לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ארץ השמש העולה


"...הכול יושב על הבננה / וזה מביא לי ת'ג'ננה..."

Avatarכינוי:  ג'וקר

בן: 41

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ׳¡׳™׳₪׳•׳¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אולי זה ירגיע אותך


כשהוא התעורר הוא לקח שלוק וודקה לקח לו זמן להצליח לראות ברור הוא גילה שהוא מסריח מאלכוהול וסיגריות היה חם מאוד, והבגדים הקלים היו כמו קרועים עליו >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

11
"אולי זה ירגיע אותך," אומרת מלי בעודה שמה במערכת את "הלהיטים הגדולים" של ליאונרד כהן. "כי אני ככה קרובה לתת לך סטירה מצלצלת שתשחרר לך את כל הכעס מהמוח דרך האוזניים." 
"משעמם לי." אני לוחש. היא מקשיבה למוסיקה. "משעמם לי." אני אומר. היא עדיין מקשיבה לכהן. "משעמם לי!" אני צועק.
"אז תרצח מישהו!" היא צועקת.
"לא רוצה לרצוח אף אחד." אני אומר. עוד מעט אדפוק את הראש בקיר כמו שעשו אסירים כשכלא היה כלא.
"אז תספר לי מה איתך." היא אומרת.
"אולי תכבי את החרא הזה?" אני אומר. "האדישות של הכהן הזה תגרום לי לשבור את הסטריאו עוד מעט."
היא מכבה וזורקת את ליאונרד הצידה. "תיסלם זה טוב?" היא שואלת בעודה הופכת את כל ערימת הדיסקים. 
"רוק ימי בראשית." אני אומר. "נסי." 
והנה "פרצופה של המדינה" מתנגן לנו כאילו כתבו את זה אתמול. ערב יורד על עיר כלובי הבטון שלנו, ואם רק הייתה לי סבלנות הייתי קורא איזה ספר, אבל אני קורא לאט ומשתעמם מהר. "זה בסדר." אני אומר אחרי שהשיר הראשון נגמר. 
"אז ספר לי מה איתך לפני שאעקור לך ת'זין."
"אז תני לי לעשן."
"אמרתי לך בחדר הזה לא מעשנים!"
"למה?" אני שואל, סקרן לדעת אם תגיד את זה שוב. והיא אמרה -
"כי רוח הרפאים שמסתובבת בחדר הזה לא אוהבת עשן. היא תסבול, לא תרדם, וכל הלילה נשמע את מלמולי התלונה שלה למה לעזאזל אנחנו לא יכולים לדאוג לה קצת ולשמור על אוויר נקי."
"רוח רפאים..." אני אומר כמו לילדה בת שלוש.
"כן! ואל תדבר אליי כמו אל משוגעת. יש פה רוח רפאים שאולי נרצחה או התאבדה בחדר הזה והיא רוצה אוויר נקי. מה פה לא ברור?"
"אז אם את רוצה שאגיד לך מה איתי, אני הולך קודם למרפסת לעשן סיגריה."
"לך..." היא אומרת.
"בואי איתי. נעשן... אעשה לך סיפתח."
"יש לי ניקורט אם יתחשק."
"באמת..." אני מלגלג. "את יודעת שאת פשוט מתה למצוץ משהו."
"לך תעשן! מטומטם..."
אני מחייך חיוך שיכורים של קריז ופוסע למרפסת לסיגריה המיוחלת. כשאני חוזר אני מוצא אור כבוי בחדר. אני מדליק את האור.
"רוח הרפאים אוהבת חושך?" אני שואל בלגלוג.
"כשאני לבד אני אוהבת חושך." היא אומרת, לועסת איזה מסטיק, בוודאי ניקורט.
"אבל את לא לבד." אני אומר. "יש פה רוח רפאים, לא? את חושבת שהיא רואה אותנו כשאנחנו מזדיינים?"
"על הזין שלי." היא אומרת.
"לא הבחנתי שיש לך זין." אני אומר.
"אז על הכוס שלי." היא אומרת, מכבה את תיסלם ושמה רדיו. אני לא מזהה את השיר. "מה איתך?"
"אז ככה מותק..."
"אל תקרא לי מותק."
"בסדר סוכריה שלי. לקראת הלילה הזה השמיים היו אדומים. הספריות הציבוריות היו חשוכות ושוממות..."
"למה?" היא שואלת בחיוך מתגרה. "יש 'חשוכות' ולא 'שוממות'?"
"סתמי ת'פה. אספלט מגרשי הכדורסל בבתי הספר היה מואר באור החיוור של הירח, משהו כמו חלב מקולקל. החתולים שוטטו ללא פחד. אני ירדתי בסערה במדרגות ביתי ותפיחה עדינה תחת מעילי הארוך. נבלעתי במהירות בתוך פיאט שחורה, הדלקתי אורות, ויצאתי אל הלילה. בבתים סביבי נערה בהתה בתקרה כשמוסיקה שקטה עם קריין מלחש רטטה סביבה. אדם זקן הביט באשתו הישנה, היא הייתה פעם יפיפייה. איזה בחור חיפש בעצבים מטאל בטלוויזיה כדי להוריד את העצבים כי החברה שלו עשתה לו הצגות היום והוא חשב שהיה סלחני מידי עד עתה..."
"קח אוויר."
"ששש... פשושית."
"אמא שלך."
"אנשים עמלים שקעו בשינה נטולת חלומות ואדם מזוקן ניסה לעבוד על איזה ספר. מין ורצח מוכר טוב. הפיאט הקטנה חתכה רמזורים כשאני הדהרתי אותה לפאתי ירושלים. הרבה דברים לא משנים עכשיו סביב הפיאט שלי, אלוהים וויתר עלייה מזמן, אבל הירח האיר רק לה. הנער מה שמו..."
"מה שמו?"
"אמרתי לך: 'מה שמו'. התפרקד עירום על המיטה וסחט את הזין הרוטט והרטוב שלו..."
"איכס!"
"...כשהמכונית נעצרה ליד הבית שמולו. הנער הסיט ת'ווילון והביט החוצה. הוא ראה אותי יוצא מהמכונית בטריקת דלת ועולה במדרגות החלקלקות חלקלקות מאוד אל הבית שמולו. הנער חשב שאני נראה כמו מישהו שיש לו דברים דחופים מאוד לעשות. את פתחת את הדלת ומה שמו הנער הספיק לראות את תווי גופך תחת חלוק שינה חום-אדמדם..."
"אני לא לובשת חלוקי שינה."
"...לפני שאני הדפתי אותך וסגרתי אחרייך את הדלת. הנער מה שמו חזר למיטה אותה החליף בנערה מכיתתו."
"מה. הוא זיין את המיטה?"
"כן. לפחות ניסה... מה את עושה?"
"מעשנת."
"מה עם הרוח?"
"היא כבר ישנה... תעשן, מיכה. תעשן. קח ת'סוטול ותנסה ללקט מוזות מהאוויר."
מישהו ברדיו ביקש ממישהי לא לדבר על אריק. אני עישנתי ועישנתי. זחיחות דעת מטומטמת השתלטה עליי. עכשיו אני רגוע כמו חילזון. 21:50 אצלי בשעון. לא בא לי לישון הלילה, אבל אולי העייפות תתפוס אותי.
האדם במעיל: "נמאס לי להחזיק מעמד. אנחנו מתקפלים."
האישה: "מה?!"
האדם במעיל: "אנחנו הולכים לעולם שמעבר. החבר שלי פה יעזור לנו."
האיש משך רובה צייד מתחת למעילו. הפוקוס התחדד במהירות סביב דמותו המטורפת. מלאך מוות במעיל שחור. היא פסעה באינסטינקט פחד צעד אחורה. "אני אוהב אותך." אמר, טוען במהירות ומכוון את לוע הרובה אלייה. "אני יגיע מייד אחרייך."
"אבל אני רוצה לשכב קודם. לשכב איתך. אולי שם אי-אפשר."
הוא הביט בה רגע עם בת צחוק. "הסקס שם הרבה יותר טוב. למה לך?"
"אבל זה בטח לא אותו דבר. פעם אחרונה פה."
הכתלים נעו סביבה והיא ניסתה למצוא את המילים והמשמעויות שהן מסמלות. מתח של מיליוני ואט ירד מהקירות סביבה כשהוא אמר: "בסדר." היא פנתה לכיוון המיטה, מנסה למצוא דרך לנטרל אותו, כשבחלון הגדול שמעל למצעים הרכים ראתה ווילון מוסט בבית ממול ואור עז ששטף ממנו אל הרחוב. מה שמו הנער עמד שם עירום ועם זיקפה מבהיקה בנוזלים.
"עיזבי." שמעה את האיש מאחורייה, הסתובבה וראתה אותו מתיק מבטו מהשכן העירום, והקנה הורם מול פנייה ושאב את פרצופה אחורה אל תוך השימשה. 
במושב קטן בפאתי ירושלים רעמו שתי יריות. שתי גופות הובלו לחדרי קירור ונער מה שמו העירום שהתכרבל כעובר במיטתו בעיניים מזוגגות, נלקח להסתכלות. האורות בבתים נדלקו שם ולא כבו עד זריחת השמש. הירח כיוון את אלומתו לנקודה אחרת על פני הגלובוס והסופר המזוקן קיפל את מכונת הכתיבה והלך לישון.
רוח הרפאים: "באתי אלייה מתוך ההמון, ובלי רובה צייד. ציפיתי למישהי שתשכב על פנייה. מצאתי אותה שם, אבל לא היו בה חרטות. ביקשתי ממנה שתחבק אותי. אמרתי לה: 'יקירתי, אל תשטי בי.' אבל היא התעלמה ממני ואמרה לי: 'אתה מת, ולעולם לא תצליח לחיות באמת.' אז התווכחנו כל הלילה כמו עוד הרבה לילות קודם, ואמרתי: 'כל מה שתצליחי לתת לי, לא יספיק.' ואז היא הצביעה עליי כשאני על ברכיי ואמרה: 'אל תנסה לנצל אותי, או אולי קצת לסרב לי, גם אם תזכה בי או תאבד אותי, זה מוות, ולשם כך קיים החושך.' אמרתי לה: 'יקירתי, אני חושש שאת מזדקנת. הכוכבים אוכלים את תודעתך והרוח מקררת את גופך.' 'אם נבכה עכשיו,' היא אמרה. 'זו רק תהיה התעלמות מהבעיה.' אז הלכתי לטייל מוקדם בבוקר, בוקר מתוק. ואז שמעתי אותה צורחת מהחלון: 'זכית בי, אהובי!' זו הגירסה שלי"
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Great collection of artists, comics, and star wars: http://pinterest.com/kbl/:
This is a Harley costume that I could make/find without too much trouble.:
Joker Vs Nightwing by Eddy Barrows:
Links by WHO 2003 - weathered, architectural, wrought iron, industrial, close up:
 :
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

Brandon Allen Bolmer animation glitch c4d motion graphics GIF

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

samer_fouad.psd gif glitch women islam GIF

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

Images......: The Joker. (Alex Ross.):

 

 

נכתב על ידי ג'וקר , 25/5/2017 20:26   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, הרצאה, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, רוחניות, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכריש והלוויתן


תוצאת תמונה עבור פחד ותיעוב בלאס וגאס
כל הדרך ללאס ווגאס,
מכאן במכונית אדומה פתוחה מה אני קורא לה הכריש
ללכת שבי אחר הזונות צבועות השיער,
הסופרות כסף בבנקים בציפורניים מודבקות,
מה קוראים אותן דילריות,
וסוחרי סמים קטנים עם אצבע קטנה בה הציפורן ארוכה,
מה קוראים אותם בלדרי סמים לתת לי טעימה
אני הולך שבי אחר המדבר הפתוח בלב המאפליה של שיא החום,
במסעדת דרכים זולה ומוזנחת מאוד,
בה אני צריך לסדר את הראש עם הבירה החביבה עליי - מכבי,
ויש שלט גדול על הפתח של המסעדה "בירה", 
ולא מוכרים שם אוכל ולא יודע למה קראתי לה מסעדה,
אין שם כלום, אפילו לא משקאות אחרים חוץ מ"בירה"
 
שוטר התנועה המקומי היה מלא שכל,
אבל גם מבדח,
כשהוא ייעץ לי לישון אצלם במחסן,
כי לא ישנתי שלושה-ארבעה ימים,
והמחסן היה בעצם אסם עם שעורה,
ומפוזרים כלי עבודה, כמו מחרשה,
כי כנראה מגדלים משהו במדבר הזה, אבל אני לא ראיתי כלום,
והמחסן היה של המסעדה שלפעמים נותנים למישהו לישון באסם,
שהם קוראים לו מחסן,
אבל דווקא יש שם מיטה והם אפילו דואגים להחליף מצעים נקיים לכל אדם שבא,
והשוטר הזה, ממזר פיקח בן-זנונים, ראה את קרטון הבירה באדוויזר על המושב האחורי,
ובכלל לא שמתי לב שהייתה לי פחית בירה ביד כשנהגתי 180 קמ"ש על הכביש הרחב הנקי,
עד שהוא עמד מולי וחייך אליי, כאילו אמר שהוא יודע שאני סתם באתי לעשות חיים,
אבל הסתבכתי בדרך עם עצמי
 
"תישן כמה שעות במחסן, ואז תמשיך," אמר וחייך,
וגם העיניים שלו צחקו כאילו אני ליצן,
ואולי באמת נראיתי והתנהגתי כמו ליצן
"אבל אני צריך להגיע להוליווד עד הערב,
ואם אירדם, לא אצליח להתעורר עשרים שעות"
אמרתי בטמטום גמור,
כי הרי השוטר יכול לעצור אותי עם כל הצידוק שבעולם,
אבל הוא נותן לי ספייס, כי אולי באמת הוא שוטר שאוהב פושטקים,
כמוני
"אתה בטוח שאתה מעדיף לנהוג?" הוא שאל אותי,
וראיתי את הדריכות בעיניו,
וראיתי עוד בעיניו שהוא יודע שראיתי את הדריכות בעיניו
השוטר הזה היה בן-זנונים פיקח מאוד
"אתה צודק, אני חושב שאני אלך לישון קצת,"
"בחור טוב," הוא אמר וליטף את הלחי שלי,
אם הוא היה יודע מי אני בניו-יורק, הוא לא היה מסתכל לי בעיניים
ועכשיו אני יושב במסעדה בה מגישים רק בירה,
חושב על השוטר ועל הטרמפיסט שראה אותי חולף לידו,
וחושב לחזור ללאס ווגאס במקום להמשיך להוליווד
מאוורר התקרה מסתובב באיטיות, 
הזיעה מציפה לי את הפנים,
המוכר היהודי שיושב בצד מביט בי בחשד,
ואני שומע בתיבת הנגינה שיר עם פזמון -
"הו, אימא, האם זה באמת הסוף?"
שמישהו הואיל בטובו לדאוג שיתנגן כדי לפזר לי מלח על הפצעים
 
אני מטלפן לעורך-הדין שלי -
"מאנייק, אתה לא יודע איך סיבכת אותי!"
"אתה סיבכת את עצמך," הוא אומר בקול מתנשא, ואני יודע שהוא על סמים,
"סידרתי לך מכונית חלופית בלוס ווגאס, מה אתה עושה באמצע המדבר?
קח את התחת שלך בחזרה לשם".
תוצאת תמונה עבור פחד ותיעוב בלאס וגאס
לקחתי את הלוויתן והגעתי לדלפק במלון פלמינגו
המקום שרץ שוטרים לפני הוועידה,
לאף-אחד מהם לא היה מושג ש-רק בדרך לכאן,
עברתי על לפחות עשרים חוקים פדרליים
פקיד הקבלה התווכח בנימוס עם מפקד משטרה קטן וקולני,
שהתעקש שזה המקום שלו להיות, כלומר במלון,
בעוד הפקיד הסביר לו בנימוס ענוג שהוא נרשם באיחור,
ולכן יהיה עליו לעבור למלון אחר מרחק 16 רחובות מכאן
קלטתי את המשחק של הפקיד -
השוטר צדק, אבל הפקיד היה פעם נער פוחז שנדפק על-ידי המשטרה,
והחליט להחזיר לשוטר מנה אחת אפיים
"אם אפשר רק רגע..." נכנסתי ביניהם,
"אני רשום לחדר," והצגתי את עצמי
"בוודאי, מר דיוק, כרטיס האשראי שלך טוב מאוד,
ברוך הבא, אם תרצה משהו חייג תשע,"
נער המזוודות ניגש אליי, ואמרתי שאין צורך,
אך נתתי לו חמש דולר
כל אותה העת עמד מפקד המשטרה הקטן,
והביט בדרך בה קיבלו אותי יפה ובקלות,
בהשתוממות גמורה,
הייתי אומר אף תדהמה
 
הגעתי לחדר, ושם כבר חיכה לי ידידי העורך-דין,
אבל אתו הייתה מישהי לא צפויה
"תכיר את ידידתי פיונה," הוא הציג אותה לפניי,
"נפגשנו במטוס, היא הייתה בדרך להופעה של ברברה סטרייסנד"
פיונה הזו התרוצצה מוכת אימה מהופעתי,
והרגשתי שהיא מרגישה מאוימת,
גם ידידי הרגיש
"זה דיוק, ידיד ותיק ועיתונאי מפורסם,
בזכותו תוכלי לפגוש את ברברה אישית"
היא לא נראתה אוהדת במיוחד
"הוא משלם על החדר הזה, בובה..." הוא ניסה צעד נואש
רציתי להעמיד פנים ש-כל המצב הזה לא מעניין אותי במיוחד,
והעברתי מבט שטוח על פני החדר
היו שם ציורים תלויים על הקירות של ברברה,
לפחות עשרים ציורים
"יפה, נכון?" אמר ראול ידידי,
"פיונה רוצה למסור את הציורים לברברה,"
ואז הוסיף בנימת תוכחה - "באופן אישי,"
"כן, יפה מאוד, תעזור לי עם החפצים מהאוטו,"
החפצים היו מזוודות מלאות חומרים,
לכן לא רציתי לערב את המלון בהעברתם לחדר
"בוודאי,"
 
בדרך אמרתי לו - "צריך להיפתר ממנה,"
"אני יודע," אמר ידידי ראול בעצב,
"הייתי צריך סקס קצת, זה הכול,"
"תקעת אותה?"
"כן, על אסיד, היא כמו נמרה,"
"טוב, עכשיו זה נגמר,"
"מה נעשה איתה?"
"ניקח אותה למדבר, ונרוצץ לה את הגולגולת,"
"לא," אמר ראול, "אני דווקא מחבב אותה,"
"אז נמכור אותה לזנות,"
"היא דתייה!"
"אלו הכי חמות,"
 
בסופו של דבר העברנו אותה למלון אחר,
בהבטחת שווא שנצטרף אליה,
ואז נכנסנו לחדר והתמסטלנו בחומרים כדי להיות מוכנים,
לוועידת המשטרה נגד סמים מסוכנים שהיה עלינו לסקר באותו הערב.
תוצאת תמונה עבור פחד ותיעוב בלאס וגאס
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Harley Quinn ❤️ Joker:
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
נכתב על ידי ג'וקר , 24/5/2017 02:00   בקטגוריות קליפ, מוזיקה, מוסיקה, שירה, סיפור, ציור, תמונה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גופתו נמצאה


המחשבה הייתה אטית כשהוא ישב בגן מול השעון הגדול שהתנשא מהרחוב הסמוך. השעה הייתה כזאת, וגם השעון הגדול אמר את זה. הוא טמן את ידיו עמוק בכיסים, והידק את הצעיף סביב צווארו. העיר הייתה מכוסה שלג רך, כמעט נוזלי, והוא טפטף מצמרות העצים וממרומי המגדל הגדול עליו נישא השעון. שעון היד שלו והשעון הגדול בראש המגדל אמרו את אותה השעה, וזה נמשך ככה כבר שנים. הזמן היה תפור עליו כמו חליפה בדיוק של חלקיק שנייה. הוא הרגיש שהוא נחנק. הוא שמע את נהמות האוטובוסים לא רחוק מהרחוב הסמוך, ליד השעון. אוטובוס כבד מעלה עשן לבן מלוכלך הוריד והעלה נוסעים, הוא הצמיד את פניו לכפותיו כמנסה להביט דרך זכוכית ממקום מואר למקום חשוך. הקולות נדמו. כאילו זולגות לאט-לאט מהרחובות ונמסות לתוך האספלט. הסביבה שינתה אט את פניה, וכמו התחדשה. תחילה בנקודות קטנות מאוד כגודל צלחות, ואז התפשטה כמו כתמים, על פני הבתים, העצים, הגן, האספלט, השמיים. אור גדול של אביב מילא את נחיריו וחושיו, והשעון צלצל פעם אחת. השעה הייתה אחת בצהריים, וזו לו, לאיש, פעם ראשונה בחייו שהוא שומע את השעון, שהפסיק לצלצל לפני עשרות שנים. הוא שמע כרכרה עם סוסים, ואפילו את קול הסייס מהסה את סוסיו. ילדים התרוצצו מ-כל עבר, לבושים תלבושת שלושה רבעים, זורקים אבנים לריבועים מצוירים בגיר על האספלט השחור, וקופצים מריבוע לריבוע. היו כאלה ששיחקו בגולות, והיו שרכבו על אופניים קטנים עם גלגל עזר. האיש הביט סביבו בהשתאות, לבו הלם בחזהו. הוא ידע שאם יביט בשעון שעל מפרק ידו, לא יראה את השעה אחת, אלא שעה אחרת. הוא ציפה לזה ארבעים שנה, ועתה לא היה יכול להוציא את היד מכיסו ולהביט בשעון, לא היה לו העוז לכך. זה היה מופלא מדי מכדי להאמין.
 90s spice girls wannabe geri halliwell GIF
_פרנקי וג'וני_
פרנקי מצץ סוכריית מנטה חריפה בלשון המתגלגלת שלו. הוא הביט על הבניינים הגבוהים הבוערים באש ניאונים. חג המולד הגיע, ואתו סוכריות מתפצפצות ובלוני גומי. משלוח הסמים היה מוכן, והוא היה מוכן לקטוף את המזומנים המרשרשים. ג'וני הדליק את האור וסגר את דלת הברזל. אורות הניאונים הלבנים השמיעו קולות פצפוץ כשהם נדלקו זה אחר זה, מהבהבים וכבים ושוב נדלקים עד שהאור התייצב. דלת הברזל נסגרה חרש מלמעלה כלפי מטה על-ידי המנוע שהשמיע המהום כבד וחדגוני. ג'וני ניגש אליו ושאל אותו כמה סוכריות מנטה יש לו בכיס. פרנקי אמר שהוא לא יודע, ושהוא ישמח לתת לו סוכריית מנטה אחת. ג'וני סירב. הם הלכו לעבר המשרד, שהיה בסך הכול חדר קטן עם קירות בלוקים חשופים. מנורה עירומה אחת שהשתלשלה מחוט חשמל הפיצה אור עמום. היה שם שולחן פלדה לבן ושני כיסאות. שני הכיסאות היו משני צדי השולחן. כל אחד מהם תפס לו כיסא, והתיישב עליו. ג'וני הוציא מכיסו מסטיק ודחף אותו לפיו. זה היה מסטיק עלמה בטעם לימון. הוא הניח את עטיפת המסטיק ברישול על השולחן, ולעס את המסטיק שלו כשהוא מסתכל בפרנקי. פרנקי רק מצץ את סוכריית המנטה שלו ונדד עם עיניו על פני קירות המשרד הקטן. ג'וני הוציא את האקדח מנרתיקו, והניח אותו על השולחן כשידו מונחת עליו, ואז סינן - "פישלת, פרנקי," פרנקי הביט על האקדח ועל ידו של ג'וני שמונחת עליו, ואז הביט אל ג'וני בשאננות. "למה אתה חושב ככה?" שאל פרנקי. בקולו של פרנקי לא היה אף סימן לפחד כלשהו, הוא היה שאנן לגמרי. אבל עיניו של ג'וני היו יציבות ודרוכות, וקולו היה דרמטי מאוד. "פרנקי, יש לך לפחות סוכריית מנטה אחת בתוך הכיס. אני צודק או לא?" סינן ג'וני בעודו לועס את המסטיק בשפתיים הדוקות. "כן," אמר פרנקי, "יש לי לפחות סוכרייה אחת."
Paramount Movies film 90s shopping clueless GIF
_פקד צדי צרפתי_
גופתו נמצאה בבוקר יום ראשון בתוך תעלת ביוב ברחוב אלימלך בראשון לציון. פקד צדי צרפתי עישן את המקטרת שלו והביט על הצחנה שנטפה מהגופה ומהתעלה. "טוב, ברור שהוא נרצח," אמר צרפתי במומחיות. "גם אני הייתי יכול להגיד את זה," אמר מושיק בן ה-7 שעמד לידו, "הרי הוא לא היה יכול לדקור את עצמו, ועוד בצורה כזאת," "בדיוק," אמר צרפתי, "זה מה שחשבתי," צרפתי גילח את הזקן שלו מול המראה ומלמל - "עכשיו נשאר לברר מי רצח את המסכן..." "זה בטח לא אני," אמר מושיקו. "אני יודע," אמר צרפתי, "אבל מי? אולי כדאי שאשאל אותו," "אתה לא יכול לשאול אותו, הוא מת," אמר מושיקו כדי שפקד צדי צרפתי ילמד, אבל הפקד לא התרצה - "גם מתים מדברים," הוא אמר. הוא ניגש לגופה וחבט בה באמצעות המקל, "מי רצח אותך, ממזר קטן?" הוא שאל את האיש המת. "הוא לא עונה," אמר מושיק, "הוא יענה," אמר צרפתי, ופתח לו את הפה, "הקרימינל ג'ק ספארו רצח אותי," אמר המת בעיניים עצומות. "אתה רואה," אמר צרפתי בסיפוק, "הוא יודע מי רצח אותו, ואפילו אמר. התעלומה נפתרה," "אבל מתים לא יכולים לדבר," אמר מושיק, "אני רק בן 7 ואפילו אני יודע את זה," "כן, אבל שמעת אותו," "לא," אמר מושיק, "אתה הזזת לו את הפה ודיברת מהבטן," "מה פתאום?" אמר צרפתי, "אני לא יודע לדבר מהבטן, אני שוטר," "אתה כן יודע," אמר מושיק.  
Home Alone movies 90s home scream GIF
_פרגמנט_
הידיים שלו היו מחוספסות, וכך ידעתי שהוא עובד או עבד בעבודה פיזית. הוא לא היה שרירי, והתנשם בכבדות, אבל היה לו מבנה גוף רחב, הוא היה חסון. חשבתי שהוא פראייר מספיק טוב, והצעתי לו להתחתן איתי. כמובן ששיחקתי את המשחק היטב, ונתתי לו לחשוב שאני אישה נאמנה, מפנקת, שיודעת לחשוב ולא מדברת הרבה, ורואה אותו כדמות נערצת. החתונה נערכה באולם השמחות "שלוותה", ומיד אחרי החתונה נכנסתי ממנו להיריון. כשהילד נולד, יזמתי ריב, לקחתי את הילד, התגרשתי ותבעתי מזונות.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Harley Quinn and Joker:
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 21/5/2017 02:28   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, הרצאה, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, רוחניות, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סבא חשבתי באמת בא גשם בחוץ ולא חלום בלילה


 baby crying who framed roger rabbit baby herman ttc GIF
10
- סבא חשבתי באמת בא גשם בחוץ ולא חלום בלילה נזכרתי העירו אותי באמת והראו לי אותו כי הבטיחו שיעירו ברגע שיגיע מהאווירון אפילו אם אני אשן בשביל זה הסכמתי לישון ולא לחכות לו ער. - הספר הזה של א. ב. יהושוע נראה לי מספיק שפוך כדי לחדד לי את השכל. אני אקרא את כולו, כי צריך להאכיל את המוח לפעמים לפני שיהפוך למרמלדה. מלי יוצאת עירומה מהמקלחת כשהמגבת כרוכה על צווארה, ואילו אני אדיש. היא באה ויושבת לצידי על המיטה. 
"איזה ספר?" היא שואלת.
"גירושים מאוחרים." אני עונה. 
 היא מצקצקת בשפתיה ומסתכלת על הספרייה. 
"מה אני אקרא?" היא שואלת. 
"את מספיק גדולה להחליט לבד."
היא סוקרת בעיניה את הספרים ושולפת את "אודיסיאה" של אלכס אפשטיין ואומרת: "מה אתה חושב?"
"על מה?" אני שואל.
היא דוחפת לי מול העיניים את כריכת הספר ומראה לי שם ציור של בחורה עירומה. 
"יפה מאוד." אני עונה באדישות. 
"השדיים שלה קטנים." היא אומרת. מה היא רוצה ממני?
"שלך לא גדולים יותר."
"את שלי אתה יכול לנשק."
- בהתחלה כן שמעתי הם התווכחו בחושך כי אבא לא רצה להדליק אור... - תן לי בלי סימני פיסוק והמוח שלי נפתח. "תגידי," אני שואל אותה. "את לא מתלבשת?"
"אני חושבת שיש לי יותר מידי נשירה בערווה." היא אומרת ומביטה אליי ברצינות.
"אז אולי תגלחי?"
היא מביטה בי רגע כמו על מופרע שהיה פעם בנאדם נורמאלי. "אתה רוצה שיהיה לי כוס של ילדה קטנה?" 
"תעשי מה שאת רוצה."
"מה יש לך?" היא מתפרצת.
"מה?" אני שואל. 
"מה זה התשובות האלו? 'שלך לא גדולים יותר.' 'תעשי מה שאת רוצה.' יש לך איזו פצצה בראש שאני לא יודעת עלייה?"
"תני לשמוע מה סבלימינל והצל מנסים לשיר." אני אומר ומנסה להקשיב לרדיו.  
היא קמה והולכת לסלון. "תתלבשי." אני צועק אחריה. היא לא עונה. - גדי תקום הנה סבא הוא בא... - אלה ימים משונים. לא בא לי כלום. אל תתנו לי סקס ואל תתנו לי טלוויזיה. תנו לי רק להיות רגע עם עצמי. אני צריך רגע לנוח.
 לא מרגיש עצוב ולא שמח. לא מרגיש עייף ולא מלא מרץ. לא רוצה לעבוד ולא להתבטל. מה כן אני רוצה? אני רוצה להיות חי. זה הכל. רק רדיו וסיגריות ותעזבו אותי בשקט. [19 דקות לפני שלוש, אנחנו בגלגל"צ...] ראיתי סרט סקסי שביימה אישה. הנשים שם נראו אמיתיות יותר מכל סרט שראיתי בימי חיי. סקסיות, מעצבנות, חרמניות ומשועממות. והן שרות: תהיה איך שאני רוצה אותך. הגבר שלהן משתנה ומשהו נשבר בהן. אבל הן, להן מותר להשתנות. לא?
ואני קורא. - המזוודות של סבא נעלמו רק המגבעת נשארה על השולחן מהמטבח עלה ריח הקפה ואבא ישב שם מאחורי העיתון. - מה היא עושה? זאת מ'בובה פראית.' שרה בספרדית. יש לה גוף משגע ותחת נהדר, ראיתי על עטיפה של דיסק. אבל מה מלי עושה? לעזאזל. הייתי צריך לשמור את השגעונות שלי לעצמי. הרי מה היא אשמה?  רדיו ב-FM כמו אושר צרוף. אני מניח את הספר והולך לסלון. היא רואה אותי וקוראת בקול: "- אה, זה סיפור על אדם שגלה מארצו לאחר סיומה של מלחמה ארוכה. - שיניים צחורות אומר את זה."
טלוויזיה דלוקה על ערוץ קליפים בלי קול, ומדונה שרה מהחדר ווג. "מלי," אני אומר לה. "אל תכעסי."
היא הסתכלה בי וחייכה. כשבחורה עירומה מחייכת אלייך חיוך אמיתי, נגעת, ולו רק בציפורן, בגן עדן. "בוא," היא אומרת ותופחת על הספה לצידה. 
אני יושב לצידה. מותק, אני אוהב. רק תישארי לצדי וכך הכל יסתדר. היא מאגרפת את כפות רגליה ושמה אותן בחיקי. "תעשה לי מסז'." היא אומרת בקול מתפנק. ואני מעסה את העור הרגיש שבכף רגלה.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
Harley:
Joker:
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<

love love love!!!:

 

נכתב על ידי ג'וקר , 16/5/2017 20:56   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, סרטון, סרטונים, ציור, קליפ, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה באלימות?


G1ft3d art love fail glitch GIF
7
"משהו על סקס..." ממלמלת מלי.
אני נושף עשן ושואל: "מה?"
"השיר ברדיו. משהו על סקס. אבל אני לא מצליחה להבין את המילים. מה, הוא שר מתוך אקווריום?"
אני מקשיב רגע. "הוא אומר משהו על זה שהיה רוצה לעשות את זה כמו בערוץ דיסקברי." 
מלי מביטה בי עייפה. "איך עושים את זה בדיסקברי?"
"לא יודע." עניתי. "לא שמעתי על הערוץ הזה."
"אין לי כוח לכל החרא הזה..." היא ממלמלת.
אני מעביר לגלגל"צ ולא מבסוט. ברדיו יש חבורת זאבים משוגעים. אני מנצל את זה שרשת ג' קיימת.
ככה זה. 22:40 בלילה. 
 tv glitch retro GIF
8
רבע לאחת בלילה. אני יודע שזה לא אמיתי, שזו פשוט הרגשה של אשליה, כמו אשליית אושר, אבל אני בדיכאון. אני לא בדיכאון כי רע לי. זה פשוט הכדורים האלה. אתמול לקחתי שני כדורי שינה גרועים בשביל להירדם. הם אמנם הרדימו אותי כמעט מייד, אבל קלקלו את היום שאחרי. החלקים, האזורים, במוח שלי ששייכים למחשבות הטובות ולאופטימיות עדיין רדומים מהשפעת הכדורים. כדורים מחורבנים... תמיד חייבת להיות להם השפעות לוואי.
מלי עדיין אוהבת אותי, אבל היא כועסת עליי. בגלל הדיכאון שלי עכשיו היא בדיכאון גם. זה כאילו אנו שני חצאים של אותו אדם. כמו גוף עם שני ראשים בעלי קיבה משותפת. כשאחד רעב השני רעב גם. 
מה אנחנו עושים? זה מצב שאני מתבייש בו. הרדיו דלוק בווליום לא גבוה ולא נמוך. החלונות מראים לנו עלטה ועשן סיגריות מסריחות עולה מבין שפתותינו ומחניק את המלאכים. סנאפ ברדיו. והשדרנית מלאת מרץ. אני רוצה להיות מלא חיים וחיוניות כדי שגם מלי תהיה כך. אני רוצה סיפוק בחיי כדי שגם למלי יהיה סיפוק. ולמען שנינו, כי כל אחד רוצה את זה בשביל השני יותר מאשר בשביל עצמו, אנחנו רוצים להיות מאושרים. 
אבל זין על זה. זה פשוט מבוי סתום בחיינו שנקלענו לתוכו בגלל תרופות גרועות. תוך יום-יומיים השמש שוב תזרח. העננים הדלילים שמכסים אותה ייעלמו, ואז אני ומלי נראה את עצמנו, נרגיש את עצמנו, ונרגיש כבני קיום. ומה בינתיים... סיגריה. והרבה.
עד עכשיו לא תיארתי את מלי בצורה ישירה. מתחשק לי לעשות את זה עכשיו. ובכן, היא יפה. יש לה פנים מדהימות ביופיין. שיער שחור ומסודר, נקי, שיורד מעט אל מתחת לעורפה. גוף בהיר, אבל לא יותר מידי. חטובה. שדיים בינוניים. זקופים כמעט לגמרי. מה עוד הייתם רוצים לדעת על מלי שלי? היא מבינה יותר ממני את סודות העולמות העליונים שפועלים על בני האדם. היא לא תהיה מסוגלת לכתוב "אלוהים: ביוגרפיה." הניחושים שלה לגבי אלוהים ומניעיו די מעורפלים, אבל לא לוטים בחשיכה כמעט מוחלטת כמו אצלי. אבל גם אם אנסה לשאול אותה לגבי מה שהיא מבינה, מה לעזאזל הולך בכל הקיום הזה שכולל כל אדם מלאך שד ואלוהים, היא לא תוכל להסביר לי. זה נמצא כה עמוק בתוכה יותר בצורה של תחושות שאין שום אפשרות בעולם לנסח זאת במילים. פשוט אף שפה בעולם לא מספיק עשירה בשביל זה. 
אז במקום לפרוש לפניי מפה מלאה של החיים, היא מדריכה אותי לעבור בשביל מסוים. כשאני מגיע שוב לפרשת דרכים, היא מצביעה שוב על השביל הנכון. זה די מתסכל ללכת בלי לדעת לאן בעצם מועדות פנייך. אבל אני בוטח בה שהיא מובילה אותי בדרך הנכונה, ובינתיים, למה לא, אני נהנה מהנוף.
"מלי." אני אומר לה. "יש סרט טוב בטלוויזיה עוד שעה ורבע."
"יופי." היא אומרת. "אז יש לי שעה ורבע לנקות את הראש מכל המחשבות המשונות שהסתובבו אצלך בראש. תהיה פשוט. תחשוב מחשבות פשוטות. אני שונאת שאתה ככה כבד."
"גם אני."
"תן סיגריה, בנאדם, ואני אתן לך סוטול."
 art 80s gaming vintage game GIF
הנה אנחנו מפצחים בדיחות על קצה אפו של עכבר, ומספרים גרעינים. לו הייתי צעיר יותר הייתי עומד בקרן רחוב עם פנים שגנבתי מגיבור מצוייר בחוברת קומיקס. אז תגיד לי מה נשמע אצלך, ואני אגיד לך איזה סם לקחת.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

Harley Quinn:

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<

a0f825a790c4e0a1051fc46db58604e1.jpg 600×1,989 pixels

נכתב על ידי ג'וקר , 11/5/2017 21:03   בקטגוריות אהבה, גיפ, דיאלוג, מוזיקה, מוסיקה, מונולוג, סיפור, סרטון, ציור, קליפ, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנחנו מסיימים את הלילה


 

Batman Joker Arkham Asylum Comic Poster Order TODAY - SPECIAL EDITION Limited Print! Ships securely today in a crush proof poster shipping tube: Click here for more Posters!:

 

שמעתי אותם מתווכחים מעבר לקיר. מה יש להם אלה, שאלתי אותה. הם מג'נונים, היא אמרה, יותר מדי טלוויזיה. בדיוק גמרתי לאכול ספגטי וקציצות, ושטפתי את הפה, ורציתי להוריד את זה עם משקה קר. היה משקה, אבל לא קר, חוץ מבקבוק קטן של איזה שליש או חצי ליטר ששמתי למקרה שאצא החוצה בחום הזה ליותר מעשרים דקות. שמתי בקבוק כזה חדש, ופתחתי את הבקבוק הקטן הקר, שתיתי. הרבה גזים, אבל זה שינוי טוב. השכנים מעבר לקיר רצו לרצוח זה את זה, אבל לנו לא היה אכפת. אנחנו בקושי מכירים אותם, אם בכלל. התחשק לי לשגע אותם עוד יותר, אז שמתי שירי אהבה שקטים בווליום גבוה. הייתה שתיקה קצרה, ואז שוב התפרצות של צעקות. ידעתי שזה מטריף אותם ונהניתי מ-כל רגע. היא נכנסה להתקלח, אבל לא רצתה שאראה אותה עירומה, אז התפשטה במקלחת. בזמן האחרון היא מתביישת בגוף שלה בפניי. חשבתי עם מי היא שכבה בלי להגיד לי, כי היה ברור לי שהיא "בגדה" בי, למרות שזה לא הזיז לי ולא ראיתי בזה בגידה. מעניין מה הוא אמר לה, ואיך הוא גרם לה להרגיש. סחטתי חצי לימון לפי לעורר את החושים, ועישנתי בחלון בגלל המזגן. קשה לעשן בלי מוזיקה, אבל הייתה מוזיקה, וחשבתי שעוד מעט אכין לי קפה. אדם זקן שמן וצולע, על מקל, הלך באיטיות לאורך הכביש השומם על המדרכה. הוא הלך לאט, אבל בסבלנות, ונראה לי יציב ושמרני, מהירושלמים העתיקים האלה. קצת חשבתי מי הוא בכלל, ומה עבר בחייו. אולי בצעירותו היה גיבור מלחמה, לוחם אמיץ. לא מהסוג שמספרים עליהם בעיתון, אבל אחד כזה שמסתער בראש הכוח לתוך קו האש. אולי ככה הוא השיג את הצליעה שלו. הוא נעצר ליד משהו קטן על המדרכה, הפך ובחן אותו לרגע עם המקל, והמשיך. כבר שנים הוא משוטט ברחוב הזה והסמוכים לו בלילות. אספתי את כלי העישון שלי, וסגרתי את החלון. הדלקתי את המזגן על 25 מעלות. לא היה ממש חם, אבל הייתי צריך אוויר קר. היא יצאה לבושה ויחפה מהמקלחת, והשיער שלה רטוב.

 

Joker by Lee Bermejo:

 

 

<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<< <<<<<<<
נכתב על ידי ג'וקר , 9/5/2017 01:20   בקטגוריות סיפור, אהבה ויחסים, קליפ, ציור, תמונה, תמונות, מוזיקה, מוסיקה, אהבה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לרגע התמלא האיש אהבה גדולה


 trippy psychedelic weed high lsd GIF
6
 זה לילה שכולו שממון. אחרי חצות, לפני שמש. מלי יושבת במיטה בתוך הצלילים העצובים מהרדיו, ומעשנת בשרשרת. היא שרועה לאורך המיטה, נשענת על כר דק אחד, המאפרה המפויחת על בטנה. היא לבושה מכנסיים וחולצה קצרים. רגליה יחפות. גלגל"צ עושה לנו את הלילה.
"מיכה." היא אומרת. "ספר לי מה איתך."
אני מנסה בימים אלה להיגמל מהסיגריות. אבל אני חייב שאיפה אחת. אני לא רוצה לנתק את מלי מהאווירה הכבדה שהיא כיסתה בה את עצמה, בה היא מרגישה נוח, ולכן לא מבקש שאיפה מהסיגריה שלה. במקום זה אני מדליק סיגריה חדשה ולוקח שאכטה. אבל אחריה באה עוד שאיפה, וכבר אני יודע שאגמור את הסיגריה עד לפילטר. לא נורא.
"לפני יומיים השתחררתי מבית סוהר בו עבדתי כמעט חינם בעבודות פרך." אני פותח.
"למה כמעט." היא שואלת. "מה קיבלת?"
"קיבלתי שש מאות שקלים, וקצת עודף. אבל זה כמובן פרט שולי. התשלום האמיתי בו זכיתי היה חישול רוחי מפני פגעי החיים. אני אדם חזק יותר עכשיו, מלי. יש לי צלקות, אבל הן רק מקשות את העור."
"כמה זמן היית בבית הסוהר?" היא שואלת, ושואפת מהסיגריה.
"תשע שנים." אני עונה בלי למצמץ. 
"אז לאן מועדות פנייך?" היא שואלת. "חיים חדשים? לנקות את זוהמת העבר ולהתחיל להיות סוף סוף מאושר?"
"זה לא קל, מלי." אני אומר. "הסורגים והיסורים שסבבו אותי נכנסו כבר לתוך עורי, לתוך גולגלתי, לתוך מוחי. אני כבר לא אותו אדם שהיה כשנכנס לכלא. אני חשדן. אני אנוכי. אני מרגיש שמשהו שהיה נקי צח ושלם באותה הילה שאפפה את הקיום של בני האדם, נסדק. משהו נראה לי לא דופק נכון. אני כבר לא תמים לחשוב שאלוהים הוא כולו הילה שכולה תכלת. אלוהים הפך בעיניי לאב שמשאיר את בנו הצעיר באמצע הג'ונגל בלי שום ציוד, רחוק מכל עיר ישוב, ומניח לילדו לשבור את הראש הגוף והלב לבדו במטרה לצאת משם. השתחררתי מבית הסוהר בהרגשה שלאלוהים לא באמת אכפת מאתנו. אני אומר לך, מלי, זו תחושה איומה. בלי שרציתי בכך, קברתי את תמימותי בלי תפילה ובלי תחינה. לגופת תמימותי אין מצבה וסימן. אני אצטרך לחפור על פני חצי שדה כדי לנסות למצוא את הגופה. אם בכלל יבוא יום שבו ארגיש שאני זקוק לה."
"אתה יודע..." היא אמרה. "ראיתי אדם שהגיע לבורא עולם בגיל מופלג ולאחר ייסורי חיים רבים. הוא הגיע לפני בוראו, הוא האלוהים, והתלונן על החיים הקשים שאלוהים נתן לו. אז לקח אותו אלוהים לחופי ים החיים והראה לו את עקבות דרכו בחול. אך בחול היו עקבות של שתי זוגות רגליים. האיש שאל מי הוא זה שליוו אותו תמיד בדרכו בלי שידע על כך. 
"אלוהים אמר: 'אלה עקבות רגליי. אני ליוויתי אותך בדרך חייך.'
"לרגע התמלא האיש אהבה גדולה כלפי אלוהים שבכל זאת, כך התברר, ליוו אותו בחייו. אבל אז שם לב האיש שבחלקים מהדרך ישנם עקבות של זוג רגליים יחיד. 
"'ראה!' הטיח האיש בפניו של אלוהים. 'פה הלכתי לבד, ואני מבחין שהיה זה ברגעיי הקשים ביותר. ואתה, דווקא אז לא ליווית אותי בדרכי.'
"אלוהים שתק רגע, ואז אמר: 'אלו לא עקבות רגלייך. אלו עקבות רגליי כשנשאתי אותך בזרועותיי.'"
הבטתי במלי רגע, ושאפתי מהסיגריה. "זה סיפור מדהים." אמרתי לה. 
"זה לא סיפור דמיוני." היא אמרה. "זה קורה כל יום."
"ואני" המשכתי "נושא תעודת זהות שבה רשום עברי בבית הסוהר, הוסיפו לי, בין שאר הסעיפים בתעודה, סעיף אופי. שם רשום: אדם מסוכן."
"אני צריכה לפחד ממך?" שאלה מלי. היא כבתה את הסיגריה שלה והדליקה חדשה.
"כדאי לך." אמרתי. שואף שאיפה אחרונה עד לפילטר, ומועך במאפרה.
"אני נכנס לאחת הערים הקטנות שנקרות בדרכי. אני עייף, רעב, ומלוכלך מאבק הדרכים. אנשים עוקבים אחריי במבטיהם בלי לומר מילה. בפינת רחוב אני רואה פונדק. על מדרגות הפונדק יושב שיכור ומבטו קפוא. שלושה נערים שגילם סביב 17 מעשנים לידו ומציקים לו. הם מתגרים בו במילים ונושפים בפניו עשן סיגריות. אך הוא לא מגיב אליהם. אני נכנס לפונדק ורואה את בעל הפונדק שוקד על תבשיל מהביל מלא שעועית ובשר. בין שאר האנשים הבודדים שפזורים בפונדק, בעיקר כדי לשתות בירה ולקרוא עיתון הרחק מנשותיהם, יושבים קבוצה של שישה מגדלי בקר שחזרו עייפים, רעבים, אך מרוצים ועליזים, מצייד בקר מוצלח. הם מחליפים אותם חוויות בקולות רמים. כל אחד מספר כיצד ראה הוא בעיניו את המצב שעל הפרק. אני פונה לבעל הבית ומבקש אוכל ומקום לישון. 
"'בוודאי.' הוא אומר בלי להביט בי. 'בשביל זה המקום קיים.' אבל אז הוא מרים את עיניו אליי ורואה אותי בבגדיי הבלואים. 'יש כסף?' הוא שואל. 'בוודאי.' אני עונה. 'יש תעודת זהות?' הוא שואל. ואני כל כך עייף רעב וסהרורי, שבלי לחשוב שולף את תעודת הזהות שלי ומראה לו. הוא מעיין בתעודה בכובד ראש, מודד אותי רגע בעיניו, ואז אומר: 'זה לא מקום בשבילך.' ומניח את התעודה לפניי על השולחן. 'למה?' אני מקשה. 'יש כסף. רוצה שאשלם מראש?' 'אין מזון מיותר.' הוא אומר. 'ומה זה?' אני מצביע על הסירים הגדולים המתבשלים באש. 'זה בשביל מגדלי הבקר.' הוא אומר. 'הם שילמו מראש.' 'אז מקום לישון.' אני מבקש. 'אין חדרים פנויים.' הוא אומר. 'אישן באסם.' אני אומר. 'הסוסים שם. לך, זר. אתה לא רצוי כאן.'"
 מלי מנצלת את ההפוגה. "למה אתה לא מעשן?" היא שואלת. "אני משתדל לעשן כמה ש-פחות." אני עונה. "התרגלתי לגופי מוחי ואופיי, אני רוצה להישאר בגלגול הזה כמה שיותר זמן." 
פתאום לא בא לי לדבר זמן מה. מלי מביטה בי בעניין, ומשרואה אותי שותק, מתכנסת לתוך עצמה. אני מאזין למוסיקה, ומדליק סיגריה. זה זמן חירום. השיר "אישה באדום." מתנגן. שוב שורה השיממון בין כותלי חדרנו. אבל לי כבר לא אכפת. הסיגריה מתחלפת בשנייה, וזו בשלישית. וברדיו אומרים לי שבכל קיץ קורה דבר מה. מלי מגרדת כף רגל יחפה אחת בכף רגל שנייה. אני יודע שאנחנו נישאר ערים כל הלילה. זה לא מצב נורמאלי בשביל שאר האנשים, אבל זה בהחלט נורמאלי אצלנו. 
 trippy psychedelic rainbow colors drugs GIF
אני רוצה לומר למלי שבעצם אהבתי אותה עוד לפני שהכרתי אותה. זה כאילו מיום לידתנו נולדנו כעצים נפרדים, אבל עם שורשים משותפים שיונקים למען שנינו מים מהאדמה. ובעצם אנחנו ילידי כוכב לכת אחד ויחיד שבו נולדנו רק שנינו. ועכשיו, כשאנחנו על כדור הארץ, ברית דמים כרותה בינינו. בחלומותיי אני מת לאט לאט. כשאני מתעורר אני חש "תהילת בוקר." לא רציתי לפגוע באף אחד, אבל זה קרה. ומעת לעת פרק בחיי הופך רקוב. ואז אני פותח פרק חדש, ואומר לפרק הישן: "שלום, ולא להתראות." כל הזמן להמשיך לנוע קדימה כדי לא להחליד. מי שמסתכל תדיר אחורה, הופך לנציב מלח. כאשת לוט. 
למלי לא נמאס לעשן. העשן מכסה את כל החדר. אני מרגיש שמשהו במוח שלי מתחיל לקרטע. זה קורה לי לפעמים, אבל תוך דקות זה מסתדר. וכדי לא לסבול בדקות אלו תחת מבטיה של מלי, אין ברירה: לצאת מהחדר לעשן סיגריה רביעית, ולתפוס מעט מוזה. 
כשאני חוזר לחדר לאחר הסיגריה אני מוצא את מלי יותר ערנית. היא מעלעלת באיזה שבועון ומאזינה למוסיקה תוך כדי. בין אצבעותיה העדינות, אבל החזקות, אין סיגריה. משהו נפתח בה. 
"מה יהיה?" אני שואל אותה.
"צעד צעד." היא עונה כלאחר יד. "אבל תספר לי." היא מרצינה ומישירה אליי מבט. "מה איתך?"
"אני? לא קיבלו אותי בפונדק בגלל שאני אסיר לשעבר ו'אדם מסוכן.' אני כבר לא חוטף זעם ושנאה, אלא כבר שואב זעם ושנאה ממצברים שכבר קיימים אצלי. אני מסתובב ברחובות ומחפש מקום אחר. אין לי הרבה תקווה. ילדים קטנים, סביב גיל שבע, מתגרים בי. אני נוהם לעברם בכעס, והם בורחים בבכי כעדת תרנגולות מבוהלות. אני מוצא פונדק אחר ושוב מבקש חדר ומזון. בעל הפונדק מכין לי סיר על האש, אבל אז מגיע אדם שהיה בפונדק הקודם ולוחש על אוזנו של האיש. זה מחזיר את הסיר לארון, ומגרשני מיד. אני חוזר לשוטט ברחובות. שותה מעט מים ממזרקה בכיכר. אני מוצא בקתה גמדית ונכנס לישון בה, אך אז מגיע כלב גדול ושחור ומגרשני. אני מבין  שזו מלונה. לכלב יש בה מקום, לי לא. לבסוף אני מגיע לכיכר קטנה ומתרווח על ספסל אבן. אחרי שישנתי תשע שנים על קורות עץ חשוף, אבן זה לא נורא. מגיעה אישה זקנה שמדברת איתי ברחמים. היא משתוממת כיצד לא קיבלו אותי באף פונדק. היא אומרת שהעננים מתחילים לכסות את השמיים, וחושך יורד. לא כדאי שאשאר ברחוב. אני עונה לה בכעס שאין לי לאן ללכת. היא לא נעלבת מתוקפנותי ומצביעה על בית סמוך. 'לשם הלכת?' שאלה. 'לא.' עניתי. 'אני יודעת.' היא אמרה. 'זו הייתה שאלה רטורית. כי אם היית הולך לשם, ברגע זה קיבתך הייתה מלאה, היה לך חם, ומיטה מוצעת הייתה מחכה לך.' 'בטח.' אמרתי בזלזול, ופסעתי לעבר הבית רק כדי להוכיח לעצמי שהיא טועה."
הרדיו שואל אם אני יכול להרגיש קצת אהבה. אני לא עונה לרדיו, אני לא עונה לעצמי.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
#SuicideSquad - Joker & Harley:
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
 trippy psychedelic GIF
 art trippy psychedelic art & design beautiful GIF
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

Harley Quinn:

“If you are neutral in situations of injustice, you have chosen the side of the oppressor. If an elephant has its foot on the tail of a mouse, and you say that you are neutral, the mouse will not appreciate your neutrality.” ― Desmond Tutu:

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

אני מתרשם לטובה משפתייך החושניות,

משיערך הרך, מ-רכות שדייך

אני רוקד במטבח כשאני מכין לך ולי ארוחה,

אנחנו נאכל אותה לאור נרות עם שמפניה

אני אוהב את הדרך שאת אוהבת ללכת יחפה,

ולקפל את רגלייך אלייך ואת אצבעות הרגליים כש-קר לך

אני מכבס את המצעים בבשמים נוזליים מאוד ריחניים,

עם ריח חזק שיבטיח שיכרון חושים

אני אוהב את הדרך בה את מביטה בי בתמיהה,

כשאני רוקד לכבודך בלט קלאסי על הרצפה הרחבה

אני מרגיש את הגוף שלך נספג בגוף שלי,

ואת דרך המחשבה שלך נספגת בתודעה שלי,

ואת התחושה להרגיש מה שאת מרגישה,

להיות מה שאת בתור אישה.

נכתב על ידי ג'וקר , 6/5/2017 15:03   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, גיפ, דיאלוג, הומור, מוזיקה, מונולוג, מוסיקה, סאטירה, סיפור, סקס, ציור, קליפ, שירה, תמונה, תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
19,506
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וקר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'וקר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ