לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אחרי יום ארוך וכואב,לקחת את העט ולכתוב את כל מה שאת לא מצליחה להגיד..

כינוי: 

גיל: 19

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

7/2014

'אני איתך' פרק 1.


ההורים שלי היו הזוג הכי מאושר ודביק שהכרתי אי פעם,בחיים לא חשבתי גם לא לשנייה שמשהו יכול להפריד בניהם,אני זוכרת שהם סיפרו לי שבתחילת שנות הנישואין הראשונות שלהם,הם היו חולקים מברשת שיניים,שהייתי בת 10 ההורים שלי חגגו 20 שנות נישואין מאושרות,לאמא שלי היה קשה להיכנס להריון,ושהיא נכנסה להריון בי,היא הייתה כל כך מאושרת,כל כך שמחה,ובמיוחד כמוה גם אבא שלי,אף אחד מאיתנו לא חשב שיקרה הדבר האיום הזה שהרס את כולנו... אמא שלי בגדה באבא שלי,במשך שנתיים שלמות,היא הייתה הולכת בבקרים מוקדם,מספרת לנו את השטויות האלה שזה בשביל העבודה,היא צריכה לקבל קידום,יותר כסף,חיים טובים יותר,היא הייתה הולכת לעבודה כן,אבל לא בשביל מה שחשבנו שהיא עושה,היא הייתה מגיעה שעתיים לפני כולם,היא והבוס שלה,הם היו ברומן,ויום אחד לפני שבוע בערך,אבא שלי הקפיץ אותה לעבודה בשש בבוקר,כהרגלם הם נתנו נשיקת פרידה והיא עלתה למעלה,שאבא שלי כבר היה בדרך לבית הוא ראה את התיק שלה באוטו,היא שחכה אותו. הוא קפץ אליה להביא לה אותו,ועל הדרך גם קנה לה שוקולדים על הוויכוח הקל שהיה להם אתמול בלילה,ואז ראה אותה עם הבוס שלה,במשרד שלה,על השולחן.. איזה נורא זה לגלות שאשתך בוגדת בך,ולא רק לגלות את זה אלא לראות את זה בזמן אמת.. איזה כואב זה,אני לא יכולה לתאר את ההרגשה שאבא שלי הרגיש באותו הרגע..אבא שלי אף פעם לא היה איש אלים,הוא הניח לה את התיק על הכיסא וזרק את השוקולדים לפח,המילים האחרונות שהוא אמר לה שהם עוד היו ביחד,היו שהוא אוהב אותה,הוא אמר לה את זה שהוא ראה אותה על השולחן,עם הבוס שלה,בוגדת בו מול העיניים שלו,אני לא ישכח את ההתפרצות של אבא שלי שהוא הגיע הבייתה,ומיד אחריי עשר דקות אמא הגיעה אחריו,הוא זרק דברים על הקירות,הם צרחו אחד על השני,הוא בכה היא בכתה,והדבר שהכריז את הסוף בניהם,היה שאבא שלי שבר את התמונה על הקיר,שלו שלה ושלי... שמעתי את הריב הזה,ובכיתי ..  בכיתי בשביל אבא שלי,איך אמא שלי יכלה לעשות לו את זה? למה היא עשתה לו את זה? אחרי יומיים שהם לא דיברו,הם הספיקו להתגרש,ואבא שלי הספיק לארוז את כל המזוודות שלו,הוא היה בדרכו לישראל שאני ואמא שלי רבנו,הוא בטח כבר נחת שזה הגיע למצב שטסתי מיד אחריו.. הריב שלי ושל אמא.. המילים שאמרתי.

'את,את אישה דוחה! אני מצטערת שאת אמא שלי,אני מצטערת על כל רגע שביליתי לצידך!!!! איך יכולת לעשות לו את זה? 
איך יכולת לפגוע בו ככה?להרוס אותו ככה?אני לא הכרתי אותך כנראה אף פעם,אם הייתי מסוגלת לעשות לו דבר כזה.. במשך שנתיים עוד!!!! שנתיים!!! אני מצטערת אמא,אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליך יותר,אני טסה לאבא,תמשיכי את החיים שלך לבד את והבוס שלך,הלוואי שהוא יעשה לך את אותו הדבר בדיוק,הלוואי שכל החיים שלך תיפגעי כמו שפגעת בי,ובאבא...הלוואי!!!!' צרחתי עליה..

זה היו המילים האחרונות שאמרתי לה,המילים האחרונות והמבטים האחרונים שהחלפנו בנינו..עכשיו אני על הטיסה,בדרך לאבא.

אני מכירה את השפה בישראל,גדלתי שם שהייתי ילדה קטנה,שם ההורים שלי הכירו,שם הם חיו עד שהייתי בת 3 ועברנו ללוס אנגלס... הפרידה מכולם בלוס אנגלס הייתה קשה,אבל הייתי חייבת,להיות שם בשביל אבא שלי,להיות לידו בזמן הזה..אני יודעת כמה שברירי הוא,כמה כאוב הוא..אני חייבת להיות לידו,שנינו נבכה יחד,נשפר את החיים שלנו בלעדיה יחד.. ניהיה רק אני והוא.לבד.

 

נכתב על ידי , 10/7/2014 16:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מי אני?


זאת פעם ראשונה שאני כותבת בלוג פה או בכלל,אני בדרך כלל כותבת לעצמי,במחברות שלי בחדר,בשיעור,באייפון,לא משנה איפה מתי שאני מרגישה שיש לי קצה חוט לעוד סיפור אני חייבת לכתוב אותו,שאני לא ישכח שאני יוכל להעמיק. 
מאז ומתמיד,החלום שלי היה להיות סופרת מצליחה,שכולם יכירו אותי,ידעו מי אני,יאהבו את הספרים שלי,אבל הכי מכל רציתי שונאים,אנשים שלא אוהבים את הספרים שלי וחייבים לתת ביקורות שליליות,תמיד שאלתי את עצמי למה אני רוצה את זה,והיום שקצת התבגרתי הבנתי למה...כדי ללמוד מזה.

הסיפורים שלי נמצאים במגירה,מתחת לכל התחתונים והחזיות יש את הטיוטות שלי,שם אף אחד לא יוכל לגלות ולקרוא,תחשבו כמה זמן לקח לי לפתוח את הבלוג הזה,לאזור את האומץ ולכתוב לכם את כל הסיפורים שלי,את מה שאני מרגישה,לשתף אותכם בחיים שלי.. אני מפחדת ללחוץ על ה'פרסם' הזה..

בזמן האחרון שום דובר לא הולך לי בחיים , בחברה , במשפחה , באהבה.. ואת כל הרגשות שיש לי להוציא אני מדחיקה מדחיקה מדחיקה עד שאני מגיעה לדף ולעט,ואז אני כותבת בלי להפסיק,היד שלי כותבת את מה שהלב שלי אומר לה לכתוב,והיא לא עוצרת , היא כותבת בלי הפסקה והמדעות נופלות על הכתב אחרי כל מילה ומילה..אני מפחדת,אני באמת מפחדת לעשות את הצעד הזה של הפתיחת בלוג הזה,אני מפחדת שכולם ידעו פתאום מי אני,שכולם יראו את הנקודת חולשה שלי,את כל מה שעברתי השנה..אני מפחדת לשלוח את זה עכשיו ולתת לכולם לראות אותי.

אבל אני עושה את זה,כי אם אני לא יסתכן בשביל עצמי מי יסתכן?

הסיפור הראשון שאני יפרסם פה.. הוא הסיפור שלי.  

נכתב על ידי , 9/7/2014 15:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסופרת מתחילה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סופרת מתחילה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ