לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 3





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2018

אני כועסת.


אני כועסת על כל כך הרבה אנשים, ומכל כך הרבה דברים, שכיום אף לא רלוונטיים. 

 

אני כועסת על הוריי שהכריחו אותי לאכול בשר כשלא רציתי. אני כועסת עליהם שגרמו לי לשתף פעולה עם תעשיית הבשר המחורבנת, ואני כועסת עליהם שהם לא עוזרים ולא יקבלו את העובדה שאינני מעוניינת להיות חלק מכל התעשיות המערבות מוצרים מן החי. אני כועסת על כך שבמקום להתעסק בעניינים שלהם, אנשים מתערבים לי בצלחת ושואלים אותי מה לעזאזל לא בסדר איתי שאלו בחירות התזונה שלי, ו"איכס, טופו זה דוחה," אז אל פאקינג תאכל את זה, ו"אם היית על אי בודד והיו שם רק חיות, מה היית אוכלת?" אם היית על אי בודד והיה שם רק קוקוס, ממה אתה היית ניזון, ומה אכפת לכם מהיכן אני מקבלת את החלבון שלי, אני אוכלת די קטניות, דגנים ואגוזים, ירקות והטופו הכל־כך "מגעיל" הזה כדי שיהיו לי מספיק חלבונים, מהיכן אתם מקבלים את הסיבים התזונתיים שלכם, ולא, סליחה, אבל אני לא מתגעגעת לחיות מתות, אני מעדיפה אותן חיות, כמו שמן שניתן להן בעברית. 

 

אני כועסת עליה, על שהיא מתערבת במה שאני עושה, וזה לא בסדר שאני מבלה בחברתו של מישהו שאני מכירה אך מבוגר ממני בעשור, אבל ללכת לשתות כמות מופרזת לחלוטין של אלכוהול עם חבורה של 20 בני נוער טיפשים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם, ממש כמותך וכמותי, שעלולים לעשות שטויות ולפגוע בך ובעצמם, זה בסדר גמור, כי "הוא לא כזה נחמד אחרי שהוא שותה," על בחור שמבלה שלוש שעות בחדר כושר כל יום ויכול לשבור לך את הצורה אחרי שהוא יזיין אותך נגד רצונך בגלל שהוא כל כך שיכור זה לחלוטין עדיף על פני "הם אנשים כל כך מקסימים, כל מה שעשינו זה לדבר ולשמוע שירים ולצחוק," אך ורק מפני שהם מבוגרים יותר, וזה לא משנה שדעתם צלולה, הן בגין גילם והן בגלל שלא שתו, ושלהם יש ערכים מהמקום בו גדלו. 

אני כועסת עליה שהיא בכל פעם מחדש חוזרת אליו, אוהבת אותו שוב ונזרקת כמו סחבה חסרת ערך בגלל שהוא "כזה בחור נחמד ומתחשב," כן, אני רואה, כמה פאקינג טוב לך עמו שכל מה שאת עושה זה להתבכיין עליו וכשאני מזכירה אותו החיוך על פנייך נעלם כליל ואת נראית כה אומללה שאני מיד מעניקה לך חיבוק. 

ושהיא לא משתפת אותי מה עובר עליה, ובמקום זה מתרחקת ומסננת אותי, לא מסבירה לי מה עובר עליה ולא מבקשת ממני להפסיק להתלונן על החיים שלי מפני שגם לה רע. 

 

אני כועסת על חבורת האידיוטים הזו, שמדברת בצורה כה מחפיצה על נשים, וכשאני שואלת מה אכפת להם אם יש לה שיער בבית השחי, כאילו שהם מגלחים ושהיא לא חייבת להם כלום, ושזה דוחה האופן בו הם מדברים על החזה של אותה בחורה, הם עונים לי "תפסיקי כבר עם המה־אכפת־לכם הזה, לכי תזדייני, מה זה עניינך," זה ענייני כי כנראה שמאחורי גבי אתם מדברים כך גם עליי וזה מגיעל, זה פאקינג מגעיל, כי אני לא שופטת אתכם על המראה שלכם, ואני לא חושבת איזה דוחה זה אם אתם לא מסדרים את הזקן, ותפסיקו, תפסיקו כבר להתייחס אל אישה כאל חפץ, חפץ לזיין או ליהנות מהמראה שלו ולזרוק. 

אני כועסת עליהם שהם נוגעים לי בפנים, מתקרבים אליי יתר על המידה, שמים את הידיים על גופי ובאים אליי מאחור ועושים מסאז' על אף שלא ביקשתי, וכש-ג' מסיט את שיערי בצורה כל כך עדינה ועם מבט כל כך מחלחל שאני לא יודעת אם אני רוצה לתת לו אגרוף לפרצוף או לקבור את עצמי בקיא של עצמי, והמחשבה על זה ועל הפעם ההיא בה נ' כרע על הכיסא עליו ישבתי, ובכל פעם שזזתי על מנת שהמפשעה שלו לא תידחף לי לפרצוף והגוף שלי לא יהיה בין רגליו הוא זז יחד עמי ולא נתן לי לברוח ממנו, מעלה בי דמעות בכל פעם שאני חושבת על זה, זה כל כך מגעיל, זה בלתי נסבל וזה מעורר כזו חלחלה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, כי היא מצטברת ומצטברת, אך אף פעם לא עוברת. אני כועסת על כך שחברה שלי צריכה לבוא ולומר לי שגם לה הם עושים את זה. 

 

אני כועסת עליו ששטף לי את המוח והטריד אותי מבלי להראות זאת כהטרדה, ואחר כך מאשים אותי והוא הקרבן, כאילו הוא לא הרס את חיי, כאילו הוא לא עיוות אותי עוד, ואני כועסת על האחר שבמקום להבין את הרמזים ולשמוע לבקשותיי בתחילת כל מפגש, אל תגע בי, אני לא רוצה שום דבר פיזי היום, והכל פאקינג בסדר גמור כי הוא לא מנשק אותי וזה לא משנה שהוא נמרח לי על כך הגוף וממשש כל פינה, זה לא נחשב אם השפתיים שלו לא על שלי, ואני כועסת שהוא התקדם איתי על דעת עצמו מבלי לשאול אותי או להתריע על כוונותיו, כי בכל פעם שאני נזכרת במגע שלו אני רוצה להקיא או לבכות, אני לא בטוחה, אני בעיקר רוצה להתעטף בדי שכבות כדי שיגרמו לי להפסיק להרגיש אבל הידיים שלו שעוברות לי על החזה והישבן חודרות דרך כל השכבות וכנגד כל הסיכויים מביסות אותי, וגם אם אתקפל לא יעזור, אני חשופה תמיד, אז שלא יתפלא שאני מתרחקת ממנו. 

ואני כועסת על הראשון, שלא מפריע לו שהייתי בת 14 והוא 27, ומה זה משנה שזה לא חוקי אם התמונות היו טובות מספיק בשביל לעשות לו זקפה כל כך חזקה שהוא היה מת לדחוף לי אותה לתחת, ומה זה משנה שהוא שינה אותי לחלוטין והרס וביתר את נפשי כליל, העיקר שהוא נהנה, לשלוח לי תמונות שלו, לקבל תמונות של ילדה בת פאקינג 14. 

 

אבל אני בעיקר, בעיקר כועסת על עצמי. 

שבמקום לשים על ההורים שלי זין גדול נכנעתי להם ואכלתי בשר, גם אם זה היה רק עוד שבועיים נוספים שאחריהם כן הפסקתי, לתמיד, והמחשבה על עצמי לועסת בשר, גם אם זה קרה כל כך מזמן, מכעיסה אותי כל כך. 

שאני נכשלת שוב ושוב להראות לה כמה אבסורדי היחס שלה לגיל, ואין לה כל חשיבות לאדם מאחורי המספר, ושאני לא מצליחה להיות שם בשבילה ולהרוס את הקירות שבנתה ולשכנע אותה להניח לי לעזור לה. 

אני כועסת על עצמי שבמקום לתת לג' חתיכת סטירה ולצעוק על נ' שיעיף את הזין הפצפון שלו מעליי כך שכולם ישמעו לא אמרתי כלום, שלא אמרתי כלום כשהייתי צריכה, ואולי החלחלה הזו הייתה נמנעת. 

אני כועסת שלא ראיתי מלכתחילה מה הוא עשה לי, לאן חתר, וכמה שזה לא בסדר לעשות את מה שעשה וברור שזה פאקינג מיני, איך לא ראיתי זאת לפני כן, ואיך הנחתי לו לעשות לי כאלה דברים. ואני כועסת על עצמי שבמקום להבהיר את רצונותיי בקול ברור ולהתעקש עליהם שתקתי ולא עשיתי כלום, לא זזתי ושנאתי את עצמי במקום להעיף אותו ולשאול מה לעזאזל הוא עושה, אחרי שביקשתי, ושאני פאקינג לא רוצה, מה אתה לא מבין, מה לא ברור. יכולתי למנוע את כל הסלידה הזו מאינטימיות פיזית עם מישהו אילו רק הייתי שמה את המבוכה בצד ואומרת לו שאני לא רוצה, שיעזוב אותי. אילו רק הייתי יודעת לומר לא. 

ואני כועסת על עצמי שאני לא כועסת על הראשון, אני לא שונאת אותו ואני לא מתעבת אותו, אני כועסת על שאני חושבת שהוא בחור מסקרן, נחמד ומעניין, ושבמקום להעיף אותו מחיי אני רוצה לשמור עמו על קשר ושלא הצלחתי להתגבר עליו אחרי כמעט ארבע שנות היכרות, כי כל מי שיודע אומר, "מה הבעיה שלך, למה את לא כועסת עליו." ובאמת, מדוע אני לא כועסת על מה שעשה לי, מה הבעיה שלי. 

 

נכתב על ידי , 21/4/2018 13:02  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לכתוב


קשה לי לכתוב. 

אין רעיון, ואין לי מילים, וכל מילה איננה במקום ואיננה טובה דיה. 

אני עומדת מול מסמך ריק ואני לא יודעת מה לעשות, כיצד להתחיל, וכיצד להמשיך. באילו מילים להשתמש ומה לעשות. 

אני לא מצליחה. 

 

אני לא מוצאת את עכבר המחשב וזה מרגיז. 

אתמול הייתי עם א' וידידיו (וידידותיו) במנגל, ובמקום יום עצמאות מבאס לבד היה לי הכיף של החיים. אני כל כך נהנית עם החברים שלו, זה די מדהים, ובמיוחד מאוד מאוד נדיר עבורי. אולי זה האלכוהול שמשחרר, אבל סוג האנשים שהוא מכיר כה שונה מאלו שאני מכירה, זה בטוח משפיע. 

אחר כך חזרנו לדירתו, קודם רק אני והוא, אחר כך השותף השני שלו והשותף-למחצה שלו. דיברנו, על נושאים משעשעים ועל נושאים קצת יותר רציניים. היה לי מדהים. 

א' נתן לי את הפליז שלו כדי שלא אקפא מקור בדרך הביתה, חזרתי בסביבות חצות, אולי חצות וחצי, והיה מאוד קר. זה הדבר הכי פאקינג נוח, נעים וחם על פני האדמה. אולי בגלל שזה בגד של אדם אחר. בגדים של אחרים הם תמיד טובים יותר ונעימים יותר. במיוחד כשזה מעיל פליז שגדול עליי במידה או שתיים. אני לא רוצה ללכלך אותו, אני לא בטוחה עד כמה הכביסה רחומה כלפי הבד הזה, אבל אני פשוט חייבת ללבוש את זה. זה מדהים, ולי קר.

 

 

נכתב על ידי , 20/4/2018 19:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאורעות יום רביעי.


הגעתי אל א' אתמול בשבע. התקשרתי, הוא אמר שהוא עדיין אוכל. אמרתי שאגיע אליו. 

נכנסתי, על הספה לפחות ארבעה מזרנים יותר ממה שהיו שם בפעם שעברה שביקרתי, מ' שומע מוזיקה בחדר שלו וי' אמר שלום ושאני מוזמנת להגיע תמיד. א' הסכים עמו. הם בחורים נחמדים. הוא הציע לי עוגייה. סירבתי. הוא גם הציע לי משהו לשתות. עדיין סירבתי. 

החלפנו כמה משפטי שלום והוא הציג בפניי את הפעילויות העומדות בפנינו. אמרתי שלא אכפת לי באיזו יבחר. למען האמת, הגעתי על מנת להימצא בחברתו, והיכן נהיה פחות משנה לי.

ח', ידידתו, התקשרה אליו. טוב, הולכים אל הידידים שלו, ג' וז'. לקחנו אוטובוס, התיישבנו מאחור. סיפרתי לו שראיתי את הסדרה ההיא וסיפרתי לו על הבחור. הוא סיפר לי על הרב שניצל אותו, אבל הוא יצא הרבה פחות פגוע וגם אמר שלא היה פן מיני. דיברנו גם על הא ודא. 

ירדנו מהאוטובוס באחת התחנות, והוא החל לחפש את המקום. ירדנו המון במדרגות, עד שלבסוף הגענו. בפתח הבית הוא התקשר אל ידידיו ואמר שאנחנו עוד דקה וחצי מגיעים. הוא שאל אותי כיצד להציג אותי. אמרתי לו שלא אכפת לי, זה תלוי בו. גם אם יציג אותי בתור נערת ליווי שהוא שכר, זה לא משנה לי. לפעמים אני יוצאת בן אדם כל כך אדיש, אבל אני מניחה שזה נובע מחוסר החלטיות. הוא הציג אותי בתור מישהי שעבדה איתו, שזו האמת. 

נכנסנו. לא בית שציפיתי להימצא בו. כולם דתיים בדרך כזו או אחרת, כמובן. חלקם חצי חרדים, חלקם בכלל לא מאמינים באלוהים, זה היה מעניין. הם היו ג' וז', שני שותפים, הילדה בת ה-6 של ז' וש', ידידה שלהם. מעשני מריחואנה ועם המון בקבוקי אלכוהול מפוזרים במטבח. מראה מוכר למדי מביתי הרוסי. 

החלפנו כמה מילים, הסברנו מי אני. הם היו נורא חביבים, מההתחלה. רועשים, בעיקר. זה לא היה רע, לשם שינוי. ג' מזג לי כוס יין. שתינו. ישבנו על הספות ודיברנו. א' ואני אחד על יד השנייה, ג' עומד בצד, ש' על הספה שלידנו וז' ארגן אמבטיה לבתו. 

ג' שאל בת כמה אני. עניתי ש-17. הוא נבהל קצת, תהה לרגע אם מה שהוא עושה זה חוקי, ואז הציע לי עוד אלכוהול. זה היה די משעשע. הוא הציע לי לעשן. עניתי שאני לא מעשנת. הגיעו עוד אנשים. ח', אחותה והשותפה לדירה של ש'. הגיע גם מישהו נוסף, עם גיטרה. ג' הדליק נרות וכיבה את האורות, זה יצר אווירה נורא נחמדה. המישהו הנוסף ניגן והאחרים שרו שירי ארץ ישראל ישנים או דיברנו. אני ואחותה של ח' דיברנו מעט. היא שאלה אם אני בת 24. צחקתי. אמרתי שאני בת 17, ושאלתי את א' איך מ', השותף שלו, הגיע ל-14 והיא ל-24. היא עצמה בת 21. מתברר שהיא לומדת ממש לא רחוק ממני, לתואר במדעי המחשב. אמרתי לה שאני לומדת מדעי המחשב בתיכון. מאוחר יותר היא גילתה שא' גם לא בן 24 (אלא 33). 

הוא יצא לעשן. יצאתי איתו. דיברנו על העולם החרדי, ממנו הגיע. בעיקר על היחסים בין גברים לנשים. זה היה מרתק. זה עולם כל כך שונה, וכה מוזר לי. אחותה של ח' סיפרה על הניסיון שלה בעולם הזה.

אחרי עוד סיגריה חזרנו פנימה. הרגשתי משוחררת והרגשתי שאני נהנית, על אף שנורא מוזר לי. חוויה כזו עוד לא יצא לי לחוות. בסופו של דבר הלכנו משם. נדחסנו לאוטו של ח' ארבעה במושב האחורי. ש' בצד השמאלי ביותר, המישהו הנוסף חצי תחתיה, א' לצדו ואני נמחצת בינו לבין הדלת. משעשע למדי. היא נוהגת כמו משוגעת, אבל תאונה לא הייתה. ירדנו והלכנו, א', המישהו הנוסף ואני אל תחנות האוטובוס. קו האוטובוס של א' ושלי הגיע, עלינו עליו והותרנו את הבחור הנוסף בתחנה. 

חזרנו לביתו, קצת יותר משוחררים מכל העניין. חזרנו לדירתו. הוא גלגל עוד סיגריה ויצאנו למרפסת. מ' השותף הצטרף אלינו. היה שם מתקן לייבוש כביסה שהוא רצה להיפטר ממנו. הוא אמר לא' לוודא שאין אף אחד ברחוב וזרק אותו מקומה ראשונה. אני חושבת שהתפרקתי שם מצחוק. היה קצת לפני חצות. דיברנו עוד קצת. הוא הציע לי עוגיות שוב, הפעם לקחתי. הוא גם הציע לי חלב סויה. לקחתי גם את זה. הוא התבדח על כך שהפעם אני לוקחת את מה שמציעים. 

דיברנו על הלחץ שלי בלימודים ואיך זה היה אצלו. הוא אמר שאני מזכירה לו את מ', מבחינת להתקפל אל תוך עצמך כשאתה לחוץ במקום לטפל בלחץ. אני חושבת שהשיחה עמו הכניסה בי קצת מוטיבציה, משום מה. 

באזור חצות וקצת יצאתי מביתו. מישהו חשב שאני מכירה אותו. אני חשבתי שזה מישהו אחר. החלפנו כמה מילים. הבנתי שהוא טעה. זה היה נורא מביך. הלכתי משם. 

תפסתי את האוטובוס האחרון, ומשם עוד אחד עד לבית. 

היה לי פאקינג כיף. בחברת אנשים. זה חדש, ולא מוכר בעליל. כנראה שבני נוער צווחניים בכנסים שמעוררים בי חרדה הם פחות הסגנון שלי. 

אבל בחיי, הם היו כל כך מקסימים, כולם. ונורא מקבלים. א' אמר על זה משהו, שככה זה דוסים, צריך להתנהג כאילו כולם בני דודים. ואולי זה לא קשור, אולי הם סתם נחמדים. 

 

 

נכתב על ידי , 12/4/2018 19:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנערה בלונדינית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נערה בלונדינית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ