לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

החומר האפור



Avatarכינוי: 

בת: 25

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2016    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2016

I want that interference


אקסלי מספר לפסיכולוגית שלו עליי ולי הוא מספר שהיא אוהבת אותי, שהיא רואה שאני עושה לו טוב. חוץ מלדמיין אולי איך אשכח את אלוהים ושוב אכיר בו בקליניקה שלה, במדינה המקוללת הזאת, זה בכלל לא מעניין, כי היא טועה בו יותר ממני, למרות שלה התעודות. אין עובדה אובייקטיבית אחת שהיא תשמע שתצדיק "אהבה" שלה לי. אני יודעת שהוא רק שפך עליה את הרגש האבסולוטי שלו וקצת התאהב בה גם. ילד אבוד שמחפש לו מרפא בעיניים נתלות ובגמירות רצופות ובספות ובמיטות מתחלפות. גורף איתו חרא ומשקעים רגשיים לכל מקום. הוא לא צריך הרבה בשביל להתחמם ולהתלבב עליי והנפש שלו שוב שמחה. מאני או מאמי, בחיים לא נדע. נעול על זכות הראשונים שלו רודף צדק ושום שלום, הוא הולך וכובש לי את הגבול בין שתי המדינות. תוקע בשופרות ונוהם בחצוצרות. ושנינו איבדנו גבולות והרווחנו גבוליות לא מאובחנת, יודעים שחומת ברלין מזמן נפלה.


בינתיים במציאות השרבית שפה, אני גומרת את הסבלנות שלי על אנשים שצריכים אותה, שיש להם אבחונים ותרופות והתקפי חרדות. כשאני חוזרת, אין לי כוח לטפל גם בבנזוגלי. בבעיית העצבים שלו ובתסביכי הנחיתות ובלוליינות הליכה על ביצים שהוא פיתח איתי. זה ממש לא צודק, אבל יוצא שאני תמיד צודקת. בסלואו מושן שימשך לנצח אני זורקת את התינוק עם המים. 


לאחרונה חזרו לי כאבים נוסטלגיים כמו בהתבגרות, יש לי כאבים בחזה. את האופציה שהוא מתישהו יגדל עוד, כבר מזמן זרקתי. אולי זה רק דחק, אבל אני כבר בטוחה שזה העורק המורחב בלב שלי. זה שזנחתי את המעקב אחריו. זו תהיה התאמה מושלמת בין גוף לנפש אם הלב שלי באמת יתפוצץ. כאב לב, אבל זה רק הגיוני; צדק פואטי.

נכתב על ידי , 27/5/2016 14:42  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סופר אגו טריפ


המצפון שלי נסע לחופשה והמילים הלכו לי לאיבוד. יצאתי והגעתי בלעדיהם למקומות לא טובים, אבל נעימים מאד. בכל זאת אני סוחטת את הדוושה בירידה. בבקרים יש לי צמרמורת מהסוויץ' שאני צריכה לסובב אחרי הטריפ של הלילה. קפה וחצי בעמידה במטבח, פעמיים פיפי וחצי שעה של נהיגה ומנהגים, בלמים וטראקים מוגברים שאני שוחקת, רוח סוטרת לי עם השיער. אני אוהבת לעבוד רחוק, כי אז אני יכולה ללבוש לאט את התחפושת שאני צריכה להציג. אני מגהצת לעצמי את הבטחון העצמי, מותחת חיוך ומיישרת יציבות עד שאכנס חזרה לאוטו להתפשטות זריזה חזרה ואצא בחריקה לשכוח, להצטער ולהתערער בבית. 
נכתב על ידי , 23/5/2016 21:10  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שם תרגיש בנדיבות


כל נגיעה לא במקום מערערת אותנו כמו על גשר מט לנפול. אז לקחתי עניינים לידיים. כי זוגלי ישב על המיטה בבוקר בלי בגדים ושטף אותי שאני מבזבזת עליו זמן, ואז הבנתי שזה נאו או נבר וחיזקתי ברגים. נטרלתי התנגדויות כמו מוכרת שמחכה לבונוס שמן ומכרתי לו מילים גסות על האוזן. ביקשתי שיקרא לי. ולימדתי נגיעות במקום. הוא ילמד לאהוב אותי כמו שאני אוהבת כי אין לו ברירה אחרת. והוא אהב. 

(והמגעים עם ברלין נפסקים כל הזמן. פירסט ווי טייק מנהטן)
נכתב על ידי , 21/5/2016 21:32  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



When I'm fucked up, that's the real me?


בכיתי לבנזוג על הברכיים כששוב חזרתי לעצמי. הוא חיבק אותי חזק, מתפלא שאני מתפרקת ומניח שזה בגללו. נשארתי ילדה מושפעת שמתאימה את עצמה לגבר שאוהב אותה. כמו ג'וליה רוברטס בסרט המטופש הזה שכל פעם ברחה מהחתונות שלה, היא אכלה את הביצים שלה כמו שהם אכלו. אני אוכלת את החרא שלי כמו שהם מאכילים אותי, בוחרת את הבחירות הנעימות שירדו בקלות בגרון. אני כבר החלטתי פעם שזה לא עובד לי והחלטתי מה כן, בחרתי בחירות שחשבתי שיהיו יציבות, לא ברחתי בריחות של מתיחת גבולות. כבר הייתי שם ומיציתי את זה. אבל הוא יודע בדיוק ללחוץ לי על הכפתורים אז הוא לחץ ונלחצתי. זה פועם בי מפעם וזה מרגיש כמו המקור, סקס ועומק, כנות והבנה. כמוהו, להכיר בכמה שאני דפוקה ולהרגיש את הדפיקות במלואה, כאילו זה איזה אידיאל של אמת, כאילו אתה נעלה שאתה דפוק, עד שאתה מנפנף בזה כאילו זה מה שמייחד אותך ופוגע בכל מי שלא זורם איתך. בטח שזה היה מפתה, ואחרי הקש ששיבר ושיקר לי את הגב, זה גם היה יותר קל. אבל מצד שני, אלה הקבעונות שהוא מחזיר לי, אלה שהחלטתי שאני לא חיה על פיהם יותר. גמרתי להרטיב להבות ישנות, שכיביתי כבר מלא פעמים. כשאני שומעת איך הוא מתקשה על הקול שלי, אני מקפלת ואומרת תודה, שולחת לכחולת העיניים, כבדת השדיים הגרמניה שלו, שתעשה לו טוב כמו שאני לא יכולה ומקווה שהוא יהנה. חושבת על זה קצת כדי להרגיש קצת קנאה, ואז בולעת אותה ומתיישבת שוב במקום, מתכחשת לפרטים המאיימים, כמו ילדה טובה, משתדלת להכיל את המצב. אנחנו מאחלים טוב ונמנעים מביי. למרות שהיציבות התבדתה והאמון חולל, ועוד לא מהצד שלי, אני נושכת שפתיים ומנסה להסתכל קדימה. או שאתפוצץ או ש









נכתב על ידי , 18/5/2016 18:49  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Feels like a distant memory


התייבשתי לגמרי והייתי צמאה, אז שתיתי לו את הדמעות כשהוא התפרק לי ובכה. כשדיברתי יותר מדי הוא הגיב למופת. זה תמיד הרגיש לי כמו טיפול פסיכולוגי חד צדדי שאני מטפלת בו. אבל עכשיו בברלין יש לו ספה שתספוג את הכאב והחרדות וההפרעות שלו. בטיפול המסור שלו בי הוא משלב גם היבט פיזי, את מרגישה בגוף את הבריאות שלך חוזרת. רק שהבריאות הנפשית מתערערת, כי כמה אפשר להתרסק ולהתעסק בכמה שאנחנו דפוקים וכמה אפשר לברוח ולחפש חופש. האחריות שלי למצב שלו תמיד רודפת אותי נורא. הוא בורר לי כמה מילים מזמן אחר ומתחושות פרועות ואני נופלת פנימה לעומק הנגוע הזה. האינטימיות רכבה על קו הטלפון אליי כל הדרך מגרמניה. הבטן שלי מתהפכת כי הראש שלי רץ, המצב כבר לא לחוץ לי ביד. 
נכתב על ידי , 16/5/2016 21:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Crazy Diamond


כמו פינג פונג על כפיס המח הגיע אליי תירוץ חזק אז הלכתי איתו. לפלרטט עם העבר כלכך חזק מחזיר לי כוחות של פעם. כוחות רשע בטח. החיוך שלי מאיים לקרוע את הלחיים והלב שלי הולם את הסיטואציה בפראות. הוא לא נשאר חייב ונותן את פלירט השנה, מסתבר שאני בשבילו כל המילים של נקודה טובה. והוא בדיוק זמזם את זה, אז זה משהו מיסטי או טריקים שהמח שלו עושה. כל השיחה התחילה מהנחיתות אונס שלי אז הוא לא יכול היה לכעוס. לקראת הסוף באמת היה כמעט אבוד כשגלגלתי עשן במקום מילים. החזקתי את המצב חזק ביד, זולג לי על המרפק אבל לא נתתי לו להישפך. 
חתמנו על הסכם ברלין, אם ואם יגיעו פרקים אחרים. ההסכם הקודם לא פג תוקף, הוא פשוט לא עומד בתנאים.
בבוקר התאורה כבר לא מחמיאה והחיים דופקים בראש, המציאות נוקשת חזרה. הקפה נותן הערה. הכל מאחוריי.
נכתב על ידי , 10/5/2016 11:33  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



What goes around


לפעמים, כשהוא עושה לי כאלה קטעים, אני נזכרת בימים שלנו. פעם מזמן, כשכלום לא עניין אותי חוץ ממך ומגברים אחרים והעולם מט לנפול כל רגע עליי. כל ריב היה כמעט גומר אותנו. ווי וור און א ברייק או בדיוק רבנו, לא התקבל על דעתך ויצאתי בוגדת וזונה. היית מחזיר לי בדרך שלך ולא היה אכפת לי, רק רציתי שתסלח ושתאהב אותי נורא. אז גם כשזה כאב, זה הרגיש כמו אהבה. מעולם לא סלחת, וזה גמר אותנו סופית אז היום כשאני נזכרת בימים שלנו אני חושבת, אולי זה פשוט תורי עכשיו לאהוב יותר מדי ולכעוס על כל פזילה. בלי ברייק ובלי ריב. אלה כבר יבואו אחר כך. כי קארמה כלבה וגם אני הייתי, פעם. ובטח עכשיו אני גם איכשהו חופרת לי את הבור הבא. 
נכתב על ידי , 8/5/2016 11:17  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Baby's got blue eyes


רגליה כרוכות עליי חזק ומוצץ בפיה. מאחורי הבית הצנוע נוף שטוח של מושב. שמש ורוח נעימה, אני עומדת איתה בצל גג הבית. את השאריות מארוחת שבת עם החברים מישהו פיזר במרחק כמה מטרים מהחצר. אנחנו מביטות בעורבים אוכלים חלה ועוף. ואני מדובבת לה אותם רבים על האוכל ולוקחים אותו לאכול במקום אחר שקט. היא מתבוננת בהם בעיני הים שלה, גדולות ועמוקות. החיוך שלה מציץ מצדי המוצץ. אנחנו מנופפות להם ביי ביי ונכנסות לדירה. רגליה נצמדות לי לצלעות בכח והיא מותחת אצבע ומכוונת אחורה, החוצה. אני מסתובבת על עקביי ואנחנו שוב יוצאות. כשאנחנו חוזרות סופית אחרי משחק עם הדלת רשת ובנזוגלי שישב בפנים ונופף לנו מהסלון חזרה ותפקד כדוד המצחיק, עם משקפי השמש וזגוגיות המראה הכחולות, אני מספרת לאמא שלה על מה הסתכלנו בחוץ. אמה, חברת הילדות הכלבה הבלונדינית עיניים תכולות, שבנזוג אהב כשהיה נער עונה, כן, היא אוהבת שמראים לה ומסבירים לה. אני מחייכת חזרה וחושבת, ככה כל הילדים. זה רק המבוגרים שטועים לחשוב שקולות מטופשים הם תקשורת הגיונית לאנשים יותר קטנים.
נכתב על ידי , 7/5/2016 21:47  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Run rabbit run


אני מחפשת אותי בביקורות. נופלת על עצמי בקטנות. כל דבר שאני עושה אני מספקת לי מהר תירוצים בראש. אין מנוחה, הראש שלי בורח מעצמו. אני חייבת להסביר את עצמי תמיד. בחוץ כמעט ואין הפסקות. בודקת את עצמי שבע פעמים, חרדה לטעות. מחמירה בחריפות על שגיאות. אוכלת את עצמי על מילים. מילים נרדפות. סופראגו עומד כמו באונסר משלב ידיים ובוחן אותי. לידו אגואיסטית כחושה, פנים חלקות מסלפים ואודם אדום. היא מניעה את ראשה בייאוש ונאנחת. איד כלוא בפנים. ועכשיו שהתנקיתי, ושאני מווסתת, זה כאילו הוא מאחורי סורגים. אני מתלוננת שזה מבחוץ, שאלה אחרים, שזו החברה, שזו המשפחה וכי אני קטנה. אבל בפנים הלב שלי רועד מעצמי. שחררי. אולי אני משדרת, בואו תסבירו לי איפה אני טועה, אולי אני מזמינה את זה ומבקשת מדידה. אולי אני עושה את לאחרים אז הם מחזירים לי בחזרה. ואני רדופה, רודפת. נרדפת לכל מי שמחייך חזרה.




נכתב על ידי , 6/5/2016 00:50  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Milky Way


ביום השואה אני מעזה לתהות אם משהו השתנה. לא במעשים עצמם כמו בתרבות, בתפיסה של אדם מול חברה, של מוסר, של אורח חיים, של זהות. האווירה הדקדנטית של גרמניה בשנות ה-30 לא נראית כלכך רחוקה והזויה מאיתנו היום. 
השנה סיפרתי ביציאת מצרים בגולה. אירופה אולי מתקדמת אבל ההיסטוריה שלה בכל פינה, כבדה, עומדת, מרשימה ואפלה. היא עדיין עתיקה. לא חשבתי על זה כי הסחנו את עצמנו בעיסוקים, בקידמה וצריכה. קנינו בזול, ופיארנו ואהבנו את השוני. אפילו שיחקנו במחשבות על מעבר ופתיחת עסק. אבל בערב החג כשהלכנו לתפילה בבית הכנסת והעולם המשיך לשקוק ולהתרחש, הרגשנו כמו במחתרת משונה. הכיפות והנשים החגיגיות מהנהנים ומהנהנות אלינו ברחוב בחזרה. הרגשתי מסומנת והרגשתי די זרה. חזרה לארץ ישר ליום השואה ולפעמים אני חושבת, משהו בקלות בה יורדים לגרמניה, מטיילים עם המשפחה ביער השחור ועושים שורות במועדונים בברלין צורם לי. מוזר לי שנהיינו כלכך אוניברסליים בדעתנו, שאנחנו בוחרים להתרחק משיוך ומזהות. מיהדות. 
נכתב על ידי , 5/5/2016 02:08  
הקטע משוייך לנושא החם: יום השואה תשע&quot;ו
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , משוגעים , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורניקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורניקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ