לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הליקופטר


why so serious?

Avatarכינוי:  ג'וקר

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2017

"אנחנו כאן... ואתם - ממשיכים איתנו"


Thomas Saliot:

 

 

 

1
אור בוהק סנוור לי בעיניים.
"תסגרי ת'חלון!"
"טוב, מה אתה צועק."
היא הסיטה עליו ת'וילון.
"קום, בוא נלך לבריכה." קום בוא נלך לבריכה. קום בוא נלך לברכקום נלך לבריכה. זה נראה כל כך לא ממשי שחשתי אולי אני חולם. אולי אני בסיוט.
"מה לבריכה?" רק למקרה שזה קורה.
"אל תהיה כבד." והיא מעיפה ממני את השמיכה. ואני מרגיש את מחול השדים מתקרב אליי עם חצוצרות ומגלבים. והראש שלי עוד צולל בכל הבירות מאתמול. כל הנוזלים שלי אתמול היו מורכבים מבירות, מארטיק אחד, והרוק שלה. אני מרגיש שאני כבר לא ירדם שוב. ובא לי להוריד לה ת'ראש.
מפץ של זכוכית מתנפץ פתאום בראש מצד ימין ואני מתקפל.
"מה קרה?!"
אני לא יכול לדבר. חייב לתת לזה להירגע. מרגיש את שפתיי רועדות על סף בכי.
אני מאלץ את עצמי לקום. אם אשאר שוכב משהו יתפרק בי. אני מרגיש ת'זה. בחילה אוחזת בי בקרביים כשאני מתרומם. תחושה שאיכשהו, חלק מהמחשבה שלי נשארה שוכבת על הכרית.
אני ממהר לשכב כדי לאסוף אותה. 
אם השמיים יפלו עליי זה יקרה עכשיו. שברי זכוכית לבנים כחלחלים שצונחים כמו שלכת. משפדים אותי. אצבעותיי נסגרות על המזרן. היא עכשיו פסל. והפסל מביט עליי. אבל למי אכפת...
הופלה, הנה זה בא...!
שד קטן עם עיניים מלגלגות קופץ לתוך רקתי ותוקע בחצוצרה שגדלה עם הווליום לתוך חדרי מוחי. הצליל מהדהד בין הבשר לסינפסות. צורם ומנסר.
  :  
2
התעוררתי שוב עם אבן ברקה. החדר ריק. החלון סגור. המזרן שטוף זיעה. קמתי כמו זומבי למקלחת ופתחתי טוש של מים קפואים. החלומות נשטפו מראשי בבת אחת. משאירים חללים ריקים. הייתי עייף מלנסות לרקוד עליהם. 
שמתי ברמודה, חולצה, נעלי בית מגומי ומשקפי שמש.
אני לא אסתנוור מהשמש המטורפת.
אף אחד לא יראה את עיניי המוטרפות.
יצאתי לים. 
באמצע על הכביש רציתי סיגריה. לא לקחתי כסף. קיוויתי שמישהו בחוף ייתן לי.
The Joker (Heath Ledger) -  'The Dark Knight', 2008, directed by Christopher Nolan. °:
3
הים נפתח לפניי גדול וכחול. לו הייתי חש כמוהו. אנשים עם מטקות או סתם יושבים על כיסא בד ומסתכלים לאופק. לא רחוק בחורה עם ביקיני שני חלקים. יושבת ומעשנת בסתלבט. רגליה פרושות לפנייה.
"יש לך סיגריה?"
היא מסתכלת עליי דרך משקפי השמש. מסתכלת עליי כאילו אני רוצה לזיין אותה. אז רוכנת לתיק לידה ומוציאה לי אחת. וממשיכה לבהות לתוך האופק.
"אש..." הקול יוצא צוחק. חשבה שאפשר להצית סיגריה מהשמש?
"מה אתה רוצה?" פונה אליי לפתע בחמת זעם.
"אי אפשר לעשן בלי אש." אני מדבר בנימה של -את בטח יודעת את זה.- אבל אני לא בטוח שהיא זוכרת את זה. לפחות לא כרגע.
"קח!" היא מושיטה לי בשאט נפש מצית שהיה מוטל בין רגליה. אני רואה עליו פתאום ציור של שרירן עם זין ענק עומד. אני מצית וזורק אותו לידה. חש בחילה. מסתובב והולך בלי מילה.
Joker:
4
יש תענוגות מושלמים מעטים מאוד בעולם הזה.
אחד מהם זה ללכת על קו המים בשעת שקיעה או קצת אחריה, עם סיגריה ביד וראש שמרגיש טוב וחופשי. הכל היה לי פה חוץ מהאחרון. הכאב ברקה מימין הפך עמום. אבל עדיין מורגש. לעומת זאת תחושה של רצועת עור רטובה מתייבשת בשמש הייתה על מצחי. אבל כבר אמרו שאי אפשר לבקש הכל.
שמעתי פעם מישהו שר על מישהי שהוא רואה אותה מנגנת לו בכינור בוער. כך הרגשתי באותו הרגע כלפי החיים. קצף הגלים הלבנבן שנשטף אל החול כמו היה לי חיזוק לזה.
כשהסיגריה נגמרה זרקתי ת'פילטר לים והסתכלתי לאופק. מישהו שישב לא רחוק הלך פתאום ואני ישבתי בכיסא הבד מסתכל לשמיים. לים. לתפר ביניהם. מסתכל על הריק. וככה. מרגיש איש אחד בקוסמוס שלם ישבתי בלי מחשבות. רק רחש גלים. עד שפתאום כמו הקצתי וראיתי לילה וכמה כוכבים שהספיקו לזרוח. אז קמתי. מרגיש קצת קל יותר. והלכתי לחפש את הנערה שלי.
הרחובות בזמן של קצת לפני השקיעה עד קצת אחריה, ריקים. זה זמן של אחרי ים ולפני דיסקוטקים ומסעדות. או אולי סרט. הבחורות מתעלסות עכשיו עם הבנים אחרי שעשו מקלחת. או נרגעים קצת עם מוסיקה, או משהו כזה. הזונות תופסות את מקומותיהן במדרכות. ["את עד לתחנה, אני מהתחנה עד לצומת."] המבוגרים הולכים לישון והצעירים עושים כאסח.
"מחפש מישהי?" זורקת אליי אחת.
"לא אותך."
בלילה כל העיר הזאת נראית כמו זונה.
Foto:
5
אני לא צריך לחפש אותה הרבה. יושבת בלובי של האכסניה, פניה צופות לצד השני איפה שאני יודע שיש טלוויזיה. אבל הסיבוב מסתיר. שערה רטוב. פניה שלווים אבל נרגנים קצת כמו רוב הזמן. כאילו משהו טוב שצריך להגיע נמצא במצב תמידי של כמעט פה. היא יפה. לא יפיפייה, אבל פניה נוחים ונעימים. לעולם לא אוכל להתאהב בה. אך נוח לי איתה. אני יוצא ממקומי וניגש אליה. פניה מופנות לשמע קול הצעדים.
"איפה היית?"
אני מציץ במסך ורואה את שון קונרי הצעיר מחייך חיוך חצי סנט לאורסולה אנדרס.
"עזבי אותו. אני אמיתי." אני אוחז בידה ולוקח אותה אחריי.
"מה קרה פתאום?" היא אומרת במבוכה ומחייכת חיוך קטן וביישני. 
מפליא אותי כל פעם מחדש איך היא קולטת אותי. לפעמים אני מרגיש שקוף לידה. עוד במעלית העולה אני מצמיד אותה לדופן וטועם עמוק את שפתיה ולשונה. כסות דקה שכמו מגנה עלייה נושרת ממנה ופנייה הופכות רכות ומתמסרות. הנרגנות ברחה מפני להטי.
בדלת ידה רועדת עם המפתח. זמן רב לא הייתי איתה. אני פושט את חולצתי וגוהר עלייה במיטה. מפשיט ומנשק. מפשיט ומנשק. עד שגופינו העירומים נשטפים בזיעה. [מי חשב להדליק ת'מזגן.] והופכים לבשר אחד לשנייה אחת של אושר צרוף, ולתחושת שלמות חולפת.
Badass pic of the Joker:
6
היא יצאה מהמקלחת עירומה, המגבת תלויה על כתפה. זרעי נשטף ממנה.
"איפה היית קודם?"
"בים."
"מה עשית שם? היית בא לבריכה."
"הסתכלתי לאופק."
"לאופק?"
"כן."
היא הביטה בי רגע. ואז הוציאה תחתונים מהמגירה והתחילה להתלבש.
 :
7
"תביא עוד חריף!"
המלצר הביט בי חשדן ומשועשע. כבר חיסלתי שתי צלוחיות חריף.
"אולי אתה רוצה חריף אדום. זה יותר חריף."
"מה, יש יותר חריף? תביא!"
הוא הביא לי את זה וזה בדיוק מה שרציתי. בוער ועוקץ בפה. 
"אתה תצרח בשירותים." אמרה לי. עוקבת אחרי הלחם הטבול בחריף, וקצת חומוס בשביל הטעם.
"מה?" לרגע לא הבנתי ואז קלטתי. "את תרגיעי אותי." אמרתי מחייך. 
הזמנתי שתי כוסות בירה שלושה רבעים, אבל עם קולה בפנים. והיה בזה קצת קרח ולימון. לקחתי לגימה הגונה והדלקתי סיגריה.
משהו נפתח בי אחרי הים. ראיתי בעיניה שהיא שמה לב שהתנהגותי שונה קצת, אבל היא לא אמרה דבר על זה.
"גמרנו פה?" שאלתי.
"אני גמרתי." אמרה. והוסיפה בקול שקט ומתוק, "פעמיים." בת צחוק על שפתיה.
הייתי מת לנשק אותה באותו רגע. אבל השולחן הארור...
חייכתי. ליבי רועד.
סימנתי למלצר שיבוא כבר ונתתי לו עשרים טיפ למרות שאיחר עם החריף האדום עד שכמעט הייתי שבע. בחוץ, על המדרכה, נישקתי אותה נשיקה ארוכה ושיסתכלו כולם.
"בואי נלך לים." לחשתי לה.
"לא להתרחץ, נכון?"
"לא."
מונית הבליחה לידנו, ואני הושטתי ידי במהירות. היא נעצרה עשר מטר אחרינו וחזרה ברוורס.
now I'm always smiling:
8
בחושך אי אפשר להסתכל אל אופק הים. לא רואים דבר חוץ מקצף גלים לבנבן על החוף, ואת רצועת החול עצמה. 
"לא תמיד הייתי זרוק כזה." אמרתי לה. ידה שלובה בידי. נעלינו וגרבינו זרוקים רחוק מאחורינו, ורגלינו היחפות חשות בחול החם.
"איך זרוק?"
"את יודעת, חי את הרגע. לא מתחשבן."
"אני יודעת." אמרה. ואז הוסיפה, "זה בא מייאוש."
יש בה יותר ממה שנראה בהתחלה. איך לא ראיתי?
"היו לי חלומות גדולים פעם." אמרתי לה. "וזה משגע את הבנאדם אם הוא מתעקש להחזיק בהם. הבנתי את זה, ואיכשהו..." רעד אחז בי. "איכשהו השתנתי. כאילו השלתי מעליי איזו קליפה. היו ימים אז שרציתי למות."
חשתי את עיניה מביטות בי... באהבה. אז היא אוהבת אותי. 
"ואז היו לי חלומות קטנים, רגילים, אבל עוד הייתי רעב. אבל הרגשתי קל. כמעט מאושר. אבל קרה פתאום שהרעב גבר. ואז היה תסכול. ואז יום אחד חשתי כאב ראש נוראי מאחורי המצח. פה." הצבעתי למרכז מצחי. "ואז דממה. וידעתי שמשהו נכבה בי." לקחתי רגע לסדר ת'דברים. הגלים ליקקו את החוף. "הייתי צריך לבכות. הייתי צריך להרגיש משהו. אבל נשארתי אדיש. וזה הפחיד אותי פחד. הרגשתי קר והתנהגתי בקרירות כי פתאום לא יכולתי אחרת. מה שנכבה לא נדלק בינתיים. אז החלטתי שאני שובר הכל. שברתי חיסכון שהוריי חסכו לי מילדות ונסעתי לפה. הייתי שיכור רוב הזמן. הגעתי לשתי קופסאות ביום. שכבתי עם תיירות בודדות." [היא השפילה את מבטה.] "הסתובבתי כמו סהרורי. ישן כשבא, ער כשבא, אוכל לא משנה מה. העיקר לא להיות רעב. פעם הייתי שבוע על חומוס מקופסה ופיתות. חישבתי שהכסף יספיק לי לעוד שבועיים, ובתוכי כנראה שחיפשתי כבר דרך למות. לילה אחד שיחקתי פוקר עם כמה חבר'ה קצת שתויים. ראיתי ת'קלפים כפול. הרגשתי חרא ולא יכולתי לחשוב. אמרתי להם שאני הולך רגע לשירותים. חשבתי לשטוף שם פנים. זה היה באכסניה שגם אני וגם הם גרו בה. באותו חדר שבו גרו שלושה מתוך הארבעה. לא חזרתי. הם הלכו לראות מה עניינים, ומצאו אותי מעולף עם יד אחת בתוך האסלה, כולה מלאה בקיא. ישנתי ככה שמונה-עשרה שעות. כשהתעוררתי הרגשתי יותר חלש מ... לא יודע. חלש מאוד. הרגשתי שהייתי ככה קרוב למות מאפיסת כוחות. והם אפילו לא חשבו לקחת אותי לאיזה רופא. חשבו שסתם שתיתי יותר מידי. החלטתי לחיות. עבדתי קצת. עושים פה מספיק כסף מתיירים. עדיין הרגשתי קצת מת בתוכי. אבל נתתי לעצמי עוד צ'אנס. פגשתי אותך. ועכשיו אנחנו כאן. אבל עכשיו אני מרגיש שמה שנכבה פתאום מתחיל להתעורר. לאט לאט כמו נפתח לי הראש למה שהיה קודם."
ידי התהדקה סביב ידה. "תהיי כשזה יקרה, בסדר?"
היא חייכה. לחלוחית בעיניה. "לאן יש לי ללכת?"
חיבקתי אותה זמן ארוך.
Joker by rockedgirl.:
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

 

נכתב על ידי ג'וקר , 29/4/2017 17:48   בקטגוריות תמונות, תמונה, ציור, סיפור, קליפ, אהבה ויחסים, מוסיקה, מוזיקה, אהבה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך להיות עשירים


http://www.asimon.co.il/data/gallery/195013madahahitashrut.pdf

 

או חפשו "מדע ההתעשרות" בגוגל.

נכתב על ידי ג'וקר , 28/4/2017 13:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נהיה הרעם שבא אחרי הברק


The Joker:
3
צהריים שרבי. מאוורר דלוק. מוטלים אני מיכה אחד ומלי אחת על כתפו של הזמן כמו מסוממים מאופיום. מה יביא לנו הזמן מארצות רחוקות? אולי קצת תקווה למשהו שיבוא. אולי כלום. רציתי פעם לאהוב אותה? ובכן, עכשיו אני אוהב. רציתי פעם לנשק אותה וכבר נישקתי. רציתי פעם לשכב איתה וכבר שכבתי. רציתי, כמה שרציתי, לטעום מבוהן כף רגלה הימנית. ועשיתי. טעמתי. שבעתי. מה עכשיו? 
היא זוממת ללכת לים. אני יודע. אני יכול לנחש. אבל לא מלי קיבלה את החריצות בתור אצל אלוהים. את זה קיבל מישהו אחר. לא אני. לא היא. אז היא מסתכלת במאוורר ומלקקת את שפתיה. למה היא מלקקת את שפתיה? היא רוצה מין? אז גם אני מלקק את שפתיי ומחכה. כבר התחברנו. כבר אהבנו. למה לכאוב בניחושים מה הן כוונותיה? 
אז הזמן עובר. ולפתע היא מזדקפת ומתמתחת. ואז היא ניגשת אליי. מביטה בי מביט בנמלים. הם קיבלו חריצות מאלוהים. הם עמדו בראש התור. היא מניחה יד על ירכי. אני מניח יד על ידה. ואז היא פותחת במילים: 
"מה יהיה איתנו, מיכה?"
"למה את מתכוונת?"
"אין לנו מטרה להשיג. אולי נמצא עבודה בה נעבוד ביחד? מה אתה אומר?"
"רעיון טוב." אני אומר. "אולי אנו נהיה כלור במי הבריכות. אולי נהיה מכסים של אשל. או אולי... אני יודע! נהיה הרעם שבא אחרי הברק. עבודה רק בחורף ורייטינג של מאה אחוז!"
"אוי לא." היא ממלמלת. "מיכה מספר בדיחות. אז בוא אני אספר לך בדיחה רצינית כמו התקף לב. אני רוצה שנזדיין מול מצלמת וידיאו ונפיץ את הסרט בחנויות הסקס. זה מה שאני רוצה. עכשיו תצחק."
רחמים של חולשה. זו ההרגשה. ממש פה. עולה מהלב ומתפשטת סביב הגרון. משתקת את הראש. מישהו, חברים ושכנים, ממש חושב לרגע ש-מלי שלי צוחקת? אז טעיתם. כי אם זו הייתה בדיחה הייתי צוחק, או לפחות מגחך מתוך נימוס. אבל היא מביטה בי ברצינות תהומית. ולא, חברים ושכנים, אין שום שעשוע בעיניה. 
למה התחושה הזו שמשתקת כל מחשבה טובה? כי היא רוצה לעשות כל מה שאני רציתי ולא העזתי לעשות. להזדיין מול אלפי צופים שצופים באורות מעומעמים בביתם מול מסך הטלוויזיה בזיון שלי ומפנטזים על מלי שלי. מקנאים בי. כועסים עליי. אני זה שייתן והיא זו שתיקח. אני זה שאכבוש והיא זו שתיפול מול הרי חרמנותי הכחולים. 
"מותק..." אני חורק. "למה?"
"למה לא?" היא אומרת. "גם כך אנו עושים זאת. לפחות נעשה מזה כסף ונהיה במחשבותינו מושא תשוקה לאנשים שרוצים לראות קצת יופי."
"את תהיי מושא תשוקה. לא אני."
חיוך מלגלג עולה על שפתיה. "אתה חי בתקופת האבן? גם בנות רואות סרטים כחולים. ולא בגלל החתיכות. בגלל החתיכים. ואתה, יקירי, חתיך לא נורמאלי."
"בנות שאני לא מכיר ולא אראה לעולם יסתכלו על הזין שלי? כשהוא זקוף?"
"זה לא מה שרצית תמיד?"
"כן..."
"אז מותק, תביא ת'מצלמה."
הוצאתי את מצלמת הוידיאו והטענתי בה קסטה. אבל היא... למה במקום להתפשט היא מתלבשת?
"מה את עושה?"
"נצלם את זה בים."
"נצלם את זה איפה?"
"בים, יקירי. עם הגלים, השמש, אופק השמיים, ילדים בני שלוש שבונים בכלי פלסטיק ארמונות בחול. שחקני המטקות. שלוליות המיץ. בדלי הסיגריות. שם, בפתח גנו של האלוהים, אני ואתה נעשה אהבה מול המצלמה כמו שאלוהים רצה, כמו שאלוהים התכוון."
"השתגעת על כל הראש!"
"שנינו יודעים שאני יותר שפויה ממך."
סידרנו ציוד ויצאנו אל הים. צעדיה נמרצים ואני מדדה אחריה כמו כלב ים. מעבר לפינת בית מלון (זה תמיד בית מלון.) נתגלה לפנינו הים. אבל יותר חשוב, החוף. ובחוף יש אנשים. והרבה. כשהלכנו בין האנשים אל קו המים הסתכלתי בכל האנשים שיקבלו עוד מעט את הצגת חייהם. היא הציבה את המצלמה בזווית ואני שרטטתי אליפסה גדולה על החוף. ילד קרב אליי והביט בי בתימהון בעודי משרטט את הקו התוחם.
"אתם בונים פה ארמון בחול?" הוא שאל בתמימות.
"כן... ארמון..." מלמלתי.
"ואפשר להצטלם עם הארמון כשתגמרו לצלם את עצמכם בונים אותו?"
"כן... בוודאי..."
"יופי."
מלי קראה אליי: "אתה מוכן?"
"את מוכנה?" קיוויתי שהיא תגיד כן. קיוויתי שהיא תגיד לא.
"אני כן."
"אז גם אני."
היא הדליקה את המצלמה והתחלנו להתפשט.
עיניו של הילד הפכו עמוקות כמו נצח השמיים כשהתפשטנו מול עיניו. אנשים הסתכלו עלינו בתימהון. מישהו שאל אם העירייה משלמת לנו. כשהתחלנו לעשות אהבה והזין שלי עמד כמו תורן מול מאות איש ואישה, הצטופפו האנשים סביב הקו בחול. 
אז נישקתי את כף רגלה ומישהי התמוגגה. אז היא חפנה באצבעותיה את האשכים שלי ומישהו התמוגג. אז איזה זבוב טרדן התעקש כל הזמן לנחות על אפי כשאני מגרש אותו שוב ושוב. והאדרנלין מכה בראש בטירוף. יותר טוב מכל רכבת שדים. יותר טוב מכל רכבת הרים. אז רמסתי את הזבוב כשהוא נחת על החוף. אז אני לא נשמע נלהב. למה? כי - השוטרים הגיעו. היינו באמצע אקט מיני מפרך כשהם באו מבין הקהל ואחזו בכתפי. "בוא אתנו." אמר לי אחד. ובעוד מלי מעיפה מבטים אל המצלמה שתיעדה את הכל היא צעקה עירומה: "מה איתי? תעצרו גם אותי!" 
"זה הוא!" צעקה אישה אחת. "פושע!"
"מה קורה כאן?" צעקה מלי. "ברור שזה הוא. הוא עירום. וגם אני. למה לא עוצרים גם אותי?"
"את לא הרגת את הזבוב." אמר השוטר.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Shop Most Popular USA DC CatWomen Global Shipping Eligible Items by Clicking Image!:
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 27/4/2017 20:06   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה, ציור, תמונות, תמונה, אהבה ויחסים, אהבה, הומור, סקס  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וקר ב-28/4/2017 09:56
 



לאהוב או למות - ארקדי דוכין שר שירים שכתבתי


אני כתבתי 90 אחוז מהשירים באלבום "לאהוב או למות" "של" ארקדי דוכין,


לא קיבלתי קרדיט ולא תמלוגים,


שיתפתי את השירים הכתובים באופן חופשי באינטרנט,


והם פשוט גנבו אותם ממני.


זו מחמאה שטרחו להלחין כל-כך הרבה שירים שלי,


אז למה אני מרגיש עצוב ומרומה?


>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


 


נכתב על ידי ג'וקר , 26/4/2017 23:47   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה, שירה, קליפ  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מתילדה הלטאה ב-28/4/2017 01:53
 



תשובות לשאלון השבועי


מהי אמת?
האמת נמצאת מחוץ לעולם שלנו. אני לא יודע מהי האמת, כי ובגלל שהעולם הזה מדומה, וכל דבר בו הוא שקר, כולל אנחנו.

מה יותר חשוב - האמתי או הטוב?
אין אמתי, אז טוב.

האם ישנו משהו אשר נמצא בין האמת והשקר?
ידיעת המצב שאתה בשקר, מרמזת שכבר יש בך אמת, כי אתה יודע שאתה בשקר. אם זה היה שקר מוחלט, לא היית יודע שקיימת האמת.

האם ישנו שקר אשר עדיף על האמת?
כל דבר ומקומו. במישור הפילוסופי הם שווים.

האם ניתן לשקר כדי להגן על האמת?
זו, מה אמרתי? הרי הכול שקר.

אם כולם מסכימים שדבר-מה הוא אמת – האם יתכן שהוא שקר?
בוודאי. גם אם הם מסכימים שהוא אמת, וגם אם לא.

האם עיוור צבעים אשר טוען כי השמיים אינם כחולים הוא שקרן?
זו האמת שלו, אבל לא האמת. ובכלל לא האמת של אף-אחד, כי השמיים בכלל לא קיימים. כך שגם מי ש-כן טוען שהשמיים כחולים - הוא שקרן, אבל הוא לא יודע את זה, וזו האמת שלו שהשמיים כחולים למרות שהם בכלל לא קיימים, ולכן לא ייתכן שהם כחולים, כי דבר שלא קיים לא ניתן לתת לו שם תואר.

האם שקרן אשר טוען שהוא שקרן הוא בעצם דובר אמת?
הוא משקר בזה שהוא טוען שהוא משקר, כך שהוא משקר מלכתחילה.

נכתב על ידי ג'וקר , 25/4/2017 21:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שתי קלאסיקות של טורי איימוס


<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 25/4/2017 20:32   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה, קליפ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השתנות הדורות


נכתב על ידי ג'וקר , 25/4/2017 14:32   בקטגוריות אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

21,748
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ