לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"אנה מוכשרת המון פוטנציאל"


אמא, קרייריסטית, אשה, רעיה, חברה, מודעת לעצמה, מחפשת את עצמה, משקיענית, זרקנית ועוד כמה דברים. הסדר של התיאורים אקראי. או שלא.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

אנה גומרת?



כשאת מחליטה לפגוש את העבר שלך יכולות להיות לכך כל מיני סיבות:

געגועים, סקרנות, נקמה מתוקה, סגירת מעגלים, שעמום, נוסטלגיה, צורך בחיזוקים ועוד...


אבל כשאת הופכת את ההחלטה הזאת לפעולה-


קחי בחשבון שיכול להיות שתגלי שהעבר שלך לא השתנה,


ויכול להיות שתגלי שלמרות מה שאת חושבת,


גם את לא ממש השתנית.



פגישת מחזור נעימה לי.

נכתב על ידי anna100 , 15/5/2017 02:13  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאושרת


פעם במהלך אחד השיעורים בתואר הראשון, היא אמרה לי כבדרך אגב שהיא לא רוצה שיהיו לה ילדים.

לא עכשיו כשהיא בת 26, לא בעוד כמה שנים כשבטח תתחתן עם החבר שלה ולא אף פעם.

שהיא לא חושבת שכל אשה חייבת להיות אמא, שאנחנו חברה שנכנסת לנשים לרחם ושוטפת להם את המוח שכולן חייבות להיות אימהות ושאין לה עצבים או רצון או עניין לגדל בתוכה חיים ואחר כך לגדל אותם בחוץ. טוב לה עם החיים שלה ועם מה שהיא בוחרת להכניס בתוכם.

שאלתי אותה אם היא לא תתחרט על זה מתישהו והיא אמרה שאי אפשר לחיות את החיים שלך בפחד מזה שאולי תתחרט מתישהו בעתיד על בחירות שעשית במהלך הדרך וחוץ מזה יש הרבה נשים שמביאות ילדים לעולם כי הן סתם חלק מעדר, ואם לא מביאים ילד מבחירה באמת אז זה לא שווה את זה.

יותר לא אמרתי לה כלום, גם כי לא באמת היינו קרובות כדי לקיים שיחה עמוקה בנושא ובעיקר כי לא ידעתי "לאכול" את הדברים.

הרגשתי שאני מרחמת עליה, שיש בה משהו "משובש", שבטח היא מאוד עצובה או כבויה מבפנים אם היא מוותרת מראש על אחד הדברים הכי בסיסיים שיש בטבע.

קיוויתי שזה סתם קטע כזה של צעירות שיוצאות נגד הזרם, שזה עוד יעבור לה.

 

אחרי כמה שנים ראיתי אותה במקרה הולכת ברחוב עם עגלת תינוק.

לא אמרתי לה שלום כי מעבר לכמה שיחות מקריות לא באמת היה בנינו חיבור במהלך הלימודים האקדמיים והשנים שעברו מאז בטח לא סייעו לתחושת הזרות אבל בתוך תוכי שמחתי בשבילה, והרגשתי הקלה.

הנה, כנראה שמשהו הסתדר אצלה בראש, כנראה שהנפש שלה "הבריאה" מהשריטות של עצמה, החיים שלה נורמאלים.

 

כעבור עוד כמה שנים גיליתי שהיא אחת המורות המקצועיות בכיתה של הבן שלי.

כבר כמה שנים היא מלמדת אותו והוא שונא אותה. ולפעמים גם אנחנו קצת.

הוא ילד עם קצת-הרבה קשיים של קשב וריכוז והיפראקטיביות ולה כנראה אין מספיק כלים או כוחות או אנרגיה כדי להכיל אותו ולהתמודד.

אז היא כועסת ומעירה לו ומענישה אותו שוב ושוב.

אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.

 

ולפעמים כשאני יוצאת מהאמא שבי, אני שואלת את עצמי בתוך תוכי אם בני אדם יודעים וצריכים "לתקן" את עצמם, ואם אנשים מצליחים ללמוד להיות מאושרים מדברים שהם לא באמת רצו במסלול חייהם.

נכתב על ידי anna100 , 8/5/2017 01:40  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  anna100

בת: 34





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לanna100 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על anna100 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ