לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא גאה / זר כן יבין זאת


הכותבת אמא חד הורית לדניאל, נער אוטיסט בן 17, שהצליח להלהיב מדינה שלמה כששר את "הנסיך הקטן" בתוכנית אקס פקטור. החיים איתם הם מתמודדים הם קיצוניים, שמחה בצד עצב, גאווה בצד דעה קדומה, כשלצד הפחד מתגבר האומץ, ולצד האומץ יש את הניצחון. ועל זה הבלוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2015

לשבור את הקיר


כשראיתי את הסרט הזה, לא הפסקתי לבכות....

התרגשתי אולי כי זה קשור לעולם שלי, לאוטיזם לטוב ולרע. אולי כי זה עושה לי "דה ז'ה וו" ומחזיר אותי אחורה לימים שדניאל היה משולב, ואולי כי אני חושבת שגם חברים שלי, (לא אלה שקשורים לאוטיזם) שמכירים אותנו מהמקום הזה, כל כך יזדהו ויתחברו ויאהבו את הסרט הזה.

זה סרט של בי"ס יסודי, בי"ס ערמונים שברמת גן, שהצליח לשבור בעיני את חומת האוטיזם, ואולי ימחיש לנו כמה חשובה ההסברה שאנחנו ההורים עושים כדי שילמדו לקבל ולאהוב אותנו...

כיוון שמאחורי השתיקה, מסתתר עולם שלם, יפהפה, יצירתי, קשה וגם מכוער בגלל שהסביבה לא מבינה...

אשמח אם תצפו בסרט ואם אתם תשתפו, עצם השיתוף ישבור את הקיר! את החומה!

תכתבו כמה מילים, תסבירו. וגם אם אתם מכירים רק אוטיסט אחד, ואולי גם בכלל לא, התפוצה תעזור לנו המשפחות להעביר את המסר הכל כך חשוב הזה...

 


נכתב על ידי , 22/8/2015 12:41  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השמיים אינם הגבול... מה, לא ידעתם?


 

יושבת עם דניאל בקפיטריה של מכון הכושר, ואוכלים ארוחת שחיתות... באמת מגיע לו... עבד קשה!

וזאת אחרי ששחה שעה ו 45 דקות, 5 ק"מ בבריכה!!!!! 200 בריכות חצי אולימפיות!!! בזמן שאני סופרת את הבריכות ומתעייפת רק מלספור אותן.  חחח הוא עדיין יכל להמשיך...עוד ועוד ועוד. .. אני יכולה להגיד שאין דבר כזה אי אפשר!!!!

דניאל החל לשחות בכיתה ה'. הוא היה מסורבל, שמנמן חמוד... והיה זקוק לספורט כמו אוויר לנשימה. הוא לא רצה, התנגד, ולא ויתרתי.

כך הכרנו את חגי וילנאי,  מדריך השחיה והכושר של דניאל למשך הרבה מאוד שנים, כ 5 שנים. את האיש המדהים הזה לעולם לא נשכח... לא אותו ואת ההשפעה הגדולה שלו על חייו של דניאל אפילו היום כשהוא כבר לא איתנו.

הוא נתן לו כוחות ומוטיבציה, לא ויתר לו כשצריך.. ובמשך השנים הפך להיות חבר ואיש קרוב גם עבורי.

התוצאה ניראית היום. מאז דניאל התחיל לשחות עברו 7 שנים. הוא שחיין לתפארת ועומד לשחות באוקטובר שחיה של 3 ימים בים, כל יום 10 ק"מ. כבוד!!!!

בינתיים חגי פרש לחיים אחרים, ודניאל התחיל בקבוצת שחיה.... (סיפור מדהים בפני עצמו). בנוסף עובדת איתו מאמנת כושר מדהימה.... איילת רוזן...
שלא מוותרת לשניה ומייצרת הצלחות במקומות כמעט בלתי אפשריים.

ואני מצרפת את התוצאה.


האמת, ברגעים כאלה אני אומרת שהשמיים הם הגבול. כי כאן היה צריך להתגבר על המון קשיים, המון מכשולים, אבל דניאל צלח את זה, לא ויתר.... ועבר את גבולות השמיים.

אני אמא גאה לנער אוטיסט גאה ומאמינה שאין דבר בעולם שיעצור אותו!!!! ואולי גם אותי.

 


 

נכתב על ידי , 22/8/2015 11:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"תשחררי"


"תשחררי...." היא אמרה לי. "תשחררי...."


ברגע שאיש מקצוע אומר את המשפט הזה, אני כבר יודעת שהוא לא מתאים לטפל במשפחה עם אוטיזם!!!


מי מכיר מאיתנו ההורים את המשפט הזה מקרוב?

וזה נשמע הגיוני... אנחנו לא משחררות... אנחנו לא נותנות לילד שלנו ככל הילדים לחצות את הכביש, אנחנו לא מאפשרות לו ללכת למסיבה בכיתה ללא סייעת,  לילד יש אוטיזם, שזו לקות מטעה... היא מטעה גם אותנו וגם את אנשי המקצוע, ואנחנו חוששות... האם יש לכך סיבה?

ומצד שני, זה נשמע שאנחנו האמהות לא מספיק טובות ולא מאפשרות לילד שלנו עצמאות... האם זה נכון????

כשאני שומעת את המשפט הזה מאיש מקצוע, באותה שנייה אני פוסלת אותו. כי אותו איש מקצוע צריך להבין שאם לא שיחררנו, כנראה יש לנו סיבה טובה לא לשחרר.

כדי לשחרר את הילד, צריך שיהיו לילד כוחות.. שיוכל... אנחנו צריכים ללמד אותו ללכת, ללמד אותו כללים, ללמד אותו איך...כי לא רואים, הלקות לא ניראית, והוא ואנחנו לא תמיד מבינים שהוא לא מבין, וכשקשה לו הוא נפגע ואנחנו אפילו לא יודעים.

איזה הורה לא ישחרר את הילד שלו, אם ידע שהוא מסוגל??? אולי יש, אבל הילדים שלהם לא קיבלו מספיק כלים.

זה כמו שאומרים להורה: תקדם את הילד... איך? עם מה? מה זה המשפט הזה?

ואם יש את זה, המשפט תשחררי לא יעזור כאן, לא ייתן כלים לאותה אמא איך לשחרר...

תשחררי. חחח....משפט כללי ללא כיסוי...

ולכם אנשי המקצוע, כשאתם אומרים להורה לשחרר, תנו לו כלים. תעזרו לו לשחרר... תלמדו אותו איך לקדם את הילד, איפה הוא יכול... ואיפה לא, במקום להעביר חווית של שיפוט ושל ביקורת!

קשה לשחרר ילד שלא יכול. והמשפט הזה מצמית אותי כל פעם מחדש. הוא פוגע!

היום כבר אף אדם אטום לא יגיד לי את זה, אבל הכוח של המילה הזאת על הורים חסרי בטחון הוא גדול ופוגע. ואני שומעת את זה חדשות לבקרים.

תשחררי, גם אם הילד שלך לא יכול? איך את יודעת שהוא יכול? מה האינדיקציה?

תשחררי, בגללך הוא לא עצמאי? שכחתם שהוא אוטיסט? שלרוב קשה לשחרר ללא עבודה נכונה והדרכה אמיתית ורגישה? תשחררי? זה הזוי.

המלצה שלי, כל איש מקצוע שאומר לכם תשחררי, תשחררו אתם אותו. כי זה המשפט הכי מעליב ואטום שאני שמעתי בימי חיי מאנשים שכנראה אין להם יכולת להבין ואין בהם אמפטיה.

תשחררי, זה משפט מתנשא ועצוב שהרבה משתמשים בו.

הפוסט הזה מיועד לכל ההורים שאומרים להם את המילה הזאת, ולקחו אותה כמו שהיא וניסו לשחרר גם כשאסור היה להם לעשות זאת. ובדרך איבדו את הבטחון בעצמם והילד נפגע.
אז באמת תשחררו...את מי שאומר לכם את זה מהחיים שלכם. כיוון שהוא לא רגיש אליכם ולא מבין.

הפוסט הזה גם מיועד לאנשי מקצוע מתנשאים שלא מבינים את ההשפעה של המילה על הורים במקום לתת להם את הכלים להתמודדות.


נכתב על ידי , 22/8/2015 10:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 61




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , זכויות אדם , חינוך
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעמליה עמית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עמליה עמית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ