לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

JuSt My FuTuRe


קיימות רק שתי דעות: שלי, ודעה לא נכונה.

כינוי:  Alya

בת: 28

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017


מתי שהוא את מבינה שהחיים נמאסו עליך.את מבינה שנמאס לך להלחם במשהו שלא יוצא. בא לי לעזוב את העניין. בא לי להפסיק לקוות ולרצות. אני לא יכולה לשכוח אותו. את העיניים המדהימות שלו, את השיער הרך שלו, את הידיים שלו את החיוך שלו, את המיניות בינינו, את הצחוקים שלנו. אני לא יכולה לשכוח כלום. להפך זה רק מתחזק יותר ויותר ככל שעובר הזמן. ועצם העובדה שרק אני ככה כי הוא בסדר ושכח אוי ובכלל לא נכנסתי לו ללב הורגת אותי. כואב לי מאוד. רע לי מאוד. אני לא יכולה לחיות בלעדיו ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. אני רוצה לקחת את עצמי בידיים. להגיד, אוקיי הוא לא רוצה רותי הכל בסדר, הכל סביר, הכל טוב, אני לא צריכה להמשיך עם זה, אבל הלב שלי מתנגד להכל, מתנגד לשכוח, אני כל כך מתגעגעת אליו, אין דבר שאני רוצה יותר מלראות אותו, לחבק אותו לנשק אותו, להיות איתו. אבל בלין, אני נזכרת איך הוא נישק אותי לפני פרידה, גז וזר ואני לא רוצה יותר, אני לא רוצה יותר, לא רוצה שגבר ישכח מה שאני מספרת לו, שגבר לא ירוץ לראות אותי, שגבר לא יהיה איתי תמיד, והוא לא צריך אותי אז מה עובר עליי? לא את זה אני מאחלת לעצמי, אני מאחלת לעצמי דברים אחרים לגמרי, גבר שיסתכל אליי במבט תמידי, גבר יקשיב לי וירצה אותי תמיד, ושאני ארצה אותו גם, גם טוב לב כנה ואמיתי אך גם בוגר והחלטתי, שלא יחשוב לרגע שלוותר עליי זו אופציה למשהו טוב. אני רוצה לחלום על זה לחלום שאני אתבגר ואעבור על זה. אך כנראה שאמור לעבור מספיק זמן כדי שהלב שלי יתחיל לפעום עוד הפעם בלתי נסבל לי ככה. אבל לא רק ככה. אני לא רוצה כלום. נמאס לי מהחיים האלו. מזה שאני נלחמת בעצמי תמידית ושום דבר לא יוצא לי. אל תתאהבי אל אל ואל. והוא חי את חייו סבה. כשאני פה לא מסוגלת לנשום. למה החיים הם כאלו למה. אני עברתי כל כך הרבה חרטה בחיי. השנה הזאת הייתה נוראית. עם דברים טובים קצת אך הרוב מאוד קשה ואז הוא הגיע לעוד חודשיים ואז יוון ואז עוד הפעם חור שחור שמכניס אותי לכך שאני כבר במקום אחר בחיים. לא גרה לבד גרה עם ההורים ומאוד קשה לי לגור עם ההורים. עוד הפעם עם אהבה נכזבת ביד וסופר קשה לי להתמודד עם זה עד בלתי אפשרי. אני באמת לא מסוגלת. ועוד הפעם אני מבינה שאנחנו נשארנו כל כך קצת. סבתא שלי לא פה, היא לא פה להגיד שלא נורא עם ההגייה המצחיקה שלה, היא כבר לא פה לבכות איתי, יש לי את אמא שלא תמיד הבינה אותי לעומת סבתא שלי. איך אני מתגעגעת אליה. מתגעגעת לסדר יום שהיה בנוי לי כבר בתל אביב שם הייתי יותר מאושרת שם יכולתי לחזור לעצמי במהירות יותר, כי פה כשאני אמורה להסתיר את רגשות שלי או מעש שלי כשאני גרה עם ההורים זה לא עוזר לי במיוחר. אני לא יודעת מתי הכאב הזה יעבור. הוא לא עובר לי אין לו זמן, אני לא יכולה לראות את השם שלו, אני מנסה להיזכר בלא טוב שהוא גרם לי. הכי ראשון זה היה כשלא הגיע לאוקטוברפסט למרות שקבע. אחר כך שאי אפשר להעיר אותו. אחר כך התוכניות שלנו הוא אף פעם לא לקח חלק בזה ואז התחיל לשכוח ולמרוח. אבל בגלובלי על כל זה אפר היה לעבוד. אבל מה הוא אומר אפילו אם היינו עושים את זה זה לא היה משנה את הרגשות שלי ואני לא מרגיש אהבה. הבנתי אותך אני היחידה פה שאוהבבת, אם לא הייתי אומרת אז את מה שאני מרגישה שאני מרגישה רגשות עמוקים זה לא היה קורה ככה. אולי גם נמשך יותר. אבל יש לי לשון ארוכה ואני נורא אוהבת להגיד מה שאני חושבת וזה אף פעם לא למקום וזהו. נגמר. מתתי פנימית לגמרי. תהרגו אותי. תירו בי. אני לא רוצה לחיות באמת. אני לא יודעת איך להגיד לעצמי להפסיק להרגיש ככה. לחזור לשגרה לחיות ככלום אני לא יודעת. אני לא יודעת כבר כלום. אני פשוט יודעת שכבר נשברתי הן כאיזה והן כלא אישה. אני מאוהבת בבחור שלא צריך אותי ובאמת שלראשונה בחיי כל כך רוצה אותו שזה סותר כל המילים הכואבות שהוא אמר לי. אני יודעת שיש שם הרבה מעבר לכל מה שנאמר והיה. אני יודעת את זה. החיים הם לא שחור ולבן. אבל לחיות לקבל וזה. לא יודעת איך.בא לי למות אולי תהרגו אותי ואז אהיה יותר מאושרת אני לא יודעת. אני לא מפסיקה לבכות לא מפסיקה לחשוב שזהוץ סוף למשהו שהכי רציתי בחיים. הלב שלי נקרע ואני לא אוהבת את זה אני רוצה להפסיק עם זה כי אהבה הזאת היא יכולה להרוג אותי בסוף במיוחד לא הדדית. למה הוא איתו תמיד למה זה קרה לי הוא צריך להפסיק להיות איתו כדי להבין בכלל מה הוא מרגיש כלפיי. איך אפשר ככה. איך

טוב כל זה כבר לגמרי לא חשוב. מה שהיה נגמר. זהו צריכה להמשיך הלאה או למות. אל תתפלאו אם לא אהיה פה משום צורכה  שהיא. אני לא מסוגלת להלחם יותר. אני רוצה להיות חזה ולהיות חיובית. אבל הרגשה הפנימית שלי כל כך אוכלת אותי שאני לא מסוגלת לנשום רגע.

נכתב על ידי Alya , 14/10/2017 10:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני רואה שכתבתי פוסט אחרון ב15.7. ואז מה מתברר.? מתברר שברגע שלקחתי את עצמי בידיים ויצאתי מבועת הרע הכל הסתדר פתאום. כעבור חודש פגשתי בחור שעברתי איתו חודשיים שכנראה לא אשכח מימיי. התאהבתי, הכי אמיתי שיש, לא יכולתי בלעדיו, ועכשיו, לא פלא, הוא נעלם. מצחיק נכון? ועו הפעם ההרגשה הפנימית הנוראית חזרה, ויש רק רצון למות. ועוד הפעם אני מבינה שאני מאוהבת ועוד הפעם עזבו אותי כי לא אהבו אותי מספיק, מה לא בסדר איתי? מה קורה פה? למה זה ככה? מה אני יכולה לעשות עכשיו. להגיד שאני אוהבת אותו מתגעגעת אליו מאוכזבת ממנו נחנקת מההרגשה זה לא להגיד כלום. אני לא מסוגלת לשכוח רגע אחד שלנו ביחד, אני חולמת שיחזור, שיתחרט שירצה אותי. אבל עצם העובדה שהחבר נמצא ליד כבר משחק תפקיד מאוד מאוד חשוב. אני מבינה שבזה זה נגמר, אין יותר נגמר. כל עוד הוא בסיבתו יקשיב לו ויהיהתחת השפעתו במיוחד בקצה העולם האחר, אין סיכוי אפילו להתבגרות לצערי. בכל אופן אני לא צריכה לחשוב עליו. הוא בחור מדהים שאני מאחלת לו רק את הטוב. אני צריכה לחשוב על עצמי, איך אני משחררת, שוכחת, מעיפה את הכאב לב שמציק לי כל שניה, איך אני חייה מחייכת מחזירה רצון ובכלל עושה משהו עם עצמי, אני לא יודעת. אין לי מושג איך אוכל, אני לא חושבת שאוכל לדעתי, אני זוכרת איך בלילה אחד אמרתי לו אני לא אוכל יותר לשאת לב שבור. התכוונתי לזה. אני לא יכולה, אני עדיין נושמת אבל מבפנים מתתי. ואולי זמן ואולי השקפה ואולי כל דבר שבחיים ישנו את זה אני לא יודעת. אבל הדמעות לא מפסיקות לרדת, אני מכבדת את החלטותיו, מכבדת אותו וכל מה שהוא רוצה והחליט, כל אחד מגיע לו שיאהב ויאהבו אותו ואם זו לא אני אני ממש לא מתכוונת להחזיק אותו. אני פשוט רוצה עוד הפעם להיות שלמה עם עצמי. ולצערי לא יוצא לי. הלב שלי נקרע למליון חתיכות. באמת שאני לא יודעת מה לעשות.
נכתב על ידי Alya , 14/10/2017 10:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAlya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Alya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ