לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הַחֹמֶר הָאָפֹר



Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2018

הגבלה חמורה


בעיקר כשרע לי, אני צריכה מלחמה. משהו קיצוני ורע ומעורר וערני. זה הכל שוב חוזר למה שהוא עשה כשהייתי קטנה. זה נצרב שם כאיזו התניה להתרגש ממנה. סופסוף רגש אמיתי וחי, שמרגיש נעים. אז אני מתגרה וחוזה נבואות עד שזה בא. את הגבולות אני מעדיפה שאחרים יציבו, אחרת הם אינם. לא קווים אדומים ולא ירוקים. נולדתי לזה.

הרגליים שלי לא היו מקופלות הפעם על הכיסא כשניסיתי למשוך אותו להגיד, כמו שאני עושה לכל הגברים שאכפת לי מהם או שאני רוצה שיהיה להם אכפת ממני בחוץ. הוא סירב ליפול לזה, גם כשכבר לא הייתי מרוכזת בכלל וזרקתי לו את זה בחזרה. עד שהוא החזיר והחזיק באוויר את כל הפשרנות המעייפת והמשעממת. תשובה מהוקצעת ומפוהקת. בכלל לא בא לי יותר ללכת. אני לא רוצה לשלם על לעשות בעצמי עבודה, נשבר לי הכוס מלהסתפק בספקות. אני צריכה גם סיפוק. למה הוא לא יכול לספק את הסחורה. הוא לא הרשה לי להתבלבל כמו שאני אוהבת, הוא רק הדגיש את ההבדלים וזה רק כיבה. אז אני אקטינג אאוט לפגישות הבאות, ואני מרגישה כמו שתמיד במלחמה המתפנקת והמתרפקת והמענישה והמיותרת הזו, ילדה קטנה. איזו עמדה מצמצמת אני מעדיפה לקחת, כזו שהיא עוד יותר אינפנטילית, שמצפה שהוא יבין. אני יודעת שהוא ידע. 
נכתב על ידי , 17/7/2018 15:31  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אימה


קיבלתי החלטה מטופשת ועשיתי טעות מטורפת, בשעה בה כל החלטה כמעט תהיה מטופשת והסיכויים לטעות מאד גבוהים. אם בהתחלה היה בזה משהו נעים, אחר כך זה היה רק רע רע רע. איזו סתומה שהכנסתי את עצמי לשם. שלוש אלף היי שאונסים לי את התמונה. עכשיו הרחוב מלא עיניים ואני מלאת חרדה, הצפה, חרטה, מחנק, אשמה. אין לי פנים. שום קרבה בשום מקום, אני ממש לא מחפשת. קיבלתי סטירה מצלצלת. 
נכתב על ידי , 5/7/2018 00:09  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עבודת שורשים


חרדת הביצוע של העבודה המסכמת המזדיינת האחרונה הביאה אותי לכזה מיאוס ודחייה אל מעבר לדד ליין ולהגשה. קפה קפה קפה קפה קפה. ואני צריכה ממישהו חיבוק וסטירה. ואני רוצה לשתות משהו שדווקא ירדים וישכר את התודעה. לפני שאני מאבדת את ההכרה מרוב הכרות מעמיקה, אינטרוספקציה והתפשטות על כל שאלה. הפרפקציוניזם שולח אותי לחפש עוד ועוד ועוד ועוד מקורות ולחשוף עוד שורשים בולטים. זוכר את הבטטה שגידלנו באגרטל זכוכית ובמים היא הוציאה שורשים מסועפים? אז ככה. וכל סעיף יועשר ע"י משפט לפחות של איזה אפס שהצליח לנסח את השדה לכדי שורות קלילות ומדויקות. לגרוף את הרעיונות.




אהלן טראומטיזציה משנית צריך להיות השם של המבחן הבא וזה בלתי אפשרי ללמוד את כל החומר ביממה. אז אני מוותרת מעכשיו. ממילא אני בהצפה. ואז בדיוק אחרי ששיחקתי עם תמונת ילדות, בה הוא מחזיק לי את היד ואני מסוגלת לאהוב אותו מרחוק, אני מגלה שזה הוא. כמה מוזר, מנסה לתקשר וכהרגלו כל-כך זר. נזכר בי אחרי כמה חודשים. נתקפתי בכי מטורף. אני מתאפקת לא לשפוך אותו עם המים על העבודה. מסתבר שהוא המפתח לכל הצרות שלי. אז לא תודה, אני לא עונה. אני מעדיפה להמשיך לחפש קרבה במקומות רחוקים ואת הצל שלו באחרים.



שום דבר עכשיו. סיגריה סיגריה סיגריה. 


 






נכתב על ידי , 1/7/2018 22:47  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורניקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורניקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ