לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הַחֹמֶר הָאָפֹר



Avatarכינוי: 

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2017

חירות היא עבדות


הרגשתי את התמרונים. בצורה של אני מאמין, בצורה של זו האמת. מושחלת ומושחזת, אמירות אגב. משתפת ואתה חייב להרגיע. סתם הוא החמיא לך, מה את מתרגשת. אני מבינה איך התעצבת ככה. תמיד רצית ואז יכולת, בחסות המנטליות שלה וההתרגלות שלה לאבא עם פה גדול. תפסת את התפקיד זה נוח. אולי זה קצת ניתן לך, אולי בכלל הייתה כזו ציפייה שתמלא את המקום הזה (גם אני ממלאת מקומות נפלאים ורעים, רק שאלוהים יודע, אני לא אכיל את מה שהיא ולעולם לא אהיה היא. ודאי גם אתה אמרת לעצמך. אם הרשת לעצמך להכיר באפשרות. או שהאמת היא עד גבול מסוים) אתה מתנגד לאמיתות שונות, אבל בעצמך מעגל פינות. את מי לא חיבקת עדיין. לך על זה, אלה החיים שלך. כמה אמוציות יושבות לך על הלב, מי לא אמר לך את הכל בזמן. מי פספס, מי איחר אצלך. ומי זכה למחילה. אני לא רוצה יותר לשבת במשפט הזה. אני מרגישה את השיפוטיות. מי התחילו את זה אני יודעת. אבל עכשיו זה כבר אצלך בידיים. תפקח את העיניים. המרחקים האלה הם לא סתם, אלא כדי שנוכל להכיל. אז נמנעתי מגילויים והשארתי את הכל לך, חפירות שטחיות (אלה לא חפירות, זה לקלטר אדמה יבשה) וסיפורים שכבר שמעתי. אני לא רוצה לחכות להישבר. בוא נזרוק מלא סיסמאות ונסכים אחד עם השניה. 

נכתב על ידי , 21/8/2017 09:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עינו פקוחה


הבלאגן שלך שוב כאן, לא בהכרח שאתה. שמתי את זה בידיים שלך. כי אני עייפה מאכזבות. אם הצעת לך על זה עד הסוף. תעשה את הטלפון המחורבן ותקבע. נתארגן בזמן ואולי נריב קצת בדרך. כן, אני אלך אם אתה מוכן. אני מבחינתי רוצה. אני צריכה את הקשב הזה שמישהי אחרת, ניטראלית תראה ותשמע. אמא יודעת אבל אמא בחו״ל ואני צריכה פתרונות והבנה. עד עכשיו רק היא באמת ידעה. אני דומה לה מבחינות מסוימות, והיא יכולה לראות אותי בתוך החוויה. היא יודעת מה עלול להיות מבלי להיסחף לקלישאות על תיקונים וויתורים.


הוא הזמין אותנו לשבת. יכול להיות שהיינו צריכים ללכת. לא רציתי לשקר אז סיפרתי שכרגע קשה. הוא אמר שדווקא יכול לאוורר לנו לבוא. דחיתי בנימוס. הוא ניסה לעודד ולייעץ בלי לדעת, שופך עליי המון מילים יפות על מה שהוא רואה מבחוץ ועל איך צריך לפעמים לוותר, להתפשר. הערכתי את הניסיון ואני אוהבת מאד. אבל אני חוסכת לך את הפרטים שאמא ידעה כשאמרה שאקח את הקיץ הזה לבחון. ציידה אותי בעזרה ראשונה, והנשימה אותי ונתנה לי לבכות. הדברים היו נורא ברורים מבחינתה. רק כשהורדתי את זה למציאות הבנתי איך וכמה אנחנו מסבכים עניינים. זוכר את הפעם ההיא, כשלמדתי בתל אביב והיה לך זמן בין דיונים, אספת אותי עוד אז עם הקטנוע ושתינו קפה בנמל. אני מתה על השיחות המעמיקות איתך. אתה חובב חפירות כמוני. אם לא היו מחויבויות היינו מדברים גם עוד שעות. אני זוכרת מה אמרת אז בהקשר של מישהו אחר. זוגיות בונה אותך ואת האישיות שלך. אני כבר רואה את הטענה שתיאמר או לא על השלב הבא, אני מכירה את המחשבה שלך. אתמול אמרת לי, לפעמים לא כדאי בהכרח לנבור עמוק. אז דווקא כן. אני חייבת לנבור עמוק עכשיו או שלנצח אתחרט. לא יודעת אם באמת נשב השבוע. אתה אדם חכם ובעל משפחה וראיתי לפעמים כעסים שלה ושלך, אבל קשה יהיה לספר איפה אנחנו עומדים, קשה לתאר עוצמה. זוכר איך הורדת אותי מחוץ לשער והחזרת את הקסדה, המרצה ראתה אותי ונתנה לי חיבוק עם נשיקה. חשבתי שזה קצת מוזר, כי היא הייתה כזו קפריזית ובכלל לא חמה. ואז הבנתי שהיא קלטה אותך והיא שאלה. זה אחי הגדול, וסיפרתי לה. כשנכנסנו והתחיל השיעור היא חזרה להיות כלבה. אתה יודע, קיבלתי את הספר של דאום ואני תוהה, מעניין אם הוא זיהה וקישר ביני לבינך, שכתב לי הקדשה על מצוינות והצלחה. כי אתה באמת אלוף ותודה. אני מבטיחה שאבוא, לשחק עם הקטנים ולדבר עם הבנות. 

נכתב על ידי , 18/8/2017 13:00  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Real bitch problems


שיקרתי ואמרתי שאני פשוט עייפה. התקשרת להתעדכן בנסיעה. הייתי מתה לצאת איתך, אבל אני לא צריכה ליפול על אף אחד עכשיו ולא להוציא את החרא הזה אצל אף אחד. בטח לא אצלך, שאת חברה כזאת טובה. בטח תכעסי אם תדעי. זוכרת איך כשאת רבת עם שלך באמצע הלילה על השטויות שהוא עשה, עודדתי אותך בטלפון תוך כדי שהתלבשתי כדי לצאת אלייך. אבל את עכשיו צריכה להיות עם הילדה שלך המתוקה. לא לאכול איתי ביחד את המצוקה שחיממתי לי שנים על אש קטנה. אבל רציתי לספר לך, שהוא ארז איזה שעתיים מיליון דברים ובאמת יצא. 


הם כולם בחו״ל או עסוקים נורא. לא רוצה להדאיג אף אחד אבל זה גם בודד ומדכא לי נורא. 

אני יודעת שזה הדבר הנכון. אבל המשמעויות של זה.. אוי אלוהים. 


זו אפרוריות, לא הקורטקס. זה, אני כבר מזמן לא בטוחה שמתפקד כמו שצריך. אם היה אפשר לבחון קצת את הדברים מקרוב, להזיק ויותר לכאוב. כמה חתכים קורונליים וצבעי מים. או יותר טוב, לובוטו עם אייספיק ודיקפיקס.

נכתב על ידי , 16/8/2017 20:19  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



My left stroke just went viral


בגלל שאני לא מצליחה לגמור שום דבר יפה, אני מחליטה שהפעם זה יהיה אחרת. אני מבקשת בקול, והוא - "ברור ש" ואני יודעת שהוא חשב הפוך. ורק המשפט הזה עכשיו העיר בכלל את כל הנושא בראש המסופר שלו. אבל ברור איך זה יכול להידפק. 

אני כבר לא מצליחה לכתוב פה מילה. אפילו זיהיתי את עצמי במילה מעליבה כתובה של מישהו אחר. שבעצמו מילה, גרסה מילה של ארן מאטלנטה. זה עלבון עצמי לבלוע כשאתה מנודב ואז מתנדב להיות דמות זוועה במחשבות של מישהו אחר. 
כל הבעיות תקשורת המוטרפות האלה, עם הטלפונים המתחלפים והקשרים המשוגעים שאני חייבת לעשות. שלי משלו. וזה מתחיל קצת לצאת מפרופורציה ומקפיץ אותי לשרשרת אסוציאציות. זה כמו שרשרת אורגזמות, אם הצלחת להבין מאיפה הכל בא. לבד זה אוננות עם אשמה. אם זה עם מישהו, זה כמו סקס עמוק, חזק, רגשי, רע. כמו אהבה. זרוק לי בחו"ל, מספר לי על פסטיבלים. זרוק פאפ לי בחו"ל, מספר לי על רכבות זולות שחוצות מדינות. ההמלצות שלך, זה כמו הבדיחות קרש שהיית מספר לי ואז "tell your friends". איך אמרת לי שגבר יתקן אותי. איך קיווית לעוד בן וקיבלת בת. איך בנית על שם ושמו לך רגל. איך איבדת שליטה על הכל. איך הרגשת שמשהו מחזיק אותך מדי חזק למקום, כמו צפלין בשמיים. קנאי, חייב, הכל שלך לחופש. ואתה, איך אמרת לי שלא מתאים לי כלובים, ושאני ציפור חופשיה. איזו יציאה מטומטמת, אני לא מאמינה שהתכוונת לזה. אבל זה כאב וקלע. איפה המצח הענק הזה, איפה ההגיון הנפלא שהיה לך, או שזה מעולם לא היה. נותן טפיחה ונשיקה חלשה. הריח שלך לא משתנה, החיבוק שלך כל כך נדיר, הוא מחזיר אותי להיות ילדה. אני כותבת במקביל לשלושה. בהרצאה כשבכיתי משתאה, היא סיפרה שזה כמו לחוות אובדן. מישהי הרימה את היד וסיפרה במילים נקטעות בבכי שגם אצלה, ולרגע לא נשמתי כשהיא סיפרה במשפט את הסיפור שלי. כשיצאנו לעשן בשקט, אם הייתי יכולה, הייתי אומרת את זה גם. אבל זה גם לא רק שלי, אז אני לא באמת יכולה. אז רק אמרנו המון דברים שצריך כמו על הכאב והקושי ואיזו מדהימה. 
איפה הזקן המזוקן ואיפה אני. איפה הקצה. יהיה טוב אם תכתוב כדי שאדע מראש, איך לא לתת לזה להתחיל לקרות.
נכתב על ידי , 12/8/2017 07:27  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דת , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורניקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורניקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ