי, אנשים יכולים להגיד שתואר בעבודה סוציאלית הוא קל, אבל אנשים שוכחים שאנחנו מטפלים באנשים ולא במספרים.


החומר הלימודי לא היה כל כך קשה בשבילי, כי נכון לכרגע אני אסיים עם ממוצע 88~, אבל כל אדם שיושב מולי הינו אדם עם סיפור מרתק, רגשות, ומהווה בשבילי אוסף של חוויות שבעייני נראות כפאזל אחד גדול. הפאזל האנושי שאנחנו כל הזמן מנסים לפתור, אבל אף פעם לא באמת נפתור אותו.


אני זוכר את כל המטופלים שלי עד היום, את דפוסי ההתנהגות שלהם, את התכנים העמוקים ביותר שהם הביאו לשולחן הטיפולים. 


אני זוכר את המטופלת הראשונה, אמא יחידה שעברה אונס והתעללות על ידי בעלה.


אני זוכר את השניה, שעברה ניתוח לב פתוח ופחדה לצאת מהבית.


אני זוכר את השלישית, שהייתה שרוייה בדכאון קליני עקב מות קרוב משפחה


אני זוכר את הרביעי, שחנק את אישתו


אני זוכר את את המשפחה החמישית, שעד היום אני זוכר אותה בבירור, ועד היום אני מבטיח לעצמי שלא אטפל בתחום ילדים. במקרה הזה, היינו צריכים להוציא את הילד למסגרת חוץ בייתית. אני לא אשכח את הדף שחתמתי עליו את ההסכמה שלי, ולאחר הישיבה פשוט יצאתי והתחלתי לבכות, והבנתי שאני רגיש מדי בכדי להתקרב לתחום הזה בכלל. עד היום החרא הזה רודף אותי, למרות שהסיבות היו מוצדקות - ואפילו המשפחה רצתה את זה.


ועוד עשרות אנשים שעברו דרכי, כשכל אחד מיוחד במינו וחקוק לי היטב בזכרון.


 


וחרד? אני מאוד חרד. אני נפרד ממסגרת שעוטפת אותי, נפלט את העולם החיצון. הולך לעבוד בתחום כלשהו. אבל יותר מהכל, אני אחד מהאנשים היותר פופולרים בתואר, אני מסתדר עם כולם וכולם מסתדרים איתי, מכיר את כולם וכולם מכירים אותי. הכרתי המון אנשים, במיוחד נשים (כי מה לעשות, 98% מהתואר הן נשים) והמון אנשי מקצוע מוכשרים, שיהיה לי חבל להפרד מהם.


 


אחת העובדות בתחומי אמרה לי שכדי לי לפתוח קליניקה, אבל צחקתי ועניתי שזה לא אני. אני לא רואה את עצמי יושב בכסא ומדבר עם אנשים יותר מדי. אני אוהב את זה, אבל אני גם אוהב את ההתעסקות בתיקים וניהולם עם גורמים שונים.


המדריך שלי אמר שיש לי כישורי אבחון טובים מאוד, ואני מאוד מתקדם בשלב המקצועי שבו אני נמצא כרגע, וישמח לכתוב לי מכתב המלצה לכל תחום שאלך.


המרצה בשנה הראשונה אמר שיש לי חוש ביקורתיות טוב, וחסר אנשים כאלו בעמדות ניהול. הוא אמר שהוא ישמח לראות אותי כקולגה באוניברסיטה. אבל גם זה לא בשבילי. 


האבחון שלי מטעם הביטוח הלאומי (נכות וזה) אמר שאני בעל אינטלגנציה ותפיסה יותר גבוהה מהממוצע, וכושר הניהול והיחסי אנוש שלי טובים מאוד, אך עבודה סוציאלית לא מתאימה לי.


 


והנה, אני כבר כאן, בסוף התואר. ועדיין אין לי מושג במה אני רוצה לעסוק, למרות שכל הדלתות פתוחות בפני. וכסף? בכלל לא מדבר אליי


 

נכתב על ידי Andreyguy , 25/5/2018 01:13  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ורניקה ב-25/5/2018 14:16
 





Avatarכינוי:  Andreyguy

בן: 27

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

18,727
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAndreyguy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Andreyguy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ