לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורים מבאר שבע



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2014

2012- לקראת אירוע ההצדעה לילידי בית החולים "הדסה"


ביום בהיר אחד נוחת לו בשקט, בתיבת הדואר שלי- מייל מאישה שאיני מכיר. וכך פותחת טובה את מכתבה:

 

גואל שלום,

אני באמת רואה בך "גואל" בתחום שימור המורשת, מי ייתן ויהיו בפיך "בשורות" לפני האירוע.

שמי טובה מי-טל ילידת בית החולים "הדסה" בבאר שבע, אני מוזמנת לאירוע בתאריך 22.5.2012.

אני פונה אליך בגלל סיפור מאוד מעניין של אישה בת 84 המתגוררת כיום בבית זית הסמוכה לירושלים,

שמה תקווה והיא בתו של יעקב גורדון ממקימי תחנת הקמח באר שבע והמוכתר של הקהילה היהודית

בתחילת המאה הקודמת. הם גרו בבאר שבע והנהיגו את הקהילה היהודית המצליחה הראשונה בבאר שבע,

טרם התערבות המפעל הציוני.

 

עם תחילת בנייתה של העיר בשנת 1900 הקימו זוג יהודים יעקב גורדון איש 'חובבי ציון' ומאיר שניידרוביץ',

טחנת קמח לאורך הציר המרכזי של העיר המתחדשת. זאת בעקבות קריאתה של הממשלה התורכית שהציעה

זיכיון להקמת טחנת קמח בבאר שבע. מאז ועד מאורעות תרפ"ט, הייתה טחנת הקמח למאחז היהודי היציב

והמוכר ביותר בעיר. היא הייתה הכתובת לכל יהודי שהגיע אל העיר וביקש למצוא בה חברה יהודית ושירותים בסיסיים.

 

הקשר של בעלי הטחנה ומשפחותיהם לבאר שבע היה מאוד חזק. נראה שבבאר שבע השתלבה רוח העשייה

של חובבי ציון שהחשיבה פחות את השיקול המדיני, עם המגמה התורכית לפתח אזורי ספר באמצעות כוחות

חברתיים מתקדמים.

 

יעקב גורדון הוביל את המגמה שעל היהודים להצטיין באספקת רמת שירותים גבוהה לאוכלוסייה המקומית,

בעיקר בתחומים כמו רפואה וטכנולוגיה הנחשבים למתקדמים ביותר. בדואים רבים נשארו נאמנים לטחנה היהודית

למרות קיומן של טחנות ממשלתיות ערביות. למגמת ההשתלבות היה גם פן נוסף, תרבותי: אל הגישה הציונית

הרואה בקדמה והשתלבות את העיקר, נוספה גם הנטייה לנסות ולקיים חיים קהילתיים יהודיים ועבריים מלאים.

אנשי הקהילה היהודית ברוח חלוצית פעלו פעולה בעלת אופי אוניברסלי.

 

לאחר הכיבוש הבריטי של באר שבע ושל פלשתינה כולה הגיע המרכז היהודי לשיאו, עשה לו שם ומשך אליו

צעירים וצעירות רווקים. אולם באמצע שנות העשרים נפגמה חדוות החיים של הקהילה היהודית העירונית,

ורבים מחבריה עזבו את העיר: פרץ מפתיע של התעניינות בנגב מצד גורמים לאומיים יהודיים והגברת נוכחותם

בבאר שבע יצרו מתיחות ניכרת בין ערבים ליהודים בעיר והעכירו את האווירה בה.

 

ערב מאורעות תרפ"ט, עם התגברות ההסתה הלאומנית, עזבה הקהילה היהודית את באר שבע.

המרכז היהודי שפעל מטחנת הקמח לא שוקם והטחנה נמכרה לערבי תושב העיר חאג' עיסא בסיסו.

כאשר החלו גורמי היישוב לגלות עניין ממשי בנגב הופנו עיקר מאמציהם לפיתוחו כאזור התיישבות חקלאי,

ואילו לבאר שבע נועד רק תפקיד של מרכז שירותים הכרחי. בשנת 1936 כבר לא נותרו יהודים בבאר שבע

והעיר הפכה להיות עיר ערבית.

 

הזמנה לאירוע ההצדעה לילידי בית החולים הדסה נשלחה גם לתקווה, בתו של מוסא (משה) גורדון.

המכתב העציב אותי מאוד ולכן החלטתי לפנות אליך בתקווה שתעזור בבירוקרטיה המצערת וגם ראה תגובתה לגבי

התמונות במוזיאון.

 

טובה מי-טל

 






 

 

המכתב של תקווה:

שלום

עכשיו כשראיתי את ההזמנה זה ממש מגרה אותי לבוא כי: לפני שלושה שבועות הייתי שם במוזיאון הזה

(המוזיאון הארכיאולוגי לשעבר בו מוצגת התערוכה "תולדות באר שבע 1900-2012" שאצרתי , ג.ד.)

וראיתי את כל בני משפחתי בתמונות אשר באופן לא מובן נמצאות באגף היותר מאוחר של העיר ולא בראשיתה,

בכל אופן זיהיתי את כולם כי כל התמונות באו מאתנו, כולל רחוב המוכתר שנמצא לא הרחק, וגם השלט

על שארית הבניין של הטחנה. אבל כשבקשתי בכתב וגם בעל פה שיכירו במשפחתנו כיקירי העיר ביקשו

שנביא שני ממליצים, וכשהסברתי שכל מי שיכול היה להמליץ כבר מת אבל יש אותו בכתב ובתמונות -

לא עזר לי כי אין לנו שני ממליצים חיים. איזה ראש סתום!!!!

 

זה בכלל לא חשוב לי או לעמירב אחי אבל יש לנו צאצאים מפוזרים בארץ השייכים לדודים ודודות שלי ואולי

הם כבר לא יודעים את תולדות המשפחה. לכן זה היה לי חשוב, אבל כבר הרמתי ידיים. במיוחד אחרי

שדברתי עם הרל"שית של ראש העיר כי חשבתי שפקידה בדרגה כזאת יש לה ודאי ראש יותר פתוח,

אבל טעיתי מאד.

 

להתראות.

תקוה.

 

את הדברים אני מביא כאן כלשונם, לא ערכתי לא הוספתי, וכולי תקוה כי אף אחד לא יפגע מדבריה 

של תקוה בתו של המוכתר העברי בבאר שבע העות'מאנית.

 

באשר לעיטור "יקיר העיר באר שבע" העיטור מוענק ע"י ועדה להענקת העיטור לתושבי העיר בעודם בחיים.

 

גואל דרורי

נכתב על ידי , 30/6/2014 19:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 70

Google:  gdrory

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לgoel drory אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על goel drory ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ