לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אנה,מיה..בלאגן !


אז... חזרתי,חזרתי לברר מי היא אנה? ומי אני? מאיפה הכל התחיל ואיפה הכל יגמר?

כינוי: 

בת: 21

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2014


כן,חזרתי...

לא האמנתי שזה יקרה,אבל אני כאן.

אנה?מיה? אני מבולבלת,מותשת,מאוכזבת,מיואשת. אני שואלת את עצמי מה קרה בדרך? מאנורקסיה קשה ממשקל נמוך ממידות של ילדים לבולמיה

לבולמוסים מטורפים להקאות למשלשלים לשנאה עצמית לחתכים.

שלוש שנים מחיי אני רק הפרעת אכילה שום דבר אחר,אני חיה ונושמת רק אנה ומיה,הן העולם שלי אני הולכת לישון איתן בלילה וקמה איתן בבוקר

למה? למה השנאה העצמית הזאת ? רצחתי מישהו ? חטאתי בצורה נוראית שאלוהים העניש אותי?

ילדה בת 16 וכמה חודשים שכל מה שזוכרת מעצמה זה שומן,משקל,אוכל,הקאות גלגל שלא נגמר.

אנשים מחייכים אליי תמיד בזלזול ואומרים "את?סובלת?ילדה,את עדיין לא יודעת מהו סבל"

אבל האמת?אני יודעת הרבה יותר טוב ממך וממך וממנו וממנה.

זה לא בקטע של להתלונן זה בקטע של באמת להפסיק עם השקרים והמסכות ולהסביר לעולם מה באמת עובר עליי.

לפני כשנתיים וחצי נכנסה לחיי אנורקסיה נרבוזה.מחלה נוראית שפוקדת את המחשבות שלי 24\7 כל היום לחשוב רק על רזון ועצמות ולהיות בטוחה שזה הכי יפה שישי ואז להבין כמה את שמנה ומכוערת להביא במראה לראות גוש שומן מהלך ומכוער ואז לבכות דם לא לאכול ימים ואם חשים רעב ועומדים להתעלף קולה זירו מסטיק וכעס עצמי גדול מאוד איך את מסוגלת להרגיש רעב ?

לפני כ7 חודשים הצטרפה גם בולימיה נרבוזה,בניגוד לאנורקסיה בולמיה מלובה בהתקפי אכילה מטורפים ואחריהם הקאות בלתי פוסקות כל יום להגיע למספר לא נורמלי של הקאות שמחלישות את הגוף שלי וגומרות אותי לאט לאט.

אם זה לא מספיק יש גם את הדיכאון,בעקבות המחלה נשארתי לבד..המחלה הביאה אותי למצב שאני בבועה משל עצמי כולם מסביבי הזכירו לי כמה אני "פסיכית" ו"חולה" וכמה אני לא כמו פעם,הפכתי להיות חיה אבל בעצם מתה.

אני לא ממש זוכרת את עצמי לפני ההפרעת אכילה אני רק יודעת שהייתי באמת שמחה,אהבתי את החיים ולא ידעתי מהו דיכאון או חרדה.

ושהמחלה באה לא ידעתי איך לאכול את זה (תרתי משמע).

לא אשקר ניסו לעזור לי,החברות תמיד אמרו לי להפסיק ולהתחיל לאכול..אפילו כעסו עליי שנמאס להן כבר מהפרצוף תשע באב שלי.

המשפחה שלי נהרסה לאט לאט..ההורים כמובן לא שוכחים להזכיר את הרסתי את הבית ואיך הם נהיו חולים בגללי.

המנהלת בית ספר שלי,האישה שאני הכי מכבדת ומעריכה ובשבילה אתן את הנשמה שלי אפילו בשבילה אני לא מצליחה להשתלט על המחלה האוימה הזאת.האישה הזאת הושיטה לי יד בכל נפילה שלי,בשבילה הייתי קמה בבוקר בשבילה אני חיה היום.

אבל אפילו היא כבר התייאשה והרימה ידיים,ועכשיו.. אני לבד,לא בגלל שלא אוהבים אותי,או בגלל שלא רצו לעזור ניסו....אבל המחלה מנצחת את כולם כי ככה את אנה וככה את מיה,מרחיקה את כולם שרק את תהיה העולם שלי רק את תהיה בראש שלי תציבי לי מטרות שיהרגו אותי לאט לאט תגרמי לי להאמין שאת החברה הכי טובה שלי ושרק עלייך אני צריכה לסמוך. ואני נאבקת בך אני עצמי נלחמת שלא תיכנסי לחיי אבל מי יכול עלייך אנה? ומי יכול עלייך מיה?

אשפוז באסף הרופא,תל השומר,פסיכאטרים,פסיכולוגים,דיאטניות,רופאים,מכונים,קבוצות בהכל נכשלתי,גברת על כולם..כולם דיברו , כולם ניסו כולם רצו להעלים אותך והאמת? אם כל הקושי .. גם אני !!!!!! אבל את בוחרת להישאר שם,בוחרת להרוס את כל הדברים הטובים שיש לי.

בחיים לא חשבתי שאגיע למצב שאשב ואחתוך את עצמי בגלל מי? בגלל משקל? בגלל אוכל? 

אנשים שואלים אותי מה חסר לך?את יפה,חכמה,רזה מה עוד את צריכה?אז אני אגיד לכם מה אני צריכה,אני צריכה בריאות!!!

אשפוזים שלא תרמו לכלום ורק החמירו את המצב הנפשי שלי,נמאס לי להיאבק בשיניים בכדי לחיות למען אחרים שאני כבר ממזמן איבדתי כל חשק לחיות.אז למה אני עדין חיה?

כי אני מאמינה שעדין נשאר לי בשביל מה לחיות למרות כל הסבל,כן כולם סובלים בחיים האלה אבל אני מאמינה שאחרי הסערה יוצאת השמש. ואני כן מאמינה שאולי יהיה לי עתיד טוב יותר. אני לא יודעת איך אני עדין מצליחה להישאר אופטימית אבל אני מנסה.

אני מאמינה שביום מן הימים אשב ואגיד "וואי איך עברתי את כל זה" יום אחד אהיה מסוגלת לשנות משהו בשגרת חיים המטורפת הזאת.

לפני כשבועיים החלטתי שאני שמה קץ לחיי,החלטתי שדיי להילחם כי אני רק עושה רע לאנשים שנלחמים ונכשלים בשבילי ואני רק מאכזבת כמו תמיד.

כן,היה לי קשה להגיע למצב קשה המון פעמים חשבתי ורציתי פשוט לא לחיות יותר אבל בראש שלי הייתה הדת המחשבה שאלוהים נתן לי חיים והוא צריך לקחת אותם וזה מה שמנע ממני לעשות שטיות.

הגעתי למצב כל כך נמוך שאמרתי אלוהים בבקשה תבין אותי,אין לי כוחות תיתן לי את הכוחות להישאר בעולם שלך ואשאר..והוא לא נתן אז החלטתי שזה נגמר ישבתי בחדר,בכיתי..בכיתי ובכיתי! לא האמנתי שאני עושה את זה,חשבתי לכתוב מכתבי פרידה למנהלת שלי,למחנכת שלי,לאבא שלי מכתבי תודה כאלה אבל התחרטתי אמרתי שזה יגרום לי להתחרט. אז פשוט לקחתי את כל הריטלין שהיה לי במגירה בחדר ידעתי שצריך לפחות 14 כדאי שהמערכת תתחיל להשתגע,עשיתי את זה לאט..כדור אחרי כדור,הגעתי לכדור השישי ואז...אמא שלי נכנסה לחדר נלחמתי איתה הייתי בטוחה שהיא תשחרר אותי אבל היא לקחה ממני בכוח את כל הכדורים. צעקתי עלייה השתגעתי כעסתי כל כך איך היא לא נותנת לי למות?? התחלתי להרגיש רעידות בכל הגוף ידעתי שלמות אני כבר לא אצליח נכנסתי לשירותים והקאתי..הרגשתי שהגרון שלי נשרף הצלחתי להוציא קצת..הכל אני לא יודעת.

אמרתי מה עכשיו?? שוב לקום על הרגליים ללכת לבית הספר להתאפר להתלבש יפה ולשחק אותה שהכל בסדר?יום אחרי שבלעתי את הכדורים מצאתי את עצמי במצב הזה.משחקת משחק בבמה של החיים שלי,משקרת לעצמי בטוחה שנו טוב..זה יעבור,אבל זה לא עבר ואתמול אחרי סיטואציה קשה בבית הספר פשוט שברתי את המראה שהייתה לי בתיק והתחלתי לחתוך,אני חותכת מרגישה את העור נקרע אבל זה לא כואב לי,אין לי תחושה של כאב יותר.

הרגשה כזאת של הרס עצמי בשביל מה? צומת לב ? אני באמת כל כך שונאת את עצמי ? אולי את האנורקסיה והבולימיה ?.

אחת מהבנות ראתה שיש לי קצת דם באצבע וסובבה לי את הידיים ראתה את זה ואמרה לי, " בא לי לקרוע שיערות כולי צמרמורות למה את עושה את זה???" לא הייתה לי תשובה,אחרי פחות מ10 דקות המחנכת שלי ידעה,היועצת המנהלת הילדים כולם...היועצת הכניסה אותי לחדר ושאלה אותי שאלות לא עניתי..היחידה שהייתי מוכנה לדבר איתה באותו הרגע היה המנהלת שלי,היחידה שמבינה אותי שמקבלת אותי, היא הגיעה לחדר..צעקה וכעסה עליי הייתי בשוק לא ידעתי מאיפה זה בא,גם את עכשיו? אני צריכה אותך תישבי פה ותקשיבי לי זה מה שהיה בא לי להגיד לה באותה סיטואציה.

המחנכת שלי בכתה,כולם היו נורא מודאגים ממה שעשיתי ורק אני הייתי בעולם משלי.. אף אחד לא מבין שזה רק דרך לבטא את המערבולות שיש לי בראש.

אני מבולבלת..כואב לי הראש מלחשוב,נמאס לי להילחם,נמאס לי להיכשל,נמאס לי לוותר,נמאס לי מהאופטימיות. כן אני רוצה לחיות,כן אני רוצה להיות משהו להיות מישהו,כן יש לי הרבה מה לתת לעולם וכן אני רוצה לחיות את הרגע...

אז אני שוב נלחמת עד הכישלון הבא.

נכתב על ידי , 21/1/2014 14:58  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משוגעים , שונות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לana what she? אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ana what she? ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ