לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Avatarכינוי:  הסוף

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017


זו לא ההרגשה הנכונה לעכשיו, אבל בימים האחרונים כבד לי בבטן ומטפס במעלה הגרון

מסיטה 

חושפת ראי

את עוד שם?

מחפשת סימן בפנים, של חזרה

אבל היא לא שם

קשה לי להרגיש אותה כשאני כל כך עצובה

-

מפליא שאני מתגעגעת לתקופות אפלות של לילה אטום וחנוק מחושך

המלנכוליה 

והראייה 

הייתה כל כך יוצאת דופן

והיצירתיות 

וואו

היא הייתה מעל למה שאני יכולה לדמיין

אני מנסה לקרוא אותי,

מחפשת במראה הזאת את המניע, את הסיבות הנסתרות

ולא מבינה

כל כך יפה כשאפלה מפציעה אל תוך ריח גשם 

ועוד יותר יפה שלא הצלחתי להבחין בכך כשהיה כל כך רע

מחפשת את החוט הבלתי נראה המקשר בינינו

ביני ובין הבחורה הזאת, היפה, שרק כאבה ונבלעה בתוך החורים השחורים האינסופיים שלה

-

אני מתגעגעת לדברים הרסניים מידי פעם, פה אני פוגשת את Bebe הקסומה ואת הקוקאין הפרטי שלי שמפריח בועות וקרניים מתוקות לכל

 

נכתב על ידי הסוף , 20/3/2017 12:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Je m'appelle Jane


 

אני שותה את הקפה המר ביותר בבוקר היפה ביותר שראיתי מזה הרבה זמן.

מזה הרבה זמן שלווה ונינוחה.

משהו בצמצום הקיומי, ובפסקול של שרלוט גינסבורג וג'יין בירקין מסביבי גורם לי לנחת של אביב.

נחת לא מפחיד בתקופה חושפנית ומעוררת שכזאת

אני רוצה לאהוב, אבל אז מה ?

שותה קפה שחור משחור על בטן ריקה לצד שתי כפיות סוכר, כי אז מה ?

סביר להניח שאקח כדור, כדי להאמין שאני מסוגלת לטיפה יותר.

אני צריכה למצוא עבודה כבר כמה שבועות, ואני מתעצלת.

חשבתי שהעבודה בפאב הסטודנטיאלי (תוך כדי כתיבת המישמש, מנסה לומר את ההברות בקול, סביר להניח ששגיתי באיות, העיקר מתנשאת וקרה לנצח) תחכה לי, התברר לי שאני אצטרך לחכות לה. סוף סמסטר ב' תתפנה משרה של כמה מלצריות, שאחכה עד אז?

לא סטטית.

רצה אל השירותים, בודקת את הפנים שלי, הכדורים עושים פלאים, נזהרת להשתמש במילה מאושרת, יודעת עד כמה חמקמקה וערטילאית היא יכולה להיות, לא הספקתי לומר "מאושר.." ופףף היא מתפוגגת בלי להשאיר זכר לשהותה. מפחדת לשמוח מידי, גם על הפיגורה העצלנית שהריטלין יצקה אל תוכי, וגם הפנים, ואולי גם הלימודים, שלא הולכים מי-יודע-מה אבל מה, אי אפשר להיות המוצלחת ביותר כשאין רקע, כשאין מוטיבציה, כשאין ביטחון. המבוא לחישוב שבר אותי לחלוטין. למדתי מעל למה שציפיתי שאלמד. לא חשבתי שאשב ארבעה ימים רצוף ואתכנת. כל הרתיעה מתכנות עוד בשלבי התפוגגות. אני מאמינה שיכניסו אותי לקורס ההמשך, עשיתי רק מועד א במבוא לחישוב, והמועד ב שלי רק בסמסטר ב, כך שאני מוכרחה לעבור, ובגדול.

יש את א, הוא מקסים ומדהים בצורות בלתי נתפסות. הוא מאמין בי כמו שאני לא האמנתי בעצמי מעולם. הוא לא מוותר עליי, לא נעים לי לוותר עליי כשלא מוותרים עליי, אז אני לא מוותרת.

 

אתמול נתקלתי בסוגיית דמעות, אם אוכל לחלק אותן לפני מקרים ותחושות, אני אוכל למנות שלושה טעמים שונים.

הראשון היה התסכול התהומי של למידה על אחוריים, תכנות מעל המצופה, ואז טראח. נפילה, אפילו לא 50, אלא 47. בכי של תסכול, וכאב ושוב תסכול.

השני היה לאחר שיחת עידוד עם א', הוא נתן בי קצת תקווה, אפילו מוטיבציה אז שמחתי ובכיתי בו זמנית, קורה?

והפעם השלישית הייתה קריאת טקסט של דמות אמתית שנקראת בקולי שלי. הזדהות עם הכאב, שלא חוויתי מעולם, איך זה שאני בוכה על אדם שהזמן והחיים מפרידים בנינו ככה, ועדיין בוכה בכי של כאב וצער.

מאיפה היכולת להזדהות כזאת, לאמפטיה?

אני אשת הקרח, או ככה הייתי רוצה שאהיה. לא משתייכות לעדת המפרגנות, לצערי, ולא מביעה אהבה בקולי קולות. אבל הנה לב פוגש מילים, והסכר, כאילו לא היה שם ניצב איתן מעולם.

זה קורה לי הרבה עם אומנות. עם שירה. שירים. לחנים. איפה שהנשמה שלי לא יכולה להינתק שם הלב כואב והעיניים זורעות דמעות.

אני רוצה לאהוב, אני רוצה להיות  נאהבת. אתמול שוחחתי על כך עם אחותי. היא לא ממש מדברת בימים האחרונים, עקב חולי של עונת מעבר, אז היא ענתה לי באמצעות כתיבת מילים שהיא כתבה על דף קטן, שבסופו של דבר נגמר, אז עברה לכתיבה על גליל הטישו היקר לליבה. היא אמרה שאני נשמעת כמו "רווקה בת 300", שזו חצי האמת. חוויתי כאב שכל בחורה עלולה לחוות. הרבה תסכול, שקרים. הרגשה שאני חפץ ולא יותר. נמדדת בגדול החזה, הישבן, אור הפנים. מה אני יכולה לעשות?

לא כולן זוכות בגיל 19 לאהבה ללא תנאים, ככה לפחות אחותי משקפת את הזוגיות שלה. ואני שמחה בשבילה, ומקנאה בה. שיש לה חלקת שמחה בחיים, שאוהבת אותה על אף מגרעותיה. גם אני רוצה. והפחד להישאר לבד, עם חלום לא ממומש של רגליים קטנטנות הולכות בקצב המיוחד שלהן, על מרצפות, על מדשאה. אני רוצה אביב כל החיים, אני רוצה לפרוח ולשמוח. אבל איך אני עושה את זה, כשכל גבר שאני פוגשת רואה בי "בחורה" ולא את האני אני. אחת שסותמת חור של אקסית, אחת שסותמת חור של סיפוקים, אחת שסותמת חלל שהיה אפשר לסתום בעזרת כל אחת אחרת.

אני מתלבטת כל כך. מצד אחד זה מה שנקרא לדרכי, מצד שני, לתת להם את הסיפוק הזה? להתחיל להיות אשת עקרונות, שלא מושגת, מתבצרת בראש מגדל ומחכה

שוב סטטית?

למה אני חוזרת תמיד אל נקודה מתה, שאין בה עשייה.

 

נכתב על ידי הסוף , 14/3/2017 11:59  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איזה יופי


דממה שנמתחת מקצה לא ברור אל קצה אחר לא ידוע. הכל שקט שקט שקט, אין הסחות, אני לא מורגלת.

תמיד מחפשים אותי, תמיד עסוקה בהסחות, ועכשיו אחרי שכל הגברים שהעסיקו אותי בתקופה האחרונה, השתתקו, אני מצליחה להבין איך הצלחתי להתחמק מעצמי עד עכשיו.

חם פה למות, ואני מרגישה נפוחה כל כך.

ראיתי את חמישים גוונים של אופל והוקסמתי מהחוסר אותנטיות שריצד.

הכל כל כך דרמטי, כל כך רומנטי, כל כך ריסקי שאני ברגע מוריקה מקנאה.

הלוואי יכולתי לטבול בחיים עשירים ומלאי דרמה וסכנה.

הלוואי והייתי זוכה לאהבה בלתי נתפסת כזאת, כמו בסרטים.

הלוואי והיה לי ראש שקט יותר ולא רגליים מחוברות לקרקע.

החישוב שלי, ככל שהוא אימפולסיבי, ככה הוא קר ומנותק.

סוכמת הכל, רע מול טוב,יתרון מול חיסרון, וברגע נעשית ההכרעה. בלי פרטנרים, בלי שותפות עם אף אדם אחר. זו רק אני.

אני כל כך רוצה להאמין באהבה,כל כך רוצה לשחרר מהגישה הילדותית הזאת, אבל תמיד ישנו אינטרס. תמיד אני ממלאת מקום או חלל שהתרוקן, תמיד הרגשה של תחליף.

-

חלמתי לא מזמן שAlt j הוציאו שיר חדש. השם היה בשפה בינארית, כנראה הלמידה למבוא לחישוב השתלטה גם על חלקת האלוהים שלי.

בכל אופן הקטע בחלום היה קטע אינסטרומנטלי, וכן השיר החדש שלהם.

נכתב על ידי הסוף , 10/3/2017 22:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להסוף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הסוף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ