לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הליקופטר


why so serious?

Avatarכינוי:  ג'וקר

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳¡׳™׳₪׳•׳¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אני אוכל את זה עם הידיים


Dank memes - Google Search

 

כן, זה לא משנה מה תעשה ואיך תעשה את זה, עצם הקיום שלך בעולם ייראה כבזבוז זמן לעומת הכוח האינסופי האמתי של בן-אדם. כמה שאדם עושה, נדמה לו שלא עשה כמעט כלום. בגלל זה כשיצאתי מהבית, לא משכתי תשומת לב בשום דבר שאני עושה או אומר. לא הייתה לי תספורת קיפוד או כרבולת, ולא היו לי קעקועים בולטים לעין. הבגדים שלי לא היו צבעוניים באופן חריג, ולא היה שום כובע או מגבעת על ראשי. לא נשאתי תיק כלשהו, ולא נופפתי בחרב נינג'ה. אכן אדם רגיל כמו כולם שהולך ממקום למקום בלי מטרה מיוחדת, ואם יעצור אותו שוטר ויגיד מה הוא עושה כאן, הוא לא יבין את פשר השאלה, מה כולם עושים כאן? הולכים. כן, אדוני השוטר, אני פשוט הולך ממקום למקום, מה עוד יש לעשות? האם אתה מצפה שאני אגיד שאני בדרכי לכנס אסיפה שתביא מהפיכה עולמית על כל היקום? האם אתה מצפה שאני אגיד שאני הולך לרצוח את הכלב של החברה שלי שעזבה אותי? האם אתה מצפה שאני אגיד שאני הולך לפוצץ חנות בממתקים? לא, שום דבר מיוחד, אני רק הולך, זה הכול, משם לכאן. מאיפה לאיפה? מהבית שלי לחנות לקנות דיסק. לא דיסק מהפכני ולא פיראטי, סתם דיסק רגיל. עם שירים ששומעים. בכלל אני לא יודע איזה דיסק אקנה. איפה אתה גר? אני גר פה, שם, בבתים, איפה שכולם גרים. למה איפה ציפית שאגור? במחסן? במקלט? בתא טרור? בכנסייה? בין השיחים? אני גר בבית רגיל, יותר נכון דירה, ברחוב שבו כל הדירות כמעט נראות אותו הדבר, ואנשים מתקיימים בצורות המקובלות, ואפילו מאולפים על-ידי הטלוויזיה, שום-דבר יוצא דופן או חריג. לא, לא אנסתי אף-אחת... לפחות לא בזמן האחרון. אני צוחק אתך, שוטר, לא אנסתי גם בזמן הלא אחרון, פשוט אני אוהב לדבר בדרמטיות, כמו בסרטים, אל תהיה כבד. אה... עכשיו אני מבין למה עצרת אותי, כי השיער שלי ארוך, ויש לי זקן, ובגדים פשוטים, והליכתי הייתה חפוזה. באמת אני צריך להסתפר ולהתגלח, תודה שהזכרת לי אדוני השוטר, וכן, אין לי הרבה כסף לבגדים, ופה בשכונה לא נהוג ללכת לאט, אחרת יחשבו שאתה הומו או משוגע או היפי או משהו אחר, וידפקו בך מכות. לא, לא בך, אדוני השוטר, אתה רואה שאתה תופס אותי במילה? כלומר בי, כלומר במי שהולך לאט. כן, אני יודע שזה חוקי ללכת לאט, וזה חוקי לגדל שיער, אבל אתה אדוני השוטר דווקא כן עצרת אותי שהלכתי מהר מלא שיער, אז... זהו. אתה רוצה אני אקנה לך דיסק? 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/236x/5a/11/c3/5a11c3e708b73f25abca14e37b75c5e2.jpg

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<סרטון עם הגבלת גיל כלשהי, או משהו כזה>>>>>>>>>>

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>

#TBT Jim

10 Surprising Things Guys Love About Every Sex Position

You're like my father. I HATE MY FATHER!!

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

נכתב על ידי ג'וקר , 16/11/2017 19:30   בקטגוריות ארוטיקה, הומור, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סיפור, סאטירה, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, קליפים, תמונה, תמונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הארנב הלבן


תוצאת תמונה עבור ארנב לבן
- אני צריך לכבס את התחתונים
+ מה קרה?
- ראיתי את מיטל
XXX
למי שלא הבין,
כל מי שרואה את מיטל גומר בתחתונים
גם אני ראיתי את מיטל,
אבל זה היה לפני הרבה-הרבה זמן,
כשעוד היינו ילדים
היא נתנה לי לראות לה את התותה,
אם אני אראה לה את הבולבולון
היא הייתה מאוד מרותקת לדבר הזה שיש לבנים בין הרגליים,
זה היה לה לא מוכר ולא מובן,
ובטח שהיא לא ידעה איך הוא פועל,
ומה עושים אתו
טוב...
עכשיו היא כבר יודעת הכול.
XXX
- רגע, רגע...
לא רק שהיא יודעת עליו הכול,
היא גם כל הזמן עוסקת בו.
כאילו -
זה מקור ההנאה שלה,
הפרנסה שלה,
התמיכה הנפשית שלה,
והדבר שלמענו היא בכלל חיה
+ וגם מקור הנוזלים שלה...
XXX
למי שלא הבין,
היא שותה את החילבה מהארנב הלבן
אני קורא לו הארנב הלבן,
אבל היא מתעקשת לקרוא לו "מקור החיים",
אני לא יודע למה
בכל מקרה,
הארנב הלבן משקה אותה, מאכיל אותה,
מפרנס אותה, ושומר על שפיותה
בלעדיו לא היה לה כלום,
פשוט כלום
אני צודק?
- היה לי אותי...
אתה לא מעניין אותה,
אלא מה שבין הרגליים שלך
- יש לי תחביבים...
היא אוהבת את השירה שלי...
(כולם -) פחחח.... חחח...
XXX
למי שלא הבין,
מיטל מעמידה פנים שהיא מתעניינת בבן-אדם,
רק בגלל הארנב הלבן שלו
בשבילה לא הארנב הלבן מחובר לגברים,
אלא הגברים מחוברים לארנב הלבן,
והם, הגברים, הם מערכת תמיכה לארנב הלבן
ככה היא רואה את זה
- הארנב הלבן... חלומה של כל אישה... סטרייטית.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<

Tattooed Girls Daily Pics

My favorite character from DC. Although she does not have incredible powers, I love her personality and design.    www.instagram.com/samael_sc

Joker

>>>>>>>>>>>>>

ארנב לבן... זה משהו מיני?

נכתב על ידי ג'וקר , 15/11/2017 21:22   בקטגוריות הומור, דיאלוג, סיפור, שירה, סרטון, קליפ, תמונה, תמונות, ציור, סקס  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וקר ב-16/11/2017 05:28
 




<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

יוסי השוטר שמר על תמרור. יושבי השכונה לא אהבו את התמרור הזה, והיו עוקרים אותו כל הזמן. וכשהם לא היו מצייתים לתמרור שלא נמצא, הם היו אומרים בצחקוק "אבל לא היה שום תמרור, אז איך נדע?" ובאמת לא היה תמרור, והיו מחזירים אותו, את התמרור, ושוב הם היו עוקרים אותו, ולמשטרה היו אומרים שלא היה אף תמרור. ולכן – העירייה לא הייתה יכולה לתת קנסות כיד הטובה עליה, והכנסות העירייה נפגעו, ולא היה תקציב לאכלס את הסודנים. לכן החליטו להציב את יוסי בתור שומר על התמרור, אמרו לו "כל מי שינסה לפגוע בתמרור, ייקנס," ואפילו הציבו תמרור ליד התמרור שאמר שאסור לפגוע בתמרור. לא זה, ולא בתמרור שאומר שאסור לפגוע בתמרור. וכל מי שיפגע בתמרור – יזרקו אותו לעזה. וכדי שלא יעקרו את התמרור שמכוון את התנועה, ואת התמרור שאומר שאסור לעקור את התמרור שמכוון את התנועה, הציבו את יוסי השוטר לשמור על התמרורים, שהיו צמודים זה לזה, ואמרו לו שיש לו תפקיד חשוב ובעל חשיבות עליונה בשמירה על הסדר הציבורי.
אבל אחרי שנה שלמה שיוסי שמר על התמרור, בכל ימות השנה, בחגים ובמועדים ובשבתות, הוא התחיל לאט-לאט לחשוב שזה תפקיד די מבזה – לשמור על תמרור. והחליט בפעם הראשונה בקריירה הארוכה שלו – לשבור שמירה וללכת למזנון סמוך לקנות ולאכול סנדוויץ'. הוא ישב בסבבה שלו, עם מכשיר הקשר והאקדח על המותן, ואכל כריך ענקי של סלט ביצים וחסה, והוריד את זה עם פחית פאנטה. וכשחזר שבע לתמרור, גילה שעקרו את התמרור. "מי עקר את התמרור?" הוא שאל אנשים שעברו או סתם רבצו שם, והם ענו – "איזה תמרור, לא היה שם שום תמרור," והוא אמר "הנה, כאן היה תמרור!" והם אמרו "מצטערים, לא ראינו שום תמרור," אז הוא הודיע בקשר שעקרו את התמרור, וגם העלימו אותו, ואפילו את התמרור שאומר שאסור לפגוע בתמרור. הוא חיכה, אבל אף כוח משטרתי לא סגר את האזור ועצר חשודים. "נכשלתי במשימתי," אמר יוסי השוטר במורך לב, וירה לעצמו כדור בראש.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

נכתב על ידי ג'וקר , 14/11/2017 14:33   בקטגוריות קליפים, קליפ, ארוטיקה, מוסיקה, מוזיקה, ציור, תמונה, תמונות, סיפור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וקר ב-15/11/2017 20:47
 



במטוס סילון


henchuuu
גופתו נמצאה בבוקר יום ראשון בתוך תעלת ביוב ברחוב אלימלך בראשון לציון. פקד צדי צרפתי עישן את המקטרת שלו והביט על הצחנה שנטפה מהגופה ומהתעלה. "טוב, ברור שהוא נרצח," אמר צרפתי במומחיות. "גם אני הייתי יכול להגיד את זה," אמר מושיק בן ה-7 שעמד לידו, "הרי הוא לא היה יכול לדקור את עצמו, ועוד בצורה כזאת," "בדיוק," אמר צרפתי, "זה מה שחשבתי," צרפתי גילח את הזקן שלו מול המראה ומלמל - "עכשיו נשאר לברר מי רצח את המסכן..." "זה בטח לא אני," אמר מושיקו. "אני יודע," אמר צרפתי, "אבל מי? אולי כדאי שאשאל אותו," "אתה לא יכול לשאול אותו, הוא מת," אמר מושיקו כדי שפקד צדי צרפתי ילמד, אבל הפקד לא התרצה - "גם מתים מדברים," הוא אמר. הוא ניגש לגופה וחבט בה באמצעות המקל, "מי רצח אותך, ממזר קטן?" הוא שאל את האיש המת. "הוא לא עונה," אמר מושיק, "הוא יענה," אמר צרפתי, ופתח לו את הפה, "הקרימינל ג'ק ספארו רצח אותי," אמר המת בעיניים עצומות. "אתה רואה," אמר צרפתי בסיפוק, "הוא יודע מי רצח אותו, ואפילו אמר. התעלומה נפתרה," "אבל מתים לא יכולים לדבר," אמר מושיק, "אני רק בן 7 ואפילו אני יודע את זה," "כן, אבל שמעת אותו," "לא," אמר מושיק, "אתה הזזת לו את הפה ודיברת מהבטן," "מה פתאום?" אמר צרפתי, "אני לא יודע לדבר מהבטן, אני שוטר," "אתה כן יודע," אמר מושיק.  
>>>>>>>>>>>>>>>>
Some dressers work very hard.♣️
LaDamaNera
[ART ON SALE, DM IF YOU'RE INTERESTED]
Harley Quinn from Suicide Squad - ft. Batman - SFW by AleBorgo.deviantart.com on @DeviantArt - More at https://pinterest.com/supergirlsart #harleyquinn #batman #fanart
Beautiful Women
Darya Goncharova.
Darya Goncharova
ReeRee Phillips
I Was Here by Archangellia on @DeviantArt
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 13/11/2017 19:54   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, דיאלוג, הומור, מוזיקה, מוסיקה, סיפור, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, קליפים, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה כיף לערוך פוסט


Injustice: Arkham Harley Quinn by ToxicQuinn
Joker
@kimmiecla
בתוך התא, כשקירות שחורים עם תמונות מפוחמות על הקירות, מיטת ברזל עירומה ושרשראות s.m יוצאים מהרצפה ליד קערית אוכל מפח, ישב מולה האיש הזה עם הברדס השחור על פניו, ומתוך הברדס מציצות שתי עיניים אדומות נוצצות. 
"החדשות לא כל כך טובות." אמר. 
"למה? מה?" נבהלה. "אני עומדת למות? אני מרגישה דווקא טוב יותר. זה זמני? זה כמו המחלות האלה שנדמה שאינך מרגיש בהם ופתאום בום, אתה מת?" 
"על מה את מדברת, אשת מידבר?" 
"מה זאת אומרת 'אשת מידבר'...?" 
"תסתכלי מותק לתוך עיניי, מה את רואה?" 
"כלום." 
"בדיוק. אני ריק כמו אוויר, ואפילו אוויר עמוס מידי בשביל הדימוי. בקיצור, אחרי שחיברנו לך את הידיים, הרגליים, והראש, למקום. החזרנו את המוח לקופסה, והלחמנו חזרה את הדגדגן, (את הרי רוצה ליהנות מיחסי מין, לא?) החלטנו שאת בריאה. אבל..." 
"מה אבל. אני לא אשלוט על צרכיי? אני לא אוכל שלא לאכול יותר ממה שאני צריכה? יהיו לי סיוטי לילה? אני אקיא דם? אני אקריח? יהיה לי אלצהיימר?" 
"תראי, מתוקה ודובשנייה. בעסק שלנו לא מדברים יותר מידי, זה עושה לנו כאב ראש. את בסדר גמור חוץ מדפק אחד קטן, אסור לך לרקוד!" 
"מה?" היא נבהלה. "חיי הסתיימו! אלוהים אדירים. אם יש מוסיקה אני חייבת לזוז. אני רוקדת מגיל שבע. אני חייבת לגלוש על המוסיקה עם הגוף, להרגיש את הדם זורם, את השחרור שלי מפחדיי, להרגיש שאני חיה, בשם אלוהים!" הוא קפץ אחורה בבהלה כה גדולה, שראשו נחבט בקיר השחור, אפשר היה לשמוע את הגולגולת כמעט נסדקת. אז תפס בראשו, במין קוקטייל של כאב פיזי ונפשי. 
"אל תזכירי את השם הזה כאן, ילדה! נטרפה עלייך דעתך?! רק זה חסר לי עכשיו, שהוא יכנס לכאן, יצבע את הקירות בצהוב וייתן לנו תקווה. אנחנו לא מתעסקים איתו והוא לא מתעסק איתנו. הניחי דברים שבחוץ - מחוץ. קפיש?" 
"הבנתי אותך." היא אמרה. 
"חיי הלכו לעזאזל. (אבל את חיה.) אני אעשה כל חיי דברים שנואים. אני לא אוכל להתפרנס מריקודים, מה שאני אוהבת. אני יודעת את כל סגנונות הריקוד, ידעת? מ-ברייק דאנס עד בלט. זה לא רק מקצוע, לא רק הנאה, זה חיים! אני אבכה כל לילה. אני עכשיו אהיה אישה מתה. הגוף אולי זז. המוח אולי חושב. אבל בעורקיי לא יזרמו חיים, אלא זפת. מה קרה, לא יכולתם לעשות עבודה טובה יותר? ומה יקרה אם ארקוד בכל זאת? מה? כאבים?" 
"את עלולה להתפרק." 
"עלולה? ואולי לא?"
 "תיקחי סיכון?"
 "א..." (רצתה להגיד אלוהים.) "אולי כן. אולי זה יקרה לי. אני כבר רואה את התמונה. לילה של יגון, של בדידות, של חיים תפלים. מוסיקה עולה מאיזה בית. אני שותה ליקר חריף. הקירות זזים סביבי, אני מניעה את ידיי, אני נסחפת, אני זזה מעט, ואז אומרת לעצמי, ככה מטושטשת: התפרק, פשוטו כמשמעו, תוך כדי ריקוד. לפחות אמות מאושרת. זה יכול לקרות, אתה יודע. אני עלולה להיות נואשת כמו כלב במידבר."
"מידבר. כן." הוא לחש. 
"מה? אתה מנסה לכשף אותי? לא מספיק צרות?" 
"צ'מעי מותק. שנה." 
"מה שנה?" 
"שנה לא רוקדת. עוברת שנה, אפשר רוקדת. קפיש?" 
"עליי לא לרקוד שנה? אחר כך אפשר?" 
"כן." 
"טוב. יותר טוב. אבל שנה... זה הרבה זמן..." 
"את כלבה סקסית כפויית טובה, אה?" 
"כן."
"נו. אז מה תעשי?" שאל האיש. היו לו עיניי ים כחולות ושיער וזקן ארוכים בצבע לבן שנהב. "תוכלי אולי למצוא עבודה במשהו קרוב. תיאטרון אולי?" 
"לא אעז!" היא אמרה בהחלטיות. "רק אעלה על במה, אשמע איזה תו, וכבר אתחיל לנענע בהונות, כפות רגליים, אגן, שדיים, ובלי שאשים לב אצא במחול סוער. אני חושבת שאאלץ לעבוד כמבקרת טלוויזיה באיזה עיתון יומי..." 
"עצוב מאוד." 
"כן. אבל אולי המצב לא יידרדר עד כדי כך. באלוהים, אני לא יודעת מה אעשה!" 
"אלוהים זה משהו מיוחד." 
"יש מבינה." 
"את יודעת, יש עוד מלאן עיסוקים לבחורה צעירה יפה וחכמה (באחרון הוא לא היה בטוח, אבל שיהיה.) כמוך. יש עיסוקים בחיים שאפילו לא המציאו להם שם, ואפשר להתפרנס מהם יפה. את יודעת, אנחנו מכוערים, אבל תמיד תהיה לנו המוסיקה." 
"מה?" 
"ליאונרד כהן." 
"טוב. אני מקווה שעשית כבר סקס בזמן האחרון, כי אני צריכה ללכת."
 "אני לא עושה סקס!" הזדעק האיש. "זה מעשה בהמי, אני מקווה שאת לא ילדה חוטאת, המ... אה... ילדתי."
 "לפעמים. אתה יודע. דפיקה פה ושם."
 "ישמור האל!"
 "זה בסדר. הוא שומר. יקשה עליי המצב שלא לרקוד, אלוהים, זה יהיה כל כך קשה. זה יהיה כמו... כמו לא לשתות נוזלים אף פעם."
 "צ'מעי. את רוקדת, את מתפרקת. זה הכול. ברור כמו שמש, בהיר כמו רוח. היה קשה לחבר אותך, פעם שנייה זה יקרה, ולא תוכלי לרקוד לעולם." לפתע פניו התאדמו: "לעולם!!!" והד אימתני בקע מהקירות (הלבנים.) סביבם. "את כבר תמצאי מה לעשות עם הקארמה שלך. ברכות בלכתך."
 "מה?"
 "ברכות... לכי כבר."
 אני נמאסת על אנשים מהר, אמרה לעצמה. 
חיוך שפוך נמרח על שפתיה של מיכל בראותה את אחותה בקומת המלון, יושבת על ספת עור נוחה מול חלון מוארך, מביטה אל אופק אינסופי, בעיניה מבט חמוץ וסיגריה לייט בין אצבעותיה, לופתות אותה בעצבנות. מיכל התקרבה אל אחותה, שהייתה שקועה בעצמה, ונגעה בכתפה. טליה הסתובבה בבהלה. "הורדת לי את הלב לתחתונים! מפגרת!"
 "אני מצטערת." אמרה מיכל בשקט. "טוב, שבי..." מיכל ישבה וטליה העבירה יד על שפתיה. היו לה שפתיים קשוחות, מתוחות. "נו," אמרה טליה. "מה אמר מחבר הצורה שלך?"
 "אסור לי לרקוד שנה."
 "טוב. יש עוד הרבה דברים לעשות." המלצר הגיע ולקח את הזמנתן. "את רואה שם, בנוף?" אמרה טליה בקול מוזר. "נו?"
 "ג'ונגל. כל החיות הקטנות האלה, הרמשים, התולעים, השבלולים, הלטאות, העופות בשמיים, הן אוכלות אלה את אלה, כל חייהן זה הישרדות. בשבילם השטח הזה, שלנו לא נראה כה גדול, הוא פלנטה שלמה." מיכל החרישה. "את חושבת שאלוהים הוא אכזר?" שאלה טליה את מיכל. "אין לי מושג." אמרה מיכל. היא לא רצתה להיכנס לדיבורים מסוג זה. "חמישים אלף פצצות גרעיניות, את קולטת? חמישים אלף פצצות כאלה מסתובבות בעולם!"
 "שוב האזנת לליאונרד כהן?" שאלה מיכל. טליה זעה בחוסר נוחות. "הוא פותח את המציאות, מפרק אשליות, הוא לא טיפש."
 "לא אמרתי."
 "העולם שלנו משתגע."
 "אמרו את זה בכל הדורות." טליה לקחה שוב את הסיגריה בין שפתיה ומצצה ממנה מציצה חזקה וארוכה. "אני הייתי בהרבה מקומות, מיכל." אמרה טליה. "אולי הגוף שלי תמיד היה פה, באזור, אבל הנפש שלי, הדמיון, הרוח, לא יודעת מה, הסתובבו במקומות גבוהים ונמוכים. הייתי מתחת לאדמה והייתי יד ביד עם אלוהים. הייתי רוצחת והייתי קדושה, הייתי זונה והייתי נזירה, ראיתי את העולם והחיים נדמה לי בכל הצורות, דרך כל הפילטרים, וגם בלי. הייתי מלאת ביטחון כמו לביאה, והייתי נפחדת כמו עכבר מול חתול. הייתי הכול. והכול בחיים האלה, מיכל. בגלגול הזה. כאילו עברתי עשרים גלגולים בתקופת חיים אחת."
 "שוב שמעת את the future
 "אין לי כוח יותר, מיכל. אני כל כך עייפה."
 "ואני רוצה לרקוד. לפעמים אשליה מתוקה היא ברכה..."
 "אבל היא כל כך טיפשית." 
עיט טס בשמיים, חג מעל משהו, ולפתע חותך מטה את האוויר ותופס בציפורניו איזה רמש, כנראה לטאה. עננים קלים אביכים התערבלו בתוך עצמם מעל לנוף. השמש בהקה בשמיים כמו מטבע זהב חדש ונוצץ. האוויר היה מלא אי-וודאות. "אני לא יודעת כלום." נכנעה טליה. היא שאפה מהסיגריה ועיניה היו כמו שני אבנים שחורות חלקות ועגולות. "אז לא תרקדי שנה." אמרה. "כן." אמרה מיכל. טליה השפילה את מבטה, "אני לא רקדתי עשר שנים."
המלצר הגיש את הכיבוד. "איך את יכולה שלא ליצור משהו, לעשות איזו קריירה, חוגים, לימודים, משהו?" שאלה מיכל. "אני עייפה מידי בשביל זה. מה הטעם." אמרה טליה. "יש לי את הספרים שלי, המוסיקה, קצת טלוויזיה. אני אתחתן, השריץ אולי ילד שניים, בקיצור-אעשה את שלי. המשיך את שרשרת המין האנושי. כשאהיה זקנה אשב במרפסת על כסא נדנדה, אשתה תה קר, אקשיב למוסיקה, אחטא בסיגריה טובה אחת או שתיים, ואעלה זיכרונות מהתקופה בה שנינו היינו דולפינים. את יודעת, החיים עוברים מהר. לפני שעתיים הייתי ילדה קטנה, עוד שעה וחצי אהיה זקנה, עם שיער לבן, אעמוד במרכז רוחות ההוריקן ואפתח את בגדיי עירומה אל הגיהינום. אמצוץ את רעל המוות דרך קשית, אשתגע, ואמות."
 "לא אומרים דברים כאלה, טליה."
 "אומרים. אומרים. החיים לא שחור לבן, וגם לא רק אפור יש בהם. יש בהם צבעים שאפילו עין לא יכולה לראות. אולי אפילו אמות מחר, מי יודע? אולי אשתגע מחר." 
מיכל נטלה זית חסר חרצן מהשולחן. מה אעשה, חשבה. מה אעשה במשך 12 חודשים? טליה הדליקה סיגריה, עשן כחול-אפור עלה כמו ערפל מעליהם, מנצנץ באובך נוגה. רוח הכתה בקרקפת ופרעה את השערות. החלונות הזדעזעו כמו היו ברכבת חורקת, וניגמר. "האהבה שלי עצובה, שקטה," אמרה טליה. "אבל היא עדיפה על חוסר אהבה בכלל. גם את, מקווה, תתאהבי יום אחד, תצעדי הפוכה על שערותייך. אני לא מבינה איך לא התאהבת מעולם, זה קורה כמעט לכל הנערים והנערות. אהבת בוסר. את יודעת."
 "כן."
 "אהבת הבוסר שלי לא אהבה אותי חזרה, אבל לא נורא. אהבתי הרבה גברים, כולם חוץ מהאחרון לא אהבו אותי גם. חלק רצו רק את הזיון, את יודעת, כשהזין שלהם עומד והם תוקעים אותו בין הרגליים שלך..."
 "אני יודעת, טליה! תירגעי!" טליה צחקקה. "לא משנה." אמרה. "קרה מה שקרה. עם חלק אפילו שכבתי. חשבתי כך אפתח את ליבם באהבה אליי. זה לא קרה. אבל האיש שלי אוהב אותי כמו שאני, יודעת? כמו שאני. הוא לא חרמן גדול, בתקופה זו זה דווקא מתאים לי." טליה נאנחה והוסיפה: "אני קצת עייפה. אלוהים יודע כמה ישנתי, כמו דוב בשנת חורף. אבל לא יודעת... כנראה שזו עייפות נפשית. היו הרבה פיצוצים בימים האחרונים."
 "כמו מה?"
 "לא יודעת. השתעממתי, צללתי לגיהינום, והוא שרף אותי. יהיה בסיידר."
 "כן."
 "וואללה אני עייפה... עייפה פחד. למה לא אישן איזה שבוע? זה יכול להיות כל כך מתוק..."
So what if lm crazy?
Heath Ledger's Joker - The Dark Knight (2008)
Assault on Arkham: Harley Quinn - Blake Henriksen
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<< >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<< <<<<<<<<

Harley Quinn played by Margot Robbie in the Suicide Squad movie 2016

Epic Firetruck's Gothic ~

The Joker

 

נכתב על ידי ג'וקר , 11/11/2017 15:53   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, הומור, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סיפור, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, קליפים, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שם לא הלכתי לתוך עינייה


Harley Quinn Squad Be your own Whyld Girl with a wicked tee today! http://whyldgirl.com/tshirts
30
היא הייתה בגשם נחנקת מסיגריות ופחדים. עמדה שם כמו דחליל בעודי לוקח עוד לגימה מהבירה ומאמין שהממטרים הן דמעות של אלוהים. שערה שהיה לח, המציצה הנואשת מהסיגריה הרטובה. טיפות הגשם ירדו גם על עינייה ולחייה, ולא יכולתי לדעת אם ביניהן יש דמעות מלוחות. שם כרתנו את הברית. שם היא הושיטה לי את ידה בעוד גופה מרחף אחור רחוק ממני. עינייה השחורות האלו בלעו אותי כאילו הייתי גרגיר אבק זעיר שנלכד באישונה. ידעתי עוד באותו הרגע שאני כורת ברית עם ברייה הפכפכה שתעביד אותי בפרך למענה, למען שיגיונותיה, רעיונותיה המטורפים וחוסר המנוחה שלה שיהפוך להיות שלי. אבל האפשרות השנייה שעוד הייתה לי, לעלות על גג הבניין המשקיף לכביש רחב ולצנוח למוות וודאי, הייתה בעיני אותו ילד בן 22 שהייתי, חור שחור אחד גדול. אם אמות עכשיו, חשבתי, אלוהים יתנקם בי ויזרוק אותי לעולם בו שיגעון מודע לזוועה וכמהה לשפיות יהיה דרך חיים. אם אקפוץ נשמתי תהיה מקוללת לנצח, כי לא הייתה לי שום אהבה לאלוהים, אלא רק מצבור קללות לו ולעולם המחורבן אותו יצר. בצד הדרך עמדה מלי כתחליף לאלוהים. פחות חכמה ואדירה, פחות שפויה, אבל גם פחות אנוכית, יותר טובת לב ויותר תומכת. (לפחות התכוונה לתמוך, בניגוד לאלוהים שיקבור אותך חי באדמה כי הוא פשוט טוב מידי בשביל להרוג אותך קודם.) שם לא הלכתי לתוך עינייה, אלא רצתי. רציתי לקנות את החיים שלי, ולא משנה מי מוכר. רציתי להישאר על האדמה הזו ולא משנה מי יהיה האלוהים שלי. היא לא מכרה לי חתול בשק. אמרה בדיוק שאני אפסע על דמי ועצמותיי ואולי אפילו על מוחי (כפי שקרה.) כדי שתפדה את חיי. אבל היא אמרה גם שנהיה צוות, ואם אני חושב שנשבר לי בעודי חובט את הראש בקיר, שאחשוב ואנסה לדמיין מה הולך בראשה בעודה חובטת את ראשה במצחו של אלוהים. כשלי יהיה רע, לה יהיה רע, ולהיפך. כשאני אקיא דם, היא תקיא את איברייה הפנימיים, ולהיפך. כשאפול היא תתרסק. 
אז שיחררתי את בלמי השפיות ועפתי לתוך עינייה משוגע, הופך ליציר מוחה, עוד פרט בעולמה. והיא ליוותה אותי רצינית בעודנו פוסעים אל שטח יבש מגשם תחת חופה של לשון בטון, הושיטה לי את הסיגריה שמצצה בתאווה דקה קודם, ואמרה: "זה רעל, אבל אתה בחרת." ואת הסיגריה הזו עישנתי ואני מעשן עד היום. הניקוטין זה מלי, והעשן זה שדים. אבל יש נחמה בכך שבזמן שאני יושב על כורסא בסלון חשוך עם טלוויזיה דולקת, צל מדף הספרים רוחש וזועק בכל הדמויות האצורות בדפים שעליו, וייללת סירנה פועמת ברחוב כמו לב אדם רגע לפני התקף לב, יש את מלי במוחי ואת השדים בין שפתיי ובריאותיי לוחשים לי שגם אם זה לא נראה כך, מכבדים אותי בעולמות החסויים מעין, ואני, איך שאני, חייל פצוע שעדיין נלחם במלחמה שמתרחשת ביסודות של היקום. 

>>>>>>>>>>>>>>



>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>



>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


>>>>>>>>>>>>>>>>>>



>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

Heath and Kate Ledger

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

Wow !! >>>>♡ Sophie Storm, Gothic and Amazing... | www.gothicandamazing.com

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

The Joker; Heath Ledger

Resultado de imagem para fotos harley quinn

 

נכתב על ידי ג'וקר , 5/11/2017 10:39   בקטגוריות אהבה, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סיפור, ציור, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינסומניה


שתיתי כוס קפה שחור, עישנתי סיגריה, ויצאתי אל החוצ. חמוש באקדח יצאתי. עם שישה כדורים יצאתי. ועוד כדורים בכיס, מרשרשים. כי בחוצ כאן הכול יכול לקרות, זה לא חוץ רגיל.
העננים ה-ורודים השתלשלו מהרקיע על חוטים מזהב. הירח הכסוף הזיל דמעות כסופות. האנשים הכחולים הקטנים שכאן קוראים להם מוגלבים רקדו ברחובות. ולא הייתה מוסיקה, הייתה דממה. רק בנשמתי התגלגלה המוסיקה עצובה ובוכייה, קורעת ת'לב.
שרוי בהזיות הייתי. יצאתי לחפש את אהובתי. שיער שחור לה, דקיק, ועיניים אפורות. יפה היא וחכמה עד מאוד. חכמה ממני, ורק האלוהים לבדו חכם ממנה. אמרו לי שכאן היא מתגוררת, אהובתי. בעיר המוגלבים אשר בקצה הדימיון, מעבר לחלום ימינה ליד ערימות הפנטסיה. שם היא נמצאת, ואם לא אגיע מהר היא תשכח ממני, ואם אומר את שמי, הוא לא יגיד לה דבר. ויש לה מאהב, אמרו. והוא נורא ואכזר, וליבו מפכה כמעיין ללא סוף וקרקעית, ובעיניו תלויים חרמשי ירח וליבו טובל בטקילה חריפה ואצבעות פלפל. דרכו תצטרך לעבור, אמרו לי, ולא עדיף לוותר? לא, אמרתי. לא אוותר על ליבה. כי למה ליבי שלי משתוקק? לנשיקתה הוא משתוקק, ואהבתה. ולמה צוחק הירח? הרי שלי היא. ליבי היא.
מהרקיע צנחו כוכבים של זהב ששרטטו את הרקיע. המוגלבים הביטו בכוכבים נבהלים. הכוכבים נחתו על בתי הקרח והעלו אותם באש. אזעקה צורמת החלה לנחות על אוזנינו הרכות. מתוך הלהבות יצאו השונרים, שחורים וצמיגיים מלאים עיניים בצבעים שונים, והעיניים רוקדות בלהבה קטנה, בצבע כלשהו. ומיד רצו המוגלבים, יראים, לשמור על ליבם אשר בבנק הלבבות. אבל השונרים צחקו ויצאו לאכול את הלבבות הטריים. מלחמה התפתחה ברחובות. הרוגים משני הצדדים. ועיניי סיירו על עשרות השלטים שבצידי הרחובות ובצמתים, כל שלט בשפה אחרת, כל שלט במיוחד למישהו אחר. ואני חיפשתי את השלט שלי, שהוכן בשבילי. וליד גוויה של מוגלב ירוי מצאתי אותו, ונכתב בו "ימינה". הלכתי ימינה. וכדורי השונרים והמוגלבים חדרו דרכי ויצאו מהצד השני בלי לפגוע בי, כי זו לא המלחמה שלי. מולי נסעו ודהרו, נחרדים, ניידות כיבוי-אש להחזיר את השונרים לעולמם החשוך. אני זזתי ופיניתי להם מקום. בצומת אחרת מצאתי שלט בשפתי שאמר לי ללכת שמאלה. מסביבי היו עוד הרבה שלטים בשפות שונות לאנשים שונים. לפי השלט שלי הלכתי והגעתי לבית אדום בצורת פטרייה שמעליו היה שלט שבו כתוב "כאן". פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה. מצאתי אותו ואותה מתעלסים. הוא היה בן-אנוש כמוני, והזין שלו היה נעוץ בין רגליה. הרדיו ניגן שירים של הדלתות, ואדי תשוקה יצאו מגופם. נחרדתי כי איחרתי. אז ישבתי וראיתי טלוויזיה כשהם לצידי, לא שמים ליבם אליי. (בסרט קישקשתה עישן גראס וגרגמל עשה לו ביד, בידו צנצנת זכוכית.) כשהם גמרו היו כמה פיצוצים, ואז בן-האנוש פנה אליי ושאל למעשיי. אמרתי לו כי אהובתי היא. הוא צחק והוציא קופסה מתחת למיטה. בתוכה הראה לי את ליבותיהם מלופפים זה בזה. "איחרת." אמר. "רוצה אצבע פלפל?"
Tattoo Tart ~ SchoolGirl❤Tart
Smiles
Emotional Vampires will empty your wallet and leave your heart in shreds. They easily gain your trust (that's their game) and  you when they're bored. Because they need constant stimulation, they will, sooner or later, tire of you and discard you. Oftentimes, this is done in a flourish, as they ruin your other relationships, friends & family (with lies) and drain the essence of your bank account in the process.
Batman: The Animated Series soundtrack on vinyl - SDCC Exclusive / The Geeky Nerfherder
Psychara
Summoner by FlexDreams.deviantart.com on @DeviantArt
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 1/11/2017 23:46   בקטגוריות סיפור, קליפים, קליפ, מוזיקה, מוסיקה, ציור, תמונה, תמונות, ארוטיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
21,698
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ