לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הליקופטר


why so serious?

Avatarכינוי:  ג'וקר

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳’׳™׳₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיפורימפו


Coringa e Arlequina
The Joker by John Muniz
נלחמת מול כל הרוחות רכבה מלי על דרקון הים וכיוונה אותו לעבר טירת הפות. שדי ים חמימים כתומים שאגו סביבה במשך היום כולו. היא חשפה שיניים וירדה לחוף. הפסלים החסונים שפעם היו בני-אדם קיבלו את פנייה בשתיקה. לאחד הפסלים הייתה זיקפה, היא נגעה בה והמשיכה הלאה. החול דבק לזיעת כפות רגליה, נכנס תחת הציפורניים. בכניסה לטירה היה כלוב מתכת קטן, שורץ שדונים עם כובעים קטנים מחודדים ועיניים בולטות. היא משכה מהכלוב שדון וטרקה שוב את הכלוב. השדון הביט בה בצווחה היסטרית והיא קטפה את ראשו בשיניה, נותנת למזרקת הדם שבצוואר לפרוץ. היא טחנה, בלעה, וזרקה את השאר. היא עלתה על המדרגה הראשונה והן התחילו להגביה את עצמן מעלה עד שהגיעה לטירה. שם נכנסה לחדר המבוא, ומשם לאולם הגדול, זרקה את החרב על הרצפה וישבה על כיסא עור הכרישים. 
"חיכית זמן רב?" שאלה.
מבטי בחן אותה בהנאה וגרם לה לחוש היטב שעל גופה היו רק נדן חרב ושרשרת עבה. אותם חיטובים דקים של שנות העשרה פינו מזמן את מקומם לקימורים שופעים במותניה ובירכיה המוצקים, ושדיה היו מעוצבים ביופי שהקנה להם חיי היצר. מלחמתה ברוחות לא גרע אף במעט מהופעתה החיונית, אך במקום לחוש סיפוק מכך, חשה מלי חוסר נוחות תחת מבטי המגחך.
"חיכיתי קצת." הודיתי בביישנות, תוחב את אגודליי לכיס מכנסי עור הטיגריס המעובד.
"לא התכוונתי להיות בחוץ כל-כך הרבה זמן." אמרה מלי והעבירה יד בשערה.
"אני שמח שיצאת לים, מלי. לא יהיו לך עוד הרבה סופי-שבוע כאלה כדי להפליג. מפתיע שאני עדיין כותב אותך, לא?"
מלי הנהנה בראשה, אך לא אמרה דבר. 
"מלי. יש לי משהו... חשוב לספר לך."
ממקומה הפנתה אליי מלי את פנייה. "אתה נשמע מדוכדך מאוד, מה קרה? נגמר האלכוהול?"
במקום לחייך נאנחתי בכבדות. "הלוואי וזה היה הכול. זו הנובלה ההיא שמיכה הכתיב לי אותה עלייך. היא סגרה 2000 כניסות."
"אלוהים..." היא כמעט בכתה. "אני רוצה נובלה משלי, גיא!"
"מיכה מתנגד."
"שיזדיין."
"את יודעת מה?" אמרתי ושלפתי קיסם מכיס הקונדומים, מחטט בשיניי. "אני אעשה מאמץ. בינתיים תישארי בסביבה, בין הסיפורים."
"תמיד כותבים אותי. לא אני בחרתי." אמרה מלי בדמעות. אצבעות רגליה התאגרפו בכעס שניסתה להסתיר.
"אני יודע." אמרתי. ניגשתי לרצפת האבן והרמתי את החרב, הלכתי לעברה והושטתי אותו לעברה. "כדאי שתשמרי אותו צמוד אלייך. יש אויבים בחוץ מלי, וגם בפנים." 
היא לקחה אותו בשתיקה.
"סיפורימפו, מלי." אמרתי.
"כן..." היא חזרה כהד. "מה שאמרת."
"גם עכשיו... סיפורימפו..." מלמלתי והתפקעתי בצחוק. "סיפורימפו, מלי."
התרחקתי ממנה, צוחק, דמעות בעיניי.
"יבואו ימים בהם אני אכתוב אותך, מאנייק!" היא צעקה אחריי. "אני אעביר אותך שבע מדורי גיהינום!"
"ששש..." לחשתי בעודי מתרחק וצוחק. "לא יפה..."
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
השמש נוגעת בירח
השמיים עולים באש
האדמה רותחת
הים עולה על גדותיו
הסכינים משחקים תפקיד
השלג הוא אבק שריפה
הפרי מורעל
אלף שערים לרקיע נסגרים
מרכבות אש חורטות בשמיים
רכבת הגיהינום פורצת כל לב ומחסום
השטן מגיע עם שלל של מטבעות
כל מטבע שקר
הן זוהרות כשמש
ומבריקות כיהלומים
מונחות על מפתן ביתי
כל מטבע שקר
כל מטבע שד
נספר ונשקל על מאזניים
נשטף במים רותחים
ממלא את כל האמבט כמו מים
גולש על המדרגות
פורץ דלתות וחלונות
מבקע קירות
גולש אל הרחובות
בחיוך של ג'וקר
הוא נעמד לי על הכוונת
שן רקובה
שן זהב
שן כסף
מבט של שיכרות ועורמה
מבט של שיגעון לב הנשמה
"טוב," אמר, ונשך מטבע
הצבעים עפו מעיניו
"החזר את שפיותי," תבעתי
"כוונת תותח בין עינייך,
החזר את שפיותי,
או שהגיהינום ייקח אותך."
לקחתי את כל שפיותי
עד הפירור האחרון
לקחתי את כל שפיותי
ונתתי אותו לאהובת לבי
בעיניה היפות הנבונות
נתנה בי את הנחמה
ובחיבוק חם ואוהב
נתנה לי את חומה
תחת סככה של כוכבים
דיברנו על מה שיכול ומה שלא
החלפנו לבבות ונדרנו נדרים
נשבענו שבועות וכישפנו לחשים
היא נתנה את המים והחמצן
אני נתתי את האש והאדמה
ויחד כמו מלאכים טיפסנו ברקיעים
אהבה שלא נגמרת ומסנוורת ת'רשעים
הוא בא אליה בכשפים קמאיים
הוא בא אליה בתשוקות גוף וחורים שחורים
ביד פרסת השטן חפן את רכותה
ושטף את גופה בזימה
היא טיילה איתו במחוזות אפלים
ספרי גיהינום, פרוטוקולי השדים
בעיניה היפות טבעו המילים
והשחירו את טוהר הנעורים
כואב ושיכור לקחתי את כל שקריי
והלכתי לבקר את אהובתי
היא הייתה מרותקת באזיקי תודעה
למחול שדים ורוחות מלחמה
השטן חייך בשפתיים פצועות
ותופף בציפורן ארוכה על כוכב מחומש
שלפתי את תותח נשמתי
את אקדח ייאושי
את סכין נשמתי
את כל תעצומות לבי
לתוך פניו המחייכות
יריתי מוות ופצצות
חלק אוהבים לספור כוכבים
ולטייל על שפת אגמים
להריח פרחים באביב
ולטעום טעם הדרים
אני אוהב לאהוב
ולחיות לצד אהובתי
אבל הנה אני אזוק וכבול
מנצח על מחול שדים
בגבול הגיהינום, בעולם ביעותים
אני רוקד עירום ופצוע
לצד כל המטורפים
החוטאים
והבלתי-נסלחים
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 the blues brothers GIF

>>>>>>>>>>>>>>>>>

goth gothic fashion  style black women lady girl women https://www.facebook.com/alternativestylepolska

Joker

Leeggss

Model & photo: Beatriz Mariano Photography Welcome to Gothic and Amazing |www.gothicandamazing.com

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 6/10/2017 13:47   בקטגוריות גיפ, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סיפור, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, קליפים, שירה, תמונה, תמונות, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין מקום אחר


 batman the joker the dark knight heath ledger GIF
27
זה בסדר מצידי שאני שיכור כמו עכברוש בבריכת טאקילה כל עוד איני חש כאב. למתוח את רגליי (כצפרדע) ולשייט בתוך מי אגם של חוסר שפיות זמנית או אולי שפיות טהורה, היום כבר לא מוצאים את ההבדל. את הנאדים שלי אני מפריח תוך כדי הליכה לתשומת ליבה ולאפה של מלי, לא מתלוננת הרבה, לא אכפת גם לאלוהים. הבטחתי לה שיהיה טוב? מתי? זו היא שהבטיחה. את איש הפרא שאני הצמחתי לבדי ללא קרבה ביני לבינה אני אוהב כרגע. נותן לי להרגיש כמו שוליית מלחים שנשכח על אי בודד והפך חלק מכל פלג מים וענף עץ, עד לשיער הארוך ולכפות רגליי היחפות תמיד, נעות על הבלטות כעל ערים רבועים קטנטנים, תחומים בחריצי תהומות, לא נופל מגובה רק מרחף, על גשר החיים ועל הרקיע הסגור לקהל מעריציו בו הסתגר אלוהים ובכה על משהו, לא זוכר על מה, ולא זוכר שזכרתי אי פעם. על מוחי שהפך קטן וחלקלק בו שום עיקרון או מצפון לא שורד יותר מחלקיק שנייה, בו כובד משקל של חיים יחסים ציפיות ואכזבות לא קיים, נמחק מתאי השכל או אולי יצא לגלות מצינורות הסינפסות עד אשר תחזור השפיות או לחץ הטירוף ותתן לי במוחי את כל החגיגה מהתחלה, חוץ אולי משריד של פרא שלא נמחק מתוך צבא שלם, עומד בעמק בתוך מערה שמתחבאת מאחורי מפל מים ולוחש, ואי אפשר שלא לשמוע אף במלמול חרישי. קודח וקורס מוחי כאילו הזריקו לו חומצה עדינה בין גבשושיות המוח. לא רע לי, טוב לי, כי למדתי לקחת את ההווה בשתי ידייים ולא לדאוג למשהו שאולי לא יסתדר לי עם מצבי בעתיד, כי או שאהיה מת, או שהכל יסתדר בעצמו, או שהתרגל למצבי ואצליח להפיק ממנו בכמה שינויי תפיסות עולם שתלויות בהרגליי הרפתקאה חדשה לתקופת חיים שבאה, אולי הולכת, אולי מגביהה ואולי ממיסה, את הרי ההימלאיה שבתוך ראשי. עלייך להיות שקטה מלי, אני רוצה לומר. שום דבר רע לא קרה למיכה. אני רק עיניי בתוך בטון רטוב (לא נורא) וליבי רוחי ונשמתי אצל אבותיי, משקים אותי ומחזירים אותי לשורשיי הפראיים כשאחרי תפילה בבית כנסת היו מעלים נרגילה של עשבי שיכר וצוחקים, וצוחקים, מי יכול עליהם ומי יכול על נשמתי ליבי ורוחי כשהוא איתם? אלה העיניים שנעצמות בעייפות כי איני עימי, החושך בחלון שעוטף אותי כאילו היה נצחי ברוורס אחורה בזמן, ומחר... מחר יבוא עוד מיליוני שנה בזמן הנפש, בה אני נמצא ואיני חש כאב וריקנות למרות (ולא מוזר לי) שאני לא חושב דבר ששייך לי באמת, לא מרגיש שום רגש חוץ מחרמנות רכה כלפי הלילה ואין לי שום דעה באף נושא ושום דריסת רגל בשום עשייה למען מישהו או מישהי, אדם חיה או צומח, חוץ מאנוכיות פשוטה של חופש פראי שאבותיי מזרימים בי ברגע זה ממש, מטפלים בי, ברכה עליהם. 
אז מלי, בשיא פראיותך, אנא שיכבי עירומה על הבלטות הקרות והקשות, תפרעי את שערך, הדליקי את עינייך באש הגיהינום של אלים שאיש לא זוכר את שמם, ותאונני ילדה כאילו אין מחר. תני לי רק לצפות בך, לא אעזור, לא אגש, לא אגע, רק אזמין אל חדרנו את כל האלים העתיקים שאלוהים העריץ הטוען לבלעדיות על היקום גירש בכוח הזרוע, ואומר להם, עיזרו למלי בתאוותה, לקקו כל חיטוב עור של בת תמותה עד שהירח יתפוצץ וכל זמר ואמן הסוגד ללבנה יעמוד נדהם עם פיסת ירח בידו ולא ישיר או ייצור עוד, כי הוא יהיה השיר והיצירה. ועל כל חלקיק אבק בחלל הקוסמי אחייה אלפי גילגולים במיליוני מיכהאים מקבילים ואהיה האיש שבחר הכל, בכל זמן בכל מחשבה, מ-נווט חללית אדירה החוצה את היקום המוכר לה, עד איש מערות המשרטט את מעללי הצייד שלו חרוטות על קירות סלע חשוף, למען אזכור איך וכיצד, למען האדיר את שמי.
אמרתי שיהיה בסדר, לא, מלי? תראי מה שהצלחתי לכתוב באיטיות וללא מאמץ. זה לא אני וזה אני, שמחכה לאבותיי.
A well played villain. Were I to be a psycho, I have a well-spring of inspiration here.
נכתב על ידי ג'וקר , 22/9/2017 20:04   בקטגוריות סיפור, מוזיקה, מוסיקה, גיפ, תמונה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוסים פראיים


now i see the funny side;
25
קניתי לך מסך טלוויזיה 42 אינץ'. את צופה עכשיו רחוק ממני, בצד אחר של הדירה, בערוץ הטבע. אני בחדרי נשארתי, לא אגיד לך מילה. אחכה שתבואי מרצונך לחבק אותי, לנשק את פצעיי, לעצום את עיניי באצבעותייך. אבל את לא באה, ואני מתחיל לאבד תקווה. קורט קוביין המת שר לי מהקבר באנפלאגד ויום אחד אהיה איפה שהוא נמצא עכשיו, אבל אני לא ממהר ללכת לשם. רחוקה את בעינייך הצוחקות, בשפתייך הקנטרניות. רואה אותך מכינה לעצמך נס-קפה כמו שאת אוהבת: כפית שטוחה נס, כפית שטוחה סוכר, ומעט חלב. ניסיתי פעם לשתות את זה ככה, יש לזה טעם של קוקוס-מנטה. 
ערוץ ההיסטוריה עושה לי טוב. בעיקר התמונות המטושטשות בשחור-לבן של אנשים שכבר מתו. על המסך הם מלאים עדיין בחיים, או באמונה. הם חובשים מגבעות גנגסטרים. הם נוהגים במרכבות. הם מצלמים את צ'רצ'יל ברגע היסטורי קפוא בזמן. הם נמקים על "אקסודוס 1947". אני רואה כל זאת ומתרחב לתוך ההיסטוריה. היו פה לפניי, יהיו גם אחריי. לצד דרך עפר אני רואה נערה ירויה בידי נאצי מוטלת מתה בעיניים פקוחות. יופיה הזכיר לי את יופייך. אולי אילו הייתי חי אז, ליבי היה שייך לה. 
אבל את לא שמה זין על העבר. ערוץ הטבע מונצח בהווה גמור, בין פינגווינים וקרחונים. אולי תזכרי אותי, ולו לרגע, ותבואי אליי לחדר לאיזה חיבוק או מילה טובה. אבל את לא באה, ואני לבדי עם שירים מהקבר. מילה טובה אחת תעשה לי טוב. מילה קטנה אחת. על המסך יש 42 אינץ' של סופת שלגים.
26
הוא שותה אלכוהול בזמן האחרון. בשתי הלילות האחרונים הוא הלך לישון ב-שש בבוקר וקם רק שלוש שעות אחר כך. בדקתי את בקבוק היין, הוא שתה ממנו בלילה האחרון. בפח שבמטבח גיליתי קיא חום של קפה, יין וגושי אוכל מעוכל למחצה. כל הלילה, לפי מה שהבנתי מדבריו, הוא זיפזפ בין ערוצי המוסיקה והקליט בווידיאו קליפים שמצאו חן בעיניו. כשהוא ישן את השלוש שעות צפיתי בהן. שעתיים של שירי דיכאון. 
על השולחן מול הטלוויזיה היו שתי חפיסות ריקות של סיגריות, וחצי חפיסה הייתה מונחת לצידו על הספה. עוד לילות כאלה, חשבתי, ואמצא את עצמי מלווה אותו באמבולנס לחדר מיון. שבוי בעולם סהרורי, יושב על הרצפה עם סיגריה כי "ככה נוח לי." פניו אפורות. זיפי זקן בני ארבע ימים מכסים את פניו. שערו ארוך מידי, פרוע מידי. 
עשה שביתה. לא יוצא מהבית, את הקניות במכולת אני עושה. אוכל בורקסים וסנדוויצ'ים כדי שלא יצטרך לשטוף כלים אחריו. כשפיו מחייך עיניו לא מחייכות. שותק הרבה, יותר מידי, בוהה בטלוויזיה, מקשיב למוסיקה, מהרהר ועוצם עיניו לעיתים קרובות בייאוש. הופך את הדירה שלנו למערת קבורה חיה. 
שמעתי על "הלהקה מהמרתף" והצעתי לו ללכת להופעה שלהם במועדון, רבע שעה הליכה ברגל. הלך אדיש ועייף בפיג'מה, אני נשארתי לסדר את הבית ומצאתי פתקת נייר עם כתב ידו: "הלוואי גולגלתי הייתה עשויה זכוכית. הייתי מנפץ אותה על השולחן."
לפעמים הדמעות יורדות, גם כשאת לא רוצה.
הרוח: "הלהקה מהמרתף" ניגנה ועשתה למיכה זיקוקי דינור בתוך הראש. "זה להבה, זה להבה." הוא צרח כשהיה שיכור. ואמר גם: "חבל על הזמן." ואמר: "עולם." ו-"פצצות לגבות." ו"מרגמות לפיטמות." הוא רצה את החיים מזוקקים בתור מיץ תפוזים כדי שיוכל לשתות אותם עד הטיפה האחרונה. הלהקה תכננה לנגן שלושה ימים רצופים לאחר מדבר של שממה מוסיקלית. זו הייתה המוסיקה, זה היה הקצב, אלו היו המילים. מלי לחשה לו בטלפון שהוא מתחרפן. והוא שאג: "הלוואי עליי." הוא טיפס על הקירות, הוא רצה לזוז, הוא רצה לצרוח. היה תיכון ושדה קרב שהיה כמו חור שחור של בירה ואלכוהול ברגילות, והערב אמר לו שמרוב פשרות הנה עוד רגע הוא מאושפז בבית משוגעים. אז הוא הלך לשמוע את "הלהקה מהמרתף" כשהוא בפיג'מה, משאיר לה את הבית על כל תכולתו כולל החוט מאריך. "רק את ליבי לא תקחי." אמר, והלך ושמע אותם מנגנים. "הרעיונות הם מהאוויר." אמר לו הסולן, וזה היה בסדר מצידו. מלי עושה הצגות? מלי משחקת משחקים? נלך לשמוע את הלהקה וזה סם חוקי, רבותיי! הוא רקד עם כולם שלוש שעות רצופות בלי מזון ובלי לעשות צרכים. הם רקדו עד שמישהו יתמוטט, יחוש כאב, יתפרק, או פשוט יעזוב. הוא רקד ורקד עד שהפך ללפיד בוער, שם לרגליו של מנסר הגיטרות עלה אבק האפר שלו והחניק את הרוקדים. הוא נשרף ברגשותיו, אמרו, והעבירו מטאטא. רק רסיסי ליבו נשארו עדיין על הריצפה המפוייחת, מחכים למלי שתבוא לאסוף אותם ולחבר אותו מחדש. היא ענתה עם הצלצול הראשון ובאה כמו הוריקן לאסוף לפני שיאבדו. בבית הרכיבה אותו אבל גלתה שמשהו חסר: הייאוש. 
I am the new black
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

נכתב על ידי ג'וקר , 14/9/2017 20:01   בקטגוריות סיפור, גיפ, תמונה, תמונות, קליפ, מוזיקה, מוסיקה, אהבה, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




Harley Quinn by johnbecaro.deviantart.com on @DeviantArt - More at https://pinterest.com/supergirlsart #harleyquinn #dccomics #dc #suicidesquad #fanart
Arlequina: A Nova líder do Esquadrão Suicida.
Justice League vs Suicide Squad #1 (Tyler Kirkham Variant)
23
 ערב החג יורד על העיר שלנו. הרוח מתנמנמת בפינה, לא היה לה מספיק בידור אצלנו. אני שומע את "השירים של מיכהצ- בן 25." לרובים ולשושנים יש גם תאווה לחיים, לא רק זעם. חם מאוד היום, אבל לשנינו לא היה חשק להתקלח במים קרים. לכן הסתובבנו עירומים בבית כל היום, כשכל החלונות פתוחים, אבל מי כבר ירצה לבלוש אחרינו. עכשיו אני מוטל עירום על המיטה בחדר ושומע את השירים. מלי צופה ב"חלום אריזונה." של אמיר קוסטוריצה. עייפות של ייאוש משתלטת עליי. רוצה שכדור הארץ יאבד את כוח משיכתו אליי ואני אפול אל השמיים, רוצה להיקבר בתוך שלג רך.
אלוהים לקח את הזעם שלי, אני לא יכול להיכנס באנשים יותר. אבק עננים יורד נמוך על הבית. תמיד מלי תוכל להפוך אותי לצמח בתוך עציץ ולהציב אותו על אדן חלונה. משם אראה את אדוות משק כנפי המלאכים, את להבת הים.
ואני נופל לתרדמה, עדנה רכה של ערסל או ענן מנדנדת את מוחי מזיכרון לתחושה וממנה לאובדן, וחוזר חלילה. כמו קרוסלה שמיימית. אני מתהפך על בטני, מתחפר עם ראשי בכרית הרכה. הולך לאיבוד בתוך נצח הקיום. מאבד את גופי, מוחי, והמשמעות שלי, מאבד כל דריסת רגל בעולם הזה. אצבע האלוהים חודרת לתוך ישבני וממלאת אותי בהשלמה שלמה עם חוסר המשמעות שלי. וקולה של מלי, בעוד אצבעה ממלאת אותי, שואלת אם להמשיך. 
 drake dragon ball z mash up hotline bling super saiyan GIF
24
"לעולם לא אדע מה עינייך היפות, לעולם לא אדע, כוכבים ממורמרות. חומקת כמו מים בין אצבעותיי הרפות, הדליקי לי נר לחפש ולראות".
"את הסוד הכמוס שם בתוך לבבך, את הרז האומר מה גדול הוא יופייך. ידעת אז לסלוח, אבל לא לעד. ידעת אז לשכוח את הפסיק במשפט".
"הנך לי הבגד ללבוש או לפשוט, הנך לי הגוף והשערות. קטן אני מלתאר את יופייך, גלי לי הרז שם בתוך לבבך".
(הצונאים.)
deviantart tattoo designs - Buscar con Google
Jokes
Joker black and white
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
נכתב על ידי ג'וקר , 27/8/2017 16:59   בקטגוריות אהבה, גיפ, מוזיקה, מוסיקה, מונולוג, סיפור, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, קליפים, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הימים שלנו


gif, harley quinn and suicide squad GIF on We Heart It
22
יום הפוך אצלי בראש. גם למלי לא חסר. הוזים מחום, קוראים כל מילה טיפשית בעיתון, פותחים את המקרר לפי תור כדי למצוא משהו לאכול, מגלים שאין שם משהו מיוחד ושותים קולה, מעשנים סיגריות, ובטלוויזיה אומרים לך שאתה עלול לחטוף סרטן שמרגיש כמו "עכברושים שמכרסמים אותך מבפנים." זה גורם לי ולמלי לבהות רגע זה בזו, לכבות את הסיגריות שלא עושנו עד סופן, ולשכוח הכל לאחר עשר דקות. "תמיד אפשר למצוא איזה גג ולקפוץ ממנו." אמרה מלי. 
אני לא יודע מה עם מלי, אבל כשאני לא קם מהמיטה מייד אחרי שאני מתעורר, כל העולם נראה כמו סרט גרמני ישן. אתה מתפלש באמבטיה בתוך ערימת נוצות ומסמרים, מגלה שהקולה חריפה והקפה מלוח, וכל מה שבטלוויזיה נראה כמו חיקוי של בימאי טירון לסרטיו של סם פקינפה. אז אתה מנסה לקרוא את "הזר" של קאמי ותופס את הראש בכל הזדמנות. מלי בוהה בטלוויזיה בתיעוב, אבל לא מנפצת אותה הפעם. אני מדליק רדיו וחמי רודנר עם ה"גאולה" שלו לא עושה לי כלום. אז אני שם קסטה שבצד A שלה רשום "השירים של מיכה- בן 17." ובצד B רשום "השירים של מיכה- בן 25." הקסטה נמצאת בהתחלה של צד A וזה מה שאני שומע. פורטרט. הכל מבינה. 
אני רואה את מלי מציירת במרקר מחיק גולגולת עם עצמות צלובות על מסך הטלוויזיה. אני מוסיף צלב קרס ומקשט ב-SS. אז שנינו מסתכלים על זה, אני מדליק סיגריה, מלי מכבה את שלה, אני מכבה את שלי על הלשון, ושנינו, (כאילו, ואולי באמת, יש לנו מוח משותף.) מסתערים על הטלוויזיה וזורקים אותה חצי תריסר קומות אל החצר שלמטה. אני שומע צרחה, שנינו מביטים למטה, והשכנה בת ה-14 מוציאה בזוועה את גור הכלבים המחוץ שלה מבין הריסות הטלוויזיה. מלי מצחקקת, אני נושף נחרת בוז, והשכנה מביטה בנו מלמטה, נראית כל כך קטנה, כמו אצבעונית, משהו נוצץ בעיניה ואני משער ש-אלו דמעות. "אתם צריכים אישפוז, משוגעים." היא צורחת, מושכת באפה. "אישפוז לכל החיים! דפוקים בשכל! פסיכים!" 
"לכי תזייני את אבא שלך." אני זורק. 
"תמצצי לו זין מלא איידס!" קוראת מלי בעליצות. 
14 שנים מביטות בנו מלמטה בזוועה אילמת טובלת בתיעוב מתוק. ואז אני ומלי חוזרים לסלון, אל החשכה הנפשית שלנו, ומלי מציתה סיגריה ואומרת: "תמיד אפשר לחתוך את הוורידים."
-אל תבכי...- שר אקסל רוז, ובעצם אף אחד לא בוכה פה. -את תרגישי יותר טוב מחר...- הוא מוסיף. ומלי מסתכלת בסטריאו ועוצמת את עינייה. אני מרגיש את תחושת האובדן והתיעוב העצמי שלה, ויודע שאני אמור לחבק אותה עכשיו, אבל לא בא לי.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

Heath Ledger

 

נכתב על ידי ג'וקר , 24/8/2017 22:50   בקטגוריות אהבה, גיפ, מוזיקה, מוסיקה, מונולוג, סיפור, ציור, תמונה, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קליפים


<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/originals/e8/ab/b2/e8abb2e05058175f7155a539f12d6c63.gif

♦ Justice has a dark side

 

נכתב על ידי ג'וקר , 15/8/2017 14:32   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה, קליפ, קליפים, ציור, תמונה, תמונות, גיפ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



summer wine


The Joker Never Dies: 48 Behind The Scenes Photos of Heath Ledger On The Set Of Dark Knight | The Roosevelts
19
האלכוהול המיס לי את המוח. לילה אבוד, בלילה כזה נשאר לך רק לשרוף את הזמן לפני שתיפול לשינה ותתעורר עם זכר חלומות שאתה לא זוכר מהם הרבה חוץ מזה שהם היו צלולים כבדולח. אז הנה אני גונב ממלי סיגריות, לא אכפת לה הרבה, ומעשן ומעשן אולי זה יכניס קצת כבדות לראש הריק שלי. אני יושב בשעה 12 ומלי יושבת בשעה 5 ומעשנת את הסיגריות שלה, אמרנו שנפסיק, דחינו זאת קצת. היא מסתכלת בי ולא אומרת מילה. אני מרגיש נקי בראש, יותר מידי נקי, ויש איזו תחושה שהאלכוהול עוד מחלחל באיטיות מאתמול, עושה את עיוות תאי השכל כדי להפוך אותי קצת יותר שרוט ממה שאני עכשיו. אין אשליות, רק עצבות מעיקה. יש מוסיקה ברדיו, ג'אז מודרני, ואני אומר אולי אעשה מקלחת. אולי מלי תעשה מקלחת יחד איתי, נשב מחובקים ועירומים, כואבים, כעוברים תאומים תחת מים, ולא נאמר מילה. אפילו לא מילה אחת.
fooling the fool
Joker's Last Laugh Typography Print by ShirtShaman on Etsy
Joker
20
היא מקשיבה לי במבט מהורהר. עשיתי את כל הדרוש כדי להרגיש נורמאלי על הבוקר. אני מגולח, אני רחוץ, לבשתי בגדים נקיים וטובים, ואפילו שמתי קצת מאותו קרם לחות לשיער כדי שהשיער יסתרק בצורה מושלמת. התנהגתי, אני יודע, כמו מישהו שיש לו לאן ללכת, חוץ מזה שאני בנעלי-בית. 
רגשותיי קהו מזמן, לפעמים אני מרגיש הנה הם מתעוררים, ואז כל שיר זה סימפוניה, כל רוח מהחלון זה נשיפת ברכה מאלוהים. אבל כשהשירים ברדיו מתנגנים ברגע זה ממש אני אדיש וזה סתם קולות רקע, כדי שלא אטבע בשקט של בית קברות. "היום יום ללא עישון, אז תעשו את זה ספתח לחיים ללא עישון." אומרים לי ברדיו. לידי יש מאפרה עלייה מונחת סיגריה דלוקה. אני לוקח שאכטה. נגמרה סיגריה, מדליק חדשה. כל העולם רץ מפה לשם ורק אני ומלי עקודים על לשון בטון. מידע ועצות מכל מקום יורדים עלינו כמו גשם, עד שאלפי העיניים מביטים בנו בשתיקה כאומרים, -אין להם תקווה. - אבל עכשיו מלי ויתרה עליי, לא רוצה שנהיה בודדים ביחד, אלא לחוד. מעשנת את הסיגריות שלה כשאני אומר לה שוב ושוב "את לא אוהבת אותי, אז למה את עושה כאילו?" ואני מחכה שתכחיש את דבריי, שתאמר לי שוב שזו אהבה ניצחית, שתמיד אהבה, שהיא אוהבת, שתמיד תאהב, אבל היא רק מביטה בי בעיניים כבדות, מעשנת, שולחת ערפילי עשן סיגריות אל החדר, משחקת אותה אלה עתיקה שנשכחה ברבות השנים, שאין לה דריסת רגל, שויתרה על עצמה ועליי, ועתה היא רק מביטה, רק מתעניינת מתוך אדישות, נעה בתוך מסלול צר וקטן כמסלול הירח, לא אומרת אוהבת ומתכסה בשתיקתה.
משהו אבד בדרך. אולי לא נהגתי בה בחופשיות, אולי חישבתי יותר מידי את צעדיי בזמן האחרון. אולי הכל נראה לה מאולץ, כמו חיזוריו של אינטלקטואל צר אופקים. אולי ניסיתי לשים את עצמי במרכז בעוד אני לא נותן לה לומר את מה שיש לה לומר. מי יוכל לומר לי שאין לה עולם פנימי משלה. לא הקשבתי. לא בדקתי. גלשתי מכל אמירה שלה אל אמירה שלי. בניתי חומות סביבה ובעצם סביבי, וכל מה שאני אומר נהדף אליי חזרה, כאילו שלחתי בומרנג ולא רעיונות. אני שואל איפה היא, וכבר היא עולה על הר גבוה, מתעטפת בתוך טירה נטושה עשויה אבן במיקשה אחת, מפרפרת בין החדרים, מועדת במדרגות, ושוכחת שגם אני יכול להציל אותה כמו שהיא יכולה להציל אותי. שוכחת, או רוצה לשכוח, את דריסת הרגל שלי בלבבה. שוכחת שאני אוהב, וכשאוהבים, לא עומדים בצד ונותנים לבת-הזוג לפרפר לבד עם כל סיוטיה ופחדיה בלי לחלוק מעט, בלי לפזר את מסך הערפל.
אני אהפוך את עצמי למים, כמו שאמר ברוס לי. אני אאבד את עצמי, כמו שאמר אמינם. אני לא אהיה פה. אני אהיה רק אוזן. היא זו שתדבר, וכגלים שיורדים ועולים אל החוף, אתן לה לומר ולשתוק, לעמוד על שלה ולסגת. ואני אהיה זה שידבר רק על מה שקשור אליה, וליבי אליי יהיה לב דומם, וליבי אלייה יהיה לב סוער.

>>>>>>>>>>>>>>>

Batman, Joker and Killer Croc by Brad Green

Moda Joven: 15 cosas que las mujeres que odian arreglarse entienden a la perfección

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 8/8/2017 20:55   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סיפור, סקס, סרטון, ציור, קליפ, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
21,354
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ