לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק קצת אז זה בסדר



Avatarכינוי:  קצוות

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2015

על נסיעות ארוכות ובני משפחה


נכון לעד לפני כחודש אני ואח שלי לא היינו קרובים בכלל. מבחינתי הוא לא היה יותר מהבחור המושלם, זה שלומד בייל, אותו אחד שיש לו חברה יפיפייה, חברים תומכים וקריירה שאנשים אחרים חולמים לקבל. מעולם לא היינו קרובים, גם לא כשממש ניסיתי, אולי בגלל ההבדל הפסיכי של כמעט תשע שנים שהפריד ביניינו. אתם יודעים, זה די קל לדעת שאח שלך עזב לכמה חודשים טובים כשאתם לא מבלים יותר מחמש דקות לבד. אני זוכרת שאפילו לא נסעתי איתו לנמל התעופה בפעמים האחרונות כשעזב מהביקורים הקצרים שלו בארץ, אפילו לא הרגשתי ריקנות כשראיתי את חדרו הריק.

 

לפני שלושה וחצי חודשים אח שלי והחברה שלו נפרדו אחרי שנים ארוכות של זוגיות. אח שלי חזר לארץ עצוב, בודד ומבולבל. כשבאנו לאסוף אותו מנמל התעופה הוא הסתכל עלי בעיניים גדולות כמנסה להבין מי הבחורה שעומדת לפניו, מזועזע ונפעם בו זמנית. מיד הציע שנצא לאכול רק שניינו לבד, דבר שלא עשינו מעולם. במשך החודש הקצרצר שהיה בארץ לקח אותי למסעדות, לקנות בגדים, לראות סרט. הוא נפתח כלפי וסיפר על החברים ועל האקסית ועל כמה שהוא מרגיש בודד לפעמים, ואני סיפרתי לו על כך שהאקס המיטולוגי הציע לחזור ועל כמה שזה מפחיד לפתוח דף חדש בחיים.

 

מעולם לא הייתי מנחשת שהבחור הקר והמרוחק הזה כל-כך דומה לי. מבלי להכיר אחד את השנייה מצאנו במהירות שפה משותפת, נראה כאילו ידענו מה השני חושב מבלי לפתוח את הפה. תוך כמה שעות גילינו עד כמה אנחנו דומים בכל תחום אפשרי, אפילו בדברים הכי שוליים. הוא לימד אותי דברים שקשורים למוזיקה ואני יעצתי לו באופנה, בבנות ובהחלטות חשובות יותר. פתאום תשע שנים לא נשמעו כמו הבדל גדול או גורם מרתיע, ובמהרה הפכנו לחברים הכי טובים.

 

ברגע זה חזרתי מנמל התעופה בלעדיו והכל מרגיש ריק ולא נכון. המזוודה שלו לא מונחת בחוסר התחשבות באמצע הסלון, החדר שלו ריק ולא נשמעת מוזיקה קלאסית מהקומה העליונה. הכל שקט, מפחיד כמעט. בפעם הראשונה אני מתגעגעת לאח שלי, ויש בזה משהו מנחם, חם, אמיתי. רק עוד חצי שנה עד שאראה אותו שוב. איזה באסה.

נכתב על ידי קצוות , 29/6/2015 00:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נוסטלגיה


הוא תופס בגופי בעוצמה, מוחץ אותי תחת משקלו. אני, כתגובה טיבעית לאגרסיביות הפתאומית שלו, מושכת את חולצתו המפיקה צלילי כאב בעוד חוטיה נקרעים. הוא מגחך למשמע הצליל המאיים ופותח את רגליי בעזרת ברכו בעודו מחייך חיוך זדוני-מעט. הוא מוריד את חולצתי ומכנסיי ללא היסוס, ולפני שאני ממצמצת גם הבגדים שלו זרוקים על הריצפה לצד שלי. העיניים החומות שלו נוצצות בצורה שראיתי רק כשהבטתי בהשתקפות של עצמי במראה, ניצוץ שאומר שאין דבר שיעמוד בינו לבין מה שהוא רוצה לקבל ברגע זה ממש. כבר שכחתי עד כמה אנחנו דומים.

"אני מפחדת ממך" אני לוחשת לו בעודו מוריד לי את התחתונים. הוא עוצר, מחפש אישור בעיניי ואני מהנהנת חלושות, מאשרת לו לפשוט מעורנו את השכבות הנפשיות בעיקר. בעודו בתוכי הוא משלב את אצבעות ידיו בשלי ומנשק את מצחי, מלטף כל מה שכאב ומוחק כל געגוע. כשהוא גומר אני מלטפת את ראשו בעדינות ומנשקת את שפתיו, מנגבת את זעתו בקצות אצבעות ידי השנייה.

באותו היום שכבנו פעמיים ולאחר מכן נותרנו עירומים במיטתו. בעודו נרדם וידו מונחת על ביטני הבטתי על חדרו שכמעט ולא השתנה במהלך השנה שלא ביקרתי בו. תיק גדול מהלימודים זרוק בפינת החדר וספרי בית הספר על המדפים הוחלפו בספרי תואר ראשון בעלי שמות שאיני מבינה, אך מלבד זאת דבר לא הוחלף - אפילו לא אני.

נכתב על ידי קצוות , 20/6/2015 17:23  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצת שיגעון


אחרי שנים של שינאה עצמית וכאבים בלתי פוסקים אני לא יודעת איך להנות מהשקט. אני רוצה להשתכר כל-כך שיסתובב לי הראש והעיניים יראו שחור, לרקוד במסיבה בלבוש מינימלי ולהזדיין עד שלא ישאר לי אוויר לנשימה. אם אני אתגעגע למשהו מהבחור הבלונדיני זה הסקס האלים, הסימנים האדומים על הצוואר ועל הידיים שהייתי מוצאת על גופי ביום למחרת. במהלך השנה הזאת צברתי כל-כך הרבה חוויות הזויות ואני לא מתחרטת על אף אחת מהן - לא על ההקאות ולא על הסקס במקומות הציבוריים ובטח שלא על כך שהשתנתי. אני מסתכלת על הגוף שלי, הבריא, וקצת מתגעגעת לימים של מינימום אוכל ומקסימום שיגעון. אני קצת מפחדת לעלות על המשקל, מה שמרמז לי לחזור לרוץ, ומהר. הצלקות על הרגליים דוהות אחרי שכבר וויתרתי שידהו אי פעם, ואיתן גם הצלקות הנפשיות. זה קצת מוזר לי שאני כבר לא "קצוות" וגם לא אמביוולנטית, אני בסך הכל בחורה שבקרוב ימלאו לה שמונה-עשרה שנים מזורגגות, אחת מתוך אלפים שחולמים כמוה להגיע הכי גבוה שאפשר.

נכתב על ידי קצוות , 17/6/2015 14:37  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקצוות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קצוות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ