לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

W


הרבה כלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017

אני חולמת עלייך


כשאני הרבה זמן על המחשב אני מתחיל להיות עצוב ונזכר בכאבים שלי שאני מנסה להסתיר מאנשים. אני כל היום מסטול בכל מיני מקומות ושוכח מהקיום שלי אבל לפעמים יש ימים שכל היום אני מול המראה ועצמי לא מצליח לסבול את הההתנהגות כפוית הטובה שלי. אני נזכרת בכל העצבים שלי, אני כוססת ציפורניים ואוכלת עוגיות ובוכה. בוכה על מי שיכלתי להיות, בוכה על מי שאני הולכת להיות. אני לא מצליחה להיות יותר טובה, אני מתנצלת. אני רק רוצה להרגיש חיבוק זרועות אחד ולאהוב. בחיים לא הרגשתי חיבוק זרועות משולב עם אהבה. אולי רק מאמא מילדות ומאבא פעם בחודש. אני לא יכולה לחיות בחיבוק ההורים לנצח, צריך להמשיך הלאה. אני רוצה שנאהב ושנזדיין ואולי אני הכי רוצה שתזיין אותי על המיטה שלך, על המצעים שלא החלפת חודשיים והחדר מלא ארגזים שלך. אני באמת מתחרמנת מלחשוב עלייך בטישרט ותחתונים. אתה הגבר הכי יפה שאני מכירה. אני רוצה להעניק לך את הכל ולמות בדרך. להיות השפחה שלך. אני כבולה בתוך החרא הזה ובא לי לנצל אותו עד תום. אחרי זה אוכל להמשיך לחלומות על אנשים אחרים.
נכתב על ידי מיץ שוקולד , 18/10/2017 21:15  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עד גיל 8 כבשתי את העולם אבל בגיל 12 הוא נאבד לי


מעניין אם בדידותו של ילד יחיד עם שני הורים מתעלמים שווה לבדידותו של נער שכל משפחתו נהרגה במלחמה, או לבדידותו של זקן שנותר מאחור. יש הבדל בין כאב של נערה נאנסת לבין ילד שמקבל מכות מאבא עד הצבא או אדם בוגר שאינו יכול להתעורר בבוקר ולהכיל את המציאות, נכון? הרי כל אחד מאיתנו מרגיש וחווה דברים אחרת והכל מבוסס על מה שקרה עד גיל 7. ככה אומרים, לא? אני לא יודעת. אני רק יודעת שאם אנחנו לא נחווה את הכאב הזה לא נגדל להיות בני אדם עם רגישות למסביב. נראה לי. אני רגישה לילדים קטנים ולצעקות ואם מישהו ידבר על ההורים שלי אתחיל לכעוס ולצעוק ולהתנהג באלימות. יש כאלה שאם תדבר על בן זוגם יתנהגו ככה או על הילד שהיה איתם בכיתה ביסודי. כל אחד והנקודה הרגישה שלו. לכולם יש רגשות אבל לא כולם יודעים איך להתנהג איתם, כולם מאוכזבים אבל לא כולים יותר להתמודד וכולם מתעצבנים רק חלק מוציאים את זה באינטרנט. סליחה. אני באמת רוצה להתנצל מראש כלפיי כל מי שאי פעם פגעתי בו, בצורה כזאת או אחרת. כשפוגעים בי אני מרגישה את החדות שעברה אצל אחרים כשאני התנהגתי כמו בת זונה. אני באמת מתנצלת, כל ההתנהגות הזאת, זה לא בגללכם. זה כי גדלתי לבד וכולם נרצחו והדם היה שפוך הכל מקום והייתי צריכה לברוח ממדינה למדינה ובסוף השכונות העניות וההורים המאמצים והכסף שלא היה והרעב שהתגבר ופתאום אתה צריך להילחם ולריב ולהרביץ ושוב הדם נשפך וזה בכלל לא נכון, זה בעיקר כי אני ילדה מפונקת. זה שגדלתי בתת תנאים עם הורים לא הורים לא אומר שלא הגעתי רחוק גם בגיל 8. 
נכתב על ידי מיץ שוקולד , 18/10/2017 12:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני שנתיים קיבלתי ישועה אבל עזבתי אותה לטובת קלישאות


אתמול תכננתי ללכת לכותל ולהתנצל בפני אלוהים על כך שאני כבר לא שומרת קשר כמו בעבר אבל לא היה לי נעים. ישנתי רק שלוש שעות שלשום בלילה והיום עבדתי כפולה, לא היה לי זמן. אבל בתכלס זו רק שיחה שמתחמקים ממנה, כמו הטלפון לאמא או זימון לבוסית בעבודה. היום שמעתי בטלוויזה שזה היום האחרון לדין השמיים וכנראה שאני לא עוברת השנה. הבטחתי לבועז ההומלס בזמנו שאצום בכיפור הנוכחי אבל אני בת של זונה בוגדנית והעברתי את כיפור בצפייה בסרטים ועוד קלישאות. לפני שנתיים וקצת אלוהים התגלה אליי ואיתו הישועה. לקח לי זמן לכפר על החטאים שלי כלפיי עצמי ולמדתי לקבל את הנורא מכל. חזרתי להיות הכי נחמדה בעולם, פעם, כשהייתי בדיכאון נעורים הרגשתי איך כל הרוע כלפיי עצמי יוצא החוצה על אנשים שזה לא אשמתם. מסכנים. היום דברים הם אחרת, אני מחייכת יותר ולא אכפת לי כמה אני שוקלת, כי אני רזה. לא אכפת לי מילדים גוועים באפריקה כי הרגע אכלתי סושי, לא אכפת לי מנכים, כי אין לי לב. לא אכפת לי מהיוזמה המפגרת שלכם על שקרכלשהו לא חשוב שאכפת לכם ממנו רק בגלל ששיחקו לכם על הרגשות. מצידי לשרוף את כולם כולל אותי. היום אמנם הרבה יותר קשה לי לבכות, אבל כל לילה לפני שהולכת לישון אני מדמיינת את אהוביי הקרובים ביותר מתים לי מול העיניים, אני חולמת על איך אני רוצחת אותם בעצמי, על החרטה שאחרי. אני נזכרת בחלום חוזר על אמא שלי, שהיא נרצחת בידיי גברים לבושי שחור מול הפנים שלי. לא יודעת מה אני מדחיקה שם אבל ממש אין לי זין לפתוח את זה, אני מעדיפה להשלים עם המציאות ולעשות את המיטב שיביא אותי לשלוות נפש. אחרי שמגיעה לסיפוק מיני ויוצאות ממני כמה דמעות בודדות אני ממשיכה בפנטזיות על בחורים, אלכוהול ובגדים. משם הדרך לשינה היא לא קצרה אבל לא כואבת כמו פעם. זה בסדר אם אלוהים לא יעביר אותי השנה, את הישועה שלי כבר קיבלתי במילא וסכיזורפניה לא בא לי בטוב
נכתב על ידי מיץ שוקולד , 10/10/2017 23:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעת סליחה


בא לי שניפגש לארוחת ערב רגילה ואחרי זה נזדיין אצלך ברכב בדרך לסרט, ארד לך שוב בקולנוע ואז תגמור לי על הפרצוף את כל זרע הדיכאון והייאוש שלך. בא לי שתקלל את אמא שלי. אני משתוקקת לרגע הזה שתדחוף את הזין שלך לתוכי ואז סוף סוף אוכל להרגיש משמעות בתוך הגוף המפוחד שלי. אני לא מתביישת להיות שרמוטה אבל הרבה זמן לא הרגשתי כזה חוסר כבוד כלפיי עצמי. אני יודעת שאתה כועס וכבר רבנו והחזקת אותי חזקת וצעקת. בת של זונה, איך יכלת לעשות לי דבר כזה. כן, אני יודעת, סורי. אבל אני באמת מתגעגעת לרגעים האלה שהייתי בוכה ומרגישה אותך בתוכי כאילו העצב מתבלבל עם האושר וכל כולי בת ה-6 יוצאת החוצה בזיון בשירותים של הבר כשהזין שלך בטעות עמוק מידי ונדב בדיוק בתא ליד. איזה בושות מנדב. אני זוכרת שבאתי פעם ראשונה לבר והוא התחיל איתי, אני זוכרת שישנו בכפיות אצלך בבית. אני באה לביקור ביום חמישי אז בבקשה תסלח לי עד אז או שתנסה להיות ממש חרמן. כי אסתובב בתחתונים ואני מצפה שמשהו אחד לפחות יגרום לי להתחרט בסופ"ש.

אחיך לא מזיין יותר טוב ממך

נכתב על ידי מיץ שוקולד , 8/10/2017 02:45  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחיך נראה יותר טוב


אם יתנו לי את כל האמצעים לניצחון בכל זאת אמצא את הדרך הארוכה ביותר להיכשל. לאט לאט המציאות מתפוררת לי מול הפרצוף ואני לא מצליחה לתפוס את השאריות שנותרו כדי להדביק הכל בחזרה, שוב. אני מפסידה כל כך יפה שזה יהיה מכעיס אם אפרוש מהתחרות באמצע. אתה הכי יפה בעולם, אני נשבעת. אתה הכי חכם ומושלם. אני רואה אותך בכל מקום במחשבות שלי ומדמיינת מה יכול לקרות אם הלב שלך היה שייך לי ואילו אני הייתי שייכת ללב של מישהו אחר. אני רוצה שתבוא אליי בזרועות פתוחות אבל זה קשה מידי בשביל שנינו וזה בטח לא נעים. זה אף פעם לא נעים. החיים יפים כשאתה נמצא בהם. אם רק היית מוצא מילה לעברי, אפילו חומר לפנטזיות אתה לא מספק לי.

פספסתי את ההזדמנות שלי

הייתה לי הזדמנות. אני לא זוכרת אותה, הייתי שיכורה.

אני אפילו לא זוכרת אם הזין שלך גדול. האמת היא שאני מתגעגעת אליו, גם אם זו הייתה פעם אחת של ריק ושכחון מוחלט של שני הצדדים. אם נשכב שוב ואתאכזב ממך מינית אני מבטיחה שלא אספר את זה לאחיך.

נכתב על ידי מיץ שוקולד , 8/10/2017 02:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסקנות ובחורים מהבר


את מסקנות החיים העלובות שלי אני כותבת בשולי הדפים החשובים של החיים האמיתיים. החיים האמיתיים הם של מי שכותב את עמודי הענק ומי שצועק הכי חזק. כן, לא? אינני יודעת. אני רק מוסיפה את ההערות בשוליים ומקווה שמישהו יזדהה או יגיד "אוי, זה שקר שהמדינה כתבה לנו" ואני אינני המדינה אני סתם אדם זוטר בעולם אזכר. כן, לא? לא יודעת. את מסקנות החיים היצירתיות שלי אני משאירה במקומות חשובים, תלויים על עצים או מתחת לבניין של איש חשוב, יש מודעות שלא שמים בל אליהן ויש מודעות שאתה קורא ובוכה על מר גולם של אחרים. גורלך דווקא סבבה, גם אם אין רכב או כסף יש 5.90 לאוטובוס ומאה שקל בארנק לקצת גראס לעשן בבית לפני שתלך לישון, כי חייב משהו מרדים. המחשבות אוכלות לך את הראש אבל העיניים נעצמות ואת מפנטז על הבחורה מהאוטובוס או הבחור מהבר, אני מאוהבת בבחור מהבר. הבחור מהבר בן שלושים עם שער מתולתל ומשקפיים. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת גיקים וצדיקים כי רק לשני הזנים האלה יש משקפיים וסטייה מבנות. הבר הוא הבר הוא הבר, שם אני נמצאת שלושה ערבים בשבוע, את ארבעת האחרים אני מבזבזת בעבודה. אני אוהבת לעבוד. יותר אני אוהבת לאונן על הפרצוף היפה של הבחור שלי מהבר, לא שלי, אבל לפחות יפה. פעם הצעתי לו לשכב איתי אבל אמרו לי שאני מאיימת. איך ילדה בת עשרים יכולה לאיים על בחור בן שלושים

 

נכתב על ידי מיץ שוקולד , 6/10/2017 23:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיים חדשים לעולם חדש


ההתעסקות האובססיבית בכלום קידמה אותי יותר ממה שחשבתי. הרצון בחיים לעומת זאת לא קידם אותי. ניסיתי להבין כל מיני בעיות ולפתור אותן אבל הבנתי שהפתרון הכי חכם הוא לחכות שהתשובה תגיע. מסתבר שהיא מגיעה בסוף. צריך לחפש בנרות את האמת ואם האמת איננה קיימת אז השאלה היא בדיה אחת גדולה. צריך לחקור את המוח לעומקי הנפש כדי להבין איך אנחנו פועלים וזה לא כזה קשה. אנחנו יצורים כעורים ומוכנעים, עושים את המוטל עלינו ומחכים לבירה של הסופ"ש. אולי בחיים הבאים לא אצטרך לעמול יום אחד בעבודה משרדית כדי להגיע לאיזון כלכלי ואולי בחיים הבאים אחיה במדינת עולם שלישית שבה לא אכיר את המושג אינטרנט. אני אדם מפונק שחי על פי הכללים של עצמו ובכל זאת לא מסתפק, צריכה מישהו שישגיח עליי. אינני מבינה באיזו סטייה מדובר אך אם תשכנע אותי שאתה טוב מספיק אאמין לך. אין לי סיבה שלא. אני אדם אוהב ומעניק, אם תבקש מעט אתן לך יותר ואם תבקש יותר אנסה להגיע לרף הרצונות. אני אדם פשוט, משתדלת להיות ארנב בעולם של צבים אבל לא ממש מצליחה. רק עם ריטלין וקצת יין לבן. למרות שאני בן אדם של בירה וקללות וריבים ודאונים. אני בוחרת להיות שמחה. להיות אני. להוציא את הלב שלי החוצה במילים מעודדות. תשמרו על עצמכם כי אני עושה רק מה שביכולתי
נכתב על ידי מיץ שוקולד , 4/10/2017 21:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  מיץ שוקולד

בת: 19




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיץ שוקולד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיץ שוקולד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ