לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פופאיי




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

היא הייתה


הייתה לה ילדות יפה

עם אבא אוהב ואימא דואגת

היא חיה בקופסה

היא חיה בחיים מוגנים מאוד

היא השתעממה,

היא רצתה הרפתקאות

מין, סמים, אלכוהול, מסיבות,

נסיעות לערים רחוקות,

התארחות בבתים מפוקפקים

 

מחוץ לאזור המוגן חיכו לה הזאבים והזאבות

וכל החומרים וההשפלות

אספו אותה מנותקת מהמציאות,

עם אבן כואבת בבטן,

עם ראש ריק ממחשבות

היא הפכה לחיה

 

שנים ניסו לאחות את השברים שהיא שברה את עצמה

היא לא בדיוק שיתפה פעולה,

כאילו היא עושה טובה

כבר לא עניין אותה

 

נסעה לארץ רחוקה, ולא חזרה

לא יודעים מה עלה בגורלה

המכתב האחרון הדליק נורה אדומה.

נכתב על ידי גותהם , 18/10/2017 05:09   בקטגוריות שירה, סיפור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הילדה הלכה


ילדים. וילדות. 

פרחים קטנים בראש גבעול צנום.

ארגזים. וארגזות.

שעועית רטובה.

אנרגיות קוסמיות קסומות שמשפיעות על המחשבה שלך.

אגרטל בחצר, שבור על האריחים, מושך זבובים.

 

"רצית להגיד לי משהו?"

היא מוטלת מתה בשלולית של דם.

היא חתכה את הוורידים.

יכולתי להציל אותה.

היא הייתה יפה וצעירה,

ומאוד-מאוד נבונה.

אבל המחשבה שלה הייתה כלואה בכלא התודעה.

היא לא הצליחה לפרוץ איתה,

לא הייתה לה דרך מוצא.

לא היה מי שייראה לה שיש תקווה.

שיש דרך לצאת מתוך המדמנה.

 

היא הייתה יפה וצעירה,

ומאוד-מאוד נבונה.

אבל תת-המודע כלא אותה.

 

ובתוך האור והאהבה,

היא ראתה והרגישה חושך ושנאה.

חלום ביעותים, של אישה צעירה,

שניסתה לשרוד, ולא היה בכוחה.

 

נכתב על ידי גותהם , 18/10/2017 03:34   בקטגוריות שירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הארנב הלבן


- אני צריך לכבס את התחתונים.

+ מה קרה?

- ראיתי את מיטל.

>>>>>>>>>>>>>

למי שלא הבין,

כל מי שרואה את מיטל גומר בתחתונים.

גם אני ראיתי את מיטל,

אבל זה היה לפני הרבה-הרבה זמן,

כשעוד היינו ילדים.

היא נתנה לי לראות לה את התותה,

אם אני אראה לה את הבולבולון.

היא הייתה מאוד מרותקת לדבר הזה שיש לבנים בין הרגליים,

זה היה לה לא מוכר ולא מובן,

ובטח שהיא לא ידעה איך הוא פועל,

ומה עושים אתו.

 

טוב...

עכשיו היא כבר יודעת הכול.

>>>>>>>>>>>

- רגע, רגע...

לא רק שהיא יודעת עליו הכול,

היא גם כל הזמן עוסקת בו.

כאילו -

זה מקור ההנאה שלה,

הפרנסה שלה,

התמיכה הנפשית שלה,

והדבר שלמענו היא בכלל חיה.

 

+ וגם מקור הנוזלים שלה...

>>>>>>>>>>

למי שלא הבין,

היא שותה את החילבה מהארנב הלבן.

אני קורא לו הארנב הלבן,

אבל היא מתעקשת לקרוא לו "מקור החיים",

אני לא יודע למה

בכל מקרה,

הארנב הלבן משקה אותה, מאכיל אותה,

מפרנס אותה, ושומר על שפיותה

בלעדיו לא היה לה כלום,

פשוט כלום

אני צודק?

 

- היה לי אותי...

 

אתה לא מעניין אותה,

אלא מה שבין הרגליים שלך

 

- יש לי תחביבים...

היא אוהבת את השירה שלי...

 

(כולם -) פחחח.... חחח...

>>>>>>

למי שלא הבין,

מיטל מעמידה פנים שהיא מתעניינת בבן-אדם,

רק בגלל הארנב הלבן שלו.

בשבילה לא הארנב הלבן מחובר לגברים,

אלא הגברים מחוברים לארנב הלבן,

והם, הגברים, הם מערכת תמיכה לארנב הלבן

ככה היא רואה את זה.

 

- הארנב הלבן... חלומה של כל אישה... סטרייטית. 

נכתב על ידי גותהם , 11/10/2017 12:39   בקטגוריות הומור, שירה, סיפור, דיאלוג, סקס  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש מכבי?


"אתה שומע? הייתי אצל מיטל..."

- נו?

"עשינו דברים..."

- אל תתבייש, 'ספר לי.

"אז היא רקדה והתפשטה..."

- נו?

"התחממנו..."

- נו?

"ירדתי לה..."

- ירדת למיטל?!

"כן..."

- ווואוו... אלוהים, איזה חלום...

"סולידי..."

- מה סולידי, הייתי נותן עשר אלף לירות לרדת לה!

"באמת?"

- לא...

"אז היא רכבה עליי..."

- ווואו!

"ואני רכבתי עליה..."

- חלום...

"ועשינו... אתה יודע, כמו פרו ורבו."

- אבל עם אמצעי מניעה.

"כמובן,"

- ומה קרה בסוף?

"היא אמרה שאני הזיון הכי טוב שהיה לה..."

- באמת?

"כן, חוץ מדודי השמן,"

(ביחד -) דודי המאנייק!

"והיא אמרה שנתראה שוב, ואני אבוא..."

- כן?

"כשיהיה לי עוד פעם אלף לירות."

- אלף לירות?!

"כן,"

- היא לקחה ממך אלף לירות?!"

"כן, מה קרה?"

- ממני היא לוקחת אלף וחצי...

"כי אין לך גדול..."

- נכון.

(שתיקה)

 - תמיד דופקים את הקטנים!

"תמיד דופקים את הגדולים!"

(צוחקים ביחד)

נכתב על ידי גותהם , 11/10/2017 09:50   בקטגוריות סיפור, שירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



באתי


כן, הנה אני באתי, מיטל שלי

ויש לי אלף לירות

הו, שושנייך צחורים הם,

וטעם צוף בלשונך,

אנא תני לי לטעום מיערת דבשך

 

מה רבו הכוכבים שבטשו יופייך

אך גם אני חפצתי לטעום ממתיקותך

כה רבים המהללים את יופי גופך,

גם אני באתי, ואפילו לא החלפתי תחתונים

 

את כה יפה לי, במתיקות לשונך

שואבת אותי כמו מנוע שואב אבק טורבו 50 כוח סוס

לא, אל תתני לי לגמור כל-כך מהר,

הלו חוויה כזו יש רק פעם בעשור

 

אכן, לא שיקרו כל משגלייך,

בוודאי אצא מ-פה עם חיוך למשך שנתיים

כה יפית לי בזיו פנייך,

אדמומיות עורך מעידה על תשוקתי שלא שבעה עדיין.

נכתב על ידי גותהם , 11/10/2017 07:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבן של קאפון


הלכתי לתחנת הדלק לקנות סיגריות

בדרך ראיתי מישהו חוזר משם, עם סיגריות

השעה הייתה ארבע בבוקר

"היי, אח שלי," הוא קרא אליי,

"אני נואש, יש לך טלפון נייד? אפשר שיחה?"

"מה קרה אח שלי?" אמרתי

הוא שתק רגע, ואז המציא סיפור,

על אימא שלו שחולה בבית חולים,

ואבא שלו שם, מבקר אותה,

והוא לא יכול ללכת,

והוא חייב לשאול אותו מה שלומה

ישר נתתי לו את הטלפון הנייד שלי, וחיכיתי שיברח

הוא אמר תודה, ובאמת ניסה לברוח עם הטלפון,

רץ וצוחק

הוצאתי את האקדח עם קרן הלייזר,

שסימנה לו תות אדום על הגב,

ויריתי

הוא נפל בהפתעה וגנח מכאבים

ניגשתי אליו ולקחתי את הטלפון חזרה,

לקחתי לו גם את הסיגריות על עוגמת הנפש

פתחתי לו חיוך בפנים עם האולר הקפיצי

"אני אנקום בך, בנזומאנייק!" הוא צעק,

"אתה לא מכיר אותי, אני חבר של אל קאפון,

אני הבן של דון קורליאון!"

"אז באמת כדאי שאני אחסל אותך," אמרתי,

ויריתי לו אחת בראש

ואז הלכתי הביתה שלי, כי הוא עשה אותי עייף.

נכתב על ידי גותהם , 11/10/2017 05:21   בקטגוריות שירה, סיפור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעגלים - בלדה


לא הצלחתי לישון אותו יום,

כל היום הסתובבתי במעגלים בחדר

בסוף החלטתי לצאת לזיין את מיטל,

כל היום היא בבית מחכה לזיון

באתי אצלה, דפקתי אצלה בדלת,

היא לא ענתה

"מה אני אעשה עכשיו עם האלף לירות?" שאלתי עצמי בקול,

והיא פתחה

"יש לך אלף לירות?! בוא אצלי, נעשה שמח,"

נכנסתי אצלה והכול היה בדיוק אותו דבר

המיטה הישנה עם המצעים המלוכלכים,

והרדיו ששר כל הזמן מזרחית

"אין לי ב-מה לכבד אותך, אלא רק בגופי," היא אמרה

"אני אסתפק בזה," אמרתי

היא שמה מוזיקה כזאת רומנטית,

ועשתה לי סטריפטיז

רגל לפני שהיא הורידה את התחתונים,

היא שאלה

"שמעתי שיש לך אלף לירות,"

"נכון," אמרתי

"אפשר לקבל אותם בבקשה?"

"למה?"

"אי-אפשר?"

"הם נמצאים בהשקעה בבנק,"

ישר היא התלבשה,

"לך מ-פה, מוצץ זיינים שכמותך,

לא מזיינים את מיטל ללא תמורה!"

"אבל יש לי גדול,"

"אז לך תזיין חמור,"

וזרקה אותי מ-כל המדרגות,

ואפילו לא נתנה לי לגעת לה בפטמה

"זונות כמו זונות,

רק כסף הן רוצות,"

חשבתי במרמור,

וחזרתי לחדר שלי להמשיך להסתובב במעגלים.

נכתב על ידי גותהם , 11/10/2017 04:46   בקטגוריות שירה, סיפור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  גותהם

בן: 3

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

5,816
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגותהם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גותהם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ