לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Rivendell



Avatarכינוי:  Orne

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015

מוזיאון מערכות היחסים השבורות


במוזיאון מערכות היחסים השבורות, תוכלו למצוא מגוון חפצים להם לא הייתה כל משמעות ללא ההקשר. נעל אחת ללא זוג שנזרקה בהתקף זעם, כפתורים שנפרמו מחולצה בסחף המיני הראשון, תצליחו למצוא גרזן איתו ניסה אמא לכרות את ראשו של בתה ואולי גם פרח מיובש, שהונח מתחת לחריץ הדלת לאות סליחה. במוזאון הפרטי של כל אחד מאהוביי, אני מרגישה קצת כמו עכבישה. טווה קורים בין חפצים מעלי אבק- ומנסה לשמר בדרכי שלי את מה שרוב האנשים מעדיפים לשכוח. בפינה הימנית ישנו בקבוק בירה ישן, שבשקיקתו התאהבה נערה קרובה לליבי, באהוב ליבה היחיד אי פעם. וסכין, איתה ניסתה אמו של בר לקחת את חייו לפני שהברחנו אותו לפנימיה, ודף ישן ומצהיב של מילים בהן ניסה נדב לזלזל. בפינה השמאלית, לאחר שתעברו בגשר של קורים- תוכלו למצוא שטיח מתפורר אותו אדם אהוב מסרב לזרוק. כל נכנס וכל יוצא שאל כיצד ביתו כל כך מודרני ונקי, ורק השטיח כה ישן ובלוי. הוא מגחך אבל לעולם לא מספר, שזוהי המתנה האחרונה שקיבלו מאביו לפני שנפטר. צפונית, תוכלו לצפות בכרטיס טיסה שפג תוקפו מזמן. אילולא היה עולה עליה יניר, אולי היה נשאר אדם ולא מפלצת. אך הוא פספס את ההזדמנות כמו שמפספסים אוטובוס ישן. במרכז החדר תמצאו פינה ריקה ונקיה, עליה מונח השלט "שלי". למראית עין, נראה כי אין שם דבר. אך עמוק עמוק, מתחת לבלטות- תמצאו מכסה לסיר ישן. הוא תזכורת לאימי שתמיד איבדה מכסים, וניסתה לשכנע אותי שבישול בסיר עם מכסה שאינו תואם ממש לא יהיה נורא, לראשון שאהבתי שהבטיח לי שהסוד לביצת עין הוא דווקא במכסה- ולעצמי. שלפעמים שוכחת להפסיק לכסות את מה שמתבשל בפנים.
נכתב על ידי Orne , 22/5/2015 16:18  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קֶרֶן; ב-23/5/2015 12:01
 



אי האי עשיה


באי עשיה

אני מלכה

ולי שרביט

לכם הוא יראה

עפרון

באי עשיה

יש נופים

הרים

ממחשבות

ממילים

יש המון

חופים לבנים

עם קצף גלים

עשוי כולו

מדמעות

יש

פכפוך, משבים

של חום, אהבים

יש תהיות עמוקות

באי עשיה יש

סירות שלוקחות

לאיים אחרים,

מחייבים?
קצת פחות

באי עשיה

יש שלווה

ויש שקט

יש הכל פרט ל

מ(מ)לכה מנותקת

 

 

נכתב על ידי Orne , 12/5/2015 18:25  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Orne ב-22/5/2015 16:18
 



פרדוקס האנטי ממסדיות


פגשתי פנים מוכרות

בפאב שכונתי

הן התקרבו אלי

ושאלו לזהותי

אולי את

מפה?

אולי משם?

אולי את אישה?

אולי את אדם?

אולי את 

פמיניסטית?

אקטיביסטית?

צמחוניסטית?

טבעוניסטית?

אולי את

גאה?

טועה?

תוהה?

בוהה?

רגע, עצרו!

קטעתי אותן

אפשר לשאול

מי אתן? מהיכן?

אנחנו? גיחכו הפנים

אנחנו שונאות
הגדרות ומבנים

 

נכתב על ידי Orne , 11/5/2015 10:33  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Orne ב-12/5/2015 18:31
 



חלומות על ברירה טבעית


בחלומי שקעה השמש, על היום ועל חייו של עולם. ואודמה אודם של דם העומד להשפך, והמים-שקופים הם למגעה החותך. ומאות של בני אדם, ואני בניהם- הולכים כקילומטר במי ים רדודים, רגלינו משתכשכות במים אך המליחות אינה דביקה להם. אנו צוחקים ומחייכים, הולכים ונרגעים. והנה מולינו עומד חצי הסהר, שבור כמעה, כאילו חיכה לנו שם במשך אלפי שנים מהפעם האחרונה. ורגלינו פגשו בסלע החולי, בו שובצו צדפות עתיקות של מינים שלא הכרנו. והלכנו, הלכנו עד שעוד לא נראינו באופק, לאי גן העדן. שם, חיכו לנו זוגות זוגות. לא זכר ונקבה, אלא אם וילוד. ילוד עצמי, שלא יזדקק עוד לשניים. ואם אוהבת, שתספר לו מיתוסים על גן עדן שננטש. נפרדנו לשלום מכל אלה, איחלנו הצלחה לדורות הבאים. ושבנו, בשקיעת שני מנומנת, דרך קשתות אבן החול אל מגע הגלים. בהביטי הצידה ראיתי נערה מתולתלת שהכרתי זה מכבר מתיזה עם רגליה על פני המים, וחיוך קטן הפציע על פני ועל פניה. שתינו לבשנו בגד ים תחת בגדי משי קלילים. עוד מעט, מהדם יצמח החושך. יבוא הגל וימלא אותנו עלטה. נפרד מכל הידוע והמוכר ונשאיר כאן פלנטה ריקה. אנו הולכים בשלווה, בהבנה עמוקה כי חטאנו ואין דרך חזור. וכי מה שיווצר, יהיה נכון יותר. בלי אדם, בלי חווה ובלי נחש נתלה על עץ קדמון. ולרגע אחד, הייתה האנושות כולה בתודעה צלולה ומרוככת כמו שמעולם לא זכתה להיות. הגל הכה בפועל וליטף במחשבות, ומחה- את מה שרק קבלת הסוף, יכל ליצור בלב האדם הסופי.
נכתב על ידי Orne , 9/5/2015 22:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המשחק של יניר


אם יניר היה יכול להיות הכל, כל יכול- ממש כמו שאמא הבטיחה מהיום שנולד, היה בוחר להיות דמות ממשחק מחשב. בגיל שלוש- חשב להיות שרברב, כזה עם שפם ומבטא איטלקי שקופץ בממלכת הפטריות בלי קץ עד אשר מציל נסיכה. כששמעה על כך אמו, נבהלה וניסתה להוקיע את הרעיון מראשו. ולכן, אמרה לו, שנסיכות לא אוהבות שרברבים. כשגדל במעט רצה להיות ארנב, כזה ירוק שמקפץ על אבנים אדומות. אך אמו, שנבהלה, אמרה שבני אדם לא אוהבים חיות ובכלל לא ארנבים. אז, גם להיות גור אריות שחולם להיות מלך ירד מהפרק. יניר הבין שבני אדם, עושים הכל רק לא אוהבים. והוא אהב, והוא רצה- והם, לא מגיבים. אז כשכולם עפו על שטיח מעופף לעבר נסיכה הוא למד איך נלחמים בחרב, וכשכולם למדו לנהוג בארקייד מעופש שבו חגגו ימי הולדת, הוא למד לדרוס במשחקים דמויי-חיים. וכל הזמן, כל הזמן קולה של אמו צלצל בראשו- בני אדם לא יכולים, פשוט לא יכולים. כשיניר נדבק למשחק חדש הוא לא מגדיר זאת כאהבה, הוא מגדיר הנאה כאובססיה. כמו בימים ההם שאהב ילדה עם שמלה ורודה וצמה צהובה, ממש כמו גברת פיץ'. הוא לא עוזב, לא עוזב- והקולות לא עוזבים אותו. החדר כבר חשוך והקול שלו לא נשמע לאיש, אבל הידיים עדיין על שלטי המשחק. היום יניר כבר אחרי עשרים, ועדיין הם לא שותקים. מדברים בקול רם כל כך עד שהוא מעולם לא מוציא מילה. לפעמים, הוא יורד לבית הקפה רק כדי לפגוש בן אדם אמיתי, וחוזר להרוג בני אדם אחרים. אם הוא לא היה אומר, שאני לעולם לא אבין- כי עבורי משחק הוא רק משחק ועבורו משחק הוא החיים, עוד לא הייתי דואגת. אבל אני, בעיניו- לא אוהבת. אני הילדה עם השמלה הורודה שהצביעה והפנתה צמה בלונדינית יחד עם הגב. אם הוא לא היה אומר, שרק כשהוא תוקע מוט ברזל בקרביים של אדם שאינו מאמין בהיותו וירטואלי, הוא מרגיש חי- עוד הייתי מנסה להאמין באהבה. אם הוא לא היה מושך לי בצמה בכל יום מאז התיכון, לא הייתי מרגישה אשמה על כך שאין בו עוד חיים, פרט ללקיחת חיים. ואולי, לא הייתי מפחדת שכל העולם הוא רק משחק, לאנשים כמו יניר.

 

****

 

אולי זה האלכוהול שזורם לי בדם כמו מים, אבל מעולם לא הרגשתי כל כך חסרת אונים. 

וזהו, כאן נגמרת המציאות. חוזרים למילים שזורות בסיפורים.

נכתב על ידי Orne , 3/5/2015 15:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Orne ב-5/5/2015 17:12
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ירוקים , בעלי חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOrne אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Orne ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ