לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Plain Text



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

5/2017

הרשו לי להשוויץ קצת


טוב, להשוויץ הרבה. הפוסט הזה כנראה לא יעניין את רובכם אבל אני חייב לשתף כי אני מרגיש שאני שובר שיאים בחיי המקצועיים ובמקביל, חיי האישיים שוממים ומשעממים אז אין לי נושא אחר לכתוב עליו.

 

המערכת שבניתי לסטרטאפ עלתה לאוויר באתר קטן שאולי שמעתם את שמו פעם: פייסבוק. כשהתחלתי את פיתוח המערכת, המנכ"ל והCTO חשבו שהיא תהיה "nice to have" שתשלים את המערכת הקיימת שלהם, אך זמן קצר לאחר סיום הפיתוח כמה אתרים גדולים החלו להתעניין דווקא במערכת שלי ועכשיו הגיע השיא.

 

כל אחד מאותם לקוחות הוא חוזה פוטנציאלי של כמה מיליונים ואולי אפילו רכישה של הרבה מיליונים. כמובן שכאשר המנכ"ל והCTO הבינו את זה הם התחננו שאבוא לעבוד אצלם, כדי שהאינטגרציות יצליחו ואמשיך לתמוך ולשפר את המערכת. לפני שהתחיל כל הסיפור עם פייסבוק הייתה לי הצעה מהם על השולחן שנפלה על זוטות, משהו כמו 5K שח וחצי אחוז יותר שביקשתי והם סירבו לתת. עכשיו הם אמרו: בוא ותקבל את מה שביקשת בזמנו.

 

אבל אני לא מטומטם. מים רבים זרמו בנהר מאז, כך אמרתי להם, דברו אלי באחוזים, אחוזים גבוהים. עכשיו תאמרו, גם הם לא מטומטמים, למה שיתנו לך אחוזים גבוהים מקום להביא עובד בשכר? התשובה היא שאין למצוא עובד בשכר שיתן להם אפילו 10% מהתפוקה שלי. המתחרים, אותם בודקים מולנו, הם סטרטאפ מוביל בתחום שגייס עשרות מיליוני דולרים ויש להם מאות מהנדסים וחוקרים שעובדים כדי לנצח. מולם עומד אני, עם שכל ולפטופ. דוד וגוליית. בינתיים אנחנו נותנים להם בראש. אמרתי למנכ"ל, באלו המילים: "יש אולי 10 אנשים בכל העולם שמסוגלים להתחרות בהם בהצלחה במסגרת הזמן שנתנו לכם, אחד מהם יושב כרגע מולך. לך תמצא את השאר". השבוע סיימנו את המו"מ ולחצנו ידיים. קיבלתי אחוזים. אחוזים גבוהים.

 

אם נזכה בדיל הזה (וזה לא משנה אם כלקוח או רוכש), אני אעשה קפיצה מאד גדולה. כמובן שזה מייצר תמריץ אדיר עבורי ולכן אני משקיע המון בשיפור הטכנולוגיה כרגע. אבל מעבר לכסף, תהיה זו הידיעה המוכחת (ההשוואה מורכבת ממטריקות מדידות לחלוטין) שאני בקצה העליון של הטופ העולמי בתחומי.

 

חוץ מזה, אני במו"מ נוסף על אחוזים עם לקוח אחר. זו חברה מוכרת בתחומה עם מאות לקוחות גדולים ובשנה-שנתיים האחרונות קמו כמה מתחרים עם פתרון חדש לאותה בעיה שמזנבים בלקוחות שלהם. להם אמרתי: יש לכם שתי ברירות. או למצוא אנשים מתאימים ולבנות צוות חדש, לחקור, לפתח ולצאת לשוק בעוד שנה עם מוצר שווה או טוב פחות משל המתחרים, או לתת לי אחוזים ולצאת לשוק תוך חודש-חודשיים עם מוצר בעל עליונות אבסולוטית על המתחרים בכל פרמטר. יש לי תחושה טובה לגבי זה.

 

פעם איזה מגיב עלום שם מטומטם הגיב לי: "אני בתחילת שנות השלושים לחיי ומרוויח 20K ולכן מה שאתה כותב זה שטויות". גיכחתי והגבתי לו שההישגים שלו כהייטקסיט ממוצע לא מכתיבים את המקסימום האפשרי עבורי. הוא נפגע וכתב "אחלה גישה, לקרוא למישהו מוצלח ממוצע כדי להרגיש טוב עם עצמך". זה רק הראה לי שוב עד כמה קטנות השאיפות של מרבית בני האדם, גם אלה במקצוע שלי. הוא הגדיר את עצמו "מוצלח". אני עוד רחוק משנות השלושים ובפרוייקט האחרון עשיתי את המשכורת החודשית שלו, רק בדולרים, ביומיים עבודה. למרות זאת אני עדיין רחוק מההגדרה שלי להצלחה.

 

אני רק בהתחלה. אני מכוון גבוה. אני רוצה להיות וגם אהיה הכי טוב במה שאני עושה ולהרוויח כמויות דמיוניות של כסף. המעבר לעסקאות על אחוזים במקום מזומנים היא אמצעי חשוב להשגת היעדים האלה.

נכתב על ידי , 27/5/2017 15:03  
61 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של so1568 ב-29/5/2017 21:38
 



על צבא העם וצבא מקצועי


הקדמה: את הפוסט הנ"ל כתבתי לראשונה בשנת 2012 ופרסמתי בבלוג הראשון שלי שנסגר מאז. הוא הכה גלים וספגתי המון השמצות והתקפות אישיות בעקבותיו. לאחרונה השגתי בדרך לא דרך עותק של הפוסט המקורי והחלטתי לפרסם אותו, עם תיקונים קוסמטיים ורענון של כמה נתונים, מכיוון שאני עדיין עומד מאחורי עיקרי הדברים המובאים בו. בזמנו הפוסט הפך, בעזרת חבר, לאתר שקורא להמנעות מגיוס והציע תמיכה ועצה לאנשים שזקוקים להן. אימיילים, טלפונים וביקורים זרמו אלינו מכל רחבי הארץ. להערכתנו כמה עשרות אנשים לא התגייסו בעקבותיו. החלטנו לסגור אותו כשהרגשנו שכל זה נעשה גדול מדי ואנחנו עלולים להתסבך עם החוק. למרות זאת, אם מישהו מהקוראים מרגיש צורך להתייעץ - אני זמין במייל שמקושר בכינוי.

 

גילוי נאות: כותב שורות אלו הוא בעל פטור משירות צבאי. אילולא היה בעל פטור, סביר שהיה מעדיף לרצות תקופת מאסר בת כמה חודשים על פני שירות צבאי בן שלוש שנים.
הנחות והגדרות:
1. מודל "צבא העם": צבא שתפקידו הוא לא רק בטחוני אלא גם חברתי - יישום רעיון "כור ההיתוך". אי לכך ובהתאם לזאת, יש להחיל גיוס חובה על כל אזרח שמלאו לו 18 שנים ונמצא כשיר לשירות צבאי, בין אם יש בכך צורך בטחוני ובין אם לאו.
 
2. מודל צבא מקצועי: צבא שתפקידו הוא בטחוני בלבד - להגן על בטחון תושבי המדינה מפני איומים חיצוניים. גיוס לצבא נעשה בצורה התנדבותית, ללא כפייה ובתגמול הולם.
 
3. הנחת העבודה היא שיש צורך בצבא על מנת להגן על בטחון האזרחים (ויש חולקים על הנחה זאת, אך לא ניכנס לכך הפעם). לכן רצוננו הוא שצבא זה יהיה חזק, יעיל וחכם ככל הניתן. המחלוקת שפוסט זה בא לבחון היא מה היא הדרך הטובה ביותר להשיג צבא כזה.
 
ניתן לבחון את המחלוקת בשני רבדים, הרובד האידאולוגי והרובד הפרגמטי. אני אנסה להתייחס לטענות משני הרבדים ולטענות נוספות.
ברובד האידאולוגי, הטענה הראשונה היא שמשתמטים הינם אפסים מפונקים שאינם מסוגלים לראות את חשיבותו של ערך השיוויון.
 
לפני שניכנס לכך לעומק, אנסה לבחון את המושג "משתמטים". להבנתי הכוונה היא לאנשים שקיבלו פטור משירות צבאי ואם כך הדבר אז לא ברור לי מדוע התלונות מופנות כלפיהם. הרי הצבא הוא זה שהעניק להם פטור מגיוס חובה על פי חוק, לאחר שבחן את כשירותם לשירות באמצעות וועדה מתאימה והחליט כי אינם כשירים לשירות, או לחילופין במסגרת הסדר פוליטי (חרדים וערבים). אם הכוונה היא לאנשים שחל עליהם חוק גיוס חובה ובכל זאת בחרו שלא להתייצב לשירות, בניגוד לחוק, הם מוגדרים כ"עריקים" והצבא שולח לוכדי עריקים על מנת לגרום להם להתייצב לשירות, או לעצור אותם ולהעמיד אותם למשפט.
 
כך או כך, הטענה היא שאם כופים על חלק מהאוכלוסייה שירות צבאי, בשם ערך השיוויון יש לכפות על כל האוכלוסייה שירות צבאי. הטענה הזאת נשענת על סימטריית החובות-זכויות, האומרת שעל מנת לקבל "זכויות" שונות מהמדינה על האזרחים קודם כל לשלם את חובותיהם אליה. לכן, אם חלק מהאנשים משלמים בחובת השירות וחלק אחר לא , בהנחה ששתי הקבוצות נהנות מאותן זכויות ישנה פגיעה בשיוויון.
 
ראשית, אתייחס אל תפיסת ה"חובות בעד זכויות" ואזכיר שתפקידה של מדינה דמוקרטית הוא לשרת את אזרחיה, ולא להיפך.
 
שנית, ניתן לפתור את אי-השיוויון שנוצר בצורה מהפכנית: פשוט לא לכפות שירות על אף אחד! לא ברור לי באמצעות איזו אידאולוגיה ניתן להצדיק מוסרית כפייה של סיכון חיים (במקרה ומדובר בשירות קרבי), הגבלת חופש התנועה, התעסוקה וכו' של אזרח למשך שלוש שנים. החובות הלגיטימיים (כביכול, אבל לא נכנס לכך הפעם) שאזרח משלם למדינה תמורת השירותים שהיא מספקת הם מיסים, כסף, הלא הוא תוצר עבודתו. אם המדינה תחליט באופן שרירותי שמעכשיו חובתו של כל אזרח הוא לצאת למסע "הסברה" בחו"ל למשך שנה לאחר השירות, ולאחר מכן לעשות עוד שנת שירות בנקיון משרדי ממשלה כי קיצצו בתקציב ואז תחל לכפות דרישות אלו על אזרחים, יהיה זה לגיטימי לדרוש שיכפו אותן על כולם או שמא עדיף לדרוש שפשוט לא יכפו אותן על אף אחד?
 
התפיסה האידאולוגית של מודל צבא העם אינה רואה באדם יצור תבוני ורציונלי המסוגל לנתח את המציאות ולהחליט על פעולותיו בהתאם אליה ולערכיו. על פי תפיסה זו, ה"מדינה" היא זו שמכתיבה את סדר היום והפעולות של האזרח למען "טובת הכלל", כביכול,  גם אם למשך "רק" שלוש שנים. תפיסה זו נקראת פטרנליזם, והיא מהווה פגיעה חמורה בחירות וזכויות הפרט.
 
האדם זקוק לחירות על מנת לעצב את מציאות חייו בהתאם לערכיו. כאשר נוטלים מאנשים את חירותם וכופים עליהם חיים שאינם מתאימים לערכיהם, ימצאו אלו שיחליטו כי טוב להם המוות מחיים שאינם בחרו בהם.
 
התאבדות היא מגורמי המוות בעיקריים בצה"ל, מספר 1 ברוב השנים שאין בהן מלחמות. בממוצע, קצת פחות מאחת לחודש חייל מתאבד. לא מארבים מתוכננים, לא תאונות אימונים - התאבדות. לא תשמעו הרבה על הנושא בשיח הציבורי - הצנזורה הצבאית לא אוהבת אותו. כאשר הנושא כן מגיח אל פני השטח, מדובר הטחת האשמות הדדית בין הקב"נים, המפקדים, משקיות הת"ש ושאר גורמים צבאיים, תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה הברורה שהאשם האמיתי בשיעור ההתאבדויות הגבוה הוא גיוס החובה. רבים מאותם שמות שמוקראים בנימה מלאת יראת כבוד ביום הזיכרון לחללי צה"ל הם שמות השייכים לחיילים שהתאבדו. החברה הישראלית מוקירה את אותם צעירים כגיבורים שמתו מות קדושים, אך אם אותם צעירים היו בוחרים שלא להתגייס מלכתחילה והיו היום בין החיים, היא הייתה מזכירה להם שאם "משתמט" מרכין את הראש ביום הזיכרון, זה מבושה. אתם מבינים את האבסורד? "לא נורא שאיבדתם את חייכם לשווא, העיקר שעשיתם צבא".
 
במודל הצבא המקצועי, לעומת זאת, המדינה איננה כופה שירות על איש. אדם שמעוניין לשרת בצבא, תמורת שכר הולם כמובן, מוזמן להגיש את מועמדותו ובמידה וימצא מתאים יחתום על חוזה העסקה בצבא, בדיוק כמו עבודה בכל חברה אחרת.  
לרוב, כאשר אנשים נתקלים ברעיון הצבא המקצועי, הם מעדיפים לתקוף אותו ברמה הפרגמטית: "אף אחד לא יתגייס ולא יהיו מספיק חיילים", "זה יעלה יותר מידי כסף" וכו'.
 
הטענה הראשונה משעשעת, הרי כאן התומכים בגיוס חובה משנים את דעתם מ"כולם מתאימים לצבא" (בחייכם, יש עוד מסגרת כלשהי שמישהו טוען שכולם מתאימים לה? כולם יכולים ללמוד באוניברסיטה? כולם יכולים לסיים תיכון?) ל"אף אחד לא מתאים לצבא". אישית, לא ברור לי מדוע שאדם שאיננו בעל השכלה יעדיף להיות פועל מאשר חייל, הרי התגמול לחייל יהיה גבוה יותר. שכירי חרב תמיד היו ותמיד יהיו. מעבר לכך, ברור לכל שחוזקו של צבא מודרני לא נמדד בגודל הסד"כ שלו אלא בעיקר ביכולות הטכנולוגיות שלו, וטענה זו נעשית רלוונטית יותר ככל שעובר הזמן. לדוגמא, הידעתם שמטוס החמקן F35, שישראל רכשה מארה"ב ב2010, היה הפרוייקט האחרון של כלי טיס מאוייש? חשבו על כך, הרי אין שום הגיון לשלוח טייס אנושי שיש צורך להכשירו, לשלם לו משכורת ולסכן את חייו על מנת לתקוף מטרות כאשר אנו מסוגלים לשלוח מזל"ט שמוטס ע"י מחשב שמבצע את אותה משימה בדיוק גדול פי כמה וללא סיכון חיי אדם. טכנולוגיות לחימה שכאלו עולות כסף רב, וזה מוביל אותנו לטענה השנייה.
 
הגישה הרווחת היא שמכיוון שמשולם לחיילים שכר רעב, הם כוח עבודה זול. הטענה הזאת שגויה לחלוטין, ונצלול מעט למספרים על מנת להבין מדוע. על פי ועדת בן בסט, העלות המשקית הממוצעת של החזקת חייל היא כ3600 ש"ח בחודש. עלות זו משקפת הפסד משקי ישיר של 650 מיליון ש"ח בשנה, וזאת מבלי להתחשב בערך הזמן האלטרנטיבי אלמלא גיוס החובה. הועדה חישבה את הערך בהסתמך על נתונים של צעירים בגילאי 18-24 בעלי 12 שנות לימוד, ומצאה כי שכרם האלטרנטיבי היה עומד על כ5,173 ש"ח בחודש. תחשיב זה איננו לוקח בחשבון את עלות דחיית הלימודים ואי צבירת הוותק. על פי הערכה של ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון, ההפסד השנתי הכולל כתוצאה משירות החובה עומד על כ11 מיליארד שקלים בשנה. תקציב כוח האדם הכולל של משרד הבטחון עומד על כ26 מיליארד שקלים ולא אמרנו מילה על הפנסיות התקציביות של משרתי הקבע.
 
כוח עבודה זול, הא?
 
נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא גיוס החובה כגורם מגביל בהתמקצעות הצבא. לא מדובר כאן על הפיכה לצבא מקצועי במשמעות המודל שפורט למעלה, אלא במשמעותו הפשוטה יותר - צבא חזק שחייליו מיומנים ומקצועיים. הבעיה נחלקת לשני סעיפים עיקריים:
בעיית המוטיבציה - מיכון שהגיוס נעשה בכפייה, ללא התחשבות ברצון המגויס, אין מוטיבציה לשרת. חיילים רבים יעידו על תחושת ה"שביזות" המונעת מהם לתפקד כראוי. אין זה מפתיע בהתחשב בתגמול המגוחך המשולם לחייל. כפועל יוצא מכך, חיילים רבים משקיעים חלק נכבד מזמנם ומרצם בהוצאת "גימלים" במקום באימונים.
 
משך השירות - פרק הזמן הקצר יחסית (לקריירה צבאית מקצועית) של שירות החובה. קחו חבורת מתבגרים (במקרה הטוב. ילדים בגרוע) בני 18 שמעודם לא למדו לשחות. האם הכשרה בת כמה חודשים, כנהוג בצבא, תוכל להפוך אותם לשחיינים מצטיינים? כנראה שלא. הכשרה ארוכה ויסודית יותר אינה משתלמת, מכיון שזמן השירות הנתון הוא שלוש שנים, וכל חודש הכשרה שנוסף הוא חודש שירות בפועל שיחסר.
 
התוצאה של שני הסעיפים הללו היא חוסר מקצועיות - חובבנות. הצבא עסוק בהכשרת חיילים צעירים במקצועות צבאיים שונים ללא הרף, בטרם מיצא את יכולתם של אלו שכבר הוכשרו, מכיוון שמעט לאחר שאלו סיימו את תקופת ההתמחות המעשית שלהם, הם כבר משתחררים מן השירות. לאחר מכן, ברוב המקרים, ההכשרה שעברו החיילים-לשעבר לא מועילה להם במאומה.
 
הבה נבחן את הבעיה בפרספקטיבת הצבא המקצועי:
בעיית המוטיבציה - מכיוון שהחייל התגייס מבחירה, ככל הנראה שמלכתחילה הוא בעל מוטיבציה גבוהה יותר לשרת. כמו כן, מכיוון שמדובר בצבא מקצועי, ישנו יחס ישיר בין התפוקה לשכר - ככל שהחייל יהיה מקצועי יותר, כך יעלה שכרו, עובדה שבהחלט מהווה תמריץ לשיפור.
 
משך השירות - יתואם מראש בחוזה ההעסקה בין החייל לצבא, בהתאם לתפקיד אליו מועמד החייל. כך ניתן להתחשב הן בתקופת ההכשרה, הן בתקופת ההתמחות והן בתקופת השירות בפועל, מבלי להיות כפופים לאילוצים שרירותיים כגון מחזור גיוס חדש שדורש את כוח האדם של צוות ההכשרה או פרק זמן קצר מידי וקצוב מראש של השירות.
 
עכשיו, אין לי ספק שרבים מכם מתחלחלים למקרא ביטויים כמו "תגמול" ו"תמריץ לשיפור".  מה קרה ל"ערכים"? התשובה היא שאין שום קשר בין תגמול כלכלי ראוי לערכים. הביטו במסלולים היוקרתיים הקיימים כבר היום בצבא, טיס למשל. המועמדים מאותרים ועוברים ניפוי קפדני והכשרה מפרכת, עושים תואר ומקבלים כסף טוב, זאת אומרת, המסלולים הנ"ל ממילא מתנהלים בדיוק כמו שצבא מקצועי אמור להתנהל. מישהו חושב שזה פוגע ב"ערכים" או במוטיבציה של הטייסים?
 
הנקודה האחרונה שאתייחס אליה, היא שצה"ל בעצמו לא רוצה להיות צבא העם. כבר היום, 23% מן החייבים בגיוס לא מתגייסים מלכתחילה, ו18% נוספים נושרים במהלך השירות (ע"פ נתונים שצה"ל העביר למכון הישראלי לדמוקרטיה). על פי ועדת שפר, רק 59% מאלו שגויסו מסיימים בפועל 36 חודשי שירות כפי שנקבע בחוק.
 
ועדת בן בסט שמונתה על ידי הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, מצאה ש""היקף כוח האדם בשירות החובה היום גבוה מהנדרש, בהתחשב בין היתר בטכנולוגיה הצבאית הזמינה ובהתאם לאופי הפעילות הביטחונית השוטפת הנדרשת". בנוסף ציינה הועדה את הפגיעה הקשה בזכויות הפרט שגורם גיוס החובה.
 
חבר בועדת שפר שמונתה על ידי ראש אכ"א לשעבר האלוף גיל רגב, אומר כי "צה"ל מגייס אלפי חיילים שהצבא לא צריך אותם, אבל לאף אחד אין אומץ לקום ולומר את הדברים. הצבא, למעשה, ממלא תפקיד שאיננו שלו, ולכן ההצעה היא שהאנשים האלה, שאינם תורמים לביטחון, יופנו למקומות שבהם אנחנו זקוקים להם. צריך אומץ לב לקום ולומר את הדברים: לא עוד צבא העם, לא עוד כור היתוך, אלא צבא מקצועי, שעניינו רק ביטחון". הוועדה המליצה על קיצור תקופת השירות, ביטול גיוס החובה במתכונתו הנוכחית והעלאת השכר לחיילים.
 
ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון של המועצה לביטחון לאומי, מצאה ש"הוועדה רואה חובה לאמץ מדיניות משאבי אנוש רב שנתית אשר תרסן את ההוצאה על כוח אדם" והמליצה ליישם את המלצות ועדת בן בסט.
 
מומלץ:

צבא מקצועי לישראל - דו"ח של בועז ארד עבור מכון ירושלים לחקר שווקים.

ביטול גיוס החובה לצה"ל - סא"ל במיל' אורי רמון.

בלוג עם שיניים - בישראבלוג, נכתב ע"י רופא שיניים צבאי.

התנועה לצבא מקצועי

ועדת בן בסט

ועדת ברודט

ועדת שפר
נכתב על ידי , 21/5/2017 16:11  
68 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של xor ב-28/5/2017 17:24
 



מחשבות מהלבד


כשחשבתי על הכותרת לקטע היה לי ברור שמשהו כמו "חייב לגמור" או "לא זיינתי כבר חודש" יביא הכי הרבה קליקים אבל האמת היא שזה בכלל לא לב העניין. אז כן, לא להרגיש חום גוף צמוד במשך חודש וחצי (בערך, לא סופר בדיוק) זה קשה, במיוחד אחרי שנתיים וחצי (שוב בערך, לא סופר בדיוק) שבהן לא קרה מצב כזה. כשמלוֹ הגיבה לי "אין לך רגע דל!" על איזו עוד התחלה מוצלחת, עניתי לה שזה לא תמיד המצב אלא תקופות - והנה התקופה הגיעה.

 

אני אפילו לא רוצה להשתמש במונחים כמו "תקופת יובש", "חייב לגמור" או כל ביטוי אחר ששייך לשדה סמנטי של פורקן וסיפוק יצרים כי, בואו נדבר על זה רגע, בסופו של דבר הכל מתכנס לאינטימיות (אני אפילו לא מרהיב עוז לדבר במונחים של אהבה). אני מבין למה לגברים רבים כל כך נוח להתלונן על ביצים מלאות במקום על לב ריק, יש לזה לגיטימציה, זה מאפשר לשמר את התדמית ולהיות גבר-גבר גדול עם זין גדול שמזיין זיון גדול, הרי רגשות זה לנקבות. במחשבה שנייה הלב לא ריק, הוא מלא עד להתפקע וכשאין למי להעניק מכל זה לאורך מספיק זמן, הוא מתחיל לכאוב. "ביצים כחולות"? לב אדום.

 

כל אחד צריך מישהו לדבר איתו ומישהו לגמור איתו, אפשר ואף רצוי ומומלץ שזה יהיה אותו אחד (או אחת, מה שעושה לכם את זה), הכרחי שהדיבור יהיה כנה ועמוק והגמירות יהיו כנות ועמוקות גם הן. כנות לא רק במובן של אותנטיות, "לא זייפתי אורגזמה", אלא גם במובן של "לא זייפתי את הקשר בשביל האורגזמה". שני הצדדים צריכים להיות ברגע בכנות ומודעות מלאות, כל אחד כלפי עצמו והשני במידה שווה.

נכתב על ידי , 16/5/2017 04:12  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ob5cur3d ב-28/5/2017 05:38
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לxor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על xor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ