לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפור בהמשכים - Red Reality


פאנפיק שכתבתי בהשראת סדרה, שכנראה תגלו בהמשך על איזו סדרה ואיזה מסר היא מנסה להעביר על מי שאנחנו. סיפור מושך על נערה, קצת שונה, שמסתגלת לעולם בדרך שונה ממה שמצופה ממנה.

Avatarכינוי:  Airen

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2014

פרק 7:


היא שכבה ללא ניע, מרותקת לחלוטין מהדברים שנאמרו שנכנסו בלחש אל אוזנה. האם...האם באמת היא הולכת להינצל? היא חדלה לחשוב על כך משמה חשבה שזו היא רק עוד אחת מהבדיחות האכזריות שמריצים עליה החיילים שגררו אותה, שהכל בגדר בדיחה ולא רק שהיא לא תצא לחופשי אלה אף תישאר כאן עד סוף חייה האומללים. היא עצמה את עיניה מהחושך צרב בעיניה הפקוחות ונתנה לעצמה לטבוע בחלומה. עד שלבסוף היא נרדמה, רעש מוזר משך אותה משנתה חזרה אל המציאות. היא פתחה את עינייה לעוד חשכה מעיקה. לאחר ששהתה כמה רגעים ארוכים באפלה ללא מחשבות, קולה של דר. איינה חתך את הדממה כמו להב את עורה. כעת קולה של דר. איינה היה עמיד, לא רטט כמו קודם, אך הנימה הנבזית עדיין נשמעה בנימתה המזלזלת. כאשר היא הייתה בחדר המתכתי הגדול קודם לכן, לפני שתלשה בידיה את הבד שעטף את פניה, היא תיארה את מראהה של דר. איינה. היא תיארה אותה כאישה גדולה, רחבה וגבוהה ופניה גסות כמו הדיבור שבקע מפיה. כשהיא ראתה לראשונה היא נוכחה לדעת שהשערותיה היו כוזבות - דר. איינה הייתה אישה יחסית נעימה למראית העין - כפי שהצליחה לקלוט מהמרחק הגדול ביניהן היא ראתה שדר. איינה הייתה אישה קטנה בגובה ובמבנה גופה, שיערה הוא חום וקצר וקופצני שנח על ראשה ותווי פניה היו נורמטיביות למידיי. היא לא יכלה לשער שאישה כה עדינה במראה תוכל הוציא מתוך גופה הקטן דברי גועל שכאלה. 
"A0811US, הראי תגובה להוראותיי. אם הינך שומעת אותי, אנא הזיזי את אצבעות ידיך הימנית על מנת שנוכל לבדוק את מצב ידך שעלולה להיות שבורה." היא שאלה כאילו שאכפת לה ממצבה. כנראה היא רצתה בכל ליבה שידה תהיה מרוסקת לחלוטין כי חשבה שזה מגיעה לה.
היא הזיזה את אצבעותיה בתנועה איטית ושמחה שידה לא נשברה. לפחות לא יתווסף עוד איבר לרשימה של האיברים ששברו לה במהלך שהותה כאן. עוד שאלות מהסוג הזה נשאלו והיא הראתה תגובות מצוינות. היא אף הופתעה מעט כשידעה שלא נגרם לה שום דבר חמור. השאלות הסתיימו ושום דבר לא התווסף אליהם. רק דממה. היא שכבה על המשטח הרך כשהיא קופאת מקור ומסביבה עופפת רק דממה מוחלטת. היא לא אהבה את הדממה, הדממה גרמה לה לחשוב יותר מידי ולשקוע באשליות. אף שהיא לא אהבה זאת היא נוטה לעשות זאת לעיתים קרובות למידיי, אם לא הייתה עושה זאת - הייתה היא מאבדת את שפיותה.
נשמע צליל חריקה חלש של דלת נפתחת באוזנה הימנית ולאחר מכן סגירתה. כמה שניות לא נשמעו צעדים, כביכול מי שנכנס חשש לכמה רגעים האם לגשת או לא, אך לאחר ההיסוס לבסוף נשמעו צעדים כבדים יחסית ושיערה שמי שמתקרב אליה היה גבר. צליל הצעדים התקרב והתחזק עד שלבסוף בשיאו נעצר. הגבר עמד לידה. היא יכלה לשמוע את נשימתו באוזניה ולהרגיש את נשימתו על עורה. הוא החל ללחוץ על כל מיני כפתורים ,כך תהתה על פי רעש הנקישה המהירה, והמשטח שעליו שכבה התרומם באיטיות עד שלא עצר בכתשעים מעלות מרצפת החדר וגופה היה נטוי מעט קדימה. כעת הצעדים התקדמו למולה והיא הרגישה שמבטו של הגבר שניגש מולה בוחנות את גופה הערום וחודרות מבעד לפרטיותה. צמרמורת עברה בגופה והיא התנערה מעט. לאחר מכן הרגישה שמבטו עלה מגופה אל כיוון ראשה ומבטו של הגבר חודר כביכול הישר מבעד לקסדת המתכת.
"האם את מזהה אותי?" שאל דר. ניראס לפתע בקול חלש אך ללא שום חשש - רגוע להפליא. 
היא הזדעזעה למשמע קולו. היא החלה לרעוד מרוב העצבים שרצו במורד כל גופה, כפות ידיה התאגרפו וציפורניה ננעצו עמוק בתוך עורה וטיפת זיעה קרה זלגה במורד מצחה. איך הוא מעז?! היא חשבה לעצמה. הרי היא השתלטה עליו! היא השתלטה על 'הקול'! איך...איך הוא יכול לצאת מזה?!
"אני רואה שאכן זיהית אותי" הוא אמר, "אין ממה לפחד. הרי...אני לא הולך להשתלט על מחשבותיך, הלא כן?"
נכתב על ידי Airen , 2/5/2014 14:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 6:


היא ידעה שמשהו יקרה כעת, אך לא יכלה לתאר את הדבר הבא שנעשה: משום מקום מיהרו עשרות חיילים נוספים לעברה והדפו אותה ארצה. גופה החמים שוב חש במגע הקר של רצפת הברזל - תחושה כה מוכרת, תחושה שהיא מאסה בה עד מאוד. ידיה הוצמדו באגרסיביות אל הרצפה ואוחזקו לפחות על ידי עשרה אנשים. תוך כדי ההאבקות הנועזת שלה בחיילים הם לחצו את פרקי ידה על מנת לסגור את האזיקים הכבדים אשר מחוברים לשלשלאות כבדות עליהם. רגליה דחפו והיכו את החיילים שלחצו עליה, שחשה שהיא עלולה להתפוצץ תחת לחיצתם. החיילים הצליבו את זרועותיה אחת על שניה כאשר כפות ידיה מחזיקות את כתפיה, הפכו אותה על בטנה ומעכו את פניה אל הרצפה. בעודה שוכבת ואפה ושפתה התחתונה השבורה מדממים הם הידקו את השלשלאות מאחורי גבה בחוזקה והחלו לכבול את פרקי רגליה גם כן. היא ניסתה להשתחרר כי ידעה שהיא לא תצא מכאן לעולם. בזמן שהם כפו עליה את האזיקים והשלשלאות היא שמעה את זממם עליה ואת הבוז שהם חשו כלפיה. היא לא הבינה מדוע הם חושבים כך עליה, הרי היא לא עשתה שום דבר רע! היא רק רצתה להיות חופשיה ולקבל הסבר על כל הזדון שנעשה עליה. הרי היא ראויה לתשובה הגונה וכנה, הלא כן?
לאחר שניטרלו את תנועותיה, פניה כוסו - הפעם לא בבד שחור רעוע אלה במעיין קסדת מתכת, כמו קסדת רוכבי אופנוע, אך כבדה בהרבה והייתה אטומה לחלוטין. היא החלה להיחנק עת עת בקסדה שעל ראשה - שום אור ושום אוויר לא נכנסו אליה. מכייוון שלא יכלה לראות כלל, פעולת ידיה הייתה מנוטרלת גם כן. הם היו מודעים לכוח המיוחד שלה. הם ידעו גם את נקודת החולשה שלה. החיילים הרימו את גופה הרפוי וחסר האונים וגררו אותה למקום מה כאשר אצבעות רגליה מתחכחות ברצפה הגסה וגורמת כאבים רבים - כביכול תולשים את ציפורניה מאצבעותיה כאשר היא בהכרה. 
בדרך היא רק שמעה צעדים כבדים רבים הטורקים על הרצפה החלולה והתלחששויות רבות כמו כן- כמה דברי גסויות היא שמעה. היא נודעה שהיא ערומה לחלוטין והחלה לחוש תחושה של אי-נוחות, במיוחד אחרי ששמעה את שיחתם המעוותת של מי שגרר אותה - היא שיערה ששלושה אנשים גררו אותה אך היא שמעה רק שיחה של שני אנשים בלבד. עברו מספר דקות וגרירתה הופסקה. היא ציפתה שהם ישליכו אותה ארצה כמו זבל וידרכו ויכו אותה בדרך זו או אחרת, אך זה לא קרה. במקום זאת החיילים הירפו ממנה ואחד החיילים שגרר אותה אחז מתחת לבתי שחיה והרים אותה על זרועותיו על מנת להניח אותה על משטח רך מוגבה כל שהוא. החייל הניח את ראשה באיטיות ובעדינות על המשטח  - כביכול חשש שמה היא תישבר - בגלל משקלו הרב עם קסדת המתכת. הוא פנה לשחרר את ידיה משלשלאות המכאיבות, אחר כך כבל את פרקי ידיה שוב אך לא באותה חוזקה כמו לפני - אפשר היה להגיד שהקשירה הייתה רפויה לחלוטין. אותו דבר הוא עשה עם פרקי רגליה וכבל אותם אל המשטח. לאחר מכן פנה אל כיוון ראשה, עשה עצמו בודק את מידת חוזקת הנעילה של הקסדה והתקרב עוד יותר אל ראשה , רקן מעט שמאלה עם ראשו אל עבר המקום שאמורה להיות אוזנה מתחת לקסדה ולחש: "אני אוציא אותך מכאן, רק תבטחי בי". הלם היכה בה. לאן היא הגיעה? האם הולכים לשחרר אותה? אשליותה נופצו לרסיסים קטנים כאשר דרך המיקרופון דיבר אליה אותו הקול: הקול של דר. איינה. 
"האם ניגש לניסוי?" היא שאלה ונימה של לגלוג נשמעה בקולה הרוטט. 
נכתב על ידי Airen , 1/5/2014 18:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





300
הבלוג משוייך לקטגוריות: מדע בדיוני ופנטזיה , סיפורים , פאנפיקים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAiren אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Airen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ