לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Plain Text



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2017

על סמים, יום הולדת מתקרב וחשבון נפש


חלק ראשון: סמים.

 

ביום שבת חוויתי "סרט רע" לראשונה בחיי.

 

יש לי ניסיון גדול מהממוצע בחוויות פסיכונאוטיות וחומרים פסיכואקטיביים שונים. התחלתי להתעניין בנושא, באופן תיאורטי בלבד, בגיל די צעיר - אחרי שקראתי את "משנתו של דון חואן" של קרלוס קסטנדה. לא הכרתי איש מסביבתי הקרובה שניתן היה להעלות בפניו את הנושא, לא כל שכן לחפש דרכו כיוון. בצר לי פניתי אל האינטרנט, שם גיליתי קהילות מגוונות שהתגבשו סביב הנושא, החל מג'אנקיז שכל עניינם הוא סטלה זמינה ומהירה (כגון מיצוי קודאין מתרופות ללא מרשם) וכלה בהיפים בעלי פילוסופיית חיים אלטרנטיבית שחיים במדבר ומטפחים גינת צמחים פסיכואקטיביים נדירים.

 

האסטרטגיה שלי הייתה די פשוטה: קראתי חומר באנגלית, תרגמתי אותו לעברית, ערכתי מחקר שטח קצר (האם הצמח גדל פרא בארץ? אם כן, היכן ומתי? אם לא, האם ישנו במשתלות? וכן הלאה) והעליתי את התרגום והמסקנות לאתרים דוברי עברית. עד מהרה ביססתי את מעמדי כאוטוריטה מקומית בתחום וכאשר אחד הפורומים המרכזיים נסגר, חבר בקהילה הקים פורום חדש והציב אותי כמנהל ראשי. אחת מהפרווילגיות כמנהל ראשי הייתה גישה ל"פורמים סגורים" שהיו נגישים להנהלה ול"חברי כבוד" (משמשים ותיקים, מקצועיים וידועים) בלבד.

 

בניגוד לחומר שפורסם בפורומים הפומביים, הפורומים הסגורים הכילו דיונים פתוחים, אשר כללו תמונות, על גידול מגוון צמחים ופטריות שהדיסקרטיות יפה להם. זכרו שאותה עת כל העיסוק שלי בתחום היה תיאורטי בלבד. למעשה, הייתי צעיר מכפי שחוקי הפורום דרשו על מנת לקחת בו חלק, אך כמובן שאיש מן החברים לא ידע את זהותי או גילי האמיתי. בפורומים הסגורים הייתה נהוגה תרבות של החלפת זרעים, צמחים ומתנות בין החברים. זאת הייתה למעשה המטרה המקורית שבגללה התחלתי לתרום לקהילות הנ"ל: כדי שבבוא היום הם יתרמו לי בחזרה.

 

וכך היה. כשהגעתי לגיל בו אפשר להתחיל (על פי תחושתי האישית) שלחתי הודעה לחבר פורום ותיק ומוערך. תוך שבוע בערך נחתה מעטפה בתיבת הדואר של ההורים שלי. בתוכה היה ספר שבו הוסלקו מספר זרעים, שמקורם הוא בהכלאה מוצלחת במיוחד בין גנטיקות משובחות שנערכה על ידי השולח. הייתה לי תכנית גידול סדורה, משלב ההנבטה בצמר גפן לח תחת פלורסנט, דרך שלבי הצמיחה והפריחה בסוגי קרקע ודשנים מתאימים, וכלה בשיטות ייבוש ויישון לאחר הקציר.

 

לקראת הקציר הבנתי שעלי למצוא פתרון אחסון לייבוש ויישון הצמחים. בית הורי לא בא בחשבון מכיוון שבאותה תקופה עוד שמרתי מהם את התחביב שלי בסוד והיעדר פרטיות מתמדת (חלקתי את החדר עם אחי הקטן) לא איפשרה זאת. באותה תקופה הכרתי את א', אשר לימים נודע בכינוי "המהנדס". באותה תקופה, א' היה שוליית הגנן בישיבה בה למדתי. בהפסקות (שלו, אני ממילא לא טרחתי להופיע בשיעורים) היינו יושבים יחדיו ומדברים, חרף פער הגילאים הבלתי מבוטל. התחברנו על בסיס אי-אמונה יוקדת משותפת, אשר בזה לדת וערכיה, שעה שאלו הקיפו אותנו מכל עבר. עד היום הוא אחד מחברי הקרובים ואנחנו מתראים על בסיס שבועי לכל הפחות.

 

א' הוא סטלן מדופלם ולכן הסכים מיד לייבש וליישן את הצמחים אצלו בדירה. בתום התהליך, הוא העביר לידי שני פרחים גדולים ויפים לטעימה ראשונה. למדתי מצפייה בסרטונים איך לגלגל והזמנתי חבר שהיה שותף לעניין בצמחים, אך גם הוא לא עישן מעולם. היום הוא משרת בקבע באיזה סיירת. יצאנו אל אזור מבודד בשדות של הישוב ועישנו יחד לראשונה, נחנקים עם כל שאיפה. כל ניסיון להסביר לסחי סטלה מה היא שקול לניסיון להסביר לעיוור צבע מה הוא. לכן, על אף בקיאותי התיאורטית, לא באמת ידעתי למה לצפות. אחרי שעברו כמה דקות שאלתי את החבר אם הוא מרגיש משהו ונעניתי בשלילה.

 

לפתע תפס את תשומת ליבי פנס רחוב שניבט אלינו מעבר לשדה. משהו בפנס היה נראה לי מוזר וכשהתמקדתי בנורה, נראה היה לרגע שהיא עולה למעלה באויר, בלתי תלויה, מרחפת. "מה לעז..."  לא הספקתי להשלים את המשפט ובן רגע כל המציאות סביבי השתנתה למצבו המרחף של הפנס. "ואוו!", "וואו!", חזרתי על הבעת הפליאה מספר פעמים. החבר עדיין לא היה שם איתי ואני ניסיתי להסביר לו שהמציאות נראית לי כמו משחק מחשב. אני לא חושב שהצלחתי להוציא משפט קוהרנטי מפי, אך תוך כמה דקות הספיק לי מבט חטוף בעיניו של החבר על מנת להבין שהוא נמצא שם יחד איתי.

 

כך התגלגלו הדברים והתוצאה היא שחווית העישון הראשונה שלי הייתה של צמחים שגידלתי בעצמי, עקב העדרותה של אפשרות קלה יותר. מאז ועד היום, סמים משלל סוגים תמיד ליוו את חיי במינונים משתנים. בשלב מסויים אפילו הייתה לי "גינת קסמים" שטיפחתי, עם מספר לא מבוטל של צמחים, כולם פיסכואקטיביים וחלקם נדירים וקשים להשגה. בתקופות מאוחרות יותר גם התנסיתי בשלל כימיקלים מחקריים שסופקו על ידי חברי "המדען המשוגע". בניגוד למצופה על ידי בעלי דעה קדומה, המורכבת מאסוציאציות של עבריינות והתמכרות, ידעתי לשמור את החביב שלי בגודלו הראוי ולא נתתי לו להפריע לתפקודי היום יומי, או כך לפחות חשבתי.

 

הפוסט כבר הגיע לאורך ששוליים אלו צרים מלהכיל ולכן אשבור אותו לסדרת פוסטים.

 

עד הפעם הבאה,

xor

 

גילוי נאות: הקטע הנ"ל הוא פרי דמיוני בלבד.

נכתב על ידי , 26/4/2017 22:03  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לקוח חדש


ביום חמישי נסעתי לרמת החייל ופגשתי את המנכ"ל והVP R&D של החברה שכתבתי עליה. לפני הפגישה היו לי בעיקר תחושות שליליות לגביה, חשבתי שאין לי כוח לקום מוקדם, ליסוע, לחפש חניה, לבזבז זמן בדיבורים שאפשר לסגור בטלפון ולעמוד בפקקים בדרך חזור. אבל ידעתי שכשהיא תצא לפועל אני אהיה מרוצה וגם הבנתי את החשיבות של פגישה פנים אל פנים.

 

כשהגעתי למשרדים נכנסתי, ניגשתי למנכ"ל הוא הביט בי במבט תוהה. "אני xor", אמרתי לו והוא הרים גבותיו בהפתעה, "שדיברתי איתו בטלפון?! ציפיתי שתהיה מבוגר יותר". נכנסו יחד עם הVP לחדר ודיברנו. הם מאד השתדלו "למכור לי" את עצמם, שכדאי לי לעבוד איתם. הם ניסו להבין "איך אני עובד בדרך כלל", הם הרי רגילים למועמדים שבאים לראיון עבודה בו הם קובעים את הכללים על מה עובדים, איפה, איך ומתי.

 

התשובה הורכבה ממספר נקודות, עליהן חשבתי מבעוד מועד:

 

א. אני לא מוכר זמן אלא ידע ולכן לא מתמחר לפי שעות

ב. אני גובה תשלום חודשי קבוע עבור תחזוקה, בין אם זו נדרשה ובין אן לאו (retainer)

ג. אין מגבלות על חופש התנועה שלי - אני יכול לעבוד מהבית או כל מקום אחר שמתחשק לי

 

אני תמיד נמלא פליאה ושעשוע מהסיטואציות האלה. הרי אין שום הבדל מהותי ביני לבין העובדים האחרים שישבו באותו זמן במשרד ולמרות זאת אני משחק במשחק אחר לגמרי מהם: במקום לתחנן לHR לראיון אני פוגש את המנכ"ל והוא משכנע אותי למה כדאי לי לעבוד איתם תחת התנאים שלי. הכל תלוי בגישה ובאופן בו מציגים את הדברים. אף פעם אל תמעיטו בערך עצמכם.

 

אחרי brainstrom משותף הגדרנו את תכולת הפרוייקט הראשון. בסוף הפגישה המנכ"ל אמר שהוא רעב אך הVP אמר שאכל כבר. הצעתי שאני אבוא איתו למרות שגם אני אכלתי כבר. המטרה הייתה תועלתנית, לבלות איתו קצת זמן איכות, הרי אנשים מעדיפים לעשות ביזנס עם אנשים שהם מכירים ומחבבים. 

 

המנכ"ל לא זכר זאת אבל כבר נפגשנו פעם אחת בעבר, בזמן הסטרטאפ הראשון, במשרדים הישנים שלהם. זה סיפק לי כל מיני פיסות טריוויה היסטוריות שזרקתי לו במהלך הארוחה, להפתעתו מן "ההיכרות המעמיקה" שלי עם החברה שלו. אחר כך גלשנו לנושאים של היכרות אישית יותר. סך הכל הלך מצויין. נשאר רק לחתום על כמה מסמכים ולצאת לדרך.

 

אני אף פעם לא יודע מה לענות כששואלים אותי "מה אתה עושה". יש לכך שני טעמים: הראשון הוא שאני רק בתחילת דרכי ולא רוצה לתחום את הדמיון שלי בהגדרות מיותרות. השני הוא שאני פשוט עושה דברים שמעניינים אותי ובמקרה משלמים לי עליהם, אך הם לא מהותיים לזהות שלי. הגעתי לטכנולוגיה במקרה. בעוד כמה שנים יתכן מאד שעיסוקי היום-יומי יהיה גידול קנאביס רפואי או בישול צרפתי, למשל.

נכתב על ידי , 22/4/2017 17:39  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה אני לא שונא חרדים


tl;dr: כי זה יותר מדי מיינסטרים.

 

יש בחור שאני פוגש לעתים מזדמנות בבר. הוא מסוג האנשים שלא מרגישים בנח לצאת לבד וכאשר בת זוגתו נעדרת הוא יודע שימצא אותי בסביבה. הוא נשוי באושר ועובד באחת ממעבדות המחקר המתקדמות בעולם תוך השלמת הדוקטורט שלו. את זמנו הפנוי הוא מבלה בנגינת והלחנת מוזיקה קלאסית. על פניו, בחור אינטליגנטי, מחונך ומתורבת לעילא. הוא גם דעתן ו-וכחן לא קטן, כולל ובעיקר בנושאים פוליטיים. באחת השיחות שלנו הוא שטח בפני מונולוג אופייני לצאצאי אחוס"לים מסוגו, בו הביע תרעומת, סלידה ומרמור מציבור החרדים. בסופו של המונולוג, כאשר שאלתי מה הפתרון, הוא ענה: "כדור בראש".

 

לדעתי הוא מייצג תופעה פוליטית-חברתית של שנאת חרדים שבחלוף השנים זלגה ממעוזי החילוניות האדוקים אל המיינסטרים בדמות המפלגות של שושלת לפיד. הוא לא מכחיש את שנאתו לחרדים ונראה שהוא אף גאה בה. הסיבות להשקפתו הן, בראש ובראשונה, ה"פרזיטיות" של החרדים, הרי הם "חיים על חשבוננו". אני קורא לזה "השיקול הפיננסי". 

 

יש לציין שהשיקול הפיננסי עומד בסתירה גמורה להשקפות הסוציאל-דמוקרטיות של רבים מהמתנגדים לחרדים. הרי בסופו של דבר ישנם ילדים קטנים שצריכים לאכול, גם אם הוריהם בוחרים באופן שגוי ללמוד תורה במקום לעבוד (איש לא היה שולל קצבאות מילדי מכורים להימורים, למשל). שנית, הם לא באמת כל כך יקרים.

 

כמה כסף הם עולים לנו? בשנת 2015 החרדים חגגו הישג פוליטי אדיר: תקציב של 3 מיליארד שקלים (סך קצבאות ילדים, תקציב ישיבות, משרות רבנות וכו'). אני מסכים לחלוטין שאלו 3 מיליארד שקלים יותר מדי, אך אם התייעלות כלכלית היא הקו המנחה, צריך לזכור שבתקציב 2017 הקוצו 26.5 מיליארד ש"ח להוצאות כוח אדם במשרד הבטחון בלבד. רוצה לומר, ישנם עשרות סעיפים בתקציב המדינה שניתן לחסוך מהם סכום גדול בהרבה מההקצאה הכוללת לחרדים. אם נניח שמחר ימחקו מהתקציב כל ההקצאות לחרדים, הדבר לא ישפיע כהוא זה על יוקר המחיה או אחוזי המס. חיי מעמד הביניים הישראלי יוותרו בדיוק כפי שהיו.

 

הסיבה הנפוצה השנייה לשנאת חרדים הוא אי-גיוסם לצה"ל. החרדים נהנים מהסדר פוליטי המכונה "תורתו אומנותו" על פיו תלמיד ישיבה יכול לדחות את השירות למען לימוד תורה, עד אשר הוא פטור לחלוטין. ההסדר קיים מראשית ימיה מדינת ישראל, כאשר מניין תלמידי הישיבה עמד על 400, ותקף עד היום, כאשר מניינם גדול בערך פי 100. 

 

זה כבר אבסורד מוחלט. הרי ברור לכל שעל מנת להגיע למצב שלא מתקיימת בו אכיפה סלקטיבית, יש צורך לגייס את כלל תלמידי הישיבות או לאסור את כולם. מכיוון שהם אינם מעוניינים להתגייס בשום אופן, מתוך אמונה דתית ופוליטית יוקדת, יהיה זה הכרחי לאסור כולם. זה באמת נראה למישהו הגיוני ש40 אלף חרדים יכנסו תוך יום אחד לכלא? אין כח אדם ותשתיות לתמוך בכך. או שאולי תלכו צעד קדימה ותציעו שעל המדינה לארגן מחדש את שירות בתי הסוהר, בהיערכות לקראת מאסרים המוניים שיפרקו עשרות אלפי משפחות? אלו מהלכים שמאפיינים דיקטטורות אפריקאיות, לא מדינה שמתהדרת בנוצות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

 

אפשר אפילו להרחיק ולדמיין שאיכשהו יצליחו לגייס אותם. זה יהיה הפסד נקי לצבא ולמדינה, משום שהחרדים נאמנים בראש ובראשונה לאלוהים ובהרחבה לרב שמייצג ומפרשן אותו בעיניהם, הרבה לפני, אם בכלל, שרשרת הפיקוד הצבאית. הרי בכל פעם שהמשטרה מגיעה לעצור או לעכב לחקירה רב בעל חסידים, הם מארגנים הפגנות ומתנגדים לשוטרים באופן אקטיבי, לעיתים אלים. דמיינו מה יקרה כשתהיה להם גישה לנשק חם והכשרה צבאית.

 

אבל כל זה לא יקרה, כמובן, משום שהחרדים מתנגדים ברמה האידאולוגית לציונות. זאת הסיבה האמיתית לשנאה כלפיהם - ההנחה של מרבית הישראלים שעליהם להיות "ציוניים", על פי ההגדרה שלהם למושג, אחרת "אין להם זכות" לחיות פה. אחד הרעיונות הבסיסיים של הציונות הוא "שלילת הגלות", משמע התנגדות לתפיסות ואורחות החיים של היהודי הגלותי. החרדים נתפסים בעיני הציונים כמייצגים של היהודי הגלותי, החל בבדלנות הקהילות שלהם, וכלה במלבושיהם המאפיינים את מזרח אירופה של סוף המאה ה19 ומנוגדים לצו האופנה המודרני, מדיו של "עם ככל העמים". טיעון הגיוס נובע מהתפיסה שעל החרדים להיכנס ל"כור ההיתוך" על מנת לזנוח מאחור מאפייני הגלותיות שלהם ולהתעצב בדמותו של היהודי החדש. אין שום קשר לצרכי הביטחון, כגון מחסור (שלא קיים) בכח אדם.

 

אני טוען שבראייה מפוכחת, ריאל פוליטית, החרדים ראויים להערכה. הרי ניתן לעשות רדוקציה לרוב המאבקים הפוליטיים הפנים-ישראליים באופן הבא: מדי שנה נקבע תקציב המדינה, אשר מפרט את חלוקת המשאבים העומדים לרשותה. כל ציבור או קבוצת לחץ פוליטית בוחרים את נציגיהם על מנת שהם ישיגו את הדיל הטוב ביותר עבורם: לתת כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. מדובר בקציב נתון ולכן הדינמיקה היא של משחק סכום אפס. בראיה זו, נציגי החרדים הם מהמעטים שבאמת דואגים לציבור הבוחרים שלהם. הם מסדרים להם תנאים טובים, יחסית, תמורת נזיד עדשים, אגב הנצחת עוד סטראוטיפ על ממולחותו העסקית של היהודי הגלותי.

 

וכך מביט לו מהצד החילוני העובד ומתחרפן. הרי נציגיו שלו לא סופרים אותו, עובדים בעיקר בשביל חבריהם רבי העוצמה ובשביל עצמם. הוא נמצא בצד המפסיד של הדיל הפוליטי-כלכלי, עובד כמו חמור כל חייו תמורת רמת חיים סבירה לכל היותר. אבל להבין זה קשה, להתאגד ולשנות אפילו יותר. נח בהרבה להביט על הצד המנצח, החרדים, להאשים אותם בכל ולחזור לאכול את החרא.

 

לכן אני לא שונא חרדים.

נכתב על ידי , 16/4/2017 01:31  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לxor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על xor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ