לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  כותבת בשביל עצמי :)

בת: 5





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2014

פרק ראשון


People of the kingdom
 
 אני הצטופפתי ואימי הצטופפנו בין הקהל הרב שהיה בטקס. קול חצוצרות נשמע מתוך הכרכרה המפוארת שממנה תצא המלכה, הכרכרה הייתה אדומה עם עיטורים בצבע זהב שכיסו את הכרכרה היפה. עוד קול חצוצרות נשמע ובחור עם כפפות לבנות וחליפה שחורה פותח בעדינות את דלת הכרכרה ויצא מתוכה כאשר המלכה אחריו, היא הייתה לבושה בשמלה אדומה שצמודה לגופה אך נפוחה בקצוויתיה, וכובע לבן עם פרח אדמדם יפיפה ונעליה היו לבנות כמו הכובע. אחרי המלכה היו שלושה שומרים המכוסים בשחור, ואפילו עטו מסכות שחורות עם שתי חורים לעינהם. המלכה ושלושת שומריה התחילו לצעוד לכיוון הבמה הגדולה ששהתה במרכז העיר, המלכה נעמדה באמצע הבמה, ויישרה את המיקרופון. "שלום לכולם," אמרה והמשיכה "היום הוא יום חשוב בשבילי ובשבילכם, היום שבו סבתי חגגה את יום הולדתה, הפעם ועוד בהרבה פעמים, היא לא תצליח לחגוג את יומולדתה איתנו, יומלדתה ה-120. אני בטוחה שהיא מסתכלת בגאווה עלינו מלמעלה ואומרת לעצמה שהמלוכה השתפרה ככל שהשנים עברו. זה כבוד להיות נכדתה של האישה המופלאה שיצרה את הממלכה, שאספה אנשים נהדרים אשר עזרו לה ליצור עולם טוב יותר, עולם עם שלום. היום, בגלל סבתי הנהדרת אנחנו חיים בממלכה הזאת, בממלכת העולם!" כולם התחילו למחוא כפיים לנאום של המלכה פייט, אבל אני לא חשבתי שהוא מרשים במיוחד, וכנראה גם הם. כולם התחילו להתפזר לביתהם אחרי שהמלכה נאמה על הממלכה עוד כמה דברים, שלא הקשבתי להם בכלל כי הייתי עסוקה בלאתר בעיני את מרי, חברתי. "איילי!" אני שומעת מהקהל הרב, זה הקול של מרי. "איילי.." אני ומרי מנופפות אחת לשנייה והיא מתקרבת אליי. "היי" היא אומרת לי ואני מסמנת לה "שלום" בשפת הסימנים שאנשי המממלכה המציאו. 
מרי:"רוצה לבוא?"
אני:יש לי אורחים..
מרי:"טוב, אולי אחר כך?"
אני:כן, אולי אחר כך.
מרי:"איך את מרגישה?"
אני:כמו תמיד, הראש שלי מסתחרר.
מרי:"תרגישי טוב.. אני אצטרך ללכת, אמא שלי מחכה לי."
אני: טוב, להתראות.
מרי הולכת לאמה, ואני הולכת לכיוון השני. אימי ואני הולכות לביתינו, "לכי לישון מיד כשאנחנו נגיע הביתה, טוב?" היא אומרת לי ואני מהנהנת. אימי פותחת את דלת הכניסה ושנינו מתכופפת כדי להיכנס ממנה, היא די נמוכה. אני מיישרת את גבי, מותחת את ידיי ואת רגליי ונכנסת לחדר הסמוך, אני מחליפה לגופייה לבנה שקטנה עליי בכמה מידות ולמכנס אפור ונכנסת מתחת לשמיכה הנעימה שלי, וכמובן שאני לא מצליחה להירדם, כי עוד מוקדם. כנראה קרה משהו, ואימי לא רוצה שאדע מזה, אז היא אמרה לי ללכת לישון מוקדם, ולא בשעה הרגילה. אני מנסה לעצום את עיניי, ואני לאט לאט נרדמת בזמן שכל הדאגות לאימי עוברות מהר מראשי ואני נכנסת לחלומות עמוקים ולא ידועים, האם זה מציאות? או האם זה אותו החלום שאני תמיד חושבת עליו?
אשמח אם תקראו, תגיבו ותהנו! נתראה בפרק הבא..
אלסה D: 
נכתב על ידי כותבת בשביל עצמי :) , 18/7/2014 10:25  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכותבת בשביל עצמי :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כותבת בשביל עצמי :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ