לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עדות שלי- הטרדות ותקיפות מיניות בקהילה קטנה

אני לא הראשונה ולא היחידה שחווה את זה. כמוני יש נשים, גברים וילדים שגם אם לא חוו אונס, הם חוו וחווים הטרדות ותקיפות מיניות בחייהם, בתוך קהילות קטנות שבהן הם חיים. הקהילות שבהן אנשים בוחרים להעלים עין כשהדברים קורים. כמוני, גם הם מפחדים להתלונן.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2014

איך זה קרה לי?


אין יום שבו אני לא חושבת על זה. אני שנתתי סטירה לקולגה שלי כשנגע בי, אותו קולגה שביום שבו התחלתי לעבוד באותו מקום כל הבנות אמרו לי להתרחק ממנו ככל האפשר. חלקן אפילו היו בורחות לצד השני של החדר בכל פעם שהיה עובר ליידן. ולמרות שכולם ידעו- החברה עדיין העסיקה אותו. ביום שבו הוא הגיע אלי הוא חטף. הוא לא ציפה לזה. גם שאר האנשים שהיו במקום לא האמינו למה שהם ראו. אף אחד לא ציפה שבחורה כמוני, שנראית עדינה, אשכנזיה ושברירית, תגיב כך. אני הופתעתי מעצמי. לא חשבתי שיש בי צד כזה, אבל הבנתי באותו הרגע שאין מקום לנחמדות, סובלנות או נימוס כשמדובר בתקיפה מינית.

אני עדיין זוכרת את הסמסטר הראשון בלימודים, שבמהלכו עודדתי מתרגלת ותמכתי בה שתגיש תלונה על הטרדה מינית נגד סטודנט.

"לפי השפתיים שיש לה- היא בטוח מוצצת מצויין", הוא אמר לי בזמן שישבנו בשורה הראשונה. ראיתי מייד שהיא שמעה ונפגעה. אמרתי לה שמסוכן שאנשים כמוהו יסתובבו בקמפוס חופשי, ויתנהגו כך. היום הוא דיבר, אולי מחר הוא גם יעשה? ואולי היא לא היחידה? וידאתי שהיא תתלונן אצל הדיקן. הסטודנט הזה יותר לא נכנס לתרגולים שלה.

אני זוכרת בטיול הגדול שעשיתי אחרי צבא. באחד הכפרים שהגעתי אליהם, כפר נידח במדינת עולם שלישי, המדריך המקומי סיפר שבערך חודש לפני, אחד מחברי הכפר תפס את הישבן של אשתו, בזמן ששניהם עברו ליידו. הוא מייד שאל אותו: "איך היית מגיב אם הייתי עושה את אותו הדבר לאשתך?"
חבר הכפר ענה: "הייתי נותן לך אגרוף."

באותו רגע הוא נתן לו אגרוף ואמר: "תודה שאישרת לי. תלמד להתנהג בכבוד כלפי נשים אחרות בכפר מלבד אשתך."

אני נזכרת בסיפור הזה בכל פעם שאני מותקפת או מוטרדת פה מול העיניים של בעלי, שלא רק שלא עושה דבר בנדון, אלא שהוא גם לא מבין מה פסול בהתנהגות הזו.

אין אישה שלא חווה הטרדות מיניות במהלך החיים שלה. חוויתי הטרדות גם לפני שעברתי לקיבוץ. ההבדל היחיד הוא שעד שהגעתי לכאן ידעתי שכשאני מותקפת או מוטרדת מותר לי להגיב. מותר לי להגיד לא. מותר לי לדווח או להתלונן. מותר לי אפילו להגיב באלימות אם זה מה שיציל אותי מהתוקף. לצערי, כאן החוקים שונים. אם הייתי יודעת שזה מה שמחכה לי, לא הייתי נכנסת לכאן מלכתחילה. ככה נתתי לזה לקרות. עברתי לחיות בתוך הקהילה הזו, שבה מה שמתועד בבלוג הם דברים חוקיים ולגיטימיים.

כפי שכבר ציינתי- התקווה שלי היא שהבלוג יעודד אנשים אחרים לחשוף מקרים דומים שקורים בקהילות סגורות. אפילו אם כמוני, הם יעשו זאת באופן אנונימי. אולי אם יהיו יותר אנשים שיחשפו המודעות תעלה, והמטרידים והתוקפים יתחילו לפחד, אפילו יותר ממה שאנחנו מפחדים להתלונן או להגיב.

נכתב על ידי מה שעובר עלי , 17/4/2014 07:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  מה שעובר עלי

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: זכויות אדם , חוק ומשפט , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למה שעובר עלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מה שעובר עלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ