לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הַחֹמֶר הָאָפֹר



Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2019

לא להימצא


זהו עונג להתחבא אך אסון לא להימצא. ואני משחקת מחבואים עם עצמי, וקצת הלכתי לאיבוד, ואף אחד לא מוצא אותי. הזהות שלי שבורה, הערכים שלי הרוסים, אני מנסה לרוץ כדי לדלג על משברים. אבל אז מגיעה איזו השתנקות כזו ובכי וכל הקהות והציניות והמרירות הופכות לכאב חד, מועקה שלא יורדת בגרון. אני לא מצליחה לסמוך כבר על אף אחד. אני לא מאמינה לעצמי. אני מדלגת על תחושות בטן, מתעלמת מאינטואיציות ושמה גז.
אני לא מוצאת רגשות מדוייקים. כולם משקפים לי בעצמי חלקים. או רגישות מתפרצת ולא מווסתת, או אדישות כבדה. אני כבר לא בטוחה אם החלקים האלה קיימים בי ואני עוברת בין תקופות, או שאני מתאימה את עצמי לשבלונות, משתרטטת ונשרטת, מתרצה.
איפה אחרים נגמרים ואיפה אני מתחילה. הרבה זמן לא הרגשתי כזה אגואיזם והשתלטות. הוא שם עליי זין ואני מרגישה שאני במאבק על שליטה. 
נכתב על ידי , 31/10/2019 13:38  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צעדים גדולים



אני אוהבת מנוער, מעורבב. אני מאבדת עניין כשהכל רגוע. הרצינות הזאת באמת מרשימה, אבל אני רוצה כבר לראות את כל מה שדפוק ורע, ואת כל הסטיות הכי גרועות שלו. הוא עושה צעדים גדולים לכיוון הלב שלי. וזה מחכה על הכס שלו, כבר לא מתאמץ אחרי כלכך הרבה שברים וצליעות, שיבואו אליו, שיעלו לרגל ושיאכלו אותי חיה. הציניות שלו לפעמים דוקרת והזיפים שלו דוקרניים, כל הגוף שלי מאדים לו מהפנים. אני עוטה ונעטפת במעטפת של ציניות כמו גלימה, משננת את הלשון שלי ומחדדת את הקוצים, מבריקה. את המבטים האמיתיים, האבודים ואת חוסר האונים ארזתי והם מתחבאים בפינה. נשארתי עם המבודחים, הלא רציניים, קריצות וחצאי חיוכים. התחספסתי מכל התקופה האחרונה ואולי, אני פשוט קצת מיטשטשת בעצמי ורק משקפת כמו מראה בחזרה, את מה שאני מקבלת. יחס גורר יחס, אבל אני לא מתנפלת, ואני לא עושה שום צעדים, אני בוחנת, יושבת, פוחדת משקשקת מלהתרסק שוב ישר על הרצפה או על הפנים. 

נכתב על ידי , 25/10/2019 22:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ששש


שאף אחד לא ייגע לי עכשיו בטראומה או באהבה 
נכתב על ידי , 23/10/2019 22:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתלבשת


אני מתלבשת חזרה. לא מבושה, אלא מצורך לקחת חזרה שליטה. למרות שהיא כמובן תמיד הייתה שם, אני מבינה שזו רק התחושה. 


הוא אמר לי תודה את מדהימה, היית מקסימה. הוא אמר לי את מפוצצת אינטליגנציה, והוא לא הפסיק לחרטט כמה אני יפה. ופואטי דירג את התכונות שלי, על סמך חצאי חוויה. הטבלאות שלו דווקא כן משקרות. לא שולטת במה אחרים יגידו יחשבו ויבחנו, אבל אני לא בוחנת נבחנת יותר. אני מי שאני ואני מתלבשת חזרה. 

הוא הביט בי באחד המבטים החודרים שלו, הגבות שלו מכווצות והעיניים שלו כהו. הוא דיבר בקול נמוך אבל שני הצעירים שעישנו לא רחוק משם בטח שמעו. הם שתקו ושיחקו עם החתול הג׳ינג׳י השמן של המסעדה והעיפו בנו מדי פעם מבטים. גם החתול התגלגל והקשיב. בקול נמוך ובמבטים רבי משמעות הוא שטף אותי בקלישאות. לקלישאה שחוקה שכמוני מגיעות קלישאות נדושות, ככה סידרתי לעצמי. היה שם שעמום ואת הברור מאליו שכבר בלעתי ועיכלתי והקאתי. ובכל זאת, הוא קלע. הוא הזכיר מודעות גבוהה ואת הרגש שאני צריכה להנמיך. הרבה צריכה והרבה נבואות זעם אם לא. הוא התנצל על המצברוח שלו והודה לי על משפטים נבובים מדויקים שמוקדם יותר החדרתי לו. אבל מזג האוויר השתנה, ונהיה קצת חמים וקל יותר ברגע שהשמש הקופחת שקעה. 

פסיכו לא היה יכול להיות צפוי ומשעמם יותר בפגישה האחרונה. החזקתי את הראש ביד שמאל שלא יפול, נשענת על ידית הכורסא, אחרי שהדפתי כל דבר שאמר, מצמצתי לו שאני בהתנגדות ואני לא מבינה למה. התנצלתי ואז הוא התנצל ולא בא לי לשבת אצלו יותר. כנראה זו העברה לכל הגברים השפלים והרמים שפגשתי לאחרונה. אני לא רוצה, אני לא קונה מאף אחד. אני מתלבשת חזרה.


זו כזו תקופה טובה להיזכר במי ששכחתי שיש, האנשים והנשים, שרגילים אליי לבושה, בבושה, מקבלת ולוקחת הנחות, עזובה לאנחות. שם מעולם לא מתפשטת, אז אין מה להתלבש. אבל אולי אאשש שאפשר לא להתרגש אבל גם לא להשתעמם באותה נשימה. 

נכתב על ידי , 13/10/2019 10:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא שוקעת


התעוררתי והייתי אני מקור כל הרוע בעולם, משומשת משתמשת מנוצלת מנצלת, כלבה אבודה וזונה מזדיינת. 
רציתי להגיד לו, אני מסכימה לנסות, אם תפסיק לזנות ולהזנות אותי ומושגים משמעותיים כמו אהבה ורגשות. 
אבל אני רוצה רק שקט עכשיו, רוצה יציבות, רוצה לחזור לעצמי. זו הייתה טעות, לנסות לתקן ולהוציא מישהו אחר בכלל מהאדישות, את ההוא ואותי ואז אחרים. הכל התערבב לי, הכל באינמשמנט דפוק ומדהים. 
אני לא מקלקלת יותר, אני לא מרקיבה, אני לא מתה, ואני לא מקצינה כדי להרגיש חיה. יש דברים חשובים להתעסק איתם. יש אתגרים חדשים בעבודה. זה לא שאם אין אחרים אין לי ערך. יש לי מלא ויש לי דרך לעשות. וזה לא היה רוורס לזמנים אחרים, זה ההווה או העבר הלא רחוק, זה קרה עכשיו וזה בסדר, זה היה מתאים. פחדתי שאם לא יהיו ספיירים אני אשקע וחייב להיות מישהו ברקע שיעודד וינחם ויזיין לי את הצורה. אבל הלכתי וסיבכתי את הרגליים בסבך של דברים, ונפלתי ונשרטתי ונאכלתי וזה השאיר עליי סימנים. אמרתי לו, והוא חזר אחריי בבית קפה, שאני לא יכולה לשקוע עכשיו. ותמיד על שפתיו בדל של צחוק, ואת תוהה מה זה, אם זה לעג, אם מבוכה. ואת נדבקת גם וצוחקת. אם זו לא היתה קליניקה מאולתרת ולא אתית בלי סטינג ובלי גבולות ברורים, בקרן רחוב או באמצע, היית מפנה את תשומת לבו. אבל שוב, את לא מטפלת, את לא מצילה. אני גם לא שוקעת, אני עכשיו משקיעה וצפה ושוחה.
נכתב על ידי , 2/10/2019 20:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורניקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורניקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ