לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים


אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים

Avatarכינוי: 

בן: 20

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2019

עששית


שתלתי עץ מקדמיה ועץ לימון בואדי שליד הגינה בבית של אמי. התחלתי לפנטז על להקים שם יער מאכל, אמיתי, עם מלא עצי פרי, עם מלפפונים שזרעתי שם, שהם ילכו ויתרבו, שאני אטייל בו בלילות עם עששית. קניתי במקסטוק עששית, או יותר נכון, חיקוי של עששית. שמתי בה נר, ולא רק שהרוח כיבתה אותו ממש בקלות, אלא שגם לא הייתה בו תחלופת אוויר מספיקה בשביל לנר לבעור. על-כן אני צריך לקנות עששית אמיתית. 
הלכתי היום עם בן-הזוג שלי לראות דירה ברחוב שדי קרוב לבית שאני גר בו עכשיו אם אמי. אני מאוד מפחד לעבור בית, אני מפחד למות מרעב ולהיות בדיכאון ושזה יחסום את היכולת שלי להתפתח, אבל אני חושב שאני אעשה את זה. אני חושב שזה בריא וכדאי לי. 
נכתב על ידי , 19/9/2019 11:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היידי


היידי מתה לפני שנה. 
היא מתה ב11.9.2018 בשעה 20:20 או 20:22 אני לא בטוח וכבר אז לא הייתי בטוח. 
אני הולך עכשיו למקום שבו קברתי אותה לפני שנה, 
אני אדליק שם נר שמן לזכרה. 
אני לא מאמין שעד לפני שנה, היא עדיין חיה, 
עכשיו היא מתה. 
החיים שלה מרגישים לי כה מוחשיים, 

היידי היפה, אני כל-כך עצוב שאת מתה, נולדת ב9.1.2005
נכתב על ידי , 11/9/2019 18:21  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עלי שלכת - חלק שישי


לחלק הראשון

"אז מה אנחנו עושות עכשיו?" שאלה כוכב, אחרי שקשת סיימה להסביר לה את עיקרי הפעילות שלהן, ושמש סיימה להסביר לה את העקרונות הבסיסיים של התיאוריה שלהן. הן יצאו מהאוהל הגדול והלכו באיטיות לכיוון המדורה. נראה היה כי לקשת ולשמש הייתה תוכנית ברורה למדי, אשר רק חיכתה לצאת לאוויר העולם ובשרה על בואה כאשר אלו הסתכלו זו על זו וחייכו.

            "אדון חתולי-הביצות הוא לא איזה סרסור מסריח שחי באשפתות של עצמו. עדיין אין לנו מספיק כוח פשוט פרוץ לבית שלו ולהתנקש בו, יש לו יותר מדי שומרים. רק בכניסה הקדמית ישנם ארבעה שומרים בכל זמני היממה, ובחילופי המשמרות ישנם שישה. ישנו פעמון מכל צד, אשר הם יכולים לצלצל בו במקרה של פריצה, דבר שיזעיק את השומרים של המשמר הקיסרי, ואת שאר השומרים של האחוזה. גם אם היינו מצליחות לפרוץ אל הבית שלו, לא סביר שהיינו מצליחות להתנקש בו; נדירות הפעמים בהן הוא נפרד משומריו; וגם אילו היינו מתנקשות בו, הדבר לא היה מביא תועלת רבה במיוחד. עסקיו חוקיים ויש לו יורשים רבים, שחלקם, כמו כהן בין-הערבים מהווים איום אפילו יותר גדול ממנו". קשת לקחה אחת מקערות העץ אשר היו מונחות ליד המדורה, והחלה לשים בה תבשיל מהקדרה. לילה הסתכלה על קשת כלא מאמינה.

            "אז מה את מציעה שנעשה?" שאלה דובדבן את קשת. הנה שוב חזר אותו חיוך מסופק שעלה במהירות על שפתי שמש וקשת. "אני שמחה ששאלת" אמרה קשת, בזמן שהיא מושיטה את קערת התבשיל שמילאה לכוכב, שהעבירה אותה הלאה במעגל. קשת המשיכה למלא קערות תבשיל בזמן שאמרה "אנחנו לא נעשה כלום, או לפחות, זה מה שהוא יחשוב. הוא יודע שאת מכתב הדרישות שמסמרנו לקיר ביתו לא כתבו המשרתות שלו, בגלל שהן לא יודעות לכתוב; גם רוב העובדים שלו לא יודעים לכתוב. אז הוא יודע שיש איזה מי-שהוא שתומך בעובדים שלו. דבר שכזה נוסך בעובדים אומץ, הם יכולים להתחיל להתמרד. וזה בדיוק מה שנגרום לו לחשוב שקורה". קשת חייכה, וכשסיימה לחלק קערות מרק לשאר החברות, לקחה אחת לעצמה והתיישבה בקרבת המדורה על אחד מבולי העץ.

 

החצץ הדק שכיסה את חלק זה של אדמת היער חפרה לתוך ברכי קשת . למרות שלבשה מכנסיים ארוכים למשימה, ההישארות במקום אחד ללא שום אפשרות לזוז כלל במשך שעות ארוכות לא יכולה להיות דבר נוח או נעים כלל, והתחפרות האבנים ברגליה היו סימן טוב. הן היו סימן לכך שרגליה עוד לא נרדמו והיא יכולה להמשיך להישאר במקומה מבלי להזיז אותן. הדבר היחיד שגרוע יותר מזה שהאויב ידע איפה את, הן רגליים רדומות בזמן שבו בדיוק פורץ הקרב.

            מרגע שניתנו ההוראות, סוכמה תוכנית הפעולה וכולן הגיעו למקומן, לא ניתן היה לשנות אותה. אילו שרקו את השריקה הסודית כולן היו יודעות שהפעולה מבוטלת, אך מלבד קריאה זו לא ניתן היה לשנות את תוכניות הקרב. הן התחלקו לארבעה צמדים, בהם הייתה אחת חמושה בחץ וקשת ואחת בחרב ומגן. אומנות הקשת קלה ללימוד ופחות מסוכנת מאשר לוחמת החרב, לכן את תפקיד הקשתיות מלאה החברות החדשות. הן הוצבו על ענפים גבוהים בצמרות העצים, מהם ניתן היה לראות בקלות את השביל המפותל אשר עובר ביער, כך שניתן היה לראות את שיירת המסחר של אדון חתולי-הביצות מתקרבת ממרחק בטוח של כמה דקות.

            "אני יודעת שאני לא אמורה לדבר עכשיו, אבל רציתי רק לומר לך..." התחילה לומר לילה לקשת, אבל זו האחרונה השתיקה אותה במהירות, לפני שיהיה סיכוי שמי-שהוא ישמע אותה ויהרוס את כל המערב.

            כעבור כמה דקות כבר ניתן היה לשמוע את פרסות הסוסים פוסחות על הקרקע הרטובה של רצפת היער. ליבה של קשת התחיל לפעום במהירות הולכת וגוברת. לא משנה כמה קרבות עוברים, הלב שלה מגיב כמו בפעם הראשונה. רק ההתמקדות בכאב החותך שבברכיה הצליח להרגיע את לבבה, ולהזכיר לה שהיא סך הכל בת-אדם. הכרכרות הלכו והתקרבו.

            זו הייתה שיירה של ארבע כרכרות משא. הן נראו פשוטות בהחלט, ושונות לחלוטין מכרכרות הנוסעים שבהן נסעו האצילים של העיר. בראש כל כרכרה ישב עגלון, שהיה חמוש בחנית. הכרכרות התגלגלו לאיטן על שביל היער, וכאשר כולן היו בתוך המתחם אותו הקיפו, דממת היער נעלמה, ובמקומה ניתן היה לשמוע את הקולות מפלחי האוויר של החצים הנורים. בהלה תקפה את הסוסים, אשר התחילו לנסות לרוץ לכל עבר, לקפוץ ולנתר. העגלון התעשתו במהירות, אולם לפי שהספיקו להרים את חניתותיהם הם כבר היו מוקפים מכל עבריהן בידי קשת, שמש, טל ואגם. "היינו בטוחים שאלו שודדי דרכים!" צחקק אחד מהעגלונים החמושים. "מה תעשו עם הסחורות שבעגלותינו, אשר מלאות אך ורק פירות האקזוטיים של הצפון?" שאל וצחקק בשנית. הן התקרבו אליהם, מקרבות את חרבותיהן עוד קצת, בזמן שקשת אמרה" תנו לנו את החניתות והסוסים, לא אכפת לי מהפירות העלובים שלכם ומצידי אתם יכולים למלא את הקיבה שלכם בהם עד שתתפוצץ. תעשו את זה עכשיו, וניתן לכם ללכת בבושת פנים לעיר הקרובה".

            אחד העגלונים, ששיערו השחור והארוך כיסה את כתפיו, הסתכל על חברו, ולאחר מכן קרא "אין מוות בלי חיים – אין צל בלי אור!" בעודו מזנק קדימה עם חניתו אל עבר קשת. היא הדפה את החנית בקלות, עם ידה השמאלית, ודקרה אותו עם חרבה בבטנו; כאשר שספה את גרונו, אמרה ברכות "המוות מקבל את כולם".

            הקרב נגמר במהירות. "בבקשה תנו לי ללכת, אני אעשה כל מה שתרצו" אמר נהג הכרכרה הנותר. "אני סך הכל איש עלוב ואומלל, חסר כל. נראה-לך שאני בחרתי לעבוד בעבודה הזאת? שאכפת לי אם הפירות החמוצים האלו יגיעו אל האחוזה של חתול האשפתות?" אגם וספיר צחקקו, "חתול האשפתות?" שאלה ספיר, והוא ענה, "כן, ככה אנחנו קוראים לו". הצחוק שבר את האווירה המתוחה ששררה עד לפני רגע. פניה של קשת הזעיפו. היא אמרה "לעובדות של חתול האשפתות נמאס לחיות בניצול המחפיר של שגרת היום-יום. זה יכול לקרות עוד שנה, בעוד חודש או אפילו היום, אבל כל עוד אדון חתולי הביצות יחיה בעושר בעוד אנחנו עובדות וחיות בעוני, לא יהיה לו מקום אחד בטוח לנוח בו מתחת לכוכבי הלילה. תעביר את המסר הזה אליו, ואני אתן לך ללכת". העגלון התחיל להלל ולהדר את קשת בעודו קד קידה וצועד לאחור "כן, כן, כמובן, זה בדיוק מה שאני אעשה, את יכולה להיות בטוחה בזה"; ברגע סיים להודות על חייו, הסתובב והחל לרוץ.

            "אני לא מאמינה! יש לנו סוסים!" קראה אגם, בעוד שאר החברות אשר חיכו על צמרות העצים ירדו מהן. "ולא רק סוסים, אלא גם פירות! מי היה חושב שיכולים להיות בכלל פירות בעונה הזו של השנה?" המשיכה לומר. ספיר פרצה בצחוק גדול ואמרה "זה היה מדהים! ראית איך הוא התחנן? חתול האשפתות הם קוראים לו! לא ידעתי שהעובדים שלו שונאים אותו עד כדי-כך. וראית את האופן שקשת טפלה בשניים מהעגלונים האלו? זה היה ממש מהלך מסיפורי הערב המוצלחים ביותר!". קשת הסתכלה על ספיר וחייכה. מגיע לה לשמוח קצת, הדרך שלנו רק הולכת להיעשות קשה יותר מהרגע הזה. "בואו, אנחנו צריכות להסתלק מכאן" אמרה קשת, ועלתה על אחד הסוסים.

 

הסוס עליו רכבה היה שחור כמו הלילה החשוך שבו הירח נסתר מהעין, לילה אפלולי ומלא עננים המסתירים את הכוכבים, לילה נעדר לפידים או עששיות, לילה כה חשוך שאפילו הינשופים חוששים לצאת ממקום מסתורם. אפלה. זה יהיה שמו של הסוס גבהה הקומה עליו רכבה קשת; כך החליטה בזמן שרכבה עליו בעצלתיים לעבר המחנה. סוסים נוהגים לייצר רעש שניתן להימנע ממנו בקלות כאשר הולכים ברגל, הם נבהלים בקלות ומקימים מהומה במהירות. הם מהירים, חזקים ועקשנים, וניתן בקלות להתרגל למותרות שברכיבה עליהם במקום ההליכה הרגלית. עליי לוודא שלעולם לא נרכב עליהם למשימות החשאיות חשבה לעצמה קשת.

            שמש השיגה את קשת בקלות והמשיכה לרכב לצידה כמה דקות בשקט יחסי, עד שהחלה לשיר את מזמור הניצחון:

 

בערוב היום ולקראת הליל,

האפלה עולה ומכסה כל צל,

האור נמוג ומתכסה ענווה,

זה הוא הלילה, זו היא חשכה.

 

הירח עולה ומפיץ שלווה,

אורו הלבן נלחם באפלה,

מקום מגוריו הוא החושך,
המלא תקווה.

 

השמש זורחת ומביסה את הצל,

איתה מגיע דבר האל.

 

אחיותי!

המוות מקבל את כולם,

אך רק החכמים מקבלים את המוות.

 

קשת החלה לבכות. היא נגבה את דמעותיה, ושאלה "את מאמינה שנצליח?". שמש התקרבה אליה, לטפה את שיער ראשה האדמוני ואמרה בחיוך "אני יודעת שנצליח אחותי. זכרי שהשמש החזקה ביותר מייצרת את הללים הכהים ביותר. זכינו היום לניצחון גדול. לא רק שעוררנו פחד וחשש בקרב אדון חתולי-הביצות, אלא גם זכינו לשלל רב ממה שיכולנו לחלום עליו בשינה הערבה ביותר. הסוסים האלו ישרתו אותנו נאמנה לשנים רבות, וזכינו לנשק לחימוש של עוד ארבע נשים לוחמות. לא ירחק היום בו הזכרת השם שלנו תעורר רעד בלבבות הגברים".

            חיוכה של קשת הלך והתרחב בעודה הקשיבה לדברי שמש. קולה של שמש הקסים אותה בנעימותו. לא פלא שהיא נבחרה להיות הדוברת של מסדר ליקוי הירח. זו עוולה כלפי המין האנושי שהיה עליה לעזוב אותו בטרם עת. אני מניחה שזה לטובה, חשבה קשת, והסתכלה על שמש. התליון הכסוף שעל צווארה בהק באור השמש הקופחת. "יש לנו עוד דרך ארוכה עד שנגיע למחנה", אמרה קשת, והחלה לדהור קדימה. במהירות הצטרפו אליה שאר החברות.


לחלק השביעי
נכתב על ידי , 8/9/2019 13:40   בקטגוריות סיפורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום קשה


אני עייף. אני מותש. היה לי יום קשה בעבודה. יום מספיק קשה כדי שאני אבטל את שאר חילופי המקום שהייתי אמור להחליף ואני מקווה שאני לא אעבוד שם יותר לעולם. ראיתי פוסט על מי-שהיא שמחפשת עוזרי מחקר, אז אני מקווה שאני אעבוד בזה, אבל עמוק בפנים אני חושב שאני לא אוכל לעשות את זה, כי אני לא ממש טוב בדברים שצריך לעשות. אני טוב בלדעת דברים, וגם זה לא ממש בעצם. אני טוב ב... אני לא יודע במה אני טוב. אני מניח שאני טוב בלהיות בדיכאון. אם תרצו עצות על איך לכתוב דמות או מה שהוא כזה שבדיכאון, אני כאן לרשותכם. 
נכתב על ידי , 3/9/2019 21:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתגר 100 החלומות


אני מאתגר גם אתכם/ן לכתוב את 100 החלומות שלכם. הכמוסים, אלו שתנסו להגשים, הלא ריאליסטים, אלו שיש לכם שנים, ודברים שעלו לכם לראש רק ברגע הזה. תכתבו לי את זה בתגובות, בבלוג שלכם, תכתבו לי בתגובות שכתבתם בבלוג שלכם, מה שבא לכן :) 

הנה שלי: 

1. להקים חדר כושר שיהיה בחינם לכולם
2. לאכול אוכל מכל מטבחי העולם, כל מטבח אחר בעולם למשך שבוע
3. לרוץ מרתון
4. לכתוב ספר
5. לדעת גרמנית שוטף
6. ללמוד קרב-מגע
7. לטייל ביפן
8. לדעת יידיש
9. להקים איגוד עובדים
10. ללמוד לגדל בונסאי
11. לבקר שוב בEnglicher Garten
12. לעצב את גינת החלומות שלי
13. להקים ארגון פרהמיליטרי שיאבק באונס, בבוסים, ובגזענות
14. להקים מחתרת
15. להיות דוקטור
16. להבין מה גורם לתנועות חברתיות להצליח ולהיכשל
17. מהפכה
18. לפתח את ההבנה שלי במדעי הטבע
19. לקרוא שוב את הארי פוטר
20. לעבור לגור באירופה ולהשיג אזרחות אירופאית
21. לעשות שוב שלישייה
22. לעשות מין עם אדם חדש
23. לחסום את השביל שאסור לנסוע בו מאחורי הבית שלי באמצעות עצים
24. ליצור מכונות שעושות מטלות בית, זה באמת לא כזה מסובך, רק חסר לי את הידע הדרוש
25. להקים בית-תה שיש בו ספרים ועל הקירות והגג שלו גדלים הצמחים שעושים מהם את התה
26. לטייל את שביל ישראל
27. לעשות טראקים באירופה, ספציפית אני חושב על המסלול של קוניג זיי
28. להיות שלם עם איך שאני נראה/להיראות ממש טוב
29. לסיים את רשימת הקריאה שלי
30. תחבורה ציבורית יעילה ובחינם
31. להיות נחשק מינית בידי אנשים רבים
32. לעשות שוב מין עם ט'
33. להבין את הרעיונות של הגל
34. להיות ממש טוב בקשתות 
35. לסיים לתרגם את כיבוש הלחם
36. לבקר בצ'יאפס
37. לבקר ברוז'אבה
38. ללמוד את העורב בעל-פה באופן קבוע, כי כל פעם אני שוכח אותו
39. לחיות בבית יפה, עם גינה גדולה, באזור עם טבע אבל קרוב לעיר
40. לשחק בage of empires II ולהיות טוב בזה ברמה שמספקת אותי
41. ליצור משחק מחשב על מהפכה
42. ליצור משחק מחשב על שיקום מערכת אקולוגית
43. לשקם מערכת אקולוגית
44. לקרוא את הקפיטל
45. ללמוד לצייר
46. לאכול יותר בריא
47. לשפר את היכולות החברתיות שלי
48. לחיות בקומונה גדולה באחוזה בטבע שמספקת את הצרכים של עצמה
49. לצאת לטיול אופנים ברחבי אירופה
50. ללמוד לעסות
51. לפתור את הטראומות שלי
52. לחוות את העיסוי האירוטי המושלם
53. להיות נזיר לכמה זמן
54. ללמוד תלמוד
55. לצום שבוע
56. ללמוד ערבית
57. שכל הבגדים שלי יהיה יפים בעיני
58. להיות מסודר, נקי, ואחראי (זה בא ביחד בשבילי)
59. שלכולם יהיה אוכל ואף-אחד לא יהיה רעב יותר
60. להתגבר על החטיבה, זה שלא הייתי בתיכון ועל העבר באופן כללי
61. ללמוד יפנית
62. ללמוד את טעמי המקרא
63. לסדר את כל הספרים שלי לפי נושאים ובתוך כל נושא לפי האלף-בית
64. לעשות סדר פסח גדול שבו אני אזרוק את כל מה שאני לא צריך יותר
65. לפתוח ספרייה אנרכיסטית
66. ללמוד עזרה ראשונה
67. לטפס על הר
68. להאכיל ברווזים
69. להצליח לרוץ עשרה קילומטרים בשעה
70. שבן-הזוג שלי (ואני) לא יהיה יותר בדיכאון
71. להבין את הזהות המגדרית שלי
72. לא להתבייש יותר בעצמי
73. לסדר את התמונות שלי, ואת קבצי המחשב שלי
74. להיות אישה
75. לגדל שיער ארוך, חלק ויפה
76. להבין (וליישם) בטיחות במחשב
77. שיהיה לי מספיר כסף כדי שאני לא אצטרך להשתעבד לעבדות בשכר
78. שלא תהיה עבדות בשכר
79. לארגן מועדון קריאה אנרכיסטי
80. שיהיו לי עוד חברים
81. למצוא אנשים לדבר איתם שיחות מעמיקות על פילוסופיה, פוליטיקה, היסטוריה, תיאוריה אנרכיסטית
82. לשחק מבוכים ודרקונים
83. לחזור ללמוד קראטה ולהיות ממש טוב בזה
84. לעולם לא לראות יותר פורנו
85. לעולם לא להיכנס יותר לוואלה צ'אט
86. להמציא שפה מלאה
87. ללמוד ארמית
88. לעשות פרויקט של חלוקת מזון שנועד להפיץ את התפישה שאוכל צריך להיות בחינם
89. להקים ארגון שיאסוף כסף, ירכוש איתו בתים ויארגן קואופרטיב דיור בחינם
90. לצייר ציור של בוב רוס
91. לרוץ את מצדה
92. ללמוד לתפור
93. לשמור על היגיינה ברמה גבוהה
94. להיות אדיב, מנומס, לא להתפרץ לדברים של אחרים
95. לעשות ספר מהבלוג שלי
96. לסדר את הקבצים שלי במחשב כמו שצריך
97. לשפר את הידע שלי במתמטיקה, לפחות לרמה של חמש יחידות
98. ללמוד להדליק אש בטבע ובכלל לשרוד בטבע
99. "צום" דיבור
100. להיות מאושר, בחברה אנרכו-קומוניסטית
נכתב על ידי , 2/9/2019 12:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להבת הערב - חלק חמישי


לחלק הראשון
לחלק הקודם

לשון הכלב ליקקה את פניה; הלשון הייתה חמה, רכה ורטובה, וצחנת פיו מלאה את כל היער כולו. או לכל הפחות, כך זה הרגיש לטל. "אני יודעת שמסוכן לרדת לנחל להתקלח, אבל לא היית צריכה להביא את הכלב הזה כדי שיקלח אותי עם הלשון שלו" צחקקה טל, ואליה הצטרפו השאר.

            הכלב הניח את ראשו על רגלי טל וישב בינה לאגם, אשר ישבו מסביב למדורה. לילה וספיר, אחת מחברותיה אשר הצטרפו אליהן זה לאחרונה, ערבבו את הקדרה אשר על המדורה. "צריך לתת לתבשיל לשבת בלי לערבב אותו יותר-מדי, ככה הטעמים משתפרים" אמרה טל;

 ספיר הגיבה במהירות "ההפך הגמור מזה הוא האמת, אנשים מכל רחובות העיר נוהגים להגיע אליי לאכול את התבשילים שלי, אז שלא תחשבי שאני לא מבינה מה אני עושה; ספרתי לך כבר על היום ההוא שהגיעו השומרים אל בית-הבושת, והסכימו ללכת רק אחרי שאתן להם קערת מרק? הם היו גברים מגודלים בהחלט, וזה הרי ברור לך לחלוטין מה חשבתי שהם באו לדרוש. רק לפני כמה ימים היה שם החבר הזה שלהם למשמר, ירח, נו, זה עם השיער שתמיד מבולגן ומעיר אנשים בלילה כדי לגבות מהם מיסים. בכל-אופן, את לא מבינה איזו אבן נגולה מליבי כשהבנתי שהם באו לאכול מרק, כמעט חיבקתי אותם מרוב התרגשות!". המחנה השתתק והמבטים של כולן השתנו.

אבל את טל זה לא עניין במיוחד; לא עכשיו לכל הפחות. החמימות של הראש של הכלב על ירכה הייתה תחושה מנחמת ומוכרת, ונעים היה להישען לאחור על כפות ידיה, לבהות באש, להרגיש את נשימותיו החזרתיות, האיטיות והבטוחות, לשים-לב לשינויים בהן, אשר באים תמיד בהתאמה לסגנון הליטוף שאגם לטפה אותו באותו הזמן ממש. היא לטפה אותו, אבל הסתכלה עליה. טל לא הסיתה את מבטה והמשיכה להסתכל על האש, אשר מעולם לא עמדה במקומה. וזה היופי באש. היא נצחית, היא תמיד אותו הדבר; בכל המדורות ישנה אותה להבה אחת אשר ממנה נלקחו הלבבות של כל החיות בעולם, ועדיין, אותו הלהבה משתנה כל הזמן, משנה את גובהה, את צורותיה, את חומה הזוהר המופץ אל העולם כולו.

את האוהל המרכזי, זה שהיה הגדול ביותר והיה בו מקום לכולן, קשת ושמש בדיוק סיימו להגדילו בעקבות הגעת והשתקעות החברות החדשות. זה היה חשוב לשמש שיהיה להן מקום שבו כולן יכולות להיות ביחד כדי לתכנן את פעולות העתיד, וללמוד מפעולות העבר. כעת, שתי החברות האחרות של לילה, כוכב ודובדבן,  היו באוהל ביחד עם שמש וקשת. אם התרכזה, טל יכלה לשמוע כמה מילים פה ושם, ונראה היה כי הן הדריכו אותן, למדו אותן את היסודות של ההבנה החברתית שלהן, את דרכי הפעולה שלהן, הסבירו להן מה הן צריכות ללמוד ולדעת לעשות כדי להיות חברות מועילות ולתרום לשינוי החברתי שכה דרוש לכולן.

הייתה שלווה בלתי-מוכרת לישיבה המשותפת מסביב למדורה, זו הייתה תחושה חמימה, בטוחה, כמעט משפחתית, אינטימית, צפופה, חונקת, תחושה של חוסר אונים. הלב של טל התחיל לפעום, ונשימתה התגברה מרגע לרגע, נהיית יותר ויותר שטחית וחסרת מעצורים, מהירה, דוהרת כמו עדר סוסים חופשי, משחררת ומרגיעה.

 

הרחובות של מצוקי גרניט בלילה היו ריקים מאדם. זו הייתה הזירה המושלמת למי-שהיא כמו טל, שהייתה לבושה בחצאית שחורה, כמו כל הגנבות הליליות שקבלו את השראתן למזימותיהן החשאיות מאלות הירח. כל הדרכים היו פתוחות לפניה, וכל שהייתה צריכה לעשות הוא לבחור לאן ללכת, ושם תוכל להגשים כל דבר שרק תרצה. זה יכל להיות קריסטל בצורת עץ, טבעת ארגמן, המפתח לשערי העיר, שום-דבר לא היה מעבר להישג ידה כשהירח המלא העיר את רחובות העיר הליליים.

            שום-דבר מלבד אותה זקנה עלובה שהלכה באטיות מעיקה מהקצה האחד של הרחוב אל הקצה השני. ידיה היו מאחורי גבה, והיא הלכה כפופה קדימה. שיערה הכסוף היה אסוף כמיטב האופנה העדכנית באמצעות שרשרת כדורי עצמות איילות. הזקנה המשיכה להתקדם אל עבר יעדה הלא ידוע באטיות מבחילה. טל רצתה לשדוד אותה רק כעונש על כל אותם אנשים שהולכים במרכז הרחוב וחוסמים את המעבר בעודם הולכים באיטיות כל פעם שהיא ממהרת להיכן-שהוא.

            "זה ברור לי שאת שם, עלמה צעירה" אמרה הזקנה בקול חורק שבקע מגרונה המקומט. הכעס שבלב טל הלך והתעצם, זה נהיה אישי! כיצד יכלה אותה זקנה מקרטעת לשמוע אותה ולדעת שהיא נמצאת ברחוב? "מה את עושה ברחוב בשעה הזאת?" שאלה את אותה זקנה אלמונית, שבגדיה המחוייטים לא התאימו לשעת או מקום טיולה הלילי.
            "אני לא מאמינה לך שאת לא זוכרת אותי, טל", אמרה הזקנה, וחייכה.


לחלק השישי
נכתב על ידי , 1/9/2019 08:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





7,463
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנסטור מאכנו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נסטור מאכנו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ