לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הַחֹמֶר הָאָפֹר



Avatarכינוי: 

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

שקופה


מרגישה צורך עז, אבל לא בטוחה איך, לסכם תקופה. אתגרים חדשים, חיים ממש מעבר לפינה. ואני מתה מפחד אבל גם מתרגשת מאד. הכל נורא דינאמי, בהחלט, ואני מרגישה שקצת איבדתי שליטה על מה שקורה, למרות שדווקא הכי התכוונתי לקחת שליטה בעולם. ולמרות שבחיי שניסיתי לשנות בעצמי מיליון פעם. רציתי לכתוב שזה קיצוני עדיין כמה שטוב כשטוב וכמה רע כשרע, אבל אני חושבת שהקצוות האפירו והתקדמו קצת לאמצע. עדיין טלטלה. אבל מקבלת מורכבויות. אני מרגישה שלפעמים מזמן כבר בלמתי ואני בכל זאת בדרך להתרסקות חזיתית. אני מאד לא אוהבת את כל מה שיצא ממני בכל הבלוג הזה, האמת. אני די מתעבת את מי שמשתקפת כאן במילים שחיברתי לאורך כל כך הרבה זמן. אמיתי אבל ערמומי, עירומה ושקופה ובא לי להקיא מהאובסס העצמי, מהחרדתיות, מהעצב העמוק, מהבלבול התהומי. אפילו מה שאני מאמינה בו מתערער וגורם לי לתהות אם אולי אני צדקנית וזונה וצבועה ומשוגעת וילדה. תמיד חייבת להתיש את עצמי במחשבות האלה ואז לוותר על הכל. אני רק רוצה לשים את המח שלי על הולד ולא לחשוב כבר, אבל אין מצב. יש לי רק כמה רגעים כאלה עכשיו. לנצל ולזקק כל טיפה של אהבה, נשימות עמוקות. זה אתה, משפחה, חברים, עבודה. אני מתמלאת בכוחות לפני ששוב הלימודים יזרקו אותי לתוך עצמי בחזרה. 
נכתב על ידי , 13/10/2017 02:45  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




החלטתי לפני שלמדתי לחשוב. זה היה לפני כל הסייקואנלייזינג שיט. לפני שפירקתי את העולם לגורמים. כמו אדריכל שמפרק את העולם לחלקים. כמו בתקופת הפסיכומטרי, שהייתי רואה את העולם במשולשים. אני מחלקת הכל בראש ולהכל קטגוריות ותיקיות. אם פעם שפכתי וערבבתי, היום אני מסודרת. התארגנתי על צלילות כזו שיודעת ומה שלא יודעת, תדע. לא שקלתי, סמכתי עליו. הסך לא בטוח שווה יותר כשהנתחים של החיים שלי מדממים ביחד. אבל זה גם כזאת שטות, אני הרי מערבבת. וכל אחד שפוגש אותי סתם ככה שואל גם עליך. ובעצם הייתי צריכה לשקול הכל, בכובד ראש מסתחרר. אבל שמחתי רק להסתחרר. ועכשיו זו אשמתי שאתה משכר. 



קלישאות מקבלות חיים אמיתיים ואני מגלה שמלא לקחים שלא רציתי לשמוע הייתי צריכה ללמוד לבד. בדרך הקשה. אני לא אוהבת להקשיב, אני אוהבת לבדוק לבד. זו צורה מטופשת וכואבת לחיות בה, אבל כל שיעור נטמע. 



אנחנו קושרים את היריעות ואתה קושר את הסוכה כולה שלא תעוף. רק לפני רגע צמנו והקשבת עד שסיימתי להגיד. ראיתי שהגעתי קרוב מאד אליך. נשענת על הקיר, הבנת, אהבת. זה היה החרטה עם הוידוי עם הקבלה לעתיד. והקלישאות שאהבנו לשנוא. אמרת, תכתבי לך שלא תשכחי. רצית ביחד איתי. נקשרנו שרציתי עוד כיפור. ובערב כבר שמענו את הברזלים שידענו וחיכינו לשמוע, כמו שופרות של שוב. ואף על פי השגרה לא תתמהמה.



את החלקים שלא אני לא ידעתי. אני לא אוותר על הניתוח, אני רק צריכה לזכור לתפור חזרה. רציתי להניח אבל זו אשמתי שהיית צריך לשקר. עכשיו אני יודעת איזה חלקים למקומם, כי בתצרף כשמאלצים חלקים להתאים הם מתעקמים.

נכתב על ידי , 6/10/2017 10:49  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דת , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורניקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורניקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ