לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הַחֹמֶר הָאָפֹר



Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2018

esc


אני מרגישה שאני בבריחה מהכל. בבריחה מעצמי, ממה שאי פעם הגדיר אותי. מכל דבר וכל אדם שיפגיש אותי באיזושהי צורה איתי. אני רוצה לפרוק כל עול. אני מקרבת, מתקרבת ואז מרחיקה. אני דוחה מעליי כל ניסיון של התחייבות למישהו למשהו לעצמי. אני רק רוצה לישון ולשכוח. לישון ולא להיות. אבל אז הלא מודע שלי עולה בחלומות, ואני מתעוררת כועסת. אני רק רוצה לברוח ולא להיות בשום מקום שיתן לי מראות. זה כאילו אני צריכה שמישהו כבר יכעס עליי נורא, שמישהו יפרק אותי בכוח כדי להתעורר על עצמי. האיום שכל מה שאי פעם בניתי לעצמי יתפרק לא מספיק מפרק, לא מספיק מאיים בשבילי. אני עושה הכל כדי לא להיות, ואז לסבול ולשנוא ולחדול. אני מרגישה שאני בבריחה מהכל.

נכתב על ידי , 18/5/2018 13:52  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנה או שיט


המחשבה הזו מסמנת לי ייאוש. כי לא חשבתי שזה יקרה. עשיתי על זה עבודה שלמה, וגם תיארתי לכולם תיאור מקרה. זה כנראה התרפקות על הדבר הבא שלא אפשרי, כזה עם פוטנציאל הרסני. זה גבוליות של אישיות וזה לא יצא לי מהפה, זאת מחשבה אימפולסיבית שדורשת הלקאה. גם ממך. אבל אתה ממילא לא מרשה. למרות שזה אמור להיות מרפא לדבר את זה החוצה ולהשתמש בזה (אני יודעת באמת, יש לי מאמרים בנושא) זה לא יקרה. 

כי כשראיתי את מורת הרוח שלך הקלה, היית מאופק, בכלל לא הפגנת אותה. הקצת כעס המופנם הזה היה לך יפה. אני כנראה כבר רגילה, הרגלתי את עצמי לקצת מזה. ומנגד, כשסיפרתי על הכהן שקעת ביחד איתי בסיטואציה. העיניים שלך הצטעפו, ואז צחקת. וכשלא הצגתי, אני לא משחקת, רק סיפרתי את המקרה והשתמשתי במונחים, עבר לך איזה צל על הפנים. ונבהלתי ואהבתי לרגע שאולי אתה מזדהה.

אמרת שיש לי בעיה עם גבולות ועם מסגרות ולא הוספת. והנה, צדקת. זה תהליכים מקבילים? כי אולי גם אני כמו המטופל שלי, לא מאפשרת שיכעסו עליי אבל בודקת גבולות. מציפה אותך בפעימות. דווקא הייתי טובה עד עכשיו. חוץ מהבחינות הקטנות, עשיתי לך פעם טסטינג ולא עברת, מאז אני מכבסת בפה. סיפרתי לך גם על כל הקיצוניות שאני צריכה עכשיו וראיתי שאולי הובכת, אבל התאפסת, אמרת שזה חשוב. כי זה בטח נתן לך תמונה רעה כוללת. ויותר הבנה איך אני דפוקה, ואיך אני נדפקת.

שאלתי אם באמת קצת כעסת, וענית שדאגת. בטח לקחת את השאלה שוב למקום של הלקאה ושל התוקפנות שלי כלפי עצמי. נכון? ואני רוצה לברוח את הבריחה הבריאה ואין לי גם יותר לתת לך, אבל זה אומר פרידה. 

נכתב על ידי , 18/5/2018 11:21  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הר כגיגית


הבריחה הבריאה הטורדנית החדשה מפגישה אותי עם שאלות ישנות שלא חשבתי עליהן מזמן. עכשיו שוב הגיע הזמן. אני לא בטוחה אם אי פעם יהיה פתרון להתלבטות העמוקה והכואבת הזו. אני מרגישה חנוקה אך אשמה. בחופשה עם החברות עוד קצת יצאתי מהארון ועוד קצת התרגלתי לרעיון. ובטרמפ עם איזה בחור ששאל זה כבר עמד לי על קצה הלשון. הכל מרגיש מאד מהודק פתאם וברור כשהעליתי את הדברים אצל המטפל. וזה כאילו אני עדיין בריצוי מפוחד וירא מפני אחרים ואחרות, מתים וחיות. למה אכפת לי כל כך לרצות. הוא אמר שזה לא ספליט ואני חשבתי שכן, הוא אמר שהם בעצם לא מאפשרים לזה להתקיים. 

אי אפשר לטאטא את זה יותר או לעצום עיניים, אני מרגישה את הפיצוץ מגיע ואני מרגישה שהגיע הזמן להחליט. ערכים מסוימים עולים לי בעדיפויות יותר מאחרים והמחירים על אלה שפחות כבדים ועל חשבון. זה גורר אותי למטה. ולמרות שכבר אישרתי את ההגעה, אני לא בטוחה אם אני רוצה להגיע ולטאטא איתם את מה שאמרתי ולהמשיך את ההצגה. זה לעשות דווקא או לקבל בכפייה. 

וזה לא שחור לבן. אפשר שדברים יהיו מורכבים. ואני לא חייבת להגדיר הגדרות או להמציא תירוצים. אבל הייתי רוצה התייחסות לדברים. לא עיוורון צבעים, לא נפנוף באיזה רצף, או אמת חדה ודורסנית. אז אחרי שכבר אישרתי, ויתרתי על המילה שאף אחד ממילא כבר לא לוקח בחשבון, וביטלתי ברגע האחרון. מתנצלת אם מישהו נפגע אבל אני קצת עייפה לחיות בשביל אחרים. אני צריכה עכשיו לנשום. 

נכתב על ידי , 17/5/2018 08:24  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על קרבה והקרבה


לא שאני רוצה להיות פאתטית ולא שאני רוצה השפלה, אז אני רק חושבת איך הייתי מקשיתה את הגב ואומרת לך, לא בא לך גם לא לשחק קצת? לא נעשה אחד לשניה רע, וגם לא שניה לאחד, רק בוא לשניה. ואני אעביר שוב יד בשיער שלך ועל הלחי והפעם אאפשר נשיקה ולא תפסיק בכלל ולא תזכיר את הקושי ואת מה שאפשר ואת מה שאי. ולא תהיה כזה ג'נטלמן ורגיש והגיוני. 


אני לא אעשה לך חללים קטנים, אני רק אעשה לך נעים. הפלירט היפה שלך השאיר אותי רעבה לעוד, איך תחזור לעבוד ואיך נחזיק את הסוד. שלקחת אותי בידיים ואמרת את הכאב שלך והחזקת קצת את שלי, ואז לקחת אותי לאכול ולא רצית שאניח את הרגליים. אני יודעת שלהניח עליי את היד, ולחבק אותי והליטופים, זה היה לך נעים. ולאכול ביחד מהצלחת שלי. ולדעת עליי דברים. והיה גם מצחיק, אתה מצחיק. אהבתי את הרפרנסים. וגם ירדנו לעומקים, נכנסנו לעמוקים. כתבתי כבר שהכנסתי רגליים, רק לא שחזרנו כאלה חוליים. 


אמרת שזה הדייט הכי כיפי שהיה לך וסיפרנו דברים לא מחמיאים, אבל בסוף דחקנו ביחד ולא סיפקנו דחפים. אל תחזור לעבודה, איך אני אסתכל לך בעיניים בלי לחכות שתבוא מעצמך לדבר ולעזור. לא לקרוא אני אתאפק גם עכשיו, התאפקתי גם אז, כשהמתח היה גבוה. לא קראתי, כל פעם באת לבד. אבל בוא שנייה, ותעמוד ממש קרוב ותסתכל אל האופק ותחשוב, כמו הדוש שאתה מנסה להיות וגם קצת תתכופף לשמוע אותי יותר טוב. ואני אשחק אותה שוב לא מתרגשת ולגמרי רגועה, ואחשוב על זה שאמרת שאני לא שמה זין ושאני לא בליגה שלך (התברר שזה הפוך ועוד מעוגן בהלכה). אולי עכשיו יהיה לך יותר קל להביט לי בעיניים, אחרי שכבר צללנו אחד בשנייה בתהומות וגלשנו לפסים שלא חשבנו שנגלוש. 


כהן לא נמצא. אני יודעת איפה כי הוא אמר לי לפני שנסע. הוא חיבק וברח אבל הוא לא נישק וגילה (הוא לא כמו אקסלי הבן זונה). ברור שעדיף ככה, רחוק מהעין רחוק מהלב. גם פסיכו הסכים שזה לטובה. אבל מצד שני, כשתחזור מה יהיה, אני קצת בחרדה. אולי אל תחזור לעבודה? אתמול המנהל זרק לי שאני מיועדת לך, ובחן את הפנים שלי וחיכה. העברתי הלאה ואפילו לא השתהיתי לעקוץ חזרה. שלא יראה לי, שלא ידע. אבל איך ומה, זה בטח בגללך. אתה שלא הסתרת את המבטים המתבייתים, אני זוכרת בהרמת כוסית את העין שלך מציצה לי לתחרה. או שזו אני שכולם ראו לה את המבוכה? אולי רק אותך הצלחתי להשלות באדישות שאני קצת סנובה וכלבה. או שגם את המנהל שאלת אם יש לי מישהו? כי אם בכלל, הוא אמור היה בכלל לחשוב שאני נשואה. 


חבל שזה חייב להיות איזה חלל שיפער ביני לבינך. אפשר גם פשוט להריק לרוקן את הריקנות בקטנה. זה לא חייב להיות עכשיו חתונה או כזו הקרבה. שנייה תתקרב לחטאת לעולה. אני נושכת שפתיים חזק כמו אז, באוטו שלך. אתה צדקת, אתה צודק, כהן מוצדק צדיק שכמותך. חוץ מזה, זה בטח לטובה. תזכרי שאת נקשרת ושאת לא יכולה להקריב ולהתקרב ואז להתקרבן ולהיזרק לעזאזל כמו שממש לא היית רוצה. מזל שלמישהו אחר יש כבוד ומשמעת עצמית. אבל אל תשכח, אני בסוף עצרתי את הנשיקה. 

נכתב על ידי , 4/5/2018 18:12  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לורניקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ורניקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ