לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

We are all alien to each other.


Avatarכינוי:  Doctor Idk

בן: 23

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2017

rant


יש אנשים מסויימים ששיחה איתם גורמת לי להרגיש כלכך גרוע בתור בן שיח. השיחה כלכך לא זורמת שזה מרגיש כאילו היא כל הזמן על Life support וברגע שאחד הצדדים ינשום נשימה אחת יותר מדי השיחה פשוט תמות לה.

אני לא יודע כלכך על מה לדבר עם האנשים הספציפיים האלו וכל מה שאני אומר נראה לי פתאום כזה לא חשוב וחסר משמעות.. כזה משעמם..

אומנם בדרך כלל אין לי כלכך הרבה תחומי עניין משותפים עם אותם אנשים ואני לא מבין אותם\איך הם חושבים וזה שובר את הדרך שבה אני רגיל לתקשר עם בני אדם.

בדרך כלל כשאני מתקשר עם אנשים אחרים אני מנסה להבין את תפיסת העולם שלהם, את התחביבים שלהם, מה חשוב להם בחיים ומכאן אני בוחר על מה לדבר ועל מה לא. אבל אם אני לא מכיר את הבנאדם מספיק טוב ו\או קשה לי להבין את ההשפעה של הסביבה\גורמים אחרים שאני לא יודע עליהם על אותו בנאדם אני פשוט הולך לאיבוד.

 

 

כלכך הרבה דיברתי על זה שצריך לבנות בטחון עצמי על דברים מוצקים שלא יפילו אותנו ברגע האמת אבל אני בעצמי בקושי מיישם את זה.

אוליי אני לא רואה אצלי דברים כלכך יציבים שזה אפשרי לבנות עליהם בטחון.

מצד אחד אני חושב שאני בנאדם די אינטליגנטי ובונה את הבטחון העצמי שלי על זה אבל יש לי ימים שאני לא מרוכז בהם או שאני פשוט לא במיטבי..

קשה לי לחשוב על משהו יציב מספיק כדי שאוכל לבנות עליו את הבטחון שלי בלי שאותו בטחון יתפרק ברגע שתנשוב הרוח.

 

 

איך אני יודע שהחיים שלי בזבל? הגעתי למצב שבו אני כמעט אוטומטית מונע מעצמי לאהוב\to develop a crush וכאלה...

וקשה לי אפילו לדבר על זה. הענשתי את עצמי מנטלית כלכך הרבה על זה שרוב הפעמים שהיו לי רגשות כלפי מישהי וזה לא עבד שאפילו הרעיון שאהיה במערכת יחסים התחיל להיראות לי מגוכך ולא מציאותי.

אם להוסיף לכל זה את העובדה שאני בנאדם שיחסית קשה להסתדר איתו (לפחות להרבה אנשים) ושאין לי הרבה ידע על איך מערכת יחסים נורמלית עובדת...

כל זה בהחלט הופך אותי לאופצייה נורא אטרקטיבית.... (*ציניות).

נכתב על ידי Doctor Idk , 11/11/2017 09:01  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מכירים את זה שיש לכם רגע של נוסטלגיה כלפי משהו ואתם מחליטים לחוות את אותו המשהו שוב (משחק\סרט וואטאבר) ואתם קולטים שזה לא כזה טוב כמו שזכרתם שזה היה?

יש לי את הקטע הזה עם הבלוג.

אני לא יכול להתעלם מהשימושיות של הבלוג הזה. אני אוהב לפרוק כאן את כל השליליות שאני צובר ולהמשיך הלאה עם תחושה של הקלה.

אם הבלוג הזה היה בן אדם אז הוא בטח היה אותו חבר אומלל שאחרים נזכרים בו רק כשרע להם והם חושבים שאף אחד אחר לא יקבל אותם ולא יקשיב להם יותר חוץ ממנו. שהוא תמיד יהיה שם בשבילם גם אם אחרי חמש דקות ישכחו אותו שוב.

שיט, זה גורם לי להרגיש חרא של בנאדם.

מזל שישרא זה לא בנאדם.

 

באיזשהו מובן ישרא היה אפילו כמו פייסבוק בשבילי. זה היה עוד אפשרות לבזבז זמן כשמשעמם. הייתי נכנס לכאן גם כשלא באמת רציתי לכתוב או לקרוא כאן משהו. הייתי נכנס סתם מתוך הרגל.

העניין הוא שמצד אחד כשאני כותב כאן אני משחרר דברים לרגע אבל מצד שני יש כאן אווירה... איך לומר... כמו בבית מטונף שהחלונות שלו לא נפתחו מאז שהוא נבנה והאוויר כלכך חנוק ויש לו ריח כלכך חזק ומסריח של משהו לא מזוהה.. ונשימה אחת מהאוויר הזה מכניסה אותי לאווירה של המקום ואני ניהיה חלק ממנו גם אם זה לתקופה שבה אני מבקר בו.

 

מצד אחד אני מוציא כאן את כל השליליות שלי אבל מצד שני אני מתרכז בה, אני נותן לה במה וחיים במובן מסויים. אלו חיים שאני לאו דווקא רוצה לתת.

אוליי לכתוב זה בכללי לא בשבילי אבל אין לי באמת מקום אחר להביע בו את החששות שלי ולכתוב בו את כל מה שיושב לי על הלב.

 

אני חושב שאני נמצא כרגע בתקופה די מכריעה בחיים שלי. אני חושב שדווקא בתקופה הזאת אני יכול הכי טוב לדחוף את עצמי לטובה או להפיל את עצמי.

ואם זה ככה אז אני שואף לטוב. אני דמיינתי את עצמי כמו בתור אדם מצליח שעשה משהו משמעותי עם החיים שלו כך גם בתור לוזר שעשה "את הצעד הלא נכון" רוב החיים.

מיותר לציין שאני לא רוצה לסיים בתור לוזר.

 

אז אני רוצה להכריע את גורל הבלוג שלי. האם הוא יהיה או לא יהיה...

נכתב על ידי Doctor Idk , 7/11/2017 20:54  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני ואנשים רגישים\פגיעים מדי זה כמו מים ושמן.

להם יש נטייה לעלות לי על העצבים ולי יש נטייה לנפץ את הבועות שהם חיים בהם.

בסופו של דבר דברים כאלה לא חייבים לקרות.

אני רק רוצה לחיות בשקט בלי נונסנס ובולשיט

והם בטח רוצים להמשיך לחיות בבועה שלהם.

פעם הייתי מבליג ולא מתייחס לשטויות של אנשים מהסוג הזה וזה היה נראה כאילו אנחנו מסתדרים מצויין. חלק מהם אפילו ראו אותי בתור חבר טוב.

העניין הוא שככל שעבר הזמן התחלתי להפנים יותר ויותר את הרעיון שיש כמות סופית של אנשים שאני יכול לשמור איתם על קשר טוב בחיים האלה. אני לא חייב לסבול אנשים שלא נעים לי איתם.

לצערי, רוב קרובי המשפחה שלי הם כאלה...

עברתי כזה מהפך.. מאחד שיכול להסתדר עם כולם הפכתי למיזנטרופ עם מינימום סבלנות כלפי רוב האנשים.

כנראה התחלתי ליהיות כזה כשנפרדתי מהאקסית ואז זה התעצם במהלך השירות הצבאי. כל מה שעברתי בתקופות האלו עזר לי להפנים שאם אמשיך ליהיות תמים - אנשים ינצלו את זה לרעתי (או לטובתם, במיוחד על חשבוני).

אני חושב שלקחתי את כל העסק לכיוון די קיצוני. עכשיו נשאר לי החלק הקשה יותר שהוא למצוא את הSweet spot בין תמימות וסובלנות כלפי כולם ובין חוסר סובלנות כמעט מוחלט (לפחות במצבים שבהם אני לא חייב ליהיות סובלני כלפי אנשים מתוך אינטרסים כמו עבודה או חוסר רצון להרוס יחסים משפחתיים).

 

נכתב על ידי Doctor Idk , 6/11/2017 22:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החנונים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDoctor Idk אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Doctor Idk ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ