לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 2





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2017

נפלתי חזק.


שקעתי. 

הבעיה היא שזה לא מונע ממני לשקוע ולקרוס עוד ועוד. בכל פעם שאני חושבת שהגעתי נמוך מספיק, אני מוצאת את עצמי חופרת בור באדמה כדי שיהיה לי מקום נמוך יותר לרדת אליו. בכל פעם שאני צופה באנשים סביבי עולים ועולים, אני יורדת עוד ועוד, בעוד מבטי מלווה אותם בקנאה וכמיהה להיות מסוגלת לעלות כמוהם, ועם כל שלב אותו אני עוברת, כל אחד נמוך מהשני, אני מפזרת את התכניות, השאיפות, הרצונות והמטרות שלי, על מנת לאסוף אותם משם כאשר אעלה חזרה. אם אעלה חזרה. כרגע אני מרגישה שלא. שאין דרך חזרה.

וכמה דברים היו לי שם, בשאיפות ובמטרות. בתכניות. וואו. כמה דברים פשוט זרקתי לפח. 

אני ניזונה מזבל בעיקר, רוב היום לא עושה דבר מלבד צפייה וקריאה, במקום ללמוד ולהתאמן כמו שצריך, אני בקושי שומרת על היגיינה ובקושי טורחת להחליף בגדים או לישון מסודר וכפי שצריך. גם הסביבה הרבה פעמים לא מסודרת. אני שונאת את עצמי. אני מאוד שונאת את עצמי. 

אני לא מצליחה לעלות. מה שהייתי נותנת בעבור גלגל הצלה שימשוך את גופי העייף מעלה, אבל אין אדם שזורק לי אחד, אין אדם שמסמן לי לתפוס, אין אדם שמושך. אני מרגישה מאוד לבד לאחרונה, אבל משום מה העובדה שהתעלמתי מרבים לא מפריעה לי. הטלפון שלי מכובה רוב הזמן. השקט עושה לי טוב, אני לא מסוגלת להרים יד ולענות לאנשים. אני גם לא רוצה לצאת מהבית, אז אני פשוט מאוד לא יוצאת.

כל כך רציתי לפגוע בעצמי אתמול. לקחת חפץ חד ולבתר בו את גופי עד שלא ישאר דבר ברור, רק עיסת בשר ודם, עד שלא ישאר זכר לאנושיות. כעסתי על עצמי ששוב אכלתי זבל. הייתי לבד בבית. דחפתי שתי אצבעות לגרון, למרות שאני אף פעם לא מצליחה. אני חושבת שהבנתי מה הבעיה שלי. אני צריכה להכניס אותן עמוק יותר, ולהחזיק מספיק זמן. הקאתי מעט. כל כך מעט. רציתי יותר. זו ספק התקדמות ספק התדרדרות, תלוי מאיזה צד מתבוננים.

אני מרגישה שהזמן חומק מבין ידיי. אני רק רוצה שיעצור. שיתן לי זמן לחזור לעצמי, ואז אשתמש בו בחכמה. אבל הוא לא מקשיב, הוא לא עוצר, הוא רק ממשיך לנוע ולנוע, וככל שעוברים הימים, זה מרגיש שהוא נע מהר יותר ויותר.

אני רוצה פסק זמן. כל מה שאני מבקשת זו הפסקה. שימתינו לי. בבקשה.

אני שונאת את עצמי.

 

 

נכתב על ידי , 15/7/2017 13:24  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סלט עוף בסגנון ג'ורג' אורוול.


סיימתי לקרוא ספר במקום לישון. היו בו הרבה ציטוטים יפים. החלטתי לשמור דווקא את המשעשעים והחמודים שאהבתי.

 

-"סלט עוף בסגנון ג'ורג' אורוול."

 

-"איזה ערך יש לציוויליזציה שלא מסוגלת להכין טוסט אחד לפי הזמנה?"

 

-"אוזניים לכותל ועיניים למצלמה הדיגיטלית."

 

-"לא הייתי יותר מאשר כותל עם אוזניים."

 

-"זה המוטו שלי בחיים: לך לאט ושתה הרבה מים!"

 

-"אז המוטו שלך הוא לך הרבה ושתה מים לאט?"
+"לא, לך לאט ושתה הרבה מים."
-"נראה שכל אחת מהאפשרויות טובה."

 

-"היום זה בלתי אפשרי, אני לא לובש תחתונים נקיים."

 

-"נלך לאכול חביתות טעימות ככל האפשר ותקינות מבחינה פוליטית."


 

אני לא זוכרת אם העליתי את השיר הזה אי פעם לבלוג. אני לא גאה בו, אך בהחלט יש לי קראש על הזמרת.

נכתב על ידי , 13/7/2017 02:50  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תיאורים גסים שנמנעתי מלהגיד, למרות שמאוד רציתי #2.


"אחרי המקלחת הכנתי אוכל עם מגבת על הראש, כדי לא לטפטף בכל המטבח כמו בחורה מזוכיסטית מיוחמת שנכנסה לבדס"מ גיי קלאב עם המון גברים חצי עירומים, דווקא ביום בו החליטה ללכת קומנדו".

 

אני... סליחה.


 

אני לא מבינה איך אמא שלי מצפה שאמצא חבר, כשאני מתחילה לרקוד ולהתנועע ולחייך כמו מפגרת ולעשות ליפסינק ולנשוך את השפה ולעצום עיניים ולהנות כאשר אני מתחילה לשמוע מוזיקה ואני נמצאת לבד. זה מביך, זה מוזר. ברגע שמישהו יראה את זה, הוא יקח כמה צעדים אחורה (או יסתובב וירוץ הכי רחוק שניתן).

 

נכתב על ידי , 9/7/2017 16:34  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנערה בלונדינית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נערה בלונדינית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ