לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Plain Text



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2018

אוקטובר. שבוע ראשון


ערב ספיישל בבר של החברים. "מתחיל בשמונה, תגיע", אומר החבר. דיברתי עם אחת שהכרתי והזמנתי אותה, "אולי" היא ענתה, "אעדכן". שמונה בערב, אני שם, הבר ריק, שני האורחים הסטארים מאחורי הבר עסוקים בהכנות, מלצרית אחת ושני השותפים מסייעים בינתיים ומחכים שיתמלא. השולחן הראשון הגיע לקראת שמונה וחצי. עוד אחד, זוג על הבר, עוד זוג, עוד שולחן והופ, המקום מלא. "התחלנו". האלכוהול נשפך כמים, המנות יצאו בזו אחר זו, התפריט הודפס והודבק על בקבוקי אלכוהול שונים, יש אוירה טובה. ראשונה הגיעה חברה של הברמנית. פגשתי אותה אז, עשינו סיבוב ברים באזור ונפרדנו כידידים. בחורה משעשעת.

 

בו בזמן צ'וטטתי  עם איזה מאצ' חדש, היא בעניין, החלטתי ללכתת על זה כי נראה היה שהבחורה הראשונה לא התכוונה להגיע בעתיד הנראה לעין. הזהרתי את החברה של הברמנית, יש לי בליינד דייט הערב. היא התחפפה אחרי כמה דקות, הבחורה הגיעה, מיד קלטתי שאין מצב לשום דבר בסוף הערב, לא הסגנון שלי. אבל ואללה, התאים לי  חברה, לדבר, להעביר את הערב בכיף. דיבורים, צחוקים, שתיה, זרימה. איזה כיף, כמעט ולא יצאתי בכלל בשבוע האחרון. חודש אוקטובר מסמל את סוף הקיץ וזה, חברים, ממש לא מתאים לי. קיץ 2018, חתיכת תקופה משוגעת. נהניתי מכל רגע, חסר דאגות, ריחפתי לי מכאן לשם וניצלתי היטב כל רגע.

 

תחילת הקץ הייתה בטלפון מהבנק. כרטיס האשראי שלך נגנב אדוני, ביטלנו אותו מיידית. בגלל החג תיאלץ להמתין כשבועיים לכרטיס החדש ובנוסף לגשת לתחנת המשטרה, להגיש תלונה עבור הביטוח. טפי כסעמק. למי יש כוח! כאילו כל זה לא מספיק, רואה החשבון התקשר והודיע שהגיעה דרישה לתשלום השלמות ממס הכנסה. כאילו לא די בכך, תוצאות בדיקת השתן התעכבו גם הן בגלל החגים, זו הייתה חתיכת המתנה מורטת עצבים. דמיינתי כל תסמין אפשרי שניתן לחשוב עליו, מפעם לפעם אפילו שקלתי פשוט להגיע לחדר מיון. איזה שבוע מחורבן והכל נפל עלי ביום אחד. סיפרתי את זה לחברים בקבוצה ואחד כתב, "לך לישון, מחר יום חדש". נראה לך?!, עניתי לו, יום חמישי היום! יאללה לבר.

 

פ' באה איתי אחרי שלא התראינו המון זמן, שמחו לראות אותה שם, אבל הרגשתי שהיא לא במיטבה. גם אני לא הייתי במיטבי אך מבחינות אחרות. בעוד היא יושבת ומביטה בי, התכתבתי באופן חסר בושה עם איזו צעירנות שיצאה לאחד הברים בסביבה. זאת אחת מהשתיים שדיברתי איתן בטלפון בדרך לקיבוצניקית. פשוט חתכתי לפ' באמצע, הלכתי לפגוש אותה מעבר לכביש, לקחתי אותה לסיבוב והתיישבנו על איזה ספספל. היא מייד הניחה עלי את רגליה ואני כרכתי את זרועי סביב כתפיה. הדרך לנשיקה הייה קצרה. קבענו שאבוא לאסוף אוה בעוד שעה. חזרתי לפ' והתחלתי לדחוק בה לחזור באי אלו תירוצים מופרכים, כשהגענו לביתה הרגשתי שאני ממש אונס אותה לרד מהאוטו ולהיפרד ממני. היא חיבקה אותי ארוכות, כאילו הרגישה מה בדיוק קורה כאן.

 

חזרתי לאסוף את הצעירונת, נסענו אלי והסוף ידוע מראש. אחרי שקמנו ראיתי הודעה מפ', כואבת, פגועה, אמיתית. איזה זין. צריך לחשוב מה לעשות ואיך. איזה מטומטם אתה, אמרתי לעצמי, לפני פחות משבוע נפרדת הכי יפה שאפשר מהקיבוצניקית. למה זה היה טוב? למה ככה? זו כבר פעם שלישית או רביעית, תלוי בשיטת בספירה, שפגעתי בחוסר אכפתיות בבחורה שחשובה לי אך ורק בגלל שחשבתי מהזין. חשבתי שזה כבר לא יקרה לי שוב. איזה בלאגן. טוב נו, suck it ותתמודד, תעשה את הכי טוב שאפשר מכאן והלאה, אמרתי לעצמי, אין ברירה אחרת.

 

פגשתי אותה שוב כמה ימים לאחר מכן. היא ישבה באיזה בר באזור עם חברה, ראיתי אותן וסימסתי. ארי זמן מה נפגשנו בדשא ממול, התנצלתי. הרגשתי את הקור ועוצמת הפגיעה מקילומטרים. התוודיתי על שכרון הכח, על כך שלקחתי אותה כמובנת מאילו - הרי היא תמיד תהיה מאוהבת בי עד מעל הראש, נכון? היא קיבלה את ההתנצלות אך נפרדנו בשלום קר. קפוא. כמה ימים לאחר מכן פגשתי אותה במסיבה, לדעתי אותה מסיבת היפים שאיגנציוס היה בה. בכל מקרה, שם כבר ניתן היה לראות שהיא באמת סלחה לי, החיוכים, החיבוקים וכל השאר. יש לי יותר מזל משכל.

 

שבוע לאחר מכן עבר הייתי בראש אחר. יותר עבודה וביורוקרטיה, הרבה פחות בילויים ובחורות. פגשתי את העו"ד והרו"ח, דיברנו על תכנוני מס, הגשתי בקשה לרישום חברה חדשה, הלכתי למשטרה להגיש תלונה ולבנק כדי לקבל את הכרטיס החדש. סבלתי מכל רגע. ההמתנה, האינטראקציה עם הפקידים, מילוי הטפסים. חברי הטוב אמר לי, פשוט חיית כמו בן אדם נורמלי איזה יומיים, מה אתה מתבכיין. צודק. גם תוצאות הבדיקה חזרו, אני נקי לגמרי. כבר אמרתי יותר מזל משכל. אתמול נסעתי לבקר את הורי אחרי שהזנחתי אותם ליותר מדי זמן, אחרי זה המשכתי לחבר שעבר לגור בסביבתם לאחרונה, ישבנו כמה זמן, הצטרפה אלינו איזה שכנה שלו ובסוף פשוט הלכתי הביתה לישון. ביום למחרת עבדתי עד שיקבלתי את ההזמנה מהפסקה הראשונה. 

 

נפרדתי מהמאצ' בלחיצת יד (!), לא פחות מכך. פתחתי בשיחה ערה עם אחת אחרת שישבה בקרבת מקום, אבל אז בדיוק הבחנתי בצוות של אחד העסקים באזור, הם הגיעו קודם לכן כדי לשתות אחרי המשמרת. הם קלטו את הסיטואציה עם המאצ' והסתלבטו עלי קצת. שוחחתי עם אחת מהן ואז עם השנייה, אחרי זה עם הבוס שלהן ואז עם שני השותפים. לפעמים אני בשוק מרמת החברותיות שיוצאת ממני. עם כל אחד ואחת מהם ניהלתי שיחה של ממש, היה כיף. אחת מהן אמרה לי בחצי הקנטה שהיא חשבה שאני זונה עד היום, כנראה בגלל שראתה אותי כמה פעמים עם בחורות שונות באזור של מקום העבודה שלה. תוך כדי קיבלתי הודעה מהמאצ', "תודה, היה תענוג!". פאק, חשבתי לעצמי, אני אפילו לא זוכר את שמה. אני חייב ללמוד מטעויותי ולסיים איתה יפה.

 

הצעירונת עדיין מסמסת לי מדי פעם במטרה להיפגש. מכורח הנסיבות אין סיכוי שזה יפתח לסיפור כמו זה שהיה עם הקיבוצניקית וטוב שכך. משהו של "פעם ב", אבל עדיין מלא כבוד וחיבה הדדיים. האמת, מתאים לי להוריד הילוך, להתמקד בעבודה, לעשות את ההתקדמות הנדרשת מעצמי ואולי בעתיד, בקיץ הבא, להמשיך בטירוף. וזהו. בין לבין קרו עוד כמה דברים שאני לא יכול לכתוב עליהם. אני מתנצל על הרשלנות והחיפזון שפוסט זה נכתב בהן, אבל הייתי חייב לפרוק בכתב. לילה טוב!

 

נכתב על ידי , 7/10/2018 03:57  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של limited edition ב-24/10/2018 21:41
 





כינוי: 





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לxor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על xor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ