לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סודות-כשסיוט וחלום נפגשים.



Avatarכינוי:  סודות-סיוט מתגשם.

בת: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2014

סודות


פרק ראשון





 



 


 


היא התהלכה
באיטיות לכיוון הספרייה, כפי שעשתה בכל יום, בדיוק בשעה ארבע אחר הצהריים.
כבכל יום, ניגשה היא למדף הספרים, שמהם קראה על העולם שבחוץ.
היא תמיד דמיינה את היער כירוק ויפיפה, את הים כשלו ורגוע, ואת הרחובות כסואנים
ותוססים.
אבל באותו היום, צץ ספר חדש על המדף. וכיוון שהכירה את המדף מצוין, וידאה בדיוק
אילו ספרים מונחים עליו, הופתעה לראות אותו. את כל שאר הספרים היא כבר קראה, ולכן
מיהרה לפתוח אותו.
כשפתחה אותו, יצא מתוכו אור חזק ומסנוור, וצרחות רמות שנשמעו כאנשי השאול שרוצים
לאסוף אותה אליהם.
מיהרה היא לסגור את הספר ולהניח אותו על המדף.
היא יצאה מהחדר, מתנשפת ומתנשמת בחוזקה, מפוחדת...
ואז היא התעוררה.


*


"אקוומרין!"
צעקה אימה, המלכה קארנליאן, בדאגה.
הנסיכה התעוררה בצרחות רמות, והבהילה את כל דיירי הארמון, ביניהם בני המלוכה,
המשרתים, הטבחים והגננים.
"אני... אני חלמתי חלום. סיוט, יותר נכון." היא אמרה לאימה, שהתיישבה על
המיטה וליטפה את השיער של ילדתה.
"ספרי לי אותו, ילדה שלי." היא אמרה בקול מרגיע.
"חלמתי שאני נכנסת לספרייה, ואז צץ על מדף הספרים ספר חדש, דמוי יומן. פתחתי
אותו ו... החדר הואר באור מסנוור להחריד. שמעתי צרחות, כאילו אנשים רעים קוראים לי
להצטרף אליהם בגיהינום. סגרתי אותו, וברחתי מהספרייה. ואז, התעוררתי." היא
סיפרה לאימה שחיבקה אותה אליה וליטפה את גבה.
"הכל יהיה בסדר. תרצי לצאת לסיור בגינה עם רוּבי? תתרענני קצת."
קארנליאן ביקשה ועזרה לאקוומרין לקום.
"תתלבשי מהר, ואני אגיד לה שתחכה לך ליד היציאה לגינה." אמרה המלכה
ונשקה לרקתה של אקוומרין.
לאחר מכן היא יצאה, והשאירה את אקוומרין בחדר, לבדה.

*

"רוּבי! כמה זמן לא ראיתי אותך! בחיי שאנחנו צריכות להיפגש לעיתים קרובות
יותר." אמרה אקוומרין ברגע שמבטה נחת על חברתה הטובה רוּבי.
"יקירה, הורדים מחכים לנו." אמרה רוּבי ושילבה את ידה ביד של חברתה.
הן החלו להתהלך בגן הענק, המלא בפרחים.
הפרח האהוב עליהן היה ורד, ולכן הגן הוצף בורדים ריחניים בצבעים שונים שהונדסו
גנטית במיוחד למען אקוומרין.
 "שמעתי שחלמת חלום נוראי" היא
אמרה, והנמיכה את קולה בהדרגה, "בפעם האחרונה שחלמת על משהו רע, אותו דבר קרה
לך לאחר שבועיים." רוּבי רעננה את זיכרונה של אקוומרין.
"אני יודעת רובי. מזה אני כל כך מפחדת." היא עטתה מבט מיואש ומפוחד.
"את רוצה שנתייעץ עם פותר החלומות?" רובי שאלה, מנסה למצוא פתרון.
"לא, הוא פטפטן. הוא יספר לאימא שלי שהחלומות שלי מתגשמים לפעמים."
ביטלה אקוומרין את הצעתה של חברתה.
"אז מה את רוצה שנעשה?"
"נחכה לסימן."


 


*


 


הסימן לא איחר
לבוא.
הוא הגיע בחלום נוסף, ובו משרת נאה וגבוה אחז ביומן חום וישן בידו האחת, ובשנייה,
אחז בידה של אקוומרין.
כל השבוע ניסו  השתיים לברר מה פשר החלום,
ולנסות להיזכר במשרתים שפוטרו בעבר, או כאלה שעדיין עובדים בארמון.
אך ללא הצלחה.
"יקירה?"
"כן, אבא?" היא התעוררה מהחלומות בהקיץ שלה על המשרת.
"בזמן האחרון, שמנו לב שאת קצת... אין לומר זאת... לחוצה. מתוחה, אולי."
אמר אביה.
"תגיע לעיקר, בבקשה." אמרה.
"אני ואימא שלך החלטנו להצמיד לך משרת פרטי, שיבדוק מה איתך. אבל בגלל שכל
המשרתים האחרים מבוגרים מאוד, הזמנו מישהו חדש. הוא גדול ממש בשבע שנים בודדות,
ויוכל להקשיב לבעיותיך ולנסות לעזור לך ולייעץ לך." הוא אמר והפנה את פניו אל
הדלת, "היכנס, פלינט." הוא אמר, ואל החדר נכנס אותו משרת גבוה ונאה
שהופיע בחלומה.
היא לא יכלה להסתיר את ההתרגשות וההתלהבות בליבה כשעיניה נפגשו בשלו, עיניו היו כל
כך כהות שנדמה שהיו בעצם שחורות, ושיערו היה שחור גם הוא, אך מסודר בקפידה ולכן
נראה מיוחד.
עיניה התכולות של אקוומרין נצצו, וחיוך הופיעה על פניה.
עד שנזכרה בחלום שבו הוא הופיע, והבינה שבקרוב תמצא את היומן.
חיוכה נעלם, אבל היא ניגשה אל פלינט ואמרה :


"שלום
לך."
הוא קד קידה קטנה והשיב לה, "שלום נסיכתי."
"בבקשה ממך, בלי הכינויים הללו. קרא לי אקוומרין." היא אמרה וחייכה
אליו.
"תודה לאל! אני פלינט, ואני אשמח אם תערכי לי כאן סיור. אני לא מתמצא במקום
הזה, הוא עצום להחריד. ואפשר לדעת היכן אני אשן, אדוני המלך? הדברים שלי עוד בחצר,
כי הם היו כבדים לי מידי." הוא אמר בשטף של מילים, וגרם לאקוומרין לצחוק.
"כמובן, פלינט. אני אערוך לך סיור, ואבי ישלח כמה משרתים שישאו את החפצים שלך
אל בניין המגורים של המשרתים. הוא מרווח ולכל שני משרתים יש חדר משלהם... אולי
אערוך לך סיור גם שם." היא אמרה. היא תמיד אהבה להציג לאורחים את הארמון,
והתגאתה מאוד ביופיו.
ואם הייתה מספיקה, הייתה שואלת היא על העולם שבחוץ.
"קדימה, בוא נלך."


*


 


"הארמון הזה מדהים! לפני שנה הייתי משרת בארמון
המלוכה בכריזופראס, אבל הוא קטנטן בהשוואה לארמון הזה. שלא נדבר על הגינה המוזנחת
שיש להם שם,  פרחי הגלדיולה היו יכולים
להיות מופלאים ויפים, אם הגננים שם היו מבצעים כמו שצריך את עבודתם. אבל גינת
הורדים שכאן מופלאה!" הוא חייך בהתלהבות.
"אני אוהבת את גינת הורדים שלנו. מעולם לא יצאתי משטחי הארמון, לכן אני אוהבת
לשבת שם ולכתוב מעט שירה." היא חייכה אליו בחזרה, מלאת גאווה כשהיא מדברת על
הגינה האהובה שלה.
"עוד מעט יהיה חושך, כדאי שאלווה אותך אל החדר שלך." פלינט קם, והושיט
לאקוומרין את ידו.
היא אחזה בידו והוא עזר לה לקום, המתין מספר שניות בכדי שתנקה את שמלת הלייקרה
הפרחונית שלה, והתקדם אחריה בצעדים מהירים.
"ספרי לי בינתיים, מי את?" הוא שאל.
"אני אקוומרין, הנסיכה של הליודור, בת 18.."
"לא, מי את באמת."
"מה זאת אומרת?" היא שאלה, מבולבלת.
"מה את אוהבת לעשות, תשוקות, חולשות, רצונות, כישרונות..." הוא ענה לה.
"אני אוהבת לכתוב,בעיקר שירים. יש לי מחברת שלמה שמלאה רק שירים... בכל אופן,
יש לי חולשה לפירות יער ולספרים, הרצון הכי חזק שלי הוא לצאת וטייל בממלכה שלי, כי
איזו מין נסיכה לא מכירה את הממלכה שלה? ויש לי כישרון, שהוא יותר כמו קללה, אז
אולי כדאי שאשמור עליו בסוד." היא חייכה אליו.
"עכשיו אני סקרן!" הוא לבש מבט מתחנן.
"אפילו ההורים שלי לא יודעים על ה"כישרון" הזה. אני לא חושבת שאני
אספר עליו למישהו שרק הכרתי." היא אמרה.
"אוקי, אולי את צודקת. כשנכיר מספיק לעומק, תרגישי חופשי לספר לי." הוא
אמר כשהגיעו אל החדר שלה.
"היי, אתה לא הוגן."  פניו הפכו למבולבלות.
"אני? למה?" הוא שאל.
"לא סיפרת לי על עצמך." היא ענתה.
"אני? אני והחיים שלי זה כבר סיפור אחר..."
*

נכתב על ידי סודות-סיוט מתגשם. , 24/3/2014 20:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסודות-סיוט מתגשם. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סודות-סיוט מתגשם. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ