לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Seamstress

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

11/2018

14.11.18


כצפוי - קרסתי.

 

יום ראשון ושני עברו ממש טוב - הלכתי לחד"כ, שבו אמנם לא הספקתי לסיים אימון מלא אבל לפחות אני רואה שהחד"כ נוח לי ושזה אפשרי באופן כללי. ישנתי יותר מ-7 שעות ביממה, רצוף. אשכרה קמתי לפני השעון המעורר! וגם בעבודה הרגשתי סבבה ולא ישנונית מידיי. אמנם בשני התחילו לכאוב לי הרגליים אחרי העשירית אימון שהכרחתי אותן לעשות בראשון (הגוף בשוק שאנחנו זזים שוב), אבל הייתי בסדר.

 

ואז אתמול הגיעה הקריסה. קמתי בזמן, הלכתי לשיעור נהיגה, ושם הבנתי שלתפקד היום אני לא אתפקד. כל הגוף שלי זועק מכאבים (ספויילר - היום זה עוד יותר נורא, כואב לי לנשום בגלל ששרירי החזה תפוסים), הראש גם מרגיש fuzzy (תודה לאל לא התקף מיגרנה קיצוני, אבל זה כן ברמה שכבר לא כדאי לנהוג איתה), אז באתי הביתה וקרסתי לישון לעוד שעתיים. כשהתעוררתי המצב לא היה יותר טוב, אז נשארתי בבית.

 

החלק המבאס בלהישאר בבית זה שהאחריות של הבחוץ לא נשארת בחוץ ומחכה לך. נכון, אני לא בלחץ בעבודה אז לא הייתי חייבת להתחבר מהבית (כמו שכבר קרה בעבר אגב), אבל הייתי צריכה לעשות שיעורים נגיד. וגם עשיתי כביסה. והקטע זה, שגם אם הדברים האלה באמת יכולים לחכות עוד יום ולא יקרה כלום אם אני אדחה אותם - אני פשוט מרגישה רע כשיש לי כל כך הרבה שיט לעשות ואני חולה לי.

 

איפה, איפה הימים של להישאר חולה בבית זה אומר מייפל כל הפאקינג יום?!

 

בקיצור, היום אני גם מתה אז לא הלכתי ללימודים, אבל אני כנראה הולכת לפצות על זה בלהיתקע בעבודה עד חצות או משהו. גם לפצות קצת על זה שאתמול לא הייתי.

 

מצד שני ציירתי אתמול הרבה, ואני ממש שמחה מזה.

 

 

נכתב על ידי Seamstress , 14/11/2018 09:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



10.11.18


הסופ"ש עבר לי מהר מידיי.

 

את רובו, לצערי, השקעתי בללמוד - בהתחלה עזרתי למישהו בשישי עם לינארית, ועכשיו אני צריכה לסיים את השיעורים (כי הם למחר...) וממש אין לי כוח.

 

גם מבאס אותי רצח הפרדוקס של השינה - כדי להשיג את המטרות שלי, אני צריכה לתפקד כראוי, ובשביל זה אני צריכה לישון בערך 8 שעות ביממה. אבל כדי לישון 8 שעות ביממה אני חייבת לוותר על חלק מהפעילויות שלי - כלומר לוותר על חלק מהמטרות. Do you see my problem??

 

גם מאכזב אותי שלא יצא לי לגעת בתחביבים שלי כל כך השבוע - גם העבודה וגם הלימודים היו כל כך מעייפים שפשוט לא הגעתי לזה. אבל לפחות נסגרתי על תאריכי טיסה לכריסמס ועכשיו אפשר שוב לתכנן את ה"לפני" וה"אחרי".

 

מצד אחד אני ממש אוהבת להיות עסוקה כל הזמן - אני מרגישה התקדמות, ואני שמחה שאני עומדת במטרות הגלובליות יותר. אבל מצד שני... אני פשוט עייפה. זה אפילו לא תחושה של פספוס או חרטה - אני ליטרלי מתה לישון בכל רגע נתון. אני מניחה שהרגלי האכילה הלא סדירים בעליל שלי לא עוזרים. ניסיתי כבר כמה פעמים לעזוב הכל ולהתרכז בבריאות שלי - אבל זה פשוט לא עובד. אני לא רואה את עצמי מוותרת על קריאה, או עבודה, או לימודים, או תכלס כל דבר אחר שיש לי בחיים כרגע בשביל "עוד שעתיים של שינה". וזה ממש מטומטם. אני לא יודעת למה זה כל כך קשה לי, והדבר היחיד שמכריח אותי לנסות לסגל לעצמי הרגלים בריאים זו ההבנה שאם זה ימשיך ככה אני פשוט אקרוס ולא אהיה מסוגלת לכלום בסופו של דבר.

 

הלוואי והיו לי יותר מ-24 שעות ביממה. או שהייתי צריכה לישון פחות משמונה מהן.

 

שבוע מוצלח לכולם.

נכתב על ידי Seamstress , 10/11/2018 17:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



02.11.2018


אין מאושרת ממני שחודש אוקטובר נגמר.

זה לא שיש לי משהו נגד חודש אוקטובר, פשוט השנה ספציפית הוא היה ארוך, קשה ומייגע.

 

אבל בסך הכל:

1. נפטרתי מהכיף הזה שנקרא "טסט לרכב"

2. סיימתי את החודש עם כל שעות החופש שלי עדיין איתי (משמע עבדתי מספיק)

3. סיימתי פיצ'ר מעצבן*

 * תכלס יש עוד כמה תיקונים, אבל עברתי review ראשון בהצלחה.

4. נגמרה השביתה, יש לימודים, אני יודעת לאן להגיש את שיעורי הבית שלי.

5. נראה לי שמצאתי תחביב חדש, אבל זה ישאר באפלה בינתיים כי אני לא רוצה להרוס לעצמי את הכיף בלהתחייב לזה... ולקוראים המועטים את ההפתעה.

 

ובנושא אחר - דעה לא מקובלת: האלווין זה אוברייטד.

אפילו לא חוגגים אותו בארץ (חוץ מצעירים שמושפעים מהאינטרנט והורים שרוצים להיות מאגניבים ו/או להשוויץ בילדים שלהם אקסטרה יום בשנה), ועדיין נמאס לי לראות איזכורים בכל מקום. סבבה, הבנו, תחפושות, פחד, ממתקים, אימה. די לדחוף דלעת וקינמון לכל מקום אפשרי. האלווין זה פאקינג יום אחד, שאמנם מצריך הכנה בצורת תחפושת, אבל מעבר לזה - זהו! זו לא "עונת חגים", ותכלס אני מעריכה את חג ההודיה הרבה יותר כי אוכל. יש כל כך הרבה ימי אזכור באוקטובר (יום הקפה, יום הפסטה, יום הנאצ'ו, יום האנשים המבוגרים, יום המורה, יום החיות... וחס וחלילה שנשכח את Mean Girls Day!!), אבל לא, זה טובע בערימות של דלועים ותחפושות מכשפה "עלק-סקסיות" זולות.

 

לכריסמס יש הצדקה לזה שמתחילים לחגוג אותו חודש וחצי מראש - הפואנטה זה להתחבר עם המשפחה, וזה מצריך גם תכנון של קניית מתנות וגם שליחת דואר, התארגנות משפחתית, טיסות.. בייסיקלי הכנות ש*באמת* דורשות זמן. אה, וזה גם שני חגים - הולדת ישו ותחילת השנה החדשה. אז אני מוכנה להתמודד עם זה שהכל כבר מתחיל להיות צבוע באדום וירוק (בעיקר באינטרנט, אבל ראיתי כבר מבצעים באיזה קניון).

 

אז בין היתר, טוב שאוקטובר נגמר כי העולם קצת פחות כתום ושחור עכשיו.

 

נכתב על ידי Seamstress , 2/11/2018 12:30  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSeamstress אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Seamstress ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ