לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I’’’’m just a little girl




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2014

אני צריכה שמישהו יעיר אותי מהסיוט שאני חייה בו


באיזשהו מקום, אני מבינה שזה לא בסדר שאני קוראת לזה סיוט. מה שקורה לי הוא לא באמת כל כך נורא שצריך למות מזה... אבל ליפעמים זה באמת מרגיש נורא וכואב, ליפעמים אפילו יש כאב פיזי. בדרך כלל כשזה מתחיל אני כותבת הכל ביומן, את כל מה שאני מרגישה, מילה במילה, לא חוסכת במילים כי יומן זה דבר אישי שאף אחד לא אמור לקרוא בו. אבל בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה והייתי צריכה להפסיק. אז למה הפסקתי? אמא שלי מצאה אותו, ולמרות העברית הדלה שלה היא הצליחה להבין, שמשהו לא בסדר עם הבת שלה(עוד סיבה מדוע פתחתי בלוג ואני חייבת להיות נורא זהירה).

ביליתי היום את כל היום עם המשפחה(ידיד טוב של המשפחה נהרג בתאונת עבודה והבית מלא באורחים מכל הארץ), ולמרות כל הזיכרונות שהועלו, וכל הדיבורים, הדבר היחיד שעלה לי לראש הוא אתמול. כל מה שקרה עם זה שאסור לי להגיד את שמו. מהנשיקה הראשונה כשישבנו בבית ספר, ועד לנשיקה הקטנה האחרונה כשהוא נטש אותי לדרכי. כל היום רציתי לדבר איתו, לשלוח לו הודעה, ובאיזשהו מקום גם להתנצל(למרות שאין לי על מה) אבל פשוט נלחמתי עם עצמי, האגו בשלב הזה ניצח. עד שהוא לא ישלח לי הודעה אני לא שולחת גם. כשיצאתי עם האקס שלי(אחרי זה שאסור לי להגיד את שמו) יצא לנו לדבר על אקסים, בסוף השיחה הוא שאל אותי "שמעתי הרבה דברים עליכם, אבל בכלל לא דיברת על המערכת יחסים ההיא" ניסיתי להסביר לו שנורא ניפגעתי אבל במקום זה יצא לי "למה אנחנו בכלל מדברים על זה? מה ששייך לעבר, שייך לעבר" ואז פשוט החלפנו נושא. האמת, שאחרי שאני וזה שאסור לי להגיד את השם שלו ניפרדנו, חיפשתי אנשים לדבר איתם עליו, ובעצם כל מי שהכיר אותי באותה תקופה היה ישר זוכה לשיחה מימני שבעצם כללה רק את הנושא הזה. ידעתי שאני חופרת אבל הייתי חייבת לדבר עם מישהו. יום אחד החברה הכי טובה שלי פשוט צעקה עליי, ואמרה לי שנימאס לה לשמוע עליו. אז הפסקתי לדבר איתה על זה. עם הידיד הכי טוב שלי הייתה לי בעיה אחרת כבר,הואשמתי במשהו שבכלל לא עשיתי והוא ניתק איתי קשר ואיתו עוד הרבה אנשים אחרים. ואז מצאתי את עצמי מזייפת חיוכים, מנסה לצאת עם בנים אחרים כדי לשכוח אותו. אחרי השיחה שהייתה לי עם האקס הדבר היחיד שעבר לי בראש היה:"אסור לך להתאהב בו שוב, אסור לך! פשוט אסור לך!" ובעצם לגמרי שכחתי מימנו. עד שגיליתי שאני באמת חסרת חברים, וגם אלו שיש לי נעלמים להם. רציתי להתנצל בפניו ולחזור לדבר איתו. הרגשתי שאני ממש זקוקה לו. שלחתי לו הודעה, להפתעתי לא הייתי בכלל צריכה להתנצל. הוא שמח לישמוע מימני ורצה שנצא ואז המילים:"אסור לך להתאהב בו שוב..." פשוט נימחקו לי מהראש. אחרי כל יציאה איתו מצאתי את עצמי שוכבת בבית על המיטה מפנטזת על דברים שאני בכלל לא אמורה לחשוב עליהם. ותמיד הופיע לי געגוע מוזר שכזה. וכמו בעבר, הסנפתי את העיזורים בבגדים שלי שהריח שלו נידבק בהם, אני יודעת שאני עושה טעות, אבל זה כאילו אי אפשר לעצור את זה. לא משנה כמה הרצון לעצור את זה, ולמנוע מעצמי להיפגע מחדש, אני יודעת שהרצון שלי להמשיך את זה הוא יותר גדול ואני מנסה להישאר אופטימית ותמימה למרות שאני יודעת איך זה יגמר בסוף...

 

פרק אחרון בעברייני על ולישון.

לילה טוב וחלומות מתוקים.

נכתב על ידי , 25/4/2014 23:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא קל להיות מהסוג הזה וגם לא מתרגלים.


יש אנשים שלא בוכים ונישברים בקלות. אלו בדרך כלל האנשים שהכל ניראה להם קל. הם מיסתדרים יותר בחיים, אהובים יותר, ובדרך כלל גם נורא אוהבים לפגוע. אני שונאת להיות מהסוג השני, הסוג שנישבר מכל דבר קטן, שיום אחד קשה להם לעבור, לא אהובים במיוחד ולאיטים גם לא אוהבים, ובדרך כלל גם נורא דיכאונים. אני לא אוהבת להיות כזאתי. קשה לי יותר מידי להיפתח לאנשים אחרים, וליפעמים אני כן צריכה לדבר עם מישהו(אחת הסיבות שפתחתי בלוג). הבעיה הגדולה ביותר שלי היא שאני פוחדת מאנשים, זה ממש פחד כזה, תמיד היה לי את זה אבל זה מתגבר יותר ויותר. אני פתאום, מתחילה אפילו להצתער על זה שלא נסעתי השנה לטיול השנתי בבית ספר(טיול אחרון...) ולא בגלל שבא לי להיות עם הכיתה שלי(אני לא ממש סובלת אותם) אלא בגלל מקסים. ובדיוק כמו השם שלו הוא בחור מקסים, ואיכשהו כשאני לידו או מדברת איתו אני שוכחת מהכל ומכולם, אפילו מיזה שאסור לי להזכיר את שמו(אקס שפגע בי, ולא נותן לי לישכוח אותו) אני לא יודעת למה אפילו. אני לא אוהבת את מקסים, וליפעמים יש לי אפילו ספקות לגבי ההדעפה המינית שלו. עוד סיבה שאני מצתערת שלא נסעתי: לא הייתי יוצאת עם זה שאסור לי להגיד את שמו. זאת היתה יציאה מבאסת לגמרי! נימאס לי שהוא "משחק" עם החוקים שלו, והחוקים שלי ממש חסרי כוחות נגדו, הוא גורם לי להרגיש שהוא אוהב אותי, ושאכפת לו מימני, ואז הוא מלווה אותי בקושי מטר, מנשק אותי בלחי ובפה, ואומר לי: "אני צריך ללכת." ואז אני מוצאת את עצמי מטיילת לי בשכונות חשוכות בעיר שלי, מנסה לחשוב על תירוץ לא לחזור הביתה. ופשוט מטיילת וחושבת, ובוכה. זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה. אני אפילו לא יודעת למה ניפגעתי. אבל ניפגעתי. ואני יודעת, שכבר מחר אני יסלח לו. אני מכירה את עצמי. אבל זה ממש מעצבן שזה היחס שאני מקבלת מאדם שטוען שאני הכי חשובה לו בעולם(אנחנו לא ביחד אגב.. יש בנינו קטע כי אני לא מוכנה להיפגע שוב מימנו. למרות שזה בכל זאת קורה).

 

אני די שמחה שפתחתי בלוג ויש לי איפה ליפרוק הכל. זה גורם לי להרגיש יותר טוב, ונותן לי רצון עז לחבק.חיבוק עצוב

לילה טוב.

נכתב על ידי , 25/4/2014 01:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 23

תמונה




190
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTheFaceWithNoName אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TheFaceWithNoName ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ