לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים


אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים

Avatarכינוי: 

בן: 20

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2019

עלי שלכת - חלק שישי


לחלק הראשון

"אז מה אנחנו עושות עכשיו?" שאלה כוכב, אחרי שקשת סיימה להסביר לה את עיקרי הפעילות שלהן, ושמש סיימה להסביר לה את העקרונות הבסיסיים של התיאוריה שלהן. הן יצאו מהאוהל הגדול והלכו באיטיות לכיוון המדורה. נראה היה כי לקשת ולשמש הייתה תוכנית ברורה למדי, אשר רק חיכתה לצאת לאוויר העולם ובשרה על בואה כאשר אלו הסתכלו זו על זו וחייכו.

            "אדון חתולי-הביצות הוא לא איזה סרסור מסריח שחי באשפתות של עצמו. עדיין אין לנו מספיק כוח פשוט פרוץ לבית שלו ולהתנקש בו, יש לו יותר מדי שומרים. רק בכניסה הקדמית ישנם ארבעה שומרים בכל זמני היממה, ובחילופי המשמרות ישנם שישה. ישנו פעמון מכל צד, אשר הם יכולים לצלצל בו במקרה של פריצה, דבר שיזעיק את השומרים של המשמר הקיסרי, ואת שאר השומרים של האחוזה. גם אם היינו מצליחות לפרוץ אל הבית שלו, לא סביר שהיינו מצליחות להתנקש בו; נדירות הפעמים בהן הוא נפרד משומריו; וגם אילו היינו מתנקשות בו, הדבר לא היה מביא תועלת רבה במיוחד. עסקיו חוקיים ויש לו יורשים רבים, שחלקם, כמו כהן בין-הערבים מהווים איום אפילו יותר גדול ממנו". קשת לקחה אחת מקערות העץ אשר היו מונחות ליד המדורה, והחלה לשים בה תבשיל מהקדרה. לילה הסתכלה על קשת כלא מאמינה.

            "אז מה את מציעה שנעשה?" שאלה דובדבן את קשת. הנה שוב חזר אותו חיוך מסופק שעלה במהירות על שפתי שמש וקשת. "אני שמחה ששאלת" אמרה קשת, בזמן שהיא מושיטה את קערת התבשיל שמילאה לכוכב, שהעבירה אותה הלאה במעגל. קשת המשיכה למלא קערות תבשיל בזמן שאמרה "אנחנו לא נעשה כלום, או לפחות, זה מה שהוא יחשוב. הוא יודע שאת מכתב הדרישות שמסמרנו לקיר ביתו לא כתבו המשרתות שלו, בגלל שהן לא יודעות לכתוב; גם רוב העובדים שלו לא יודעים לכתוב. אז הוא יודע שיש איזה מי-שהוא שתומך בעובדים שלו. דבר שכזה נוסך בעובדים אומץ, הם יכולים להתחיל להתמרד. וזה בדיוק מה שנגרום לו לחשוב שקורה". קשת חייכה, וכשסיימה לחלק קערות מרק לשאר החברות, לקחה אחת לעצמה והתיישבה בקרבת המדורה על אחד מבולי העץ.

 

החצץ הדק שכיסה את חלק זה של אדמת היער חפרה לתוך ברכי קשת . למרות שלבשה מכנסיים ארוכים למשימה, ההישארות במקום אחד ללא שום אפשרות לזוז כלל במשך שעות ארוכות לא יכולה להיות דבר נוח או נעים כלל, והתחפרות האבנים ברגליה היו סימן טוב. הן היו סימן לכך שרגליה עוד לא נרדמו והיא יכולה להמשיך להישאר במקומה מבלי להזיז אותן. הדבר היחיד שגרוע יותר מזה שהאויב ידע איפה את, הן רגליים רדומות בזמן שבו בדיוק פורץ הקרב.

            מרגע שניתנו ההוראות, סוכמה תוכנית הפעולה וכולן הגיעו למקומן, לא ניתן היה לשנות אותה. אילו שרקו את השריקה הסודית כולן היו יודעות שהפעולה מבוטלת, אך מלבד קריאה זו לא ניתן היה לשנות את תוכניות הקרב. הן התחלקו לארבעה צמדים, בהם הייתה אחת חמושה בחץ וקשת ואחת בחרב ומגן. אומנות הקשת קלה ללימוד ופחות מסוכנת מאשר לוחמת החרב, לכן את תפקיד הקשתיות מלאה החברות החדשות. הן הוצבו על ענפים גבוהים בצמרות העצים, מהם ניתן היה לראות בקלות את השביל המפותל אשר עובר ביער, כך שניתן היה לראות את שיירת המסחר של אדון חתולי-הביצות מתקרבת ממרחק בטוח של כמה דקות.

            "אני יודעת שאני לא אמורה לדבר עכשיו, אבל רציתי רק לומר לך..." התחילה לומר לילה לקשת, אבל זו האחרונה השתיקה אותה במהירות, לפני שיהיה סיכוי שמי-שהוא ישמע אותה ויהרוס את כל המערב.

            כעבור כמה דקות כבר ניתן היה לשמוע את פרסות הסוסים פוסחות על הקרקע הרטובה של רצפת היער. ליבה של קשת התחיל לפעום במהירות הולכת וגוברת. לא משנה כמה קרבות עוברים, הלב שלה מגיב כמו בפעם הראשונה. רק ההתמקדות בכאב החותך שבברכיה הצליח להרגיע את לבבה, ולהזכיר לה שהיא סך הכל בת-אדם. הכרכרות הלכו והתקרבו.

            זו הייתה שיירה של ארבע כרכרות משא. הן נראו פשוטות בהחלט, ושונות לחלוטין מכרכרות הנוסעים שבהן נסעו האצילים של העיר. בראש כל כרכרה ישב עגלון, שהיה חמוש בחנית. הכרכרות התגלגלו לאיטן על שביל היער, וכאשר כולן היו בתוך המתחם אותו הקיפו, דממת היער נעלמה, ובמקומה ניתן היה לשמוע את הקולות מפלחי האוויר של החצים הנורים. בהלה תקפה את הסוסים, אשר התחילו לנסות לרוץ לכל עבר, לקפוץ ולנתר. העגלון התעשתו במהירות, אולם לפי שהספיקו להרים את חניתותיהם הם כבר היו מוקפים מכל עבריהן בידי קשת, שמש, טל ואגם. "היינו בטוחים שאלו שודדי דרכים!" צחקק אחד מהעגלונים החמושים. "מה תעשו עם הסחורות שבעגלותינו, אשר מלאות אך ורק פירות האקזוטיים של הצפון?" שאל וצחקק בשנית. הן התקרבו אליהם, מקרבות את חרבותיהן עוד קצת, בזמן שקשת אמרה" תנו לנו את החניתות והסוסים, לא אכפת לי מהפירות העלובים שלכם ומצידי אתם יכולים למלא את הקיבה שלכם בהם עד שתתפוצץ. תעשו את זה עכשיו, וניתן לכם ללכת בבושת פנים לעיר הקרובה".

            אחד העגלונים, ששיערו השחור והארוך כיסה את כתפיו, הסתכל על חברו, ולאחר מכן קרא "אין מוות בלי חיים – אין צל בלי אור!" בעודו מזנק קדימה עם חניתו אל עבר קשת. היא הדפה את החנית בקלות, עם ידה השמאלית, ודקרה אותו עם חרבה בבטנו; כאשר שספה את גרונו, אמרה ברכות "המוות מקבל את כולם".

            הקרב נגמר במהירות. "בבקשה תנו לי ללכת, אני אעשה כל מה שתרצו" אמר נהג הכרכרה הנותר. "אני סך הכל איש עלוב ואומלל, חסר כל. נראה-לך שאני בחרתי לעבוד בעבודה הזאת? שאכפת לי אם הפירות החמוצים האלו יגיעו אל האחוזה של חתול האשפתות?" אגם וספיר צחקקו, "חתול האשפתות?" שאלה ספיר, והוא ענה, "כן, ככה אנחנו קוראים לו". הצחוק שבר את האווירה המתוחה ששררה עד לפני רגע. פניה של קשת הזעיפו. היא אמרה "לעובדות של חתול האשפתות נמאס לחיות בניצול המחפיר של שגרת היום-יום. זה יכול לקרות עוד שנה, בעוד חודש או אפילו היום, אבל כל עוד אדון חתולי הביצות יחיה בעושר בעוד אנחנו עובדות וחיות בעוני, לא יהיה לו מקום אחד בטוח לנוח בו מתחת לכוכבי הלילה. תעביר את המסר הזה אליו, ואני אתן לך ללכת". העגלון התחיל להלל ולהדר את קשת בעודו קד קידה וצועד לאחור "כן, כן, כמובן, זה בדיוק מה שאני אעשה, את יכולה להיות בטוחה בזה"; ברגע סיים להודות על חייו, הסתובב והחל לרוץ.

            "אני לא מאמינה! יש לנו סוסים!" קראה אגם, בעוד שאר החברות אשר חיכו על צמרות העצים ירדו מהן. "ולא רק סוסים, אלא גם פירות! מי היה חושב שיכולים להיות בכלל פירות בעונה הזו של השנה?" המשיכה לומר. ספיר פרצה בצחוק גדול ואמרה "זה היה מדהים! ראית איך הוא התחנן? חתול האשפתות הם קוראים לו! לא ידעתי שהעובדים שלו שונאים אותו עד כדי-כך. וראית את האופן שקשת טפלה בשניים מהעגלונים האלו? זה היה ממש מהלך מסיפורי הערב המוצלחים ביותר!". קשת הסתכלה על ספיר וחייכה. מגיע לה לשמוח קצת, הדרך שלנו רק הולכת להיעשות קשה יותר מהרגע הזה. "בואו, אנחנו צריכות להסתלק מכאן" אמרה קשת, ועלתה על אחד הסוסים.

 

הסוס עליו רכבה היה שחור כמו הלילה החשוך שבו הירח נסתר מהעין, לילה אפלולי ומלא עננים המסתירים את הכוכבים, לילה נעדר לפידים או עששיות, לילה כה חשוך שאפילו הינשופים חוששים לצאת ממקום מסתורם. אפלה. זה יהיה שמו של הסוס גבהה הקומה עליו רכבה קשת; כך החליטה בזמן שרכבה עליו בעצלתיים לעבר המחנה. סוסים נוהגים לייצר רעש שניתן להימנע ממנו בקלות כאשר הולכים ברגל, הם נבהלים בקלות ומקימים מהומה במהירות. הם מהירים, חזקים ועקשנים, וניתן בקלות להתרגל למותרות שברכיבה עליהם במקום ההליכה הרגלית. עליי לוודא שלעולם לא נרכב עליהם למשימות החשאיות חשבה לעצמה קשת.

            שמש השיגה את קשת בקלות והמשיכה לרכב לצידה כמה דקות בשקט יחסי, עד שהחלה לשיר את מזמור הניצחון:

 

בערוב היום ולקראת הליל,

האפלה עולה ומכסה כל צל,

האור נמוג ומתכסה ענווה,

זה הוא הלילה, זו היא חשכה.

 

הירח עולה ומפיץ שלווה,

אורו הלבן נלחם באפלה,

מקום מגוריו הוא החושך,
המלא תקווה.

 

השמש זורחת ומביסה את הצל,

איתה מגיע דבר האל.

 

אחיותי!

המוות מקבל את כולם,

אך רק החכמים מקבלים את המוות.

 

קשת החלה לבכות. היא נגבה את דמעותיה, ושאלה "את מאמינה שנצליח?". שמש התקרבה אליה, לטפה את שיער ראשה האדמוני ואמרה בחיוך "אני יודעת שנצליח אחותי. זכרי שהשמש החזקה ביותר מייצרת את הללים הכהים ביותר. זכינו היום לניצחון גדול. לא רק שעוררנו פחד וחשש בקרב אדון חתולי-הביצות, אלא גם זכינו לשלל רב ממה שיכולנו לחלום עליו בשינה הערבה ביותר. הסוסים האלו ישרתו אותנו נאמנה לשנים רבות, וזכינו לנשק לחימוש של עוד ארבע נשים לוחמות. לא ירחק היום בו הזכרת השם שלנו תעורר רעד בלבבות הגברים".

            חיוכה של קשת הלך והתרחב בעודה הקשיבה לדברי שמש. קולה של שמש הקסים אותה בנעימותו. לא פלא שהיא נבחרה להיות הדוברת של מסדר ליקוי הירח. זו עוולה כלפי המין האנושי שהיה עליה לעזוב אותו בטרם עת. אני מניחה שזה לטובה, חשבה קשת, והסתכלה על שמש. התליון הכסוף שעל צווארה בהק באור השמש הקופחת. "יש לנו עוד דרך ארוכה עד שנגיע למחנה", אמרה קשת, והחלה לדהור קדימה. במהירות הצטרפו אליה שאר החברות.


לחלק השביעי
נכתב על ידי , 8/9/2019 13:40   בקטגוריות סיפורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,567
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנסטור מאכנו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נסטור מאכנו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ