לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I’’’’m just a little girl




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2014

אני צריכה שמישהו יעיר אותי מהסיוט שאני חייה בו


באיזשהו מקום, אני מבינה שזה לא בסדר שאני קוראת לזה סיוט. מה שקורה לי הוא לא באמת כל כך נורא שצריך למות מזה... אבל ליפעמים זה באמת מרגיש נורא וכואב, ליפעמים אפילו יש כאב פיזי. בדרך כלל כשזה מתחיל אני כותבת הכל ביומן, את כל מה שאני מרגישה, מילה במילה, לא חוסכת במילים כי יומן זה דבר אישי שאף אחד לא אמור לקרוא בו. אבל בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה והייתי צריכה להפסיק. אז למה הפסקתי? אמא שלי מצאה אותו, ולמרות העברית הדלה שלה היא הצליחה להבין, שמשהו לא בסדר עם הבת שלה(עוד סיבה מדוע פתחתי בלוג ואני חייבת להיות נורא זהירה).

ביליתי היום את כל היום עם המשפחה(ידיד טוב של המשפחה נהרג בתאונת עבודה והבית מלא באורחים מכל הארץ), ולמרות כל הזיכרונות שהועלו, וכל הדיבורים, הדבר היחיד שעלה לי לראש הוא אתמול. כל מה שקרה עם זה שאסור לי להגיד את שמו. מהנשיקה הראשונה כשישבנו בבית ספר, ועד לנשיקה הקטנה האחרונה כשהוא נטש אותי לדרכי. כל היום רציתי לדבר איתו, לשלוח לו הודעה, ובאיזשהו מקום גם להתנצל(למרות שאין לי על מה) אבל פשוט נלחמתי עם עצמי, האגו בשלב הזה ניצח. עד שהוא לא ישלח לי הודעה אני לא שולחת גם. כשיצאתי עם האקס שלי(אחרי זה שאסור לי להגיד את שמו) יצא לנו לדבר על אקסים, בסוף השיחה הוא שאל אותי "שמעתי הרבה דברים עליכם, אבל בכלל לא דיברת על המערכת יחסים ההיא" ניסיתי להסביר לו שנורא ניפגעתי אבל במקום זה יצא לי "למה אנחנו בכלל מדברים על זה? מה ששייך לעבר, שייך לעבר" ואז פשוט החלפנו נושא. האמת, שאחרי שאני וזה שאסור לי להגיד את השם שלו ניפרדנו, חיפשתי אנשים לדבר איתם עליו, ובעצם כל מי שהכיר אותי באותה תקופה היה ישר זוכה לשיחה מימני שבעצם כללה רק את הנושא הזה. ידעתי שאני חופרת אבל הייתי חייבת לדבר עם מישהו. יום אחד החברה הכי טובה שלי פשוט צעקה עליי, ואמרה לי שנימאס לה לשמוע עליו. אז הפסקתי לדבר איתה על זה. עם הידיד הכי טוב שלי הייתה לי בעיה אחרת כבר,הואשמתי במשהו שבכלל לא עשיתי והוא ניתק איתי קשר ואיתו עוד הרבה אנשים אחרים. ואז מצאתי את עצמי מזייפת חיוכים, מנסה לצאת עם בנים אחרים כדי לשכוח אותו. אחרי השיחה שהייתה לי עם האקס הדבר היחיד שעבר לי בראש היה:"אסור לך להתאהב בו שוב, אסור לך! פשוט אסור לך!" ובעצם לגמרי שכחתי מימנו. עד שגיליתי שאני באמת חסרת חברים, וגם אלו שיש לי נעלמים להם. רציתי להתנצל בפניו ולחזור לדבר איתו. הרגשתי שאני ממש זקוקה לו. שלחתי לו הודעה, להפתעתי לא הייתי בכלל צריכה להתנצל. הוא שמח לישמוע מימני ורצה שנצא ואז המילים:"אסור לך להתאהב בו שוב..." פשוט נימחקו לי מהראש. אחרי כל יציאה איתו מצאתי את עצמי שוכבת בבית על המיטה מפנטזת על דברים שאני בכלל לא אמורה לחשוב עליהם. ותמיד הופיע לי געגוע מוזר שכזה. וכמו בעבר, הסנפתי את העיזורים בבגדים שלי שהריח שלו נידבק בהם, אני יודעת שאני עושה טעות, אבל זה כאילו אי אפשר לעצור את זה. לא משנה כמה הרצון לעצור את זה, ולמנוע מעצמי להיפגע מחדש, אני יודעת שהרצון שלי להמשיך את זה הוא יותר גדול ואני מנסה להישאר אופטימית ותמימה למרות שאני יודעת איך זה יגמר בסוף...

 

פרק אחרון בעברייני על ולישון.

לילה טוב וחלומות מתוקים.

נכתב על ידי , 25/4/2014 23:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 23

תמונה




190
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheFaceWithNoName אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheFaceWithNoName ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ