לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הליקופטר


why so serious?

Avatarכינוי:  ג'וקר

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳¦׳™׳•׳¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

למה כל-כך רציני/ת?


BrotherTedd.com — The Dark Knight (2008)

 

הראש עף לכל הכיוונים, "יש לך בעיה?" הוא שאל. אף-אחד לא ענה, כי הוא היה לבד. הוא עמד מול החלון לעשן סיגריה, וראה חיים. החיים האלה התאמצו וגנחו ושאגו עם כל חבטה במחבט הטניס. אפשר לחשוב שכל העמק הזה, כי ת'כלס זה היה עמק, הוא אזור עינויים סאדו-מזוכיסטי לאנשים שיותר מדי מודעים לגוף שלהם, או למיניות שלהם. או אולי למוח שלהם. או למקומות הספציפיים בהם הם מחרבנים. ומחרבנות. "רוצה לטרוף את החיים? בוא 'שחק טניס!" צעק לו איזה אחד שרירי עם שרירי רגליים מפותחים, והכה במחבט כדור ירוק ישר לתוך הראש שלו, דרך החלון. הוא נפל אחורה והייתה לו הזיה שהוא מת, ושהוא נפרד מהחיים בחיוך, אומר תודה רבה, היה כיף, וממשיך לעולמות אחרים בנתיב האלוהים. "העולם הזה היה משהו מדהים!" הוא מספר לנשמה בחדר המתנה, חדר רוחני, "יש שם ירח בלילה, כדור לבן שפשוט תלוי בשמיים, וכוכבים, יהלומים תלויים בשמיים, זה כל-כך יפה." והנשמה מקשיבה ומחייכת בענווה, הרי היא אמורה להיוולד לעולם הזה. ומשהו מחליט שאם הוא מהלל את העולם הזה, אז שיישאר בו, ונשמתו חוזרת לגופו והוא מתעורר. "אההה..." הוא מהמהם לעצמו, מביט איפה נפל, וקם, ומכין לעצמו כוס קפה אימתני. חחח... הראש עף לי לכל הכיוונים על הבוקר. כן, הוא מספיק לחרבן ולוקח את הצורה שלו לרופאת המשפחה, כדי שתיתן לו מרשם והוא יוכל לקנות את הכדורים שלו. רופאת המשפחה מסתכלת עליו כעל יצור מעניין במיוחד. "אז הגעת, למה אתה נותן לאבא שלך לבוא במקומך?" הוא מחייך מפויס, "אני עייף, אין לי כוח לבוא עד פה, חוץ מזה מעונן, ויורד גשם, וקר, ואני לא יכול לעלות את המדרגות בחום הזה." היא מהנהנת, "אני מבינה, האישור שלך לתרופות שלך אזל, פג תוקף, צריך חדש." והיא מביטה בו בעיניים קטנות וחודרות. "באמת?" הוא עושה את עצמו מופתע, ואז הוא עושה את עצמו חרד, "אז מה אני אעשה?" "אתה צריך ללכת לפסיכיאטור שייתן לך אישור חדש, הוא יבדוק קצת, ישאל שאלות, ויחליט אם להמשיך בטיפול זה, או לעשות עלייך ניסויים בתרופות חדשות - כלומר, לתת לך תרופות יעילות יותר." "אני מבין..." הוא אמר באטיות. "אבל אני כזה יש לי רעיון קצת יותר טוב. תתקשרי לפסיכיאטור ותגידי לו שיחדש לי את האישור." "לא," היא אמרה, "אתה צריך ללכת אליו," "אז למה את לא נותנת לי הפנייה?" "קיוויתי שלא תחשוב על זה ותבוא שוב, אני אוהבת לתזז אותך, אבל עלית על התרמית, כי אתה כזה פיקח, ואין לי ברירה אלא לתת לך הפנייה." הייתה שתיקה. היא הביטה בו כדי לראות איזה רושם עשו עליו המילים שלה, הוא זע בחוסר נוחות. היא הביטה בו והוא חיכה. הוא חייך רפות. "אז אני אדפיס לך את ההפניה," היא אמרה.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

#heathledger

 

חמורים גדולים גוררים כורסאות ושולחנות בתוך עגלות,
בתוך מרכבה רתומה לארבעה חמורים גדולים,
שגוררים כורסאות ושולחנות בתוך עגלות.
הוא אמר שלא מספיק לו השמיים,
והוא צריך קלונקס לנקות את "צינורות הנפש,"
הפסיכיאטר ישב עם ערימה ענקית של קוקאין,
ממש גבעה שלמה על השולחן,
ודחף את האף שלו לתוך האבקה
"זה צריך בשביל שיהיה לי מושג על מה אתה מדבר,"
הוא אמר לסכיזו, ומחה את אפו משיירי הקוקאין
"אתה רוצה קצת?" הוא שאל את סכיזו
"לא, תודה, אני שותה קפה," אמר סכיזו בצנעה
"טוב, כל אחד והסם שלו," אמר הפסיכיאטר וניגש לעבודה
"האם אדוני נושם בכוחות עצמו, אוכל בכוחות עצמו, שותה בכוחות עצמו?"
"כן," אמר סכיזו,
"אם כך אדוני בסדר גמור, בריא וחזק כמו שור. שור!"
"אבל אני לא יכול להתקלח בכוחות עצמי,"
"ברור, בשביל זה צריך את עזרת הברז,"
"ואני לא יכול ללכת בעזרת עצמי,"
"ברור, לשם כך יש נעליים,"
"ואני לא יכול לכתוב בכוחות עצמי,"
"דה? בשביל זה יש עט,"
"אדוני בסדר גמור והוא מוכן נפשית ומנטלית לחיים שהחברה יצרה בשבילו טרם נולד,
והוא לא בחר בהם. אבל זו כבר בעיה כלל עולמית."
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
23101532_501564600220627_7732774267791605760_n.jpg (1080×1319)
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
נכתב על ידי ג'וקר , 10/12/2017 00:07   בקטגוריות תמונות, תמונה, ציור, שירה, סיפור, קליפים, קליפ, מוזיקה, מוסיקה, סרטון, סרטונים, מחאה, סאטירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיא הנתק הטוטאלי


>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>

 

כשהוא ישב הוא שמע את פעמוני הכנסייה מצלצלים בבוקר יום ראשון. הרבה דברים מצלצלים כשמחכים להם, הוא חשב, והמחשבה הייתה הבזק מהיר בראשו. הוא קם ומזג לעצמו כוס חלב קר, שתה אותו בעמידה כשידו השנייה אוחזת בכוח בשולחן המטבח. הוא חיבר את כל החלקים פעם אחר פעם, אבל תמיד היה צץ או צצה אדם טיפש וערמומי שהרס את הכול. "מה אתה יכול לעשות נגד אנשים טיפשים, מה?" הוא שאל את הקהל הבלתי נראה, "הרי התחכום שלהם עמיד כמו קיר," הוא שמע בראשו את מחיאות הכפיים וקריאות ההתפעלות של הקהל הבלתי נראה, והלך ברגליים כושלות לעבר הסלון. אחרי הכול הם שם והוא פה. הוא הסתכל במבט מהיר על ערימות הדיסקים, ושום דיסק לא קרץ לו. גם לא היה לו חשק לשמוע רדיו, יותר מדי דיבורים ופרסומות. אז הוא המשיך וגרר את הרגליים שלו לחלון, והעיף מבט אל השמיים. עננים ללא גשם, הרבה אור מבעד לעננים. הוא תפס סיגריה וביתק את מעייה, שופך את כל הטבק לתוך המאפרה, ומעט עשב מתנדף ובורח אל הרצפה. לא נורא, הוא חשב. הוא לקח סיגריה והדליק אותה, נחנק, משתעל ומעשן. צל גדול כיסה לאט את ביתו, אבל הוא לא שם לב לזה. קולות הרקע של הרחוב שקטו, והוא שקע להרהורים רגשיים, מרגיש נע על כנפי הזיכרונות, כשלפתע הרעים קול אדיר מבחוץ. "אדון פלוצי, אתה נדון להשמדה. יש לך כמה רגעים להיפרד מהחיים." לרגע הוא לא קלט, ואז הוא חשב - מה זה השטויות האלה שאני שומע? האם אמרו את שמי? הוא הציץ מהחלון, וראה ספינת חלל, או אולי מטוס או מסוק מוזר ביותר, בצורת צלחת עם שוליים מעוגלים, מרחף מעל ביתו. "מה זה...?" הוא מלמל. "כאן משטרת המחשבות של העתיד, כלומר העתיד שלך, אף-אחד לא יכול לראות אותנו או לשמוע אותנו מלבדך. בדיון סגור לציבור שנערך בדלתיים סגורות ע"י השופט העליון של הפדרציה, נמצא כי המשך קיומך מעתה והלאה הביא, או אולי יביא, לתוצאות הרות גורל לחברה הכלל עולמית, ובכלל אתה מהווה סכנה לאנושות. על כן, לפי פסק דין GF6655HKY, שהוצא ע"י השופט המהולל והנעלה אברם צל-אדים, אתה וכל אשר לך בביתך נידון להשמדה. כולל המחשב הנישא שלך." הייתה הפסקה קלה, ופלוצי הביט בעיניים קרועות מתימהון בספינת החלל הזאת, "אין לך רשות או זכות לערער, פסק הדין עבר את כל הצינורות המקובלים. יש לך מה להגיד?" פלוצי שתק, "אם כך, גזר הדין יבוצע כעת," לא עבר רגע, ולא נשאר דבר מפלוצי.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<

 

נכתב על ידי ג'וקר , 7/12/2017 17:51   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה, קליפים, קליפ, ציור, סיפור, סרטון, סרטונים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חתונה לבנה


d7f95464b311ff82677e2c4e89c3afdc.jpg (658×1295)

 

טירן מרח פרח על פרוסת לחם. "היא אוהבת פרחים," הוא מלמל בהבעה מטומטמת. הוא מרח הרבה פרחים על שתי זוגות פרוסות לחם, והכניס אותן לשקית אטומה שהכניס לתוכה פרפר. "היא אוהבת פרפרים," הוא מלמל בהסכמה עם עצמו. אחר-כך הוא הכניס את השקית לתרמיל הדרך, והוסיף בקבוק עם המים האלה החמוצים שיש בקופסת שימורים של מלפפונים חמוצים, והוסיף קופסה קטנה של מלפפונים חמוצים, "היא אוהבת מלפפונים חמוצים," הוא אמר כעובדה לעצמו ויצא את הבית לאחר שהוסיף צידה גם לעצמו. העננים היו קלים, ומזג-האוויר היה חמים ואביבי. "זה מזג-אוויר לרומנטיקה," הוא חשב מתמוגג, והלך מאוהב בסלעים, מאוהב בעצים, מאוהב בנופים, ומאוהב אפילו בתמרורים ובמכוניות הדלק הכבדות. כמובן שכשהוא הגיע למקום המפגש, היא עדיין לא הייתה שם, והוא נאלץ לחכות לה. אבל זה היה מובן, הוא חשב, הרי הוא נחות ממנה, ולא מן הכבוד שלה לחכות לו. ואז היא באה, כמו שמש שזורחת מהים, יפה וזוהרת עם שיער בוער ועיניים נוצצות, ועור חלק ורך כמו של תינוקת. "הו, אהובתי, מחמל נפשי, כמה טוב לראות את יופייך ביום נפלא כזה," "תודה רבה," היא אמרה בשעשוע, "בוא נשב על הדשא ונדבר פילוסופיה גבוהה," "אני אשמח לשבת אתך על הדשא, אהובתי, אך לצערי אני לא יכול לדבר אתך פילוסופיה גבוהה, כי אני טיפש מדי בשביל זה," הוא אמר והחווה ידיו בהכנעה. "לא נורא," היא אמרה, "אפשר גם לדבר על חרא," "במקרה אני מומחה בנושא הזה," הוא אמר, וזקר את אצבעו, "ויש לי הרבה מה לומר," הם ישבו, אישה יפה, צעירה וחכמה, וגבר זקן מכוער וטיפש, ודיברו על חרא וסגולותיו השונות. "כל-כך כיף לדבר אתך על חרא," היא אמרה מתמוגגת, "יש לך ידע רב בנושא," "במקרה הנושא הזה קרוב ללבי," הוא אמר והניח יד על לבו. "חבל שאין לי מה לאכול," היא אמרה בערמומיות, ולכסנה מבט לתרמיל הדרך שלו, "אני ממש רעבה," "דווקא יש מה לאכול," הוא אמר בתרועת ניצחון, והגיש לה את שקית פרוסות הלחם עם המלפפונים החמוצים. "הו, תודה פשוש, השקעת," היא אמרה בהתמוגגות מזויפת. "אכן כן," הוא אמר, "ויש לי את כל הסיבות להשקיע בך, את נכס," "הו, תודה רבה," היא אמרה, ותהתה מאיפה הוא למד את המילה -נכס-, כי ברור שהוא לא יודע מה משמעותה. "הכריכים האלה טעימים מאוד," היא אמרה מתמוגגת, בעודה אוכלת, "כריכים טעימים לאישה עם קוס טעים," הוא אמר בשובבות, והיא חייכה. "אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מנצנצת," היא אמרה בשעשוע. "היופי הפנימי שלך מאיר אפילו את עצמך," הוא אמר, ולה לא נותר אלא להסכים. היא ראתה צבעים, והרגישה תחושות ומחשבות משונות, ופתאום הבינה שת'כלס היא משתגעת, ונבהלה פתאום, "טירן, מה שמת בפרוסות הלחם?!" היא שאלה בבהלה. "פרחים," הוא אמר, "כמו שאת אוהבת פרחים, ככה שמתי פרחים," "אני חייבת משהו לשתות!" היא קראה בפניקה, והוא נלחץ קצת והגיש לה את מי מיץ המלפפונים, היא שתתה והראש שלה הסתובב והבטן שלה כמו פעמה בגופה, "מה זה המיץ הזה?" היא שאלה, ולפני שהוא ענה היא הקיאה. "למה את מקיאה?" הוא שאל בתמיהה, "הרי זה מי מלפפונים חמוצים, את אוהבת מלפפונים חמוצים," היא עדיין הקיאה, והוא הניח יד אוהדת על גבה. לבסוף היא נרגעה, והסדירה את נשימתה, "הכול בסדר, יקירתי?" הוא שאל בחשש, וחיכה לאישור. היא פנתה אליו ורצתה להגיד לו מילים יפות, למרות שכמעט הרג אותה, אבל ב-של הזיות הפרחים ראתה זבוב גדול ומכוער בגודל אדם, "איכס, איכס, מפלצת," היא קראה באימה והתיזה עליו גז מדמיע, ואז רצה משם בצרחות אימה מטורפות. "כנראה שהיא לא אוהבת אותי יותר," הוא חשב בעוד עיניו שורפות.

 

Joker Chibi - Commission by EryckWebbGraphics

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 7/12/2017 04:32   בקטגוריות תמונות, תמונה, ציור, סיפור, מוסיקה, מוזיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחור סבלני


˚
בחיי שאני בחור סבלני.
הייתי מת להשתין, אבל התאפקתי. לבשתי את הג`ינס, שמתי ג`קט, לקחתי את הנעליים של הבית איתי, ואת הכסף, והלכתי למכולת.
המכולת לא רחוקה. בחיי שאני בחור סבלני. אבל הייתי צריך ללכת לאט-לאט שלא אשתין במכנסיים. במדרגות שבחוץ בדרך עברה אישה-נערה קצת צעירה. ידעתי שאני אזיין אותה יום אחד, הייתה לי הרגשה. יש משהו כזה שמגלה לי נתזים מהעתיד. אבל עכשיו לא ידעתי מי היא ולא הכרתי אותה. היה חשוך ואפילו לא הצלחתי לדעת בדיוק איך היא נראית, אבל חשתי מאוד חזק שהיא בחורה נאה מאוד. עליתי במדרגות ונכנסתי קצת למתח, הרי בעתיד אני מכיר אותה. היא לא חשה מה שאני חשתי, היא ירדה טבעי. לא לכולם יש חוש כזה, ולא תמיד. אחרי זה ירקתי נגד עין הרע לכל מקרה, מי יודע בכלל מה אני עושה איתה בעתיד, ומה היא איתי. בחיי שאני בחור סבלני.
הלכתי על המדרכה, והיה שם רכב גדול מסחרי שחסם את כל המדרכה. איפה שאולי היה מקום לעבור היה עמוד תאורה. בחיי שאני בחור סבלני. לקחתי אבן גדולה לאט-לאט כי התאפקתי שלא להשתין במכנסיים, התמתחתי קצת, לקחתי אוויר, לקחתי תנופה, וניפצתי לרכב את הזגוגית הקדמית. היא לא התרסקה, רק נהיו מלא סדקים כאלה, כמו קורי עכביש. ואז עקפתי את הרכב מהכביש והמשכתי במדרכה, לאט-לאט. בחיי שאני בחור סבלני.
נכנסתי למכולת. היה שם המוכר ובעל-הבית ממנו שוכר המוכר את המקום. הם התווכחו. הלכתי לאט-לאט מול הדלפק, וחיכיתי שהם יגמרו לנבוח זה על זה, או לפחות שיעשו פסק-זמן. בחיי שאני בחור סבלני. אני לא יודע כמה זמן חיכיתי. אין לי תחושת זמן. ואז המוכר שאל ואני עניתי. הוא נתן לי סיגריות, ומצית "מתנה," שילמתי והסתובבתי ללכת. בחיי שאני בחור סבלני. בעל המקום הביט עליי מוזר. אולי שוב היה לי התקף ודיברתי בלי לדעת כל מיני שטויות, או קפאתי כמו פסל. לא יודע. אם הוא היה שואל - הייתי אומר שיש לי בעיות בראש. זה נכון.
הלכתי ככה לאט-לאט חזרה הביתה. רכב גדול מסחרי חסם לי את הדרך. הזגוגית הקדמית שלו הייתה שבורה. נזכרתי שאני שברתי אותה, אבל לא היה אכפת לי. בעצם לא הבנתי למה שברתי אותה בכלל. אז מה אם היא חסמה לי את הדרך. אבל לא חשבתי על זה יותר מדי והמשכתי לבית. בחיי שאני בחור סבלני. עליתי במדרגות לאט-לאט, נכנסתי לבית שלי ושמתי את הסיגריות על השידה, ואת המצית. החלפתי מכנסיים. הלכתי לאט בשושו והשתנתי. נטלתי ידיים, הדלקתי סיגריה, הכנתי קפה. הדלקתי את הרדיו. התוכנית שהתחילה לפני שעה, הסתיימה. עברה שעה מהר מדי, ולי נדמה כאילו עשר דקות. הבנתי שעשיתי דברים בזמן הזה שאני לא זוכר. בחיי שאני בחור סבלני, זה לא הזיז לי. שתיתי מהקפה, עישנתי סיגריה.  

 

Illustration made for

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
נכתב על ידי ג'וקר , 5/12/2017 19:38   בקטגוריות ציור, תמונה, תמונות, קליפים, קליפ, מוזיקה, מוסיקה, מונולוג, סיפור, אהבה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



את שם הסיפור


♪♫•*¨*•.¸¸❤¸¸.•*¨*•♫♪
שנינו מצאנו מחסה מהגשם בכניסה לבניין. היא אומרת אין לי כוח, אני אומר לה תתאפקי. היא שוכבת על הבטון ומעלה את המעיל על הפנים. אני מצית סיגריה וממשש את מצחי, הראש כואב. אישה אחת נכנסת ושואלת מה אנחנו עושים כאן. אנחנו לא עונים. היא שואלת אם אנחנו אילמים. אנחנו לא עונים. היא מסתכלת על מלי עם המעיל על הראש ושואלת אם היא בסדר. אני מסתכל בגשם. העננים שחורים. היא נוגעת בה ושואלת "את בסדר?"
 מלי מסירה את המעיל מפניה ומביטה בה מהבטון.
 "קרה משהו?" שואלת האישה.
 "אני לא מכירה אותך." אומרת מלי.
 "את בסדר?" שואלת האישה.
 מלי מגחכת ומתכסה שוב במעיל. האישה מהססת רגע, ופונה אליי.
 "מה יש לה?"
 "אותי." היא מביטה בי במבט מוזר.
 "רוצה סיגריה?" אני שואל. היא הולכת. 
אזעקה מתחילה לעלות ולרדת. אני מצית עוד סיגריה ומביט סקרן החוצה. אני אומר לה סוף העולם הגיע. היא לא עונה. חתול שחור עובר ואני מציע לו סיגריה. הוא מביט בי רגע והולך בלי לענות. מלי מציצה מהמעיל וקמה. סוף העולם, היא לוחשת. האזעקה חותכת את האוזניים. ברקים מתנפצים בשמיים. איש אחד מתקרב אלינו.
 "אתם לא שומעים?"
 אנחנו לא עונים.
 "אני צופר כבר שעה!"
 אנחנו לא עונים.
 "לא הזמנתם מונית?"
 פתאום אני שם לב שיש לו שיער לבן.
 "רוצה סיגריה?" אני שואל.
 "אחי, מה עישנת?" הוא מחייך.
 "סיגריה." אני עונה. הוא מפסיק לחייך.
 "מונית, הזמנת?"
 אני מנסה להיזכר. "כן. אבל היא לא באה."
 "היא לא באה?"
 "בסוף נסעתי באוטובוס."
 מלי שואלת מה זה. אני אומר לה איש. הפרצוף שלו נהיה מוזר והוא הולך. 
האישה ממקודם יורדת עם איש. היא נשארת במדרגות והאיש בא.
 "מה נשמע?" הוא שואל.
 "שיר." אני אומר.
 "ניק קייב." מלי אומרת.
 "אתם עולים חדשים?"
 "עולים לאן?"
 "לשמיים..." ממלמל האיש.
 "כן." אני עונה. "בהחלט כן אדוני."
 האיש מביט באישה. האישה מביטה באיש. האיש עולה בחזרה. גם האישה נעלמת.
 ילד יורד, חולף על פנינו, ויוצא לרחוב. אחר-כך חוזר.
 "הייתה פה מונית?" הוא שואל.
 "מונית?" אני מנסה להבין.
 "האזעקה..." לוחשת מלי.
 "אה, כן. האזעקה. הייתה מונית."
 "פאק!" אומר הילד.
 "טאק!" אני אומר.
 הילד צוחק. החיוך שלו יפה לי.
 "רוצה סיגריה?" אני שואל.
 "אני ילד!"
 "אז?"
 "זה ממכר!"
 "אז?"
 "מתים מזה!"
 "אז?"
 "אז אימא ש'ך שרמוטה!"
 אני מביט בו המום. הילד מגחך.
 "איך הוא יודע?" לוחשת מלי.
 "מוזר לי... איך אתה יודע?" אני שואל.
 הילד מסתכל בנו רגע, פניו משתנים, ואז הוא נשפך מצחוק. צוחק וצוחק. לא מפסיק. אני שם לו סכין בלב והוא שותק. אני מצית סיגריה. מלי עומדת לידי ומסתכלת החוצה. היא אומרת הגשם לא מפסיק. אני מציע לה סיגריה. היא לוקחת.
>>>>>>>>>>>>
-מה כותבים פה?
-כותבים את שם הסיפור.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Embedded image
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
נכתב על ידי ג'וקר , 3/12/2017 20:25   בקטגוריות סיפור, ציור, קליפ, מוזיקה, מוסיקה, אהבה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אישה עם שרירים


 

היו לה שרירים. היא הייתה מפתחת את הגוף שלה במכון כושר, ובונה שרירים. היא גם הייתה רצה ושוחה המון, וגם הייתה משחקת טניס. אישה פיזית לחלוטין. וכאישה פיזית היו לה הרבה תשוקות מיניות, שהיה קשה לה לממש אותן, כי גברים נרתעו מהגוף השרירי שלה. לכן היא פיתחה שיטה – היא הייתה מזמינה פיצה בקול נשי מתפנק ומתוק, ואף קל דעת, כדי שהחתיך, השרירי, זה שמחפש את זה יבוא אליה כשליח וייתן לה את הפיצה. אבל היא הייתה מעכבת אותו בבית, ותוך רגע הוא הבין שהוא לכוד. זה לא נורא, הייתה אומרת לו, אני אגשים את הפנטזיות הכי סוערות שלך. ובאמת, זה היה הזיון של חייו, כי היא השתמשה בו כבובה, ועשתה בו מעשים מגונים, והוא הרגיש כמו האישה, לא היא. והיא הייתה מזיינת אפילו את אצבעות הרגליים שלו. וכשיצא, בקושי עמד על הרגליים, הלך על ארבע כמו שאומרים, בקושי עלה על האופנוע, בקושי הצליח לחשוב כמה הזיון הזה היה מופלא. ולאחר האישה הגדולה והחזקה הזו, כל מי שזיין אותה – יותר נכון היא זיינה אותו, היה מרגיש ש-כל הנשים קטנות עליו, כמו ילדות. ולפעמים שליחי פיצה היו באים אליה הביתה, מתפללים שהיא בבית, ומתחננים, בבקשה, בבקשה, קחי לך עוד קצת ממני. את הזיון של חיי.

 

©Alex Ross Haha this Joker kinda look like Damon from Vampire Diaries... just sayin'

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

נכתב על ידי ג'וקר , 3/12/2017 11:59   בקטגוריות סיפור, תמונה, תמונות, ציור, קליפ, מוזיקה, מוסיקה, מונולוג  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאה מיליון דולר


Batman #31 Review: Another excellent installment in “The War of Jokes & Riddles” – AiPT!
נגמר לי הזמן, נגמרה לי הילדה,
נגמרה לי הגיטרה עליה ניגנתי שנה שלמה
נגמר לי הקוסקוס, נגמרה לי הסבלנות,
נגמרה השנה הזו בה כולם הולכים לתוך ה -
לאן הם הולכים, תגיד לי
לאן יש ללכת, בסוף כולם מתים
גם אם תעשה מאה מיליון דולר,
זה לא יהיה שווה סנט כשתמות
אז לאן כולם הולכים?
זה כמו אבני דומינו שמפילים זה את זה,
האבן הקודמת מפילה אותך, ואתה נופל ומפיל אחרת,
וזהו, סיימת את תפקידך
למה הם נופלים, ומה המטרה,
והאם יש לאבן האחרונה תפקיד, והאם יש אבן אחרונה
מה זה משנה, יש לך סיגריה,
סיגריה היא סיבה להחזיק עוד יום בחיים האלה,
בגלל זה אנשים רעים מעלים את מחירי הסיגריות כל הזמן,
אבל הם לא מעלים את מחירי המסטיקים למשל,
המסטיקים עדיין זולים באותו מחיר לצרכן עוד משנות השישים
אבל אנשים לא צריכים מסטיקים, הם צריכים סיגריות,
נכה בבטן הרכה!
באמת, כאילו אני חייב משהו לממשלה,
כאילו אני משרת את הממשלה, והיא תקבע לי
הממשלה משרתת אותי, כאזרח
הממשלה היא משרתת של כל האזרחים,
האזרחים משלמים לה משכורת, ואת כל ההוצאות,
גם הצבאיות, גם האזרחיות,
אז למה זה מופנה נגד האזרח?
למה צריך להיאבק כדי לקבל את מה שמגיע לך בזכות ולא בחסד?
כי יש מי שמנהל את הממשלה, וזה לא האזרח,
זה הטייקונים, כן,
בעלי המאה הם בעלי הדעה, וזה לא אמור להיות ככה
בכוח הכסף הם מכתיבים לכולם, ומכופפים את כולם,
למען האינטרסים שלהם
כל הממשלה והכנסת נותנת דין וחשבון לטייקונים,
לא לאזרח,
וגם כך החדשות אומרים לך רק מה שהם רוצים שתדע ותחשוב,
ושוב דבר אחר
אז לא פלא שאתה לא יודע,
אז לא פלא שאתה לא מריח את הסירחון מראש הדג,
כי אתה כאזרח לא יודע כלום!
הם לא רוצים שתדע!
הם לא יספרו לך!
ידע זה כוח, ולמה להם לתת לך כוח?
את הכוח הם רוצים לעצמם
אם הם יתנו לך ידע / כוח , זה יהיה מופנה כלפיהם,
כי הם לא הוגנים,
והם לא רוצים שתדע שהם לא הוגנים,
הם לא רוצים שהכוח יופנה כלפיהם,
אז מאכילים אותך שקרים, לבנים ושחורים,
דברים מסולפים, שברירי מידע
למה שהם יגידו לך?
הנאמנות של הממשלה היא לטייקונים,
והאינטרס שהאזרח הפשוט ישרת את הטייקונים,
בכל היבט בחיים שלו,
פוליטי-חברתי-כלכלי
בגלל זה הכול נראה תקוע במקום,
כי מורחים את כולם בשטויות
שום-דבר לא משתנה ממהדורת חדשות למהדורת חדשות,
סתם מספרים לך סיפור שלא נגמר כדי להרגיע אותך,
כאילו קורה משהו, כאילו אתה יודע משהו
אתה, כאזרח, לא יודע כלום.
Funny
נכתב על ידי ג'וקר , 1/12/2017 04:29   בקטגוריות שירה, ציור, מוזיקה, מוסיקה, אקטואליה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
22,391
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ