לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמנזיה - סיפור בהמשכים


מתחילה את הסיפור הראשון.

Avatarכינוי:  שקד סיפורים בהמשכים

בת: 20

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2014

שוביניזם - פריקה


קשה לי עם שוביניזם. 

מאד. 

זאת אומרת, אנחנו לא חפץ!

אנחנו לא פה רק כדי למלא את הצרכים הפיזים שלכם!

ובכל זאת, יש כל כך הרבה בנים ובנות שמאמינים שכן! וזה מרתיח אותי.

לפני כמה ימים הבנות בכיתה תכננו לעשות ביחד ל"ג בעומר כי הבנים לא באים. אני נשבעת באלוקים (כן, כן, מאמינה) שרציתי לערוף לילדה שארגנה את הראש.

"אוקיי בנות! אז בגלל שהבנים לא באים, אי אפשר לעשות מדורה או על האש כי אנחנו בנות והכל ואנחנו לא יכולות למנגל" בקול הפרחי שלה. גאד היא כל כך דרשה בוקס באותו רגע! אני ישר, כהרגלי, פתחתי את הפה "למה בנות לא יכולות למנגל? מה הבעיה? אני יודעת למנגל ואני עדיין בת ואני עדיין נחשבת נשית. חוץ מזה שבשנתיים האחרונות הבנים לא עשו כלום חוץ מלסחוב את הקרשים וגם את זה הבנות עשו! שכחת במקרה שמי שמנגל בשנתיים האחרונות הייתה בכלל בת? מאיפה הבאת את הדבר הדפוק הזה?!" כמובן שאף אחד לא הקשיב לי, הן היו שקועות מאיפה להזמין פיצה. 

נשבעת שאני וחברה שלי פשוט ישבנו ורצינו להעיף להן סטירה.

זו הייתה דוגמא אחת לשוביניזם שנמצאת אצל בנות.

הדוגמא השנייה היא באתר שבו כתבתי וכעת עזבתי. 

אתר "קוראים כותבים סיפורים". 

באתר כותבים קוראים סיפורים נכנסו מספר עצום של בנות שכותבות מה שנקרא " סיפורי ערסים" .

עזבו את זה שהן כותבות עם שגיאות עצומות, כותבות בכלל בצורה תסריטאית ולא כמו בספר, וכן, הן אף פעם גם לא קראו ספרים כי "זה משעמם" עלק.

בסיפורים שלהן תמיד יש את הבת "הצנועה" כיביכול שיש לה כמובן בארון תמיד שורטים "דפוק אותי", חוצות שהם בעצם חזייה וסתם נקראות חולצות כדי שיהיה חוקי ללכת איתן ברחוב. האם שכחתי לציין שהבת הזאת גם "ילדה טובה" ? שמבריזה משיעורים, מתחצפת למורה, שותה עם חברות, מדברת בשפה כל כך שפלה שפשוט בא לך להעיף לה כאפה? אהה והיא גם מתנהגת בצורה ברברית לרוב, אבל היא ילדה טובה וחסודה. 

בסיפור תמיד יש את האח, שברגע שהוא רואה שהיא לובשת משהו שרק עובר את הברך מיד חוסם לה את היציאה ולא נותן לה לצאת מהבית עד שהיא מחליפה למכנס ארוך, לעיתים אחר כך הוא שורף את המכנס - פה חבריה, נכנס השוביניזם. האח שלה לא נותן לה לצאת למועדונים, לא נותן לה להתקרב לבנים, צועק עליה ברגע שהיא מבירזה משיעורים ולא נותן לה להתלבש בשום דבר שהוא עובר את הברך או חושף את הבטן - מלבד כמובן כשהיא בבריכה או בים, שם הוא נותן לה ללבוש את הביקני שלא יבייש את את קו ההלבשה התחתונה של ויקטוריה סיקרטס - אבל הוא עצמו, מבריז, מעשן, שותה, דופק וזורק, יוצא למועדונים - אכן חבריה, שוביניזם. 

עכשיו יש את החבר של האח, או ערס פשוט בפני עצמו שנכנס לסיפור בצורה כלשהי וכמובן - שיבוט של האח. הוא הופך להיות בן זוגה של הדמות הראשית, והוא כמובן, בוגד בה, איפשהו במהלך הסיפור, היה סטוציונר לפני שפגש אותה, מרביץ לה אם היא מעצבנת אותו קצת, צורח עליה כמו בהמה ואתם יודעים, כל מה שהוא רוצה. והיא, המטומטמת, סולחת לו על זה שהוא מרביץ לה, על זה שהוא צורח עליה, וכמובן שסולחת על הבגידה כי - הוא "אוהב" אותה. עלק. עכשיו זה פשוט הורג אותי איך הבנות שכותבות את הסיפור הזה באמת מאמינות שזה בסדר! והן רק בנות 12! השם ישמרו אילו מערכות יחסים יהיו להם בעתיד. וכמובן יש את הקוראות, שהן פשוט בוכות כל פעם שהם רבים (שזה כל פרק שני) וכמובן שהן רק מתחננות להמשך ושהם יחזרו, כי הם חייבים להיות ביחד, המטומטמת והבהמה. עכשיו למה העלתי את זה? כי נכנסתי לאתר וראיתי את זה והתחלתי לצחוק. אופטימיות? בן אדם טוב יותר? באיזה סרט היא חייה? 

טוב סליחה על החפירה פשוט הייתי חייבת לפרוק את זה. 

נכתב על ידי שקד סיפורים בהמשכים , 18/5/2014 07:43  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמנזיה - פרק שביעי


אמנזיה פרק שביעי





"אז המשימה האחרונה שלכם היא לכתוב שיר משותף המדבר על ביקורת עצמית" אמרה סנטנה, מקריאה את השורות הכתובות על צג המחשב. 

'זה אמור להיות קל' חשבתי לעצמי עם שמץ קל של מרירות. הסתכלתי על סנטנה וחשר גיחוך חדש נשמע בתוך ראשי.

'כאילו שהיא בכלל יכולה לבקר את עצמה'. 


"אוקיי. לאיזה כיוון את רוצה לקחת את זה? חרטה על העבר? ביטחון עצמי?" אמרה ואספה את שערה הכהה לתסרוקת הזאת של הבלרינות - יש כאלה הנוהגים לכנו את אותה תסרוקת כ'קוקוס' או 'אבועגלה', אך אני תמיד קראתי לו 'התסרוקת של הבלרינות', בלי סיבה מיוחדת, נראה לי- ועדיין נראתה מושלם. 


'די רייצ'ל! די! את לא צריכה לקנא בבנות אחרות! בנות אחרות לא מגיעות אפילו לציפורן שבכף הרגל שלך!' - קול זעק בראשי. קפאתי לרגע. זה לא הקול הרגיל שמופע במחשבותיי, זה היה קול של גבר. מה?


"רייצל! יואו! את כאן?" שאלה סנטנה ונופפה בידה מעלה ומטה מול פניי. מהר חזרתי לעצמי וניסתי להתעלם ממה שקרה הרגע. 


"כן סליחה, אז נראה לי שנעשה על חרטה מהעבר" אמרתי למרות שהיה לי הרבה יותר מה לכתוב על ביטחון עצמי, אך דברים כאלה אני אכתוב לעצמי. יותר נכון לומר למגירה.


"אוקיי. אז בואי נדבר על חרטות מהעבר" אמרה ועיניה נטו למעלה לכיוון התקרה. קראתי באיזשהו מקום שזה קורה להמון אנשים כשהם חושבים, כאילו העיניים מנסות להגיע למוח. חשבתי על חרטות אפשריות על העבר - ריב עם ההורים, חברה שהלכה ונעלמה, תכונה שברחה בגיל ההתבגרות, החלטה לא נכונה, אהבה ישנה שנגמרה.


"אולי נעשה על בריחה מהבית?" שאלה אותי. בריחה מהבית? זה נשמע נחמד. למרות שאף פעם לא כתבתי משהו שמתקרב לנושא הנ"ל אז זה יהיה אתגר.


"אוקיי" אמרתי והתחלנו לעבוד על השיר.


 

 



 

לאחר כחצי שעה סיימנו לכתוב את השיר. היה נראה כאילו לסנטנה יש קשר לנושא הזה, אך לא ידעתי אם היה הוא בצורה ישירה או עקיפה.


"יצא לנו שיר די טוב" אמרתי והיא הנהנה. 


"אוקיי. היה נחמד לעשות איתך את העבודה. את יכולה לשלוח לי את העבודה במייל ואני כבר אדפיס אותה?" שאלה ואספה את דבריה.


"אין שום בעיה, את רוצה לשתות משהו לפני שאת עוזבת?" שאלתי והיא  דחתה את הצעתי בנימוס והתקדמה אל היציאה. 


הסתובבתי אל המחשב, עוברת על שגיאות כתיב ומתקנת. העבודה הזו הייתה די קלה, והיה די נחמד לעשות אותה עם סנטנה, היא הייתה נחמדה ולא ביצ'ית כמו שחשבתי שהיא תהיה. 


"רייצ'ל!!!!!!!!!" נשמעה צעקתו של מתיו מלמטה. גלגלתי עיניים. שלחתי את זה במייל לסנטנה וירדתי למטה.


"מה?" שאלתי כשהייתי למטה, רואה את כל חבריו של אחי מציפים את הבית. 


"בואי תעזרי לי עם הכיבוד" אמר והחל לעביר צלחות לשולחן בסלון. התחלתי להרים גם כמה צלחות עם חטיפים עליהן וכמה בקבוקי בירות.


"היי רייצ'ל אני אעזור לך" אמר ג'ק שהופיע משום מקום ולקח את הבקבוקים מידי. חייכתי אליו ומסרתי לו תודה. הנחנו את הצלחות והבקבוקים על השולחן והתיישבנו על הספה. דיברנו על כל דבר ועל שום דבר, פשוט עברנו מנושא לנושא בעוד שאר חבריו התרכזו במסך ששידר את המשחק הכדורסל של קבוצות שלא ידעתי בכלל את שמן. 


לאחר כחצי שעה נכנס חבר של אחי שאת שמו שכחתי עם בחור שהיה מוכר לי אבל לא משנה כמה ניסיתי אף זיכרון לא עלה בראשי. הוא היה נראה טוב, שרירי בעל עור מעט שזוף שיער בלונדיני קצר ועיניים חומות. לאחר כמה דקות החזרתי את המבט אל ג'ק אשר מבטו היה מופנה אל אותו בחור זר אך מוכר להחריד, משהו בעיניו נראה חושש? כועס? עצוב? לא ידעתי בדיוק מה היה שם, אבל משהו בתוכי אמר לי שזה לא סתם. הוספתי את המבט הזה אל רשימת החשדות שלי.


אמרתי לג'ק שאני עוד שנייה חוזרת והתקדמתי אל האיש, אתם יודעים, בשביל הכנסת אורחים. עלק.  


 

 

מקווה שאהבתן את הפרק :) החלטתי להמשיך את הסיפור כי כנראה שטעיתי וזה לא נראה חסר התפתחות, אני מקווה שזה ימשיך בקצב הזה. לילה טוב :) 


נכתב על ידי שקד סיפורים בהמשכים , 11/5/2014 21:13  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשקד סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שקד סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ