לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Fighting Unproductivity


“Words are pale shadows of forgotten names. Asnames have power, words have power. Words can light fires in the minds of men. Words can wring tears from the hardest hearts.” - Patrick Rothfuss, The Name of the Wind

Avatarכינוי:  FaceTheLifeHeadOn

בן: 27

Skype:  mfcpu-way2heaven 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2019

ראיתי אותה


אחרי כל הפעמים שעברתי ברחובות העיר וחשבתי מה יקרה אם נפגש
דמיינתי שהיא פשוט תברח, כי זה מה שהיא עשתה הכי טוב
ואולי גם תחטוף התקף חרדה חס ושלום

אחרי מה שגיליתי עליה, דרך ההודעות שהבן זוג החדש שלה כתב לחברה שלו
אחרי שעבר מספיק זמן והפסקתי לראות בה את אותה בחורה שאהבתי פעם
כבר לא אותה בחורה בעלת השיער האדמוני שאהבתי את צחוקה המתגלגל 
כבר לא אותה אחת שחשקתי בה, שרציתי אותה על כל גמחותיה, כל קימוריה
גם כשהיא לא אהבה את עצמה וקראה לעצמה בכנויי גנאי כגון שמנה או סתומה

כשהאהבה נשטפת מענייך אתה מפסיק לראות את אותו הבן אדם באור שבו בחרתה לראותו
כי המציאות לא תמיד מסתדרת עם המציאות שאתה יוצר לעצמך, הדמות שאתה יוצר לאותו בן אדם
נתתי לה תכונות שהן לא שלה ואני ממשיך לעשות זאת לאנשים כמוהה, ממציא תירוצים להתנהגות שלהם
גם אם אני זה שנפגע מאיך שהם מתנהגים כלפי
מחפש בעצמי אם איכשהו אני יצאתי אשם, שמה הם נפגעו ממני כמו שהיא תמיד בחרה להפגע

בסופו של דבר, היום פגשתי אותה בתחנת רכבת בדרך הביתה,
דווקא אחרי שכבר הפסקתי לחשוב על האפשרות שאכשהו נפגש ומה יקרה אז
דווקא כבר שבחורות אחרות העסיקו את דעתי היא הופיעה מול עיניי
עם אותו חיוך של פעם כמו רפלקס הוא עלה לה וכך גם לי כשנופפתי לה לשלום
ואז באותה מהירות שהוא הופיעה כך הוא גם נעלם, כאילו באמצע היא הבינה 
שזה לא מה שהיא דמיינה, לא מה שהיא רצתה שיקרה בפעם הבאה שהיא תראה אותי
וכך היא פשוט התרחקה לה, על פניה ארשת פנים רייקנית, כאילו משהו שמת וחזר לתחייה לשניה
מת שוב פעם בתוכה, ניצוץ שהיא מהירה לכבות.

לא רדפתי אחריה, התעסקתי בלהרגיע את עצמי לאור נכחותה הפתאומית בחיי
שצף קצף של רגשות לא מובנים הציף אותי באותו רגע שעינינו נפגשו ונפרדו במהרה
ניסיתי לברור בתוכם, להבין מה הרגשתי מאיפה הם צפו להם פתאום אחרי שחשבתי שנעלמו כליל
ניסיתי להמשיך לקרוא את הספר שהחזקתי בידי,
בזמן שמוחי עובד ברקע ומנסה לסדר את הבלאגן שאותן הרגשות יצרו

ידעתי שאנחנו נוסעים לאותו כיוון, צפיתי שהיא תעלם אכשהו, תנסה להסתתר
האם ככה תפסתי אותה כל חיי? והנה היא שם עומדת מרחוק, חשבתי לעצמי שאולי משהו השתנה
כמעט מעריץ אותה על זה שהיא מנצחת במשחק של עצמה, המשחק של "אני לא מכירה אותך"
ואז הבנתי שעדיף ככה, כל אחד מאיתנו חיי במציאות שהוא בנה לו,
אין נכון ולא נכון כל עד אף אחד לא פוגע באף אחד אחר
אם היא החליטה שלהכיר בי יפגע בה אז אכבד את המציאות שהיא יצרה לעצמה
לא ארצה לפגוע בה או להפגע וכך בחרתי להתרכז בספר עד בואה של הרכבת

אפילו לא הסתכלתי לאיזה קרון היא נכנסה, פשוט התיישבתי ונסענו ביחד, בנפרד בדיוק כמו שזה היה עד כה 
הרי נפרדנו ובחרנו לא להיות חלק מהחיי אחד של השניה, לטובת שנינו.

אני מרגיש מצויין.

רציתי לשים שיר אבל אין גרסה טובה שלו ביוטיוב אז פשוט תחפשו בספוטיפיי או במדיה אחרת את השיר: 
Ex:Re – Where The Time Went
נכתב על ידי FaceTheLifeHeadOn , 15/8/2019 20:07  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של God is a Woman ב-18/10/2019 03:19
 





8,696
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFaceTheLifeHeadOn אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על FaceTheLifeHeadOn ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ