לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ארץ השמש העולה


"...הכול יושב על הבננה / וזה מביא לי ת'ג'ננה..."

Avatarכינוי:  ג'וקר

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳©׳™׳¨׳”. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אולי זה ירגיע אותך


כשהוא התעורר הוא לקח שלוק וודקה לקח לו זמן להצליח לראות ברור הוא גילה שהוא מסריח מאלכוהול וסיגריות היה חם מאוד, והבגדים הקלים היו כמו קרועים עליו >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

11
"אולי זה ירגיע אותך," אומרת מלי בעודה שמה במערכת את "הלהיטים הגדולים" של ליאונרד כהן. "כי אני ככה קרובה לתת לך סטירה מצלצלת שתשחרר לך את כל הכעס מהמוח דרך האוזניים." 
"משעמם לי." אני לוחש. היא מקשיבה למוסיקה. "משעמם לי." אני אומר. היא עדיין מקשיבה לכהן. "משעמם לי!" אני צועק.
"אז תרצח מישהו!" היא צועקת.
"לא רוצה לרצוח אף אחד." אני אומר. עוד מעט אדפוק את הראש בקיר כמו שעשו אסירים כשכלא היה כלא.
"אז תספר לי מה איתך." היא אומרת.
"אולי תכבי את החרא הזה?" אני אומר. "האדישות של הכהן הזה תגרום לי לשבור את הסטריאו עוד מעט."
היא מכבה וזורקת את ליאונרד הצידה. "תיסלם זה טוב?" היא שואלת בעודה הופכת את כל ערימת הדיסקים. 
"רוק ימי בראשית." אני אומר. "נסי." 
והנה "פרצופה של המדינה" מתנגן לנו כאילו כתבו את זה אתמול. ערב יורד על עיר כלובי הבטון שלנו, ואם רק הייתה לי סבלנות הייתי קורא איזה ספר, אבל אני קורא לאט ומשתעמם מהר. "זה בסדר." אני אומר אחרי שהשיר הראשון נגמר. 
"אז ספר לי מה איתך לפני שאעקור לך ת'זין."
"אז תני לי לעשן."
"אמרתי לך בחדר הזה לא מעשנים!"
"למה?" אני שואל, סקרן לדעת אם תגיד את זה שוב. והיא אמרה -
"כי רוח הרפאים שמסתובבת בחדר הזה לא אוהבת עשן. היא תסבול, לא תרדם, וכל הלילה נשמע את מלמולי התלונה שלה למה לעזאזל אנחנו לא יכולים לדאוג לה קצת ולשמור על אוויר נקי."
"רוח רפאים..." אני אומר כמו לילדה בת שלוש.
"כן! ואל תדבר אליי כמו אל משוגעת. יש פה רוח רפאים שאולי נרצחה או התאבדה בחדר הזה והיא רוצה אוויר נקי. מה פה לא ברור?"
"אז אם את רוצה שאגיד לך מה איתי, אני הולך קודם למרפסת לעשן סיגריה."
"לך..." היא אומרת.
"בואי איתי. נעשן... אעשה לך סיפתח."
"יש לי ניקורט אם יתחשק."
"באמת..." אני מלגלג. "את יודעת שאת פשוט מתה למצוץ משהו."
"לך תעשן! מטומטם..."
אני מחייך חיוך שיכורים של קריז ופוסע למרפסת לסיגריה המיוחלת. כשאני חוזר אני מוצא אור כבוי בחדר. אני מדליק את האור.
"רוח הרפאים אוהבת חושך?" אני שואל בלגלוג.
"כשאני לבד אני אוהבת חושך." היא אומרת, לועסת איזה מסטיק, בוודאי ניקורט.
"אבל את לא לבד." אני אומר. "יש פה רוח רפאים, לא? את חושבת שהיא רואה אותנו כשאנחנו מזדיינים?"
"על הזין שלי." היא אומרת.
"לא הבחנתי שיש לך זין." אני אומר.
"אז על הכוס שלי." היא אומרת, מכבה את תיסלם ושמה רדיו. אני לא מזהה את השיר. "מה איתך?"
"אז ככה מותק..."
"אל תקרא לי מותק."
"בסדר סוכריה שלי. לקראת הלילה הזה השמיים היו אדומים. הספריות הציבוריות היו חשוכות ושוממות..."
"למה?" היא שואלת בחיוך מתגרה. "יש 'חשוכות' ולא 'שוממות'?"
"סתמי ת'פה. אספלט מגרשי הכדורסל בבתי הספר היה מואר באור החיוור של הירח, משהו כמו חלב מקולקל. החתולים שוטטו ללא פחד. אני ירדתי בסערה במדרגות ביתי ותפיחה עדינה תחת מעילי הארוך. נבלעתי במהירות בתוך פיאט שחורה, הדלקתי אורות, ויצאתי אל הלילה. בבתים סביבי נערה בהתה בתקרה כשמוסיקה שקטה עם קריין מלחש רטטה סביבה. אדם זקן הביט באשתו הישנה, היא הייתה פעם יפיפייה. איזה בחור חיפש בעצבים מטאל בטלוויזיה כדי להוריד את העצבים כי החברה שלו עשתה לו הצגות היום והוא חשב שהיה סלחני מידי עד עתה..."
"קח אוויר."
"ששש... פשושית."
"אמא שלך."
"אנשים עמלים שקעו בשינה נטולת חלומות ואדם מזוקן ניסה לעבוד על איזה ספר. מין ורצח מוכר טוב. הפיאט הקטנה חתכה רמזורים כשאני הדהרתי אותה לפאתי ירושלים. הרבה דברים לא משנים עכשיו סביב הפיאט שלי, אלוהים וויתר עלייה מזמן, אבל הירח האיר רק לה. הנער מה שמו..."
"מה שמו?"
"אמרתי לך: 'מה שמו'. התפרקד עירום על המיטה וסחט את הזין הרוטט והרטוב שלו..."
"איכס!"
"...כשהמכונית נעצרה ליד הבית שמולו. הנער הסיט ת'ווילון והביט החוצה. הוא ראה אותי יוצא מהמכונית בטריקת דלת ועולה במדרגות החלקלקות חלקלקות מאוד אל הבית שמולו. הנער חשב שאני נראה כמו מישהו שיש לו דברים דחופים מאוד לעשות. את פתחת את הדלת ומה שמו הנער הספיק לראות את תווי גופך תחת חלוק שינה חום-אדמדם..."
"אני לא לובשת חלוקי שינה."
"...לפני שאני הדפתי אותך וסגרתי אחרייך את הדלת. הנער מה שמו חזר למיטה אותה החליף בנערה מכיתתו."
"מה. הוא זיין את המיטה?"
"כן. לפחות ניסה... מה את עושה?"
"מעשנת."
"מה עם הרוח?"
"היא כבר ישנה... תעשן, מיכה. תעשן. קח ת'סוטול ותנסה ללקט מוזות מהאוויר."
מישהו ברדיו ביקש ממישהי לא לדבר על אריק. אני עישנתי ועישנתי. זחיחות דעת מטומטמת השתלטה עליי. עכשיו אני רגוע כמו חילזון. 21:50 אצלי בשעון. לא בא לי לישון הלילה, אבל אולי העייפות תתפוס אותי.
האדם במעיל: "נמאס לי להחזיק מעמד. אנחנו מתקפלים."
האישה: "מה?!"
האדם במעיל: "אנחנו הולכים לעולם שמעבר. החבר שלי פה יעזור לנו."
האיש משך רובה צייד מתחת למעילו. הפוקוס התחדד במהירות סביב דמותו המטורפת. מלאך מוות במעיל שחור. היא פסעה באינסטינקט פחד צעד אחורה. "אני אוהב אותך." אמר, טוען במהירות ומכוון את לוע הרובה אלייה. "אני יגיע מייד אחרייך."
"אבל אני רוצה לשכב קודם. לשכב איתך. אולי שם אי-אפשר."
הוא הביט בה רגע עם בת צחוק. "הסקס שם הרבה יותר טוב. למה לך?"
"אבל זה בטח לא אותו דבר. פעם אחרונה פה."
הכתלים נעו סביבה והיא ניסתה למצוא את המילים והמשמעויות שהן מסמלות. מתח של מיליוני ואט ירד מהקירות סביבה כשהוא אמר: "בסדר." היא פנתה לכיוון המיטה, מנסה למצוא דרך לנטרל אותו, כשבחלון הגדול שמעל למצעים הרכים ראתה ווילון מוסט בבית ממול ואור עז ששטף ממנו אל הרחוב. מה שמו הנער עמד שם עירום ועם זיקפה מבהיקה בנוזלים.
"עיזבי." שמעה את האיש מאחורייה, הסתובבה וראתה אותו מתיק מבטו מהשכן העירום, והקנה הורם מול פנייה ושאב את פרצופה אחורה אל תוך השימשה. 
במושב קטן בפאתי ירושלים רעמו שתי יריות. שתי גופות הובלו לחדרי קירור ונער מה שמו העירום שהתכרבל כעובר במיטתו בעיניים מזוגגות, נלקח להסתכלות. האורות בבתים נדלקו שם ולא כבו עד זריחת השמש. הירח כיוון את אלומתו לנקודה אחרת על פני הגלובוס והסופר המזוקן קיפל את מכונת הכתיבה והלך לישון.
רוח הרפאים: "באתי אלייה מתוך ההמון, ובלי רובה צייד. ציפיתי למישהי שתשכב על פנייה. מצאתי אותה שם, אבל לא היו בה חרטות. ביקשתי ממנה שתחבק אותי. אמרתי לה: 'יקירתי, אל תשטי בי.' אבל היא התעלמה ממני ואמרה לי: 'אתה מת, ולעולם לא תצליח לחיות באמת.' אז התווכחנו כל הלילה כמו עוד הרבה לילות קודם, ואמרתי: 'כל מה שתצליחי לתת לי, לא יספיק.' ואז היא הצביעה עליי כשאני על ברכיי ואמרה: 'אל תנסה לנצל אותי, או אולי קצת לסרב לי, גם אם תזכה בי או תאבד אותי, זה מוות, ולשם כך קיים החושך.' אמרתי לה: 'יקירתי, אני חושש שאת מזדקנת. הכוכבים אוכלים את תודעתך והרוח מקררת את גופך.' 'אם נבכה עכשיו,' היא אמרה. 'זו רק תהיה התעלמות מהבעיה.' אז הלכתי לטייל מוקדם בבוקר, בוקר מתוק. ואז שמעתי אותה צורחת מהחלון: 'זכית בי, אהובי!' זו הגירסה שלי"
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Great collection of artists, comics, and star wars: http://pinterest.com/kbl/:
This is a Harley costume that I could make/find without too much trouble.:
Joker Vs Nightwing by Eddy Barrows:
Links by WHO 2003 - weathered, architectural, wrought iron, industrial, close up:
 :
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

Brandon Allen Bolmer animation glitch c4d motion graphics GIF

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

samer_fouad.psd gif glitch women islam GIF

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

Images......: The Joker. (Alex Ross.):

 

 

נכתב על ידי ג'וקר , 25/5/2017 20:26   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, הרצאה, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, רוחניות, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכריש והלוויתן


תוצאת תמונה עבור פחד ותיעוב בלאס וגאס
כל הדרך ללאס ווגאס,
מכאן במכונית אדומה פתוחה מה אני קורא לה הכריש
ללכת שבי אחר הזונות צבועות השיער,
הסופרות כסף בבנקים בציפורניים מודבקות,
מה קוראים אותן דילריות,
וסוחרי סמים קטנים עם אצבע קטנה בה הציפורן ארוכה,
מה קוראים אותם בלדרי סמים לתת לי טעימה
אני הולך שבי אחר המדבר הפתוח בלב המאפליה של שיא החום,
במסעדת דרכים זולה ומוזנחת מאוד,
בה אני צריך לסדר את הראש עם הבירה החביבה עליי - מכבי,
ויש שלט גדול על הפתח של המסעדה "בירה", 
ולא מוכרים שם אוכל ולא יודע למה קראתי לה מסעדה,
אין שם כלום, אפילו לא משקאות אחרים חוץ מ"בירה"
 
שוטר התנועה המקומי היה מלא שכל,
אבל גם מבדח,
כשהוא ייעץ לי לישון אצלם במחסן,
כי לא ישנתי שלושה-ארבעה ימים,
והמחסן היה בעצם אסם עם שעורה,
ומפוזרים כלי עבודה, כמו מחרשה,
כי כנראה מגדלים משהו במדבר הזה, אבל אני לא ראיתי כלום,
והמחסן היה של המסעדה שלפעמים נותנים למישהו לישון באסם,
שהם קוראים לו מחסן,
אבל דווקא יש שם מיטה והם אפילו דואגים להחליף מצעים נקיים לכל אדם שבא,
והשוטר הזה, ממזר פיקח בן-זנונים, ראה את קרטון הבירה באדוויזר על המושב האחורי,
ובכלל לא שמתי לב שהייתה לי פחית בירה ביד כשנהגתי 180 קמ"ש על הכביש הרחב הנקי,
עד שהוא עמד מולי וחייך אליי, כאילו אמר שהוא יודע שאני סתם באתי לעשות חיים,
אבל הסתבכתי בדרך עם עצמי
 
"תישן כמה שעות במחסן, ואז תמשיך," אמר וחייך,
וגם העיניים שלו צחקו כאילו אני ליצן,
ואולי באמת נראיתי והתנהגתי כמו ליצן
"אבל אני צריך להגיע להוליווד עד הערב,
ואם אירדם, לא אצליח להתעורר עשרים שעות"
אמרתי בטמטום גמור,
כי הרי השוטר יכול לעצור אותי עם כל הצידוק שבעולם,
אבל הוא נותן לי ספייס, כי אולי באמת הוא שוטר שאוהב פושטקים,
כמוני
"אתה בטוח שאתה מעדיף לנהוג?" הוא שאל אותי,
וראיתי את הדריכות בעיניו,
וראיתי עוד בעיניו שהוא יודע שראיתי את הדריכות בעיניו
השוטר הזה היה בן-זנונים פיקח מאוד
"אתה צודק, אני חושב שאני אלך לישון קצת,"
"בחור טוב," הוא אמר וליטף את הלחי שלי,
אם הוא היה יודע מי אני בניו-יורק, הוא לא היה מסתכל לי בעיניים
ועכשיו אני יושב במסעדה בה מגישים רק בירה,
חושב על השוטר ועל הטרמפיסט שראה אותי חולף לידו,
וחושב לחזור ללאס ווגאס במקום להמשיך להוליווד
מאוורר התקרה מסתובב באיטיות, 
הזיעה מציפה לי את הפנים,
המוכר היהודי שיושב בצד מביט בי בחשד,
ואני שומע בתיבת הנגינה שיר עם פזמון -
"הו, אימא, האם זה באמת הסוף?"
שמישהו הואיל בטובו לדאוג שיתנגן כדי לפזר לי מלח על הפצעים
 
אני מטלפן לעורך-הדין שלי -
"מאנייק, אתה לא יודע איך סיבכת אותי!"
"אתה סיבכת את עצמך," הוא אומר בקול מתנשא, ואני יודע שהוא על סמים,
"סידרתי לך מכונית חלופית בלוס ווגאס, מה אתה עושה באמצע המדבר?
קח את התחת שלך בחזרה לשם".
תוצאת תמונה עבור פחד ותיעוב בלאס וגאס
לקחתי את הלוויתן והגעתי לדלפק במלון פלמינגו
המקום שרץ שוטרים לפני הוועידה,
לאף-אחד מהם לא היה מושג ש-רק בדרך לכאן,
עברתי על לפחות עשרים חוקים פדרליים
פקיד הקבלה התווכח בנימוס עם מפקד משטרה קטן וקולני,
שהתעקש שזה המקום שלו להיות, כלומר במלון,
בעוד הפקיד הסביר לו בנימוס ענוג שהוא נרשם באיחור,
ולכן יהיה עליו לעבור למלון אחר מרחק 16 רחובות מכאן
קלטתי את המשחק של הפקיד -
השוטר צדק, אבל הפקיד היה פעם נער פוחז שנדפק על-ידי המשטרה,
והחליט להחזיר לשוטר מנה אחת אפיים
"אם אפשר רק רגע..." נכנסתי ביניהם,
"אני רשום לחדר," והצגתי את עצמי
"בוודאי, מר דיוק, כרטיס האשראי שלך טוב מאוד,
ברוך הבא, אם תרצה משהו חייג תשע,"
נער המזוודות ניגש אליי, ואמרתי שאין צורך,
אך נתתי לו חמש דולר
כל אותה העת עמד מפקד המשטרה הקטן,
והביט בדרך בה קיבלו אותי יפה ובקלות,
בהשתוממות גמורה,
הייתי אומר אף תדהמה
 
הגעתי לחדר, ושם כבר חיכה לי ידידי העורך-דין,
אבל אתו הייתה מישהי לא צפויה
"תכיר את ידידתי פיונה," הוא הציג אותה לפניי,
"נפגשנו במטוס, היא הייתה בדרך להופעה של ברברה סטרייסנד"
פיונה הזו התרוצצה מוכת אימה מהופעתי,
והרגשתי שהיא מרגישה מאוימת,
גם ידידי הרגיש
"זה דיוק, ידיד ותיק ועיתונאי מפורסם,
בזכותו תוכלי לפגוש את ברברה אישית"
היא לא נראתה אוהדת במיוחד
"הוא משלם על החדר הזה, בובה..." הוא ניסה צעד נואש
רציתי להעמיד פנים ש-כל המצב הזה לא מעניין אותי במיוחד,
והעברתי מבט שטוח על פני החדר
היו שם ציורים תלויים על הקירות של ברברה,
לפחות עשרים ציורים
"יפה, נכון?" אמר ראול ידידי,
"פיונה רוצה למסור את הציורים לברברה,"
ואז הוסיף בנימת תוכחה - "באופן אישי,"
"כן, יפה מאוד, תעזור לי עם החפצים מהאוטו,"
החפצים היו מזוודות מלאות חומרים,
לכן לא רציתי לערב את המלון בהעברתם לחדר
"בוודאי,"
 
בדרך אמרתי לו - "צריך להיפתר ממנה,"
"אני יודע," אמר ידידי ראול בעצב,
"הייתי צריך סקס קצת, זה הכול,"
"תקעת אותה?"
"כן, על אסיד, היא כמו נמרה,"
"טוב, עכשיו זה נגמר,"
"מה נעשה איתה?"
"ניקח אותה למדבר, ונרוצץ לה את הגולגולת,"
"לא," אמר ראול, "אני דווקא מחבב אותה,"
"אז נמכור אותה לזנות,"
"היא דתייה!"
"אלו הכי חמות,"
 
בסופו של דבר העברנו אותה למלון אחר,
בהבטחת שווא שנצטרף אליה,
ואז נכנסנו לחדר והתמסטלנו בחומרים כדי להיות מוכנים,
לוועידת המשטרה נגד סמים מסוכנים שהיה עלינו לסקר באותו הערב.
תוצאת תמונה עבור פחד ותיעוב בלאס וגאס
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Harley Quinn ❤️ Joker:
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
נכתב על ידי ג'וקר , 24/5/2017 02:00   בקטגוריות קליפ, מוזיקה, מוסיקה, שירה, סיפור, ציור, תמונה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גופתו נמצאה


המחשבה הייתה אטית כשהוא ישב בגן מול השעון הגדול שהתנשא מהרחוב הסמוך. השעה הייתה כזאת, וגם השעון הגדול אמר את זה. הוא טמן את ידיו עמוק בכיסים, והידק את הצעיף סביב צווארו. העיר הייתה מכוסה שלג רך, כמעט נוזלי, והוא טפטף מצמרות העצים וממרומי המגדל הגדול עליו נישא השעון. שעון היד שלו והשעון הגדול בראש המגדל אמרו את אותה השעה, וזה נמשך ככה כבר שנים. הזמן היה תפור עליו כמו חליפה בדיוק של חלקיק שנייה. הוא הרגיש שהוא נחנק. הוא שמע את נהמות האוטובוסים לא רחוק מהרחוב הסמוך, ליד השעון. אוטובוס כבד מעלה עשן לבן מלוכלך הוריד והעלה נוסעים, הוא הצמיד את פניו לכפותיו כמנסה להביט דרך זכוכית ממקום מואר למקום חשוך. הקולות נדמו. כאילו זולגות לאט-לאט מהרחובות ונמסות לתוך האספלט. הסביבה שינתה אט את פניה, וכמו התחדשה. תחילה בנקודות קטנות מאוד כגודל צלחות, ואז התפשטה כמו כתמים, על פני הבתים, העצים, הגן, האספלט, השמיים. אור גדול של אביב מילא את נחיריו וחושיו, והשעון צלצל פעם אחת. השעה הייתה אחת בצהריים, וזו לו, לאיש, פעם ראשונה בחייו שהוא שומע את השעון, שהפסיק לצלצל לפני עשרות שנים. הוא שמע כרכרה עם סוסים, ואפילו את קול הסייס מהסה את סוסיו. ילדים התרוצצו מ-כל עבר, לבושים תלבושת שלושה רבעים, זורקים אבנים לריבועים מצוירים בגיר על האספלט השחור, וקופצים מריבוע לריבוע. היו כאלה ששיחקו בגולות, והיו שרכבו על אופניים קטנים עם גלגל עזר. האיש הביט סביבו בהשתאות, לבו הלם בחזהו. הוא ידע שאם יביט בשעון שעל מפרק ידו, לא יראה את השעה אחת, אלא שעה אחרת. הוא ציפה לזה ארבעים שנה, ועתה לא היה יכול להוציא את היד מכיסו ולהביט בשעון, לא היה לו העוז לכך. זה היה מופלא מדי מכדי להאמין.
 90s spice girls wannabe geri halliwell GIF
_פרנקי וג'וני_
פרנקי מצץ סוכריית מנטה חריפה בלשון המתגלגלת שלו. הוא הביט על הבניינים הגבוהים הבוערים באש ניאונים. חג המולד הגיע, ואתו סוכריות מתפצפצות ובלוני גומי. משלוח הסמים היה מוכן, והוא היה מוכן לקטוף את המזומנים המרשרשים. ג'וני הדליק את האור וסגר את דלת הברזל. אורות הניאונים הלבנים השמיעו קולות פצפוץ כשהם נדלקו זה אחר זה, מהבהבים וכבים ושוב נדלקים עד שהאור התייצב. דלת הברזל נסגרה חרש מלמעלה כלפי מטה על-ידי המנוע שהשמיע המהום כבד וחדגוני. ג'וני ניגש אליו ושאל אותו כמה סוכריות מנטה יש לו בכיס. פרנקי אמר שהוא לא יודע, ושהוא ישמח לתת לו סוכריית מנטה אחת. ג'וני סירב. הם הלכו לעבר המשרד, שהיה בסך הכול חדר קטן עם קירות בלוקים חשופים. מנורה עירומה אחת שהשתלשלה מחוט חשמל הפיצה אור עמום. היה שם שולחן פלדה לבן ושני כיסאות. שני הכיסאות היו משני צדי השולחן. כל אחד מהם תפס לו כיסא, והתיישב עליו. ג'וני הוציא מכיסו מסטיק ודחף אותו לפיו. זה היה מסטיק עלמה בטעם לימון. הוא הניח את עטיפת המסטיק ברישול על השולחן, ולעס את המסטיק שלו כשהוא מסתכל בפרנקי. פרנקי רק מצץ את סוכריית המנטה שלו ונדד עם עיניו על פני קירות המשרד הקטן. ג'וני הוציא את האקדח מנרתיקו, והניח אותו על השולחן כשידו מונחת עליו, ואז סינן - "פישלת, פרנקי," פרנקי הביט על האקדח ועל ידו של ג'וני שמונחת עליו, ואז הביט אל ג'וני בשאננות. "למה אתה חושב ככה?" שאל פרנקי. בקולו של פרנקי לא היה אף סימן לפחד כלשהו, הוא היה שאנן לגמרי. אבל עיניו של ג'וני היו יציבות ודרוכות, וקולו היה דרמטי מאוד. "פרנקי, יש לך לפחות סוכריית מנטה אחת בתוך הכיס. אני צודק או לא?" סינן ג'וני בעודו לועס את המסטיק בשפתיים הדוקות. "כן," אמר פרנקי, "יש לי לפחות סוכרייה אחת."
Paramount Movies film 90s shopping clueless GIF
_פקד צדי צרפתי_
גופתו נמצאה בבוקר יום ראשון בתוך תעלת ביוב ברחוב אלימלך בראשון לציון. פקד צדי צרפתי עישן את המקטרת שלו והביט על הצחנה שנטפה מהגופה ומהתעלה. "טוב, ברור שהוא נרצח," אמר צרפתי במומחיות. "גם אני הייתי יכול להגיד את זה," אמר מושיק בן ה-7 שעמד לידו, "הרי הוא לא היה יכול לדקור את עצמו, ועוד בצורה כזאת," "בדיוק," אמר צרפתי, "זה מה שחשבתי," צרפתי גילח את הזקן שלו מול המראה ומלמל - "עכשיו נשאר לברר מי רצח את המסכן..." "זה בטח לא אני," אמר מושיקו. "אני יודע," אמר צרפתי, "אבל מי? אולי כדאי שאשאל אותו," "אתה לא יכול לשאול אותו, הוא מת," אמר מושיקו כדי שפקד צדי צרפתי ילמד, אבל הפקד לא התרצה - "גם מתים מדברים," הוא אמר. הוא ניגש לגופה וחבט בה באמצעות המקל, "מי רצח אותך, ממזר קטן?" הוא שאל את האיש המת. "הוא לא עונה," אמר מושיק, "הוא יענה," אמר צרפתי, ופתח לו את הפה, "הקרימינל ג'ק ספארו רצח אותי," אמר המת בעיניים עצומות. "אתה רואה," אמר צרפתי בסיפוק, "הוא יודע מי רצח אותו, ואפילו אמר. התעלומה נפתרה," "אבל מתים לא יכולים לדבר," אמר מושיק, "אני רק בן 7 ואפילו אני יודע את זה," "כן, אבל שמעת אותו," "לא," אמר מושיק, "אתה הזזת לו את הפה ודיברת מהבטן," "מה פתאום?" אמר צרפתי, "אני לא יודע לדבר מהבטן, אני שוטר," "אתה כן יודע," אמר מושיק.  
Home Alone movies 90s home scream GIF
_פרגמנט_
הידיים שלו היו מחוספסות, וכך ידעתי שהוא עובד או עבד בעבודה פיזית. הוא לא היה שרירי, והתנשם בכבדות, אבל היה לו מבנה גוף רחב, הוא היה חסון. חשבתי שהוא פראייר מספיק טוב, והצעתי לו להתחתן איתי. כמובן ששיחקתי את המשחק היטב, ונתתי לו לחשוב שאני אישה נאמנה, מפנקת, שיודעת לחשוב ולא מדברת הרבה, ורואה אותו כדמות נערצת. החתונה נערכה באולם השמחות "שלוותה", ומיד אחרי החתונה נכנסתי ממנו להיריון. כשהילד נולד, יזמתי ריב, לקחתי את הילד, התגרשתי ותבעתי מזונות.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Harley Quinn and Joker:
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 21/5/2017 02:28   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, הרצאה, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, רוחניות, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לונה


העננים ממטירים והשמיים פתוחים,
וגם החלונות, אבל הדלתות נעולות
ביום אחד הוא קם והחליט שנמאס לו,
ויצא לחפש את נשמתו בשבילים של נדודים
עיירות פיתוח ועיירות תעשייה,
מטרופולינים סואנים, וערים למכירה
מושבים וקיבוצים וכפרים,
ובית בודד מתחת לעץ אלון
מערה בתוך הסלע, ובית על עץ
ספינה על מים, וספינת אוויר
וכל העושר הזה לא יכול לחדור את חומת ההגנה,
את הנשמה שננטשה
גם תלוי על עץ, וגם מולך על שבעת הימים,
הוא לא הצליח להיות מה שהוא לא
יושב בתקופה אחרת, זמן אחר, מקום אחר,
שותה את האלכוהול מתוך כוס אבן,
ומביט סביבו בתימהון
גם במלכות שמיים וגם במלכות שאול,
הגלגלים עמלים על אותו הסרט - על פני האדמה
טובים ורעים, יפים ומכוערים, חכמים וטיפשים,
עדיין מתערבבים במנהרה בין עולם לעולם
וכולם אשמים וכולם צודקים, וכולם חוטאים וכולם צדיקים.
 :
כאילו יש לו את עצם המזל, זו שהוא חושב שתביא לו מזל
זו עצם של עוף שיש אחת כזאת בכל עוף
זו עצם בצורת האות Y שילדים היו שוברים
הם היו מחזיקים בקרניים, ומי שקיבל גם את השורש כשהם משכו זכה במזל
אבל הוא מחזיק לעצמו את כל העצם בקופסה קטנה
הוא נתקל בה כשאכל עוף אצל קרובי משפחה,
הם אמרו לו שזה אות למזל,
הוא האמין
הוא לקח את העצם בזהירות הביתה, וחשב ש-רק אולי,
רוב הצרות שלו ייפתרו
רק עליו לשמור על העצם
היו לו צרות קטנות ופשוטות של אדם קטן ופשוט,
אבל היו לו הרבה מהצרות האלה
מתי-שהוא כבר נגמר לו הכוח לכבות שרפות
אם אנשים לא היו מנסים לקחת זה מזה מה שלא שייך להם,
לא היו צרות לאף-אחד, הוא אמר
אבל מי ש-כן לוקח, שלא יתפלא שלוקחים לו
וזה מן מעגל כזה שלא נגמר
כל אחד מנסה להחזיר מאלמוני את מה שנלקח ממנו מפלוני,
ואלמוני עושה את אותו הדבר
מאזן אימה, אבל במובן שלילי
הוא לא רצה לקחת מאיש דבר, ושלא ייקחו ממנו
בילדותו הוא התחנך על סיפורים של האחים גרים ואנדרסן
הוא חשב שהעולם נראה כמו בסדרה המצוירת "הלב" עם מרקו
הדבר הכי רע שיכול להיות זה גרגמל, והוא לא קיים
אבירים יוצאים למלחמות, אבל לא הורגים.
joker the joker heath ledger batman clown princess clown prince of crime mad clown clown dc dc comics dc universe dc villains evil villain super villain ...:
צחוק של נמר זה מה שרואים בחדרי חדרים
כשהשמש נכבית מהעיניים
אנשים מחזירים לי את בבואתי השוטה,
ואני מתבייש על זילות המחשבה
לא אימנתי את עצמי במשך זמן רב להביט על הצללים
פרצופי ליצנים קופצים לי מול העיניים
צבעים עזים של אדום וצהוב
אני נלחם על חיי מול דף נייר,
כדי שייראה לי להיכן נושבות הרוחות
תרדמה, מתודלקת בי תרדמה,
בחלקים פנימיים של התודעה
אני מוצא עצמי זקוק למשקפיים ולמשככי כאבים,
למנגינה קטנה שתפזר את חשכת הדממה סביבי
הם אומרים שאני בסדר, ואני לא,
וזה היה אווילי מצדי להאמין ש-כן
כשהקצב מאט, כל הקצוות המחוספסים נגלים
בגובה העיניים, במגע כפות הרגליים,
על האדמה החשופה.
Joker - five-oclock:
נכתב על ידי ג'וקר , 10/5/2017 03:43   בקטגוריות שירה, ציור, תמונה, תמונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ציפור בינונית


כל מה שאני עושה,

זה רק לשבת ולאונן,

ולתת נוד גדול,

שמסריח לי את כל הדירה.

>>>>>>>>>>>>>>

וציפור בינונית אפורה,

נכנסת דרך החלון בתעופה

משייטת בין החדרים כמו דירה שלה,

ומפחידה את כל החברות הקוסיות שלי,

שעובדות על התזה באמנות הסקס,

ולא יכולות לבודד את תחושותיהן המיניות,

בשעת פעילות,

כי המצוד שלי אחרי הציפור,

מוציא אותן מריכוז

והן יוצאות מהחדרים בפאניקה,

עירומות,

כשהן מכסות את ערוותן בנוצה,

מטעמי צניעות.

>>>>>>>>>>>>

ואני מדליק את הטלוויזיה על נשיונל ג'יאוגרפיק,

ומאוד מרוכז,

בשבלול ושבלולה עושים סקס

והחברות שלי מתרגזות,

כי הן מתייבשות,

ומחפשות עירומות ונסערות אחרי חומרי סיכה

הן לא מוצאות,

ומבקשות שארטיב אותן

ואני מחפש בין הגליונות,

את הוראות השימוש,

של הזין שלי

אבל לא מוצא

והן מביטות בי,

ואני מביט בהן.

נכתב על ידי ג'וקר , 7/5/2017 19:04   בקטגוריות שירה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לרגע התמלא האיש אהבה גדולה


 trippy psychedelic weed high lsd GIF
6
 זה לילה שכולו שממון. אחרי חצות, לפני שמש. מלי יושבת במיטה בתוך הצלילים העצובים מהרדיו, ומעשנת בשרשרת. היא שרועה לאורך המיטה, נשענת על כר דק אחד, המאפרה המפויחת על בטנה. היא לבושה מכנסיים וחולצה קצרים. רגליה יחפות. גלגל"צ עושה לנו את הלילה.
"מיכה." היא אומרת. "ספר לי מה איתך."
אני מנסה בימים אלה להיגמל מהסיגריות. אבל אני חייב שאיפה אחת. אני לא רוצה לנתק את מלי מהאווירה הכבדה שהיא כיסתה בה את עצמה, בה היא מרגישה נוח, ולכן לא מבקש שאיפה מהסיגריה שלה. במקום זה אני מדליק סיגריה חדשה ולוקח שאכטה. אבל אחריה באה עוד שאיפה, וכבר אני יודע שאגמור את הסיגריה עד לפילטר. לא נורא.
"לפני יומיים השתחררתי מבית סוהר בו עבדתי כמעט חינם בעבודות פרך." אני פותח.
"למה כמעט." היא שואלת. "מה קיבלת?"
"קיבלתי שש מאות שקלים, וקצת עודף. אבל זה כמובן פרט שולי. התשלום האמיתי בו זכיתי היה חישול רוחי מפני פגעי החיים. אני אדם חזק יותר עכשיו, מלי. יש לי צלקות, אבל הן רק מקשות את העור."
"כמה זמן היית בבית הסוהר?" היא שואלת, ושואפת מהסיגריה.
"תשע שנים." אני עונה בלי למצמץ. 
"אז לאן מועדות פנייך?" היא שואלת. "חיים חדשים? לנקות את זוהמת העבר ולהתחיל להיות סוף סוף מאושר?"
"זה לא קל, מלי." אני אומר. "הסורגים והיסורים שסבבו אותי נכנסו כבר לתוך עורי, לתוך גולגלתי, לתוך מוחי. אני כבר לא אותו אדם שהיה כשנכנס לכלא. אני חשדן. אני אנוכי. אני מרגיש שמשהו שהיה נקי צח ושלם באותה הילה שאפפה את הקיום של בני האדם, נסדק. משהו נראה לי לא דופק נכון. אני כבר לא תמים לחשוב שאלוהים הוא כולו הילה שכולה תכלת. אלוהים הפך בעיניי לאב שמשאיר את בנו הצעיר באמצע הג'ונגל בלי שום ציוד, רחוק מכל עיר ישוב, ומניח לילדו לשבור את הראש הגוף והלב לבדו במטרה לצאת משם. השתחררתי מבית הסוהר בהרגשה שלאלוהים לא באמת אכפת מאתנו. אני אומר לך, מלי, זו תחושה איומה. בלי שרציתי בכך, קברתי את תמימותי בלי תפילה ובלי תחינה. לגופת תמימותי אין מצבה וסימן. אני אצטרך לחפור על פני חצי שדה כדי לנסות למצוא את הגופה. אם בכלל יבוא יום שבו ארגיש שאני זקוק לה."
"אתה יודע..." היא אמרה. "ראיתי אדם שהגיע לבורא עולם בגיל מופלג ולאחר ייסורי חיים רבים. הוא הגיע לפני בוראו, הוא האלוהים, והתלונן על החיים הקשים שאלוהים נתן לו. אז לקח אותו אלוהים לחופי ים החיים והראה לו את עקבות דרכו בחול. אך בחול היו עקבות של שתי זוגות רגליים. האיש שאל מי הוא זה שליוו אותו תמיד בדרכו בלי שידע על כך. 
"אלוהים אמר: 'אלה עקבות רגליי. אני ליוויתי אותך בדרך חייך.'
"לרגע התמלא האיש אהבה גדולה כלפי אלוהים שבכל זאת, כך התברר, ליוו אותו בחייו. אבל אז שם לב האיש שבחלקים מהדרך ישנם עקבות של זוג רגליים יחיד. 
"'ראה!' הטיח האיש בפניו של אלוהים. 'פה הלכתי לבד, ואני מבחין שהיה זה ברגעיי הקשים ביותר. ואתה, דווקא אז לא ליווית אותי בדרכי.'
"אלוהים שתק רגע, ואז אמר: 'אלו לא עקבות רגלייך. אלו עקבות רגליי כשנשאתי אותך בזרועותיי.'"
הבטתי במלי רגע, ושאפתי מהסיגריה. "זה סיפור מדהים." אמרתי לה. 
"זה לא סיפור דמיוני." היא אמרה. "זה קורה כל יום."
"ואני" המשכתי "נושא תעודת זהות שבה רשום עברי בבית הסוהר, הוסיפו לי, בין שאר הסעיפים בתעודה, סעיף אופי. שם רשום: אדם מסוכן."
"אני צריכה לפחד ממך?" שאלה מלי. היא כבתה את הסיגריה שלה והדליקה חדשה.
"כדאי לך." אמרתי. שואף שאיפה אחרונה עד לפילטר, ומועך במאפרה.
"אני נכנס לאחת הערים הקטנות שנקרות בדרכי. אני עייף, רעב, ומלוכלך מאבק הדרכים. אנשים עוקבים אחריי במבטיהם בלי לומר מילה. בפינת רחוב אני רואה פונדק. על מדרגות הפונדק יושב שיכור ומבטו קפוא. שלושה נערים שגילם סביב 17 מעשנים לידו ומציקים לו. הם מתגרים בו במילים ונושפים בפניו עשן סיגריות. אך הוא לא מגיב אליהם. אני נכנס לפונדק ורואה את בעל הפונדק שוקד על תבשיל מהביל מלא שעועית ובשר. בין שאר האנשים הבודדים שפזורים בפונדק, בעיקר כדי לשתות בירה ולקרוא עיתון הרחק מנשותיהם, יושבים קבוצה של שישה מגדלי בקר שחזרו עייפים, רעבים, אך מרוצים ועליזים, מצייד בקר מוצלח. הם מחליפים אותם חוויות בקולות רמים. כל אחד מספר כיצד ראה הוא בעיניו את המצב שעל הפרק. אני פונה לבעל הבית ומבקש אוכל ומקום לישון. 
"'בוודאי.' הוא אומר בלי להביט בי. 'בשביל זה המקום קיים.' אבל אז הוא מרים את עיניו אליי ורואה אותי בבגדיי הבלואים. 'יש כסף?' הוא שואל. 'בוודאי.' אני עונה. 'יש תעודת זהות?' הוא שואל. ואני כל כך עייף רעב וסהרורי, שבלי לחשוב שולף את תעודת הזהות שלי ומראה לו. הוא מעיין בתעודה בכובד ראש, מודד אותי רגע בעיניו, ואז אומר: 'זה לא מקום בשבילך.' ומניח את התעודה לפניי על השולחן. 'למה?' אני מקשה. 'יש כסף. רוצה שאשלם מראש?' 'אין מזון מיותר.' הוא אומר. 'ומה זה?' אני מצביע על הסירים הגדולים המתבשלים באש. 'זה בשביל מגדלי הבקר.' הוא אומר. 'הם שילמו מראש.' 'אז מקום לישון.' אני מבקש. 'אין חדרים פנויים.' הוא אומר. 'אישן באסם.' אני אומר. 'הסוסים שם. לך, זר. אתה לא רצוי כאן.'"
 מלי מנצלת את ההפוגה. "למה אתה לא מעשן?" היא שואלת. "אני משתדל לעשן כמה ש-פחות." אני עונה. "התרגלתי לגופי מוחי ואופיי, אני רוצה להישאר בגלגול הזה כמה שיותר זמן." 
פתאום לא בא לי לדבר זמן מה. מלי מביטה בי בעניין, ומשרואה אותי שותק, מתכנסת לתוך עצמה. אני מאזין למוסיקה, ומדליק סיגריה. זה זמן חירום. השיר "אישה באדום." מתנגן. שוב שורה השיממון בין כותלי חדרנו. אבל לי כבר לא אכפת. הסיגריה מתחלפת בשנייה, וזו בשלישית. וברדיו אומרים לי שבכל קיץ קורה דבר מה. מלי מגרדת כף רגל יחפה אחת בכף רגל שנייה. אני יודע שאנחנו נישאר ערים כל הלילה. זה לא מצב נורמאלי בשביל שאר האנשים, אבל זה בהחלט נורמאלי אצלנו. 
 trippy psychedelic rainbow colors drugs GIF
אני רוצה לומר למלי שבעצם אהבתי אותה עוד לפני שהכרתי אותה. זה כאילו מיום לידתנו נולדנו כעצים נפרדים, אבל עם שורשים משותפים שיונקים למען שנינו מים מהאדמה. ובעצם אנחנו ילידי כוכב לכת אחד ויחיד שבו נולדנו רק שנינו. ועכשיו, כשאנחנו על כדור הארץ, ברית דמים כרותה בינינו. בחלומותיי אני מת לאט לאט. כשאני מתעורר אני חש "תהילת בוקר." לא רציתי לפגוע באף אחד, אבל זה קרה. ומעת לעת פרק בחיי הופך רקוב. ואז אני פותח פרק חדש, ואומר לפרק הישן: "שלום, ולא להתראות." כל הזמן להמשיך לנוע קדימה כדי לא להחליד. מי שמסתכל תדיר אחורה, הופך לנציב מלח. כאשת לוט. 
למלי לא נמאס לעשן. העשן מכסה את כל החדר. אני מרגיש שמשהו במוח שלי מתחיל לקרטע. זה קורה לי לפעמים, אבל תוך דקות זה מסתדר. וכדי לא לסבול בדקות אלו תחת מבטיה של מלי, אין ברירה: לצאת מהחדר לעשן סיגריה רביעית, ולתפוס מעט מוזה. 
כשאני חוזר לחדר לאחר הסיגריה אני מוצא את מלי יותר ערנית. היא מעלעלת באיזה שבועון ומאזינה למוסיקה תוך כדי. בין אצבעותיה העדינות, אבל החזקות, אין סיגריה. משהו נפתח בה. 
"מה יהיה?" אני שואל אותה.
"צעד צעד." היא עונה כלאחר יד. "אבל תספר לי." היא מרצינה ומישירה אליי מבט. "מה איתך?"
"אני? לא קיבלו אותי בפונדק בגלל שאני אסיר לשעבר ו'אדם מסוכן.' אני כבר לא חוטף זעם ושנאה, אלא כבר שואב זעם ושנאה ממצברים שכבר קיימים אצלי. אני מסתובב ברחובות ומחפש מקום אחר. אין לי הרבה תקווה. ילדים קטנים, סביב גיל שבע, מתגרים בי. אני נוהם לעברם בכעס, והם בורחים בבכי כעדת תרנגולות מבוהלות. אני מוצא פונדק אחר ושוב מבקש חדר ומזון. בעל הפונדק מכין לי סיר על האש, אבל אז מגיע אדם שהיה בפונדק הקודם ולוחש על אוזנו של האיש. זה מחזיר את הסיר לארון, ומגרשני מיד. אני חוזר לשוטט ברחובות. שותה מעט מים ממזרקה בכיכר. אני מוצא בקתה גמדית ונכנס לישון בה, אך אז מגיע כלב גדול ושחור ומגרשני. אני מבין  שזו מלונה. לכלב יש בה מקום, לי לא. לבסוף אני מגיע לכיכר קטנה ומתרווח על ספסל אבן. אחרי שישנתי תשע שנים על קורות עץ חשוף, אבן זה לא נורא. מגיעה אישה זקנה שמדברת איתי ברחמים. היא משתוממת כיצד לא קיבלו אותי באף פונדק. היא אומרת שהעננים מתחילים לכסות את השמיים, וחושך יורד. לא כדאי שאשאר ברחוב. אני עונה לה בכעס שאין לי לאן ללכת. היא לא נעלבת מתוקפנותי ומצביעה על בית סמוך. 'לשם הלכת?' שאלה. 'לא.' עניתי. 'אני יודעת.' היא אמרה. 'זו הייתה שאלה רטורית. כי אם היית הולך לשם, ברגע זה קיבתך הייתה מלאה, היה לך חם, ומיטה מוצעת הייתה מחכה לך.' 'בטח.' אמרתי בזלזול, ופסעתי לעבר הבית רק כדי להוכיח לעצמי שהיא טועה."
הרדיו שואל אם אני יכול להרגיש קצת אהבה. אני לא עונה לרדיו, אני לא עונה לעצמי.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
#SuicideSquad - Joker & Harley:
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
 trippy psychedelic GIF
 art trippy psychedelic art & design beautiful GIF
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

Harley Quinn:

“If you are neutral in situations of injustice, you have chosen the side of the oppressor. If an elephant has its foot on the tail of a mouse, and you say that you are neutral, the mouse will not appreciate your neutrality.” ― Desmond Tutu:

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

אני מתרשם לטובה משפתייך החושניות,

משיערך הרך, מ-רכות שדייך

אני רוקד במטבח כשאני מכין לך ולי ארוחה,

אנחנו נאכל אותה לאור נרות עם שמפניה

אני אוהב את הדרך שאת אוהבת ללכת יחפה,

ולקפל את רגלייך אלייך ואת אצבעות הרגליים כש-קר לך

אני מכבס את המצעים בבשמים נוזליים מאוד ריחניים,

עם ריח חזק שיבטיח שיכרון חושים

אני אוהב את הדרך בה את מביטה בי בתמיהה,

כשאני רוקד לכבודך בלט קלאסי על הרצפה הרחבה

אני מרגיש את הגוף שלך נספג בגוף שלי,

ואת דרך המחשבה שלך נספגת בתודעה שלי,

ואת התחושה להרגיש מה שאת מרגישה,

להיות מה שאת בתור אישה.

נכתב על ידי ג'וקר , 6/5/2017 15:03   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, ציור, קליפ, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לאהוב או למות - ארקדי דוכין שר שירים שכתבתי


אני כתבתי 90 אחוז מהשירים באלבום "לאהוב או למות" "של" ארקדי דוכין,


לא קיבלתי קרדיט ולא תמלוגים,


שיתפתי את השירים הכתובים באופן חופשי באינטרנט,


והם פשוט גנבו אותם ממני.


זו מחמאה שטרחו להלחין כל-כך הרבה שירים שלי,


אז למה אני מרגיש עצוב ומרומה?


>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


 


נכתב על ידי ג'וקר , 26/4/2017 23:47   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה, שירה, קליפ  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מתילדה הלטאה ב-28/4/2017 01:53
 




דפים:  
19,506
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ