לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

you can chek out any time you want, but you can never leave

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2017

מה שעובר לי בראש כשהבנים הלא נכונים מדברים על בנות עירומות


בערך בגיל 13 התחילה התקופה בחיי שבה ביליתי את רוב ימיי באמירת המילה "לא". אמרתי לא לשני בחורים שבכל אינטרקציה יומיומית איתי היו נוגעים בי/מנסים לגעת בי. פעם אחת יצאתי לעיר ובמשך ערב שלם בחור אחד מהשכבה ביקש לגעת לי בציצי ולאורך כל הערב פשוט חזרתי שוב ושוב על המילה לא. זה כבר היה בתקופה שנחלתי כמה כשלונות בעבר, כמה "לא"ים כאלה שלא צלחו, וכבר איבדתי אמון מסוים בגופי ובאוטונומיה שלי. בשלב מסוים באותו הערב אני זוכרת שעברה בי המחשבה הזו, על למה אני עושה את זה בעצם, מה זה משנה אם יגע בי או לא, כך או כך אין לזה כל משמעות. מה זה כבר אומר בכלל לגעת בגוף המיותר הזה שלי. ובכל זאת הצלחתי לאזור כוחות ולהמשיך לחזור שוב ושוב על אותה המילה עד סוף הערב. פעמים רבות ונוספות מצאתי עצמי במצב הזה. כשהם עצמם לא מתביישים לבקש או לדרוש, אפילו לא טורחים להשתמש במסווה של נשיקה. פשוט לקבל את גופי על מגש של כסף. עם הזמן ניסיתי ללמד את עצמי להיות מוחמאת מזה, לפעמים זה הצליח, לרוב לא. בסוף כיתה ט' באפיסת כוחות מוחלטת, אחרי שספגתי כבר כשלונות רבים ואיבדתי אמון במילה "לא", התעוררתי באוטובוס בטיול השנתי בדרך חזרה הביתה כשיד אחת של הבחור שישב על ידי על חזי, והשניה על המפשעה. איני יכולה לומר בדיוק שקפאתי. בתור אחת שיודעת בדיוק מה זה לקפוא מול ידיים קרות, אני יודעת שזה יהיה שקר. יותר מדויק לומר שפשוט הרמתי ידיים. שנמאס לי להגיד לא ולדעת שאיש לא יקשיב. שלא היו בי עוד כוחות למאבק הבלתי פוסק הזה. שהפסקתי להאמין שגופי הוא באמת רק שלי. שלא הייתי מסוגלת להיות שומר הסף של עצמי עוד כשהעבודה הזו היא משרה מלאה שגם ככה נידונה לכשלון מראש. אז פשוט שתקתי והמשכתי לעצום עיניים. חזק חזק. ניסיתי לספר לעצמי סיפור רקע רומנטי. שאיכפת לו גם ממני ולא רק מגופי. ניסיתי לשכוח את כל הרגעים האחרים בהם נכשלתי במשימתי האולטימטיבית.
נשארתי לבד.
יצאתי החוצה מגופי.
ואיני יכולה לתאר במילים כמה מאמצים, כמה גלונים של חרדה מתפרצת, לכמה מצבי קיצון אנושיים הייתי צריכה להביא את עצמי, בכדי להצליח להכנס אליו בחזרה.
נכתב על ידי , 10/4/2017 09:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





526
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , נשיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לציפורים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ציפורים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ