לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים


אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים

Avatarכינוי: 

בן: 20

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2019

(נ)אנסתי


כן, בהחלט, עשיתי דברים מאוד גרועים בעבר. ואין סיכוי שאני זוכר את כולם, זו בהחלט רק רשימה חלקית. וכשאני אומר דברים גרועים, אני חושב עכשיו אך-ורק על תקיפות והטרדות מיניות. 

אתחיל מגולת הכותרת. כשהייתי במחנה עם עוד כמה חברים וחברות במצוקי דרגות בשטח הכבוש של ים המלח; ישנו שם, והייתה שם ל', חברה של ט'. ביני לבין ליאת ישנה ט'. ל' ואני התחלנו להתלטף, ביד. זה לא הספיק לי, שום דבר לעולם לא מספיק לי. אז עברתי, בזהירות בזהירות, מעל ט', ועברתי לשכב ליד ל'. המשכנו להתטלף, וזה לא הספיק לי. חשבתי שהיא רוצה, אז ליטפתי אותה בבטן, ואז בכוס. והרי ברור שהיא לא רצתה, אבל ליטפתי אותה בכוס, מעל המכנסיים, ואז מתחת. עשיתי את הכל מאוד מהר, והדחקתי במשך שנים שהיא הזיזה את היד שלי, ושוב, ושוב, ושוב, ואני לא וויתרתי. אבל עכשיו אני זוכר את זה, ואני זוכר שעשיתי לה ביד, ואני זוכר איך הדגדגן שלה הרגיש. ובכלל לא ממש רציתי את זה. והיא לא רצתה את זה. לא נמשכתי אליה. אף-אחד לא רצה את זה, וזה עדיין קרה. עדיין עשיתי את זה. התנצלתי בפניה הרבה פעמים אחרי זה במשך השנים. היא אמרה שהיא סולחת לי. אבל אני לא סולח לי. ואולי זו בכלל לא גולת הכותרת, כי זה קרה רק פעם אחת. 

הרי עם ט' זה קרה הרבה פעמים. עד שחשבתי על זה עכשיו חשבתי שדבר כזה נורא, שממש נגעתי באיבר המין של מי שהיא כשהיא לא רוצה, ועשיתי לה ביד, ממש אקט מיני, לא קרה לפני או אחרי, והייתי קצת מרוצה מזה. כי הרי, הדבר הנורא הזה קרה רק פעם אחת, ותו לא. אבל לא, כמובן שלא, כמובן שיכולות ההדחקה שלי חזקות מעבר לכל דמיון. כשהיא ישנה אצלי, היא באה כי לא היה לה מקום אחר. היא קוותה שיהיה לה מקום בטוח להיות בו, לכל הפחות לחודש. היא רצתה לעבור לגור אצלי. והיו לי בבית שני חדרים ריקים. הו, אם זה היה קורה, מעניין איך המציאות הייתה נראית. אחרת לגמרי, בזה אני בטוח. אבל כאילו בניסיון מכווון להראות לה שלא יכול להיות לה מקום בטוח לעולם, כשהיא נסתה לישון, כשהיא ישנה, התחלתי ללטף אותה; זה התחיל מכף-הרגל, עבר לשוק, לירך, ליטפתי אותה במפשעה, בכוס. היא התעוררה ובבת-אחת, בתנועה חדה, הזיזה את היד שלי משם והלכה לשירותים. אני מתמלא בזיעה קרה כשאני חושב על זה, כשאני כותב את זה. 
היינו בבית הקודם של צ'. זה היה לפני הסיפור הראשון שכתבתי עם ל'. נפגשנו שם במטרה לארגן דברים לניסיון שלנו לחיות בטבע, כשבט. סדר השכיבה בחדר הכביסה של צ' היה, צ', ט', אני. שוב אני מתמלא בזיעה קרה כשאני כותב את זה, אני עוצר בין משפט למשפט, מנסה להדחיק את זה, מנסה להטביע את זה. אבל אני לא אתן לעצמי, אני מוכרח להתמודד עם זה. צ'  ליטף את ט'. הוא עשה לה ביד; חשבתי שאני גם מוזמן וליטפתי אותה. היא לא רצתה את זה, אבל הייתי בטוח שכן. לא, זה לא נכון. זה פשוט לא עניין אותי האם היא רוצה או לא. כדי להתמודד עם זה היא החזיקה לי את היד, כי פשוט לא הייתי מוכן להפסיק אחרת. אחרי זה בבוקר היא דברה איתי ונסתה להסביר לי שהיא כבר לא רוצה אותי ולא נמשכת אלי יותר. ואני לא הבנתי למה, זה היה לי כל-כך לא ברור. והרי זה ברור, היא אמרה שהיא כבר לא מתרגשת ממני, והיום זה ברור לי, זה כי הטרדתי אותה מינית, תקפתי אותה, היא אמרה גם שהתחוור לה עד כמה אני צעיר. באמת הייתי צעיר, וזה לא תירוץ. התבהר לי אחרי-זה, הרבה זמן אחרי, שהיא גם לא רצתה את המגע מצ'. אני כל-כך מצטער, וקשה לי לחשוב על זה. אבל אני לא מוכן לוותר לעצמי, אני ממשיך. 

שוב אני הולך אחורה בזמן. זו הייתה מי-שהיא שהכרתי באינטרט. אני כבר לא בטוח היכן, זה יכל להיות בחפירות פאנדומים. זה יכל להיות בישראבלוג, זה יכל להיות בכל מקום שהוא. זה יכל להיות דווקא במציאות, אולי באייקון, בהארוקון, בכל מקום אחר ששטוף בהמוני גברים ונערים שמחפשים נערות להטריד מינית. זה לא היה במציאות, אני יודע את זה כי אני יודע שמאוד הופתעתי כשראיתי אותה. היא הייתה מאוד מכוערת בעיני, ממש נגעלתי. היא באה אליי הביתה מרחוק, מעיר אחרת. ומרוב חוסר כבוד כלפיה, אני כבר לא זוכר את השם שלה. אני לא זוכר מאיפה היא הגיעה. אני זוכר שלא ידעתי מה לעשות איתה, ומרוב לא לדעת, "שחקנו" אמת או חובה. כל מה שחשבתי עליו זה שאני רוצה שזה יגיע למין. אז נתתי לה חובה שאני אגע לה בחזה. ועשיתי את זה. הצלחתי להבריח אותה, היא הלכה לשירותים, בדיוק כמו שט' הלכה, ואז הלכה הביתה. ושוב, בכלל לא רציתי את זה, כמו שלא רציתי את זה עם ל'. 

באותו הבית, באה אליי מ'; היא דווקא רצתה שנעשה מה שהוא מיני, ועשינו ביחד אמבטיה. התנשקנו, וזה היה כל-כך נעים, מלוח, אני זוכר את זה כאילו זה רק קרה עכשיו. כשהיא לרגע לא הסתכלה מיקמתי את הזין שלי ככה שהיא לא תוכל להתעלם ממנו, אני שכבתי על הגב, והזין שלי בלט החוצה, מאחורי. והיא באמת לא התעלמה. זה הלחיץ אותה כנראה, כי היא רצתה שנצא, והסכמתי. הסכמתי, כאילו אני זה שהיה צריך להסכים להתרחשות הזאת. כשהיינו בחדר שלי רציתי שוב, שנשחק אמת או חובה. היא הסכימה. נישקתי אותה בבטן, או מהפופיק עד הסנטר, אני כבר לא זוכר. לא, אני כן, זוכר, אני רק מנסה להדחיק. אסור לי להדחיק, אני לא אתן לעצמי, אני מוכרח להתמודד עם זה. שוב אני מתמלא בזיעה קרה, עוצר בין משפט למשפט. אני אצליח. כן, החובה הייתה לנשק אותה מהפופיק עד לסנטר. עשיתי את זה. אני זוכר שהיא בקשה שנעשה דברים רגילים. ואני זוכר שניסיתי לעשות לה מניפולציה, להעמיד פנים שאני לא מבין על מה היא מדברת. זה לא עבד לי, ואני שמח. נפגשנו שוב אחרי זה, זה היה אצלה בבית, במודיעין. שם לא קרה שום דבר, ואני מתכוון בזה שלא הטרדתי אותה, כי היו עוד אנשים בבית שלה, ולא הייתה הזדמנות שזה יוכל להתפתח לסקס. 

כשאני כותב עולים לי עוד ועוד דברים שעשיתי. ואני אכתוב את כולם. אני אתמודד עם כולם. אני לפחות אנסה. הם לא לפי הסדר שהם קרו, אלא לפי הסדר שהם עולים לי לראש. 

היינו בקשר במחשב, מעולם לא נפגשנו. אני חושב שהכרתי אותה כאן, בישראבלוג. אולי היא אפילו קוראת את זה. עכשיו. התנצלתי בעבר, אבל אני מצטער שוב. כל-הזמן לחצתי עליה. פעם אחת היא הרגישה מספיק בנוח לדבר איתי בסקייפ בתחתונים וחזייה. ואני ניצלתי את זה. ווידיתי שהיא לא תרגיש עם זה יותר בנוח. לא הסכמתי להמשיך לדבר עד שהיא תקום, ואני אוכל לצלם אותה. 

אגרתי תמונות שבנות שלחו אליי במחשב. הייתה לי תיקייה, והיו בה עשרות תמונות. רק לפני שנתיים מחקתי אותן. 

הכרתי אותה דרך חבר משותף. דיברנו בפייסבוק מזמן לזמן. ככה הקשר שלנו נמשך על פני שנים. זה היה כשהייתי עם א', והייתי אובססיבי לעירום. הצטלמתי עם עלה תאנה, וניסיתי למצוא מי שהיא שתסכים שאני אצלם אותה עם עלה תאנה. ס' הסכימה; זה מעולם לא קרה. אבל לחצתי עליה שזה יקרה, שהיא תיפרד מחבר שלה שלא הסכים שזה יקרה כדי שנוכל לעשות את זה. זה מגוכך. אבל זה מה שעשיתי. את אותו השטיק ניסיתי לעשות עם עוד מי שהיא. אני זוכר איך היא נראתה, היא הייתה כל-כך יפה בעיני. זה היה מדהים בעיני שהיא בכלל הסכימה לדבר איתי. ניסיתי ללחוץ עליה כל הזמן עם העניין הזה של הצילומים בעלה תאנה, והיא גם הסכימה. עד שהיא שאלה אותי אם אני הומו, ואמרתי לה שלא. היא חשבה שאני הומו כל הזמן הזה, שזה איזה שהוא רעיון אומנותי שיש לי. זה לא היה. היא הפסיקה לדבר איתי אחרי שהיא הבינה שאני לא הומו. 

הכרתי אותה בחפירות פאנדומים. קבענו לצאת לדייט ראשון, הלכנו לאכול פיצה, וישבנו בפארק. היא אמרה לה שהיא מעולם לא התנשקה ולא יודעת איך זה מרגיש. אמרתי לה "ככה" ונישקתי אותה. ברגע שעשיתי את זה היא לא דברה יותר, וישבנו שם עוד כמה דקות, עד שהיא הלכה. הצאתי לה ללוות אותה, אבל היא כמובן, לא רצתה. 

פתאום אני לא זוכר עוד מקרים. אבל אני בטוח שהיו. אני מתחיל לקפוא, כמו כשקפאתי כשנאנסתי. זה קרה לפני כל המקרים האלו. אני חושב, אני לא זוכר כאלו שהיו לפני, נראה לי. אני לא בטוח עכשיו. אני חושב שזה כן נכון דווקא, למרות שאמרתי למטפל שלי שדווקא היו לפני, אני חושב שטעיתי. אני אהיה בטוח, אני לא אוותר לעצמי. 
האונס המדובר, הוא קרה כשהלכתי למלון עם אימי בים-המלח. הלכתי לעיסוי בספא של המלון, והמעסה הפך את העיסוי ליותר ויותר מיני בהדרגה, בדיוק כמו בפורנו, שראיתי בהתמדה. והרי זה בדיוק מה שרציתי שיקרה, רציתי שזה יקרה עם אישה, לא עם גבר. הוא הוריד ממני את המגבת, וירד לי. גמרתי, ואז התאפסתי. אני קפאתי, לא נרדמתי. אמרתי למשטרה שנרדמתי, והתעוררתי כשגמרתי. זה לא קרה. זה מה שסיפרתי עד עכשיו, ואמרתי את זה כל-כך הרבה פעמים שהתחלתי להאמין לזה. אבל זה לא נכון. אמרתי את זה כי הרגשתי אשם. אני עדיין מרגיש אשם. אני זוכר את האופן שבו פתחתי את הרגליים כשזה קרה, סובבתי אותן החוצה בזמן שאני מהדק את השרירים של התחת. וזה היה כל-כך נעים שהוא ירד לי. אבל לא רציתי את זה, לא נמשכתי אליו. הייתי בן 13. אם הייתי צעיר בכמה חודשים בודדים, הפיצויים שקיבלתי היו מאות אלפים, ולא 40,000 עלובים. אני זונה, אני זונה עלובה, וחשבתי שהייתי מוכן לעבור את זה שוב בעד אותו הסכום. 
אני לא, היום לא. גם אז לא, אני לפחות לא חושב. אני לא מוכן לסלוח לאימי, שרצתה לקחת מחצית מהסכום הזה לעצמה, שעד היום אומרת שהיא בעצמה נפגעה מזה. איך היא נפגעה, אם אני עד היום לא הצלחתי להפנים שאני נפגעתי? 

לפני שזה קרה הכרתי את מ'. אחרי יומיים שהכרנו היא כבר הייתה הבת הכי יפה שהכרתי מעולם, הכי מקסימה, היא אמרה שאני "קסום". אני רציתי להיות איתה, זה כמובן לא קרה. זה היה באותו הזמן שמ' הייתה דלוקה עליי, דבר שלא ידעתי באותו הזמן, ואם היית יודע הייתי קופץ על ההזדמנות, כי גם אני רציתי אותה. 

והיום, מרוב הדחקה, מרוב שכל זה נכנס לי עמוק עמוק לתת-מודע, אני מטריד את בן הזוג שלי. זה לא קורה בכוונה. זה קורה בלילות. מתוך שינה אני מלטף אותו, אני מנשק אותו, משחק לו בפטמות. היה לילה שבו הפשטתי אותו, הורדתי לו את החולצה ואת המכנסיים. רציתי ללכת באותו לילה מרוב בושה, אבל לא עשיתי את זה כי לא הייתה לי דרך לנעול את הבית. לפחות, זה התירוץ שבחרתי בפני עצמי. לא הלכתי כי רציתי שהוא יסלח לי, ושאני אסלח לעצמי. והוא סלח לי. זה קרה גם בלילה שעבר, ובבוקר הוא בכלל לא ידע שזה קרה. אני יודע שזה קורה כי אני באיזה שהוא שלב מתעורר, מבין מה מתרחש, מפסיק ונכנס לתנוחה עוברית מהבושה.
אני מתחיל לחשוב שאני בכלל לא ישן כשזה קורה. אני במצב ביניים מוזר, שאני אולי בכלל ער לגמרי, אבל בהדחקה עמוקה של הפעולות שלי שלא מאפשרת לי להיות במודעות. אני מצטער. אני אדם פגום. 

זה קרה במסיבת פיג'מות ביסודי. מי-שהיא שבאה אמרה באיזה שהוא שלב שחם לה, והתחילה להתפשט. היא התפשטה לגמרי, וכולם, כולל אותי, צחקנו עליה והתנהגו כאילו זה לא בסדר. אני זוכר שחשבתי שזה דווקא בסדר, ושנמשכתי אליה. כולם הסיטו את המבט, וגם אני. אני זוכר שדווקא כן רציתי להסתכל. זה בטוח גרם לה להמון בושה. זה קרה אחרי זה שוב, בדיוק אותה הסיטואציה. אני עד היום לא הצלחתי להתנצל בפניה על זה, היא חסמה אותי בפייסבוק ואני לא יודע מה הטלפון שלה. נפגשנו מאז כמה פעמים בהפגנות, שנינו סוציאליסטים, אבל זה בכלל לא נראה לי מתאים להתנצל על זה בהפגנה. 

זה היה בחטיבה. אני לא בטוח באיזו כיתה. משכתי בחזייה של אחת החברות לכיתה. כולם היו מופתעים שעשיתי את זה. "זה לא מתאים לך" אמרו. גם אני הופתעתי, לא ידעתי מאיפה זה בא. זה הרס את החברות עם הילדה הזו, ואני מצטער על זה. אז לא הבנתי, היום אני מבין. 

אני הרי יודע שאנשים מדברים רק על עצמם ולא על אחרים. אני כתבתי כאן למי שהיא שאנסה את בת הזוג שלה שכל-אחד עושה טעויות, שזה שהיא יודעת שהיא לא סולחת לעצמה עדיין, אומר שהיא לא אדם רע, שאכפת לה. שהיא לא מפלצת, שהיא צריכה לסלוח לעצמה. את כל הדברים האלו אני מנסה לומר לעצמי כבר שנים. וזה הרי ברור לי שעד שאני לא אסלח לעצמי אני אמשיך לעשות את זה, אני אמשיך לפחד מאינטימיות כי אני אפחד שאני אפגע, שיפגעו בי. אני מפחד לפגוע, וזו הסיבה שאני מפחד לעשות דברים, וזה לא רק במיניות, זה בכלל, זה מה שמוציא לי את החשק לחיות וזו הסיבה שאני בדיכאון. זה שנאנסתי, וזה שאני אנס. אני מצטער על כך הדברים האלו. אני יודע שהם לא בסדר.

אם אני אזכר בעוד דברים, אני אוסיף אותם. 
נכתב על ידי , 21/8/2019 12:49  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,466
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנסטור מאכנו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נסטור מאכנו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ