לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I may be in the side of the angels, But dont think for one second that I am one of them.

Avatarכינוי:  ~Birdy

מין: נקבה

MSN:  תבקשו, תקבלו.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

הצורך


הצורך הזה בחיבוק, בחום, בתמיכה, 
בחיוך הרך, בליטוף המצמרר, במבט אוהב,
בצחוק משוחרר, ונשיקה טהורה...

כל הצורך הזה מעצבן אותי. אני לא רוצה בצורך הזה. זה רק מכאיב לי, מדכא אותי עוד יותר, מעצים את הבדידות.
הרי שאין דבר כזה 'טהור'. כבר ממש אבל ממש לא.
הכול נבנה תמיד על שקרים, על בגידות, על חוסר אמון.
כלכך הרבה שמעתי מאחרים על בגידות ועל זלזול בעיקר מצד הגברים אבל אני בטוחה שגם לא פחות מהנשים...זה בהחלט עזר להרתיע אותי מכל העיניין. 
אני תוהה למה כלכך קשה לאהוב בנאדם, להיות נאמן לו ולא להיות עם שתיים במקביל?
למה כל כך קשה להקשיב אחד לשני? להביט פעמיים עמוק בפנים לפני ששופטים? למה לוותר כלכך מהר?...


אני לא יודעת אם אי פעם אצא עם מישהו, או אכיר מישהו שיהיו לי רגשות כלפיו ובעיקר להיפך-
אבל משהו אומר לי שלא משנה מה, זו תהיה חתיכת אכזבה.

 
נכתב על ידי ~Birdy , 18/10/2014 02:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנאה.


אני לא אדם ששונא אנשים, אני אדם שאולי מחבב אנשים יותר ומחבב פחות- אבל לא שונא. זו מילה חזקה מידי.
וזה כזה מתסכל-רגש השנאה ההוא. 
כשכל חלק בגוף מתעורר, רוצה לצרוח, לקלל. הפנים מתעוותות למשהו מכוער, לכעס לא נרגע. 
הלב הופך למריר, העיניים משחירות.
וכל זה בשבריר שניה, ברגע שהיני רואה את השתקפותי במראה. 


ואני מנסה לחייך אליה. אני מנסה להגיד לה 'את חזקה, ואת יפה.' 
אבל החיוך נמחק כלא היה, והפנים מתעוותות לסבל, דמעות זולגות. 

כל כך הרבה פעמים אני מנסה למצוא דרך לאהוב את עצמי. להשלים עם הגוף שלי, אבל אני לא מסוגלת. 
אני מנסה להרזות, מנסה להגיע למשקל תקין, אך זה קשה. כי לעשות את זה לבד ללא תמיכה זה הופך את זה לכמעט בלתי אפשרי. 
אני לא יכולה להיות בטוחה בעצמי בגוף של פיל. לא יכולה לשדר את האופי הקליל והשמח, כשכל הכובד המעיק הזה בולע אותי מבפנים.
כשראיתי את סימני המתיחה שעל ביטני רציתי לבכות עוד יותר, מכיוון שאת אלו אי אפשר להעלים. 

לעזאזל עם הכול. 

נכתב על ידי ~Birdy , 8/10/2014 13:11  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~Birdy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~Birdy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ