לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החלום והאקדמיה שלי


dont dream your life away. live your dream

Avatarכינוי: 

גיל: 21

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2014

פרק שש - השרשרת


החלום והאקדמיה שלי
פרק שש - השרשרת

חודש שלם שאוסטין לא יצא מביתו ולא ממיטתו אחרי שחזר מהבית חולים, מה שגרם לי נורא להילחץ מהמצב שלו. בעניין האקדמיה אמרו שעוד בערך חודש ישלחו לנו את התשובות. אני מקווה שאוסטין יצליח לפחות להתקבל כי כך הוא יהיה שם לשירה. אוסטין לא רוצה לדבר מאז שהודיעו לו שלא יוכל לרקוד, כך אמא שלו מספרת לי.
"היי, מה קורה?" שאלתי את אמא של אוסטין, מישל בפלאפון
"הכל בסדר מה איתך?" שאלה
"הכל בסדר.. מה עם אוסטין?" שאלתי בחשש כשאני מעבירה את ידי על ספר הלימוד במתמטיקה
"אני לא יודעת... היום בערב אנחנו הולכים להוריד לו את הגבס אבל הוא לא מוציא שום מילה מהפה" אמרה מישל עם קול צרוד "אני חושבת שהוא צריך אותך" הוסיפה בשקט
"אני יכולה לבוא עכשיו" השבתי.
דיברתי עוד קצת עם מישל ואחר כך התארגנתי. לבשתי ג'ינס לבן עם חולצה רופפת בצבע תכלת ונעלי בובה שחורות 
"אני הולכת לאוסטין" הודעתי ללאה וריידר שישבו במטבח ויצאתי החוצה

***

"שאלווםםם" צעקתי ונכנסתי במהרה לחדר של אוסטין, מנסה לשמח אותו קצת אך ללא הצלחה. כמו שידעתי, יושב על המיטה עם הרגל על הכרית ורואה טלוויזיה והשלט על ידו, הוא נראה כל כך מוזנח מה שגרם לי להיות בשוק.
"מה עובר עלייך?" הרמתי קצת את קולי, הוא אפילו לא מסתכל עליי ולא משיב לי שלום לפחות.
"תקשיב, אני פשוט לא מבינה אותך! היום אתה הולך להוריד את הגבס סוף סוף ותתחיל ללכת! בעניין האקדמיה? אתה לא צריך לדאוג! יכול להיות שאתה תתקבל לשירה. הריקוד יכול לחכות לשנה הבאה אפילו שזה קשה. ומאיפה לך? אולי הכל ישתנה ותוכל לרקוד" התחלתי להתעצבן, מה קורה לו? זה לא סוף העולם. אך אוסטין לא השיב
"לעזאזל איתך" צעקתי וזרקתי עליו את הכרית 
"מה יש לך?!" לפתע פתח את פיו
גלגלתי עיניים ונאנחתי בחוזקה "מה יש לי? מה יש לי?" חזרתי על אותו המשפט פעמיים "תסתכל על עצמך, אתה מכיר את עצמך ככה?" שאלתי כשאני מצביעה לכיוון המראה. אוסטין לא ענה "תענה לי!!!" צעקתי ואוסטין הניד את ראשו לשלילה. "כמו שחשבתי" מלמלתי בכעס
"מה עשית כל החודש הזה חוץ מלשבת בבית ולעשות את כל מה שאתה עושה עכשיו!?" שאלתי ואוסטין לא ענה שוב 
"אין בעיה" אמרתי בכעס ויצאתי מביתו.
'מתי אתם הולכים להוריד את הגבס?' שאלתי את אמא של אוסטין בהודעות 'בחמש' ענתה 'אני אבוא גם' עניתי בחזרה 'איך תבואי? לקחת אותך?' שאלה. לא רציתי שאוסטין ידע שאני באה איתו. 'לא אני אסע במונית, אני לא רוצה שאוסטין ידע שאני באה' כתבתי 'בסדר'

***
"אני לא מבינה מה עובר עליו!!" צעקתי בסקייפ כשאני מדברת עם יסמין, חברתי הטובה מישראל
"תרגעי, את יודעת שהוא קיבל בשורה ממש רעה ומאכזבת. זה טיבעי" אמרה בשקט
"אבל למה בשביל זה להסתגר בבית חודש שלם? בשביל מה להיות תקוע במיטה ולא לקום ממנה? ומה שאני מוזר, הוא בקושי מדבר!!" אמרתי כשאני מתהלכת מצד לצד בחדר בכעס
"תדברי איתו" ענתה בשקט כשהיא מסתכלת עליי דרך המצלמה 
עצרתי בפיתאומיות "את חושבת שלא ניסיתי?!" צעקתי 
"את ניסית, אבל כנראה לא בדרך הנכונה. אחרי שיורידו לו את הגבס המצב רוח שלו ישתפר ותאמיני לי, את תוכלי לדבר איתו." אמרה בחיוך כשאני מתקדמת לעבר המיטה ושמה את הלפטופ על רגליי
"אני אדבר איתו. לפחות אני מקווה שעכשיו הוא יגיב ולפחות יסתכל עליי" אמרתי בשקט
"אל תדאגי" אמרה יסמין וניתקנו.
רק יסמין יכולה לעודד אותי ברגעים הכי קשים. 
התיישבתי על הכיסא מול השולחן והתחלתי לעשות שיעורים. כשהגיעה השעה ארבע סיימתי וקמתי להחליף בגדים. לבשתי טייץ שחור וסוודר חום כשעל רגליי גם מגפיים חומות, ללא ספק ממש קר בחוץ. הלכתי למקלחת ועשיתי ביביליס בקצוות ואספתי את שיערי לקוקו גבוהה מתוח בג'ל. שמתי מעיל שחור לקחתי את הפלאפון ויצאתי. הזמנתי מונית והגעתי לבית החולים.
'איפה אתם?' כתבתי למישל 'קומה שלישית בחדר חמש. תחכי בחוץ אנחנו בפנים' ענתה 'אוקי' 
עליתי לקומה השלישית ושתיתי מים. מיד אחר כך ישבתי מול החדר שאוסטין ואימו היו ובנתיים דפדפתי בפייסבוק דרך האייפון. 
לפתע אוסטין ואימו יצאו. הסתכלתי על אוסטין וראיתי שעל רגלו אין שוב גבס והואהלך כרגיל מה שגרם לי לקום מהכיסא, לחייך ולהתקדם אליו. 
"מה את עושה פה?" שאל וחיבק אותי
"אתה חושב שאאני אעזוב אותך ברגעים כאלה?" שאלתי 
"אני לא יודע.. אחרי מה שקרה בבוקר-" אוסטין התחיל לדבר אך קטעתי אותו
"מה שקרה בבוקר כבר עבר. אבל אנחנו צריכים לדבר" אמרתי בשקט ואוסטין הנהן.
אמא של אוסטין לקחה אותי ביחד איתם והגענו לבית שלהם. 
"אמא, אני הולך שניה עם מור אני אחזור עוד מעט" אמר אוסטין תוך כדי שהסתכל עליי
אמא של אוסטין רק הנהנה ונפרדה ממני לשלום.
אני ואוסטין הלכנו לגן המשחקים הקטן שליד ביתינו והתיישבנו על הדשא.
"תקשיבי.. החודש הזה היה פשוט נוראי, לא רציתי לדבר עם אף אחד בגלל שהבנתי שעכשיו אני לא יכול להגשים את החלום שלי בריקוד. לא היה לי כח לכלום.. אני בקושי זזתי בבית.." אמר אוסטין אחרי שתיקה מביכה
"זה בסדר אני מבינה אותך.." אמרתי בשקט כשאני נזכרת באמא שלי כשחלתה בסרטן.
"איך בדיוק?" שאל
"לפני בערך שלוש שנים אמא שלי חלתה בסרטן.. זה גרם לי להפסיק ללמוד, להיפגש עם חברים וכמובן, להפסיק את עניין הריקוד. הייתי כל הזמן בבית או בבית החולים.. לא יצאתי משם עד שאמא שלי הבריאה.. ללא ספק זאת הייתה התקופה הכי קשה בחיי" אמרתי בשקט כשאני משפילה את מבטי מטה.
"את יודעת... לפני שלוש שנים אבא שלי נפתר" אמר בשקט ואני הרמתי את מבטי מסתכלת עליו בעיניים גדולות. הייתי בשוק. אבא שלו מת לפני שלוש שנים, אח שלו מעשן סמים.. מה עוד?!
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד.
"הוא חסר לי" אמר בשקט גורם לליבי להחסיר פעימה
"הוא היה קרוב אליך?" שאלתי בשקט ואוסטין הנהן עם ראשו ושם את ידו על שרשרת שחורה שהטליון שלה הוא חצי ירח כחול. שרשרת שלא שמתי לב אליה מאז שפגשתי אותו
"מה זה?" שאלה בשקט 
"שרשרת שאבא שלי הביא לי.. הוא.. הביא לי עוד חצי.." אמר בגמגום ואני הייתי דיי מבולבלת כנראה שלחצי ירח יש עוד חצי שעושה את הירח שלם. אוסטין הוריד מצווארו את השרשרת והסתכל עליי
"אבא שלי אמר לי להביא את החצי של הירח למי שאני אוהב, למי שאני שומח עליו. למי שאני יודע שהוא גם אוהב אותי" אמר בשקט ופתח את השרשרת
"את מקבלת את זה?" שאל בשקט. ליבי החסיר פעימה אך הנהנתי לאט עם ראשי והזזתי את השיער שלי שאוסטין יוכל לשים את השרשרת עליי.
"אני אוהב אותך" אמר בשקט "גם אני אותך" עניתי והתנשקנו נשיקה עדינה וקצרה




אז כמו שכולכם יודעים יש עכשיו שבועיים שלמים של חופש פסח!! איזה כיף!!סבבי
סוף סוף יש לי זמן להעלות את הסיפור שלי לפחות שלושה פרקים בשבוע.
בזמן האחרון אני כמעט ולא רשמתי וזה בגלל שהייתה לי תקופה ממש עמוסה אבל אני אפצה אתכן קריצה
מצטערת שלא שמתי תמונות לקטע פשוט אני ממש עיפה ואני גם לא מצאתי את התמונות שרציתי. חיבוק של הסוררת

פסח שמח לכולן!
אוהבת אתכן <3
נכתב על ידי , 4/4/2014 22:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





442
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להחלום והאקדמיה שלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על החלום והאקדמיה שלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ