לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים כמו שלי


My life in two words: Math&Music

Avatarכינוי: 

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

12/2017

"אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד. אם תספרו, תתחילו להתגעגע לכולם"


כבר יותר מחצי סמסטר עבר. קצת הזוי.

למען האמת, ציפיתי מעצמי בשלב הזה להיות במצב יותר טוב ממה שהוא עכשיו. חברתית ולימודית. 

אבל אנחנו תמיד מצפים להמון דברים ואז מתאכזבים.

זה לא שממש נורא לי פה, ואני לא מסתדרת. ואני ידעתי שהולך להיות קשה, זה ברור. אבל התחושות שהיו לי בתיכון חזרו גם כאן. 

כלומר. האנשים כאן ממש נחמדים, אבל בעיקרון כשנגמרים הלימודים אני מבינה שבעצם אין לי כאן אף אחד. 

ואני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר. אני כל הזמן מאשימה את זה שאני קטנה בגיל מכולם אבל זה לא ממש משנה. 

הכרתי אנשים בתחילת הסמסטר אבל רוב הקשרים כבר נותקו. לפעמים הרגשתי שאני היחידה שמנסה לשמור על קשר והמצב לא הדדי. 

גיליתי שיש עוד עתודאי בפקולטה, שזה נהדר אבל אין לי מושג איך הוא נראה והוא לא אומר לי כלום. דיברנו בוואטסאפ ובמשך שבוע כל תחילת שיעור אני הזכרתי לו שיגיד לי משהו (הוא יודע מי אני- יש לי תמונה) והוא לא אמר כלום. וזה די נגמר כי נמאס לי לרדוף אחריו. 

 

מבחינה לימודית, טוב אולי הרבה יכולים להזדהות איתי. אבל אני כל כך לא נהנת בקורס במדעי המחשב. אסמבלי זו שפה כל כך מגעילה. 

ויש לי פער במשהו כמו שלושה קורסים שאני חייבת להשלים. לפחות יש חופש בקרוב

יכול להיות שמוקדם מידי לדבר. אבל זה מרגיש שכל פעם אני אומרת שמוקדם מידי ובהמשך יהיה אחרת, ובפועל שום דבר לא משתנה. 

 

ואי אפשר להתעלם מהסגירה;

הבלוג הראשון שלי בישרא בלוג היה בכיתה ז'. קראו לי שם ניצוץ מנצנץ כי פתחתי אותו בהשראת ספר שקראתי, בו הדמות הראשית פתחה בלוג וקראה לעצמה ניצוץ בחושך (כי כתבה בשעות מאוד מאוחרות). מחקתי אותו בכיתה ט' (פשוט כי נורא התפדחתי), ולא עבר הרבה זמן עד שפתחתי אחד חדש. כלומר.. משהו כמו שבע שנים? אולי פחות, כי בינהן היו שנים שהייתי פחות פעילה. 

אף פעם לא ראיתי את הבלוג שלי כממש צורך אלא יותר כהרגל של שנים. אני לא יודעת איפה אמשיך לכתוב, אם בכלל. וגם אם כן אז זה לא יהיה אותו הדבר. אני אתגעגע למקום הזה

(הכותרת מהתפסן בשדה השיפון)

 

הנגינה ממש חסרה לי

נכתב על ידי , 10/12/2017 23:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לspark sparkle אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על spark sparkle ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ