לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Lights,camera,action

Avatarכינוי:  הסוף

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2017

רק עוד קצת


מתלבטת כמו רוב הקולות פה, אם להסיר הכל או לתת לקירות להישאר מקושטים.

מרגיש לי לא נכון וכמעט לא קשור להמשיך לנצור עוד רגש, עוד זיכרון וחוויה נוספת

כאילו כל המהות מתכלה כשהדקות עוברות

היא חסרת טעם הכתיבה פה

הקהל הקסום יתפזר, המילים ימשיכו להדהד בשקט חרישי בחלל 

אני מפחדת שאקח הרבה דרכים שגויות בחזרה אל הכתיבה

גם זה כואב, ומרגיש מיותר ולא רלוונטי

 

אני חזקה לא משנה כמה צרה המותן, וכמה קל לי לכתוב קוד

כמה אהובה אני בעיניו, וכמה אני כואבת את עצמי.

אני מאמינה שיהיה באמת טוב, עוד בתחילת הדרך כאן האמנתי.

נכתב על ידי הסוף , 26/12/2017 00:31  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני פוחדת להיות משהי שאני לא חושבת שאני מסוגלת להיות

-

פרפקט

אני לא יכולה לחשוב בבהירות כשיש לי עוד בראש את ההדים מהפלייליסט של הצהריים.

אני מקוטעת שלא בכוונה & בכוונה תחילה

היה לי סופש לא פשוט, הייתי אצלו, הכרתי את כל המשפחה שלו- כולל האחיינית, האחיין, הגיסה והגיס, והיה לי לא פשוט.

הצלחתי לצלוח את הסופש בהצלחה, אני גאה בעצמי שלא פרצתי בבכי. 

הבנתי שלבוא אליו, למקום שאני נטו מרגישה תלות ישירה - זה פשוט לא עובר לי בטוב (בחלקו של הזמן). 

טוב לי איתו, אבל לא כשאני מרגישה שכל רגע הוא רגע של תפנית חדה. 

חלק נכבד מהסופש עצרתי את עצמי, כל פיפס אכל אותי ושרף לי מבפנים. כל מילה או - חוסר יחס - או יחס שלא עבר לידי בחיוב, פשוט צבט לי מבפנים ולא הרפה.

אני יודעת שזה משחק אבוד מראש, שאני דורשת יותר ממה שאני מעניקה לסביבה שלי, שאין סיכוי שלא לפגוע בי אם אני כזאת רגישה.

ובכל זאת, הוא אמר לי שיש לי לפעמים שאלות של ילד קטן. קשה לי להרפות. בטח ברגעים שבריריים כאלה.

 

כואב לי שהוא כיוון אליי כעס של חוסר הבנה קודם,  מהסיבה שלא הבנתי מה הוא שאל אותי מלכתחילה, כן לא הבנתי 'בזמן'. אני יודעת איך זה נשמע, רע, אפילו מאוד. אבל זו השגרה שלנו.

 אני לא קורבן והוא לא אויב, ובכל זאת אני לא רוצה לישון לידו היום

 

נכתב על ידי הסוף , 24/12/2017 22:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לא לא, זה לא יכול להיות

כשראיתי את ההודעה הזאת בתחילת החודש, פשוט יצאתי מפה בלי להרגיש בהבדל.

אבל כשאתמול בערב לא הצלחתי להכנס לפה דרך כל מיני דפדפנים/ מכשירים, נלחצתי.

זהו הכל נסגר, המסך ירד ואיתן כל המילים שצברה התיבה במשך ארבע שנים.

רע לי מאוד, ולא רק בגלל שאני מרגישה שאבן בסיס אצלי הוסרה.

אלא פשוט המקום הזה, הנוח- הלא שופט, והמוגן הזה נלקח ממני. המקום שאני יכולה לדבר בו באיזו דרך שאני רוצה, להיות מרירה ושמחה כמו שבחיים האמיתיים אני לא תמיד מרשה לעצמי.

אני יודעת שאני אסתדרר, אני תמיד מסתדרת. ולא ממקום של יוהרה, אלא פשוט ממקום אמיתי, הדברים תמיד מסתדרים בסופו של דבר.

כשלא הצלחתי למצוא קישור כלשהו לאתר, ובפרט לבלוג של,י התחלתי להתלבט עם עצמי אם לספר לו- או שלא לספר לו.

כי במילא את המילים איבדתי, את החוויות שלי הפסדתי כשהתמהמתי.

אני חושבת שאם לא היה את המחר, ואת הניסיון הקלוש שהאתר כנראה לא נסגר- כפי שהובטח (עד סוף החודש בכל זאת) אז לא הייתי כל כך רגועה ויבשה. 

ובכלל הרגיש לי כל כך רע, שהמילים האחרונות שלי פה הן קיטור, ושליליות ושום דבר מעצים מלבד כאב.

-

הייתי שמחה אם היה לי קצת יותר מחודש, אני לא מרגישה שאני מוכנה לפרק את הכל ולהתחיל להרכיב מחדש.

אני לא יודעת אם בהכרח אשוב לכתוב במסגרת דומה, או פשוט לעצמי על קבצי וורד או נווט-פד נעולים.

-

נכתב על ידי הסוף , 12/12/2017 09:22  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להסוף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הסוף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ