לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כולם מתים בסוף


צעדיי הרציניים הראשונים בעולם הפובליציזם הישראלי.

כינוי:  עמרי נרדי

בן: 29

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2014

מרצ, שולמית, דמוקרטיה


בציטוט המיוחס לצ'רצ'יל, נאמר כי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". ייתכן שאני מסכים עם הרעיון הזה אך יחד עם זאת מחכה ליום בו נשכיל ליישם שיטה שטרם נוסתה.
עד שהיום הזה יגיע, רק אומר שמרצ היא המפלגה הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר המפלגות הקיימות. כולי תקווה שאנשיה, והיו"ר גלאון, חסינים מרדיפה אחר בצע ומנעמי השלטון. הלוואי שכאשר תהיה מרצ בעלת כוח השפעה, כמו בימיה של שולמית אלוני ז"ל, יוצעו להם כל הפיתויים הרגילים- והם יסרבו. אמן.
אינני מאמין בדמוקרטיה, אבל אם כבר דמוקרטיה- אני נאלץ להאמין במרצ, המושתתת על מורשתה של שולמית אלוני.

 

שולמית- לא הכרתי אותך ואני לא יודע מה צופן בחובו העתיד למדינת ישראל עליה כה נאבקת, לפי אידיאולוגיה לא נפוצה. אני רק מקווה שפועלך איפשר לנו לקוות לעתיד טוב ולא לקץ דחוי ומר.

 

להספד של זהבה גלאון על שולמית אלוני, לחצו כאן.

 

זכרה ברוך.

נכתב על ידי עמרי נרדי , 26/1/2014 23:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך לא עושים עסקים


אני חושב: "יש לך משהו שהייתי רוצה"

אבל אומר: "יש לך משהו שאני ממש צריך"

 

נפגשנו בין חדרי הישיבות הריקים

עורכי הדין צופים ממרחק בטוח

הנחתי לכולכם לדבר עסקים

בזמן שהבטתי מבעד לחלון הפתוח

 

אבל איזה אינטרס העורך-דין מייצג?

את האינטרסים שלי או שלו?

העורך-דין הוא יועץ וביעילות הוא הורג

כל פגר וגופה הנקרים בדרכו

 

הוא יעיל להחליא וממני שונה

הוא מייצג אותי טוב בעליל

ושתקתי הרבה עד שהייתי חולה

והתחלתי אותו להבהיל

 

הוא הפסיק לדבר איתך ועם השני

וניגש לדרוש בשלום מרשו

וכאשר התכופף ושם יד על כתפי

נעצתי סכין בליבו

 

ומאותו רגע התחלתי אני לדבר

ולייצג את עצמי טוב מדי

לא שמרתי את הקלפים קרוב לחזה

חשפתי את כל רגשותיי

 

אני חושב: "יש לך משהו שהייתי רוצה"

ומתחיל את עצמי להביך

ואפילו שזהו שקר בוטא

אני אומר: "יש לך משהו שאני ממש צריך"

נכתב על ידי עמרי נרדי , 25/1/2014 20:44   בקטגוריות אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"היום בו החלטתי"- על פרשת המורה השמאלני


"אם אתה רוצה להכין חביתה עליך גם לשבור כמה ביצים"

 

הנה הטענות שהושמעו בהקלטת השימוע שנערך למורה אדם ורטה [לחצו כאן להקלטה המלאה]:

  1. אדם ורטה הינו מורה ומרכז המקצוע "מחשבת ישראל" בתיכון 'אורט גרינברג', קריית טבעון.
  2. לפני כשנה הוא צחק על דבריה של תלמידתו, ספיר סבח, לפני כל הכיתה. בעקבות בירור שנערך בנושא, הוא התנצל.
  3. המורה מתאר את התלמידה כילדה אלימה, פיזית ומילולית. חרף חיפושיי ברשת, לא נתקלתי בהכחשה לטענה זו. [האם יש כזו בידכם? שלחו לי!]
  4. כחלק מתכנית הלימודים שלו, בוחר אדם לדון בסוגיות אקטואליות תוך שיתוף התלמידים באחת מחוויותיו האישיות: בהיותו בכנס בחו"ל, הגיב אדם בצורה פרובוקטיבית וקולנית לסגן שר החוץ דאז, דני אילון, בקריאת "ויוה פלסטין". אדם מודה שפעולה זו הייתה סוג של פרובוקציה.
  5. להלן דוגמה לנושאים הנידונים בשיעוריו של המורה: האם עלינו לקבל את הקביעה לפיה "צהל הוא צבא מוסרי" ואין לערער על כך?
  6. ביום 13.1.14 בשעה 16:54 התפרסם בעמוד הפייסבוק של מיכאל בן ארי המכתב אותו שלחה ספיר לשר החינוך, שי פירון. אני ממליץ לכם לקרוא אותו- הוא לא ארוך.
  7. המורה טען כי בעקבות פרסום המכתב וחשיפת שמו [המהווים מקרה גבולי של הוצאת דיבה] ישנו "מבול" של תגובות הסתה כנגדו, כולל איומים מפורשים על חייו, בעמוד הפייסבוק של בן ארי. אימתתי את הטענה הזו- התגובות כוללות אף תגובות של ספיר עצמה. המילה "הסתה", כמובן, נתונה לפרשנות.
  8. בנוסף, טען המורה כי ישנם גם תלמידים שיצאו להגנתו. גם טענה זו נבדקה על ידי ואומתה.
  9. המורה טען שבבירור ראשוני שנערך לאחר פרסום המכתב בעמוד של בן ארי, אמרה אמה של ספיר שאין לה בעיה עם הוצאתם להורג של בוגדים, וכי אדם הוא אכן בוגד [המסקנה שלי היא שלדעתה של אמה של ספיר יש להוציא להורג את המורה הבוגד]. לא מצאתי הכחשה לטענה זו. [האם יש כזו בידכם? שלחו לי!]
  10. שכחתי משהו? לא דייקתי? טעיתי? [אם כן- תקנו אותי!]

 

אחת הבעיות שלי היא שאני נוטה לזרוק מטאפורה וללכת, מתוך ציפיה שאנשים יקפצו איתי יחד דרך כמה חישוקי אש וינחתו באותה המסקנה. אנסה להימנע מכך הפעם ובמקום זאת אסביר את עמדתי, צעד אחר צעד.

 

בזמנו, בין "עופרת יצוקה" ל-"עמוד ענן" התמודד הצבא עם אתגר לא פשוט: הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לכולנו יכולות תיעוד ושיתוף מידי של אירועים, שלא לומר עריכתם וריטושם לצרכינו. "האם יחד עם כל לוחם שיוצא לקרב עלינו לשלוח עורך דין?", שאלו בפרקליטות הצבאית ובעוד כמה מקומות. התשובה היא- לא. ללא קשר לנטייתם הפוליטית של בתי משפט מקומיים/הולנדיים [שהינם, כידוע, נטולי נטייה כזאת. הרי בני-האדם שם הם לא אנשים רגילים כמוכם וכמוני אלא רובוטים ללא מוח ולב] אשר בהן תוגשה התביעות כנגד קציני וחיילי צה"ל, מלחמה היא עסק מלוכלך. ללוחם בשטח יש מעט מאוד זמן, ידע ויכולת כללית לחשוב על ההשלכות האסטרונומיות שיש ללחיצת אצבעו על ההדק. לפעמים זה או ההדק- או שהוא מסתכן במוות שלו או של מי מחבריו לכוח. אם אתה רוצה להכין חביתה עליך לשבור כמה ביצים, בטח כשהביצים יורות עליך ואין לך עורך דין בהישג יד.

 

אבל לא על צה"ל באתי לדבר כאן. מלחמה היא עסק מלוכלך, אבל ישנו עסק מלוכלך בהרבה. לדעתי, תקציב משרד החינוך לא משקף את חשיבותו האסטרטגית למדינת ישראל, בטח בהשוואה לתקציב משרד הביטחון. אין מה לעשות, "כיפת ברזל" תעלה כמה שתעלה וצה"ל יקבל את הכסף עבורה ועבור צרכיו הרבים האחרים. בהתחשב באג'נדה הנוכחית של ראש הממשלה שלנו זה אפילו הגיוני וסביר. הבעיה היא שלא מדובר רק בראש הממשלה אלא בכל לובשי החליפות בכנסת.

 

אם האג'נדה הנוכחית תישמר, מדינת ישראל תמשיך למגן עצמה בכיפות פלדה ובמטוסים חדישים תוצרת הדוד סם. לא יהיה צבא שיוכל לנו. מי יוכל לנו?! איראן? אנחנו שולחים להם וירוסים במייל והם מאמינים לנו. סוריה? אסד משקשק מחיל האוויר. ארגון הטרור 'חזבאללה'? יש לו את הבעיות שלו. רקטות? כיפת ברזל. סגר ימי על ישראל? צוללות. מול כל איום יהיה לנו מענה. טוב, כמעט כל איום... יש איום אחד שמפניו אין לנו תוכנית מוסדרת באג'נדה שלנו. הרי אומרים שרומא התפרקה מבפנים.

אם האג'נדה הנוכחית תישמר, מדינת ישראל תגדל דור שיודע שבכל שנה התקציב הגדול ביותר הלך לכדורים של רובים ולא לטובת גיוס מורים טובים יותר עבורו. היי, אפילו המורים שיהיו להם יהיו כבר, לפחות בחלקם, כאלה שידעו את זה בהיותם תלמידים. ללא קשר לדעתי, לפיה משרד החינוך חשוב ממשרד הביטחון, צריך משרד החינוך להיות חלק ממשרד הביטחון. מה יותר חשוב לקיומה הבטוח של מדינה מאשר דור המחר שידע לקבל את ההחלטות הנכונות? איך הוא ידע לקבל את ההחלטות הנכונות אם הוא התחנך במציאות כפויה? אם הוא התחנך על ידי מורים ששכרם היה סיפוק תחושת שליחות ומשכורת מקוצצת לטובת האמר שיסייר בגבול?

 

אם ההאמר הזה לא היה, יתכן שמחבל היה פורץ לארץ ועושה פיגוע. ללא כיפת ברזל מי יודע מה יכול היה לקרות [רמז: לדעתי, האפקט הוא קודם כל פסיכולוגי, אבל עזבו]? בלי מטוסי קרב מתקדמים, העליונות האווירית של ישראל היתה נפגעת ואפילו קצין בחיל הים לשעבר [כמוני] מודע לחומרת מצב כזה עבור המדינה הזו. דמיינו חצי צה"ל. אני מדמיין, ורואה בעיני רוחי את מגדלי עזריאלי קורסים ואת הכנסת עולה באש. אם צה"ל לא יקבל את מה שהוא צריך [הבדילו נא בין מה שהוא צריך לבין מה שהוא אומר שהוא צריך]- מישהו שאתם מכירים יכול למות. אתם יכולים למות. אני נחרד כשאני מדמיין את תסריטי האימה של בני גנץ מוועדות תקציב שונות בממשלה. אני בטוח שהוא מאמין לעצמו. יודעים מה? אפילו אני כמעט מאמין לו מסיבותיי שלי שאינן רלוונטיות למאמר זה.

 

אבל מדוע תמונת טנקים סורים פורצים דרום-מערבה מפחידה אותנו יותר מאשר מערכת חינוך גרועה?

 

אין לי מושג אם הכיבוש צריך להסתיים או לא. כל מי שמתנבא על ההשלכות של המשכו או סיומו- יואיל נא להיזכר למי ניתנה הנבואה או שלפחות יתחיל את הצהרותיו במילת הקסם "לדעתי". אין לי מושג אם הסכמי שלום הם מטרה ראויה. בטח שאין לי מושג באיזה מחיר הם כדאיים, אם בכלל. אני לא נביא שיודע את הדברים האלה ואני לא ראש ממשלה, שמתפקידו להתנהג לפעמים כאילו הוא יודע. גם על מערכת חינוך שנייה בחשיבותה למערכת הביטחון אני לא יודע כלום, אבל אני מרשה לעצמי לנחש:

ילדים שגדלים על ברכי גנרלים, יגדלו להיות בחלקם אזרחים לא רלוונטיים, בחלקם יגדלו להיות גנרלים ובחלקם יגדלו להיות מורים בעצמם. זה אפקט שיתעצם עם כל דור נוסף. למי שעדיין לא הבין מה אני מנסה לומר, לחצו כאן. אולי כך תבינו.

 

אדם ורטה הוא מורה שלמרות שמשרד החינוך לא מספק לו עורך דין- נכנס באומץ לשדה הקרב המלוכלך של דיון בערכים החשובים באמת.

הוא עומד, כפי שעשוי כל מורה לעמוד, בפני שימוע [מתורבת והגיוני] וממש כמו בבית משפט- נאלץ להגן על דבריו בדיעבד תוך פרשנות עו"דית חלקלקה ל"חוזר מנכל משרד החינוך". במילים פשוטות? יאללה גם כן! אני לא תלמיד שלו, אמנם מכיר כמה, אבל מורה שבכלל מעז ללכלך את ידיו בבוץ הדביק ביותר של החברה הישראלית בימינו ראוי בעיניי לכל שבח. לא משנה מה דעתו הפוליטית.

 

אדם ורטה- אני רוצה שתדע שהיום הוא היום בו החלטתי שאני רוצה

להיות מורה ואתה הוא האדם שנתן לעגלה את הדחיפה האחרונה שגרמה לכך.

 

ועוד כמה מילים על כבוד שר החינוך, הרב והמחנך שי פירון [עדיין לא שללו ממנו את התארים האלה].

כפי שכתבתי בהודעה בעמוד הפייסבוק שלו: בעיניי הוא לא ראוי להיקרא "רב" או "מחנך". אלה תארים של כבוד. אפילו אם כל כולו כוונות טובות, התואר הבולט יותר שלו נכון לעכשיו, "פוליטיקאי" [תואר של חוסר כבוד בעיניי], מונע ממנו להתבטא באופן חד משמעי בפרשה. נכון שלא מדובר בתלמידה בעלת השקפות מרחיקות לכת על מערכת החינוך שכתבה לו מכתב לפני כמה חודשים [אחח פירון, אתה ומספר אחת במפלגה שלך קורצתם מאותו חומר פופוליסטי, יפה בלורית ותואר. מתייחסים למה שיוציא אתכם טוב כאל "משהו שאמור היה להוציא אתכם רע אבל אפילו הוא טוב" ומה שיש לו טיפה ריח של אבק שריפה- לא זוכה להתייחסות מצדכם]. הפעם מדובר בסך הכל בנושאים הכי בוערים במדינה שלנו- חופש הביטוי, זכויות אדם והסתה. הפוליטיקאי שי פירון- זה קורה במשמרת שלך! תתעורר! אתה רב? תתחיל לשאול שאלות קשות! אתה מחנך? כדאי שתתחיל לחנך!

לא אופתע אם בעוד כמה ימים יפרסם הודעה לפיה חיכה לדעת עובדות חד משמעיות ולכן נמנע מלפרסם תגובה. לא אהיה מרוצה [בכל זאת, בפוליטיקה-לנד התנהג כמו פוליטיקאי] וגם לא אופתע. אני רק מקווה שהמסר שלו יהיה חד משמעי: אותו חוזר מנכ"ל [בנושא הגבלת התכנים עליהם מותר למורה לדון עם תלמידיו] צריך להיות מפורש כך שיאפשר חופש מקסימלי למורים שעושים את העבודה שלהם- לחנך.

נכתב על ידי עמרי נרדי , 24/1/2014 02:50   בקטגוריות אקטואליה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קלישאת סרטים #1


טוב, חדר בקרה של נאס"א. חזרה אחרונה:

אחרי שהם מפוצצים את האסטרואיד/משמידים את החייזרים/חוזרים הביתה בשלום, אני רוצה קפיצות, חיבוקים ומחיאות כפיים.
מייק וג'וני- אתם נותנים היי פייב ברקע. אהובתו של הגיבור, לא לשכוח בכי קורע לב בעיניים עצומות והצמדת ידיים בצורת "אמן". את אמנם לא קשורה לעבודה של נאס"א וסביר שנוכחותך פה רק מפריעה, אבל משום מה אין פה סיווג על כלום.
איפה ג'ולי? אני מזכיר- למרות שכולנו רואים את ההתרחשות על מסך ענק וצבעוני ממצלמה שאין לי מושג איפה היא ממוקמת, אף אחד לא זז לפני שג'ולי מודיעה לנו בהתחלה בלחישה they made it ואז בצעקה תוך זריקת דפים באוויר THEY MADE IT!!! אני לא מוכן לקבל שום פישולים פה.

איפה דייויד?
-אנחנו לא יודעים! אתה לא זוכר שבתחילת הסרט הוא נעלם בדיוק כשגילינו שהוא היחיד שיכול לתקן את החללית מכדור הארץ אך למרות התקלה האסטרונאוטים הצליחו במשימתם?
אה... נכון נכון... טוב, אז תשיגו לי מהר מהנדס עם משקפיים עצומים וחוסר מודעות ללבוש או לקיום השיער שלו שיחליף אותו בתור המדען שלא מאמין שהכל הסתדר וצורח בטון גבוה ומוגזם.

-אה... המפקד, מה אתה תעשה?
אני? אני אשמור על ארשת פנים חתומה עם ידיים משולבות ואמשיך להסתכל במסך בסיפוק עם שפה הנוטה לכיוון חיוך אבל לא לגמרי.
נכתב על ידי עמרי נרדי , 19/1/2014 00:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנשים חיים ואנשים מתים


קראתי איפשהו שבעולם חיו מאז ומעולם כ-10 מיליארד פרטי הומו-ספיאנס. זו הנחה 1.

עפ"י ההערכות שנחשפתי אליהן, בעולם כיום חיים כ-7 מיליארד אנשים. זו הנחה 2.

למיטב ידיעתי והבנתי, קצב הילודה עלה על קצב התמותה במהלך/בעקבות המהפכה התעשייתית וזאת לראשונה [כמעט] בהיסטוריה. עד המהפכה התעשייתית, קצב התמותה היה גבוה יותר. זו הנחה 3.

מתוך שלוש הנחות אלה אני מסיק שתי מסקנות:

 

מסקנה 1:

כיום חיים אנשים רבים יותר מאשר אלו שמתו אי-פעם [7 מיליארד החיים כיום לעומת 3 מיליארד שמתו אי-פעם].

 

מסקנה 2:

בהמשך למסקנה 1, ניתן לחלק את ההיסטוריה והפרה-היסטוריה האנושית עד כה לשלושה חלקים [עם סייגים מסוימים שיובאו להלן]:

  1. ברגע לידתו של ההומו-ספיאנס הראשון [נניח לעת עתה שאפשר להצביע על פרט שכזה] המצב היה שנולדו יותר פריטי הומו-ספיאנס בכל ההיסטוריה מאשר מתו [הרי נולד אחד ועדיין לא מת אף אחד]. מצב זה השתנה תוך דור או שניים, כשראשוני ההומו-ספיאנס הלכו בדרך כל בשר. אמנם קשה להצביע על פרט אחד ולהגיד כי זהו האדם הראשון. ככל הנראה, ניתן לכל-היותר להגיד מהו השריד הקדום ביותר שנותר לנו מגוף של פרט כזה ולהעריך את גילו. אך לא בהיסטוריה האנושית הממשית עסקינן, כי אם בהנחות ובספקולציות. אני עוסק בפסיכולוגיה ותקשורת וטיפה פסאודו-מתמטיקה חובבנית, לא בהיסטוריה ובביולוגיה. לצורך העניין, נניח ש"האדם הראשון" אי-פעם היה הפרט הראשון שעם בגרותו בחברה מודרנית, היו מצביעים עליו יותר ממחצית הפרטים שנולדו מאז מאותו "זן" כי הוא עונה להגדרה "אדם".
  2. כאמור, כעבור דור או שניים התהפך המצב ומרבית האנשים שחיו מאז ומעולם היו מתים והמיעוט היה בחיים [נניח שנשמר מצב של קצב ילודה דומה לקצב תמותה. מבחינה זו מספר האנשים בעולם נשאר קבוע, אך מספר המתים עולה ועולה]. למיטב ידיעתי תקופה זו, של קצב תמותה גבוה מקצב ילודה, נמשכה רוב הפרה-היסטוריה וההיסטוריה של האנושות.
  3. הנחה 3 הנ"ל אומרת שבסביבות המהפכה התעשייתית התהפך המצב, וקצב הילודה עלה על קצב התמותה [גם אם לא התהפך, לבטח חל גידול משמעותי ביכולת ההתרבות ואורך החיים של בני האדם]. החל מנקודת זמן כלשהי בין המהפכה התעשייתית להיום, המצב היה שמרבית האנשים שחיו מאז ומעולם הם בחיים והמיעוט הוא מת [נכון להיום, כאמור 7 מיליארד לעומת 3 מיליארד בהתאמה]. יחס הילודה/תמותה הזה רק עולה נכון להיום [זו הנחה 4, שהיא די פיתוח של מסקנה 3], וזה אומר שהמצב הזה ימשך גם מחר ואלי גם מחרתיים. עד מתי?

 

אלא אם בני-האדם החיים יתחילו לייצר אנרגיה באמצעות סיבוב דינאמו, כדור הארץ לא יוכל להכיל אנשים עד בלי גבול [שהרי הם צורכים אנרגיה]. מהו אותו גבול? 10 מיליארד איש החיים בו-זמנית? 15 מיליארד? 30? אם קצב הילודה ימשיך לגדול בעוד שקצב התמותה ממשיך לרדת- אנחנו נגיע גם ל-500 מיליארד אנשים. מה מונע, אם בכלל, מתרחיש זה להתקיים?

 

ראשית, ישנן תיאוריות רבות המתייחסות ליכולתה של סביבה לתמוך במספר פרטים מסוים. מדובר על מערכת יחסים מורכבת ומסועפת בין משאבים, סכנות טבעיות, יכולת פריון ועוד. אני רוצה להאמין שגם אם מרכיבים אלה עדיין קיימים במובן פרוזאי-מטאפורי כלשהו לגבינו, בני האדם נמצאים כרגע במצב שאיננו קלאסי והולם לתיאור ע"י תיאוריות אלה. לראיה, אנחנו לא אונסים אפילו שיש בנו את הדחף. אנחנו לא נותנים אגרוף לשכן מעצבן למרות שממש בא לנו. התיאוריות המדוברות עוסקות בזאבים [שטורפים כשהם רעבים בלי "רגשות אשם"], בציפורים [שלא "מתביישות" להסוות את גוזליהן בקנים לא-להן] ועוד. בני-האדם מתפארים בקורטקס מפותח וזה לא טוב ולא רע. זה המצב האובייקטיבי ולדעתי מדובר בעילה סבירה להניח, שאם יתהפך אי-פעם יחס הילודה/תמותה ונתקרב בהדרגה למצב בו כמות האנשים שמתו אי-פעם עולה על כמות האנשים החיים באותו רגע נתון, יהיה עלינו "לזקוף" זאת לזכותם של תהליכים שבני-האדם *עצמם* יניעו מתוך *הבנה* שאין דרך אחרת.

 

איננו יכולים להרשות לעצמנו להגיע למספר כלשהו של בני-אדם החיים על כדור-הארץ, כי הדברים הרעים [כגון מחלות ולחמות] יפשו בנו. מהו מספר הגבול הזה? לא יודע. זה לא העסק שלי. אני מעדיף לפתח שיטות להגבלת ילודה ברמת הפרט. זה נראה לי יותר מעניין.

 

על מה אני מדבר?

 

ראשית- אני לא מתכוון להוליד ילדים לעולם, ממספר סיבות. אחת מהן, הרלוונטית למקרה שלנו היא, שאני חושב שככל שיפחת מניינם של האנשים בעולם- שוב, עד גבול מסוים [שלדעתי לא ריאלי לשאוף להגיע אליו בכל מקרה]- כך ייטב. לגבי האפשרות שאתרום זרע, אומר כי אישה המחפשת זרע להפריה תמצא את מבוקשה כך או כך. אם אני מאמין שיש לי גנים טובים, למה שלא אתן לאותן נשים את הזכות לבחור בו גם כן?

שנית- מהלך סבסוד הקונדומים שלמיטב ידיעתי מוחל במקומות מסוימים באפריקה [הנחה 5] הוא מעולה, לא רק לצורך מטרתו המקורית שהיא בלימת מגיפות ה-STD שמשתוללות שם אלא גם לטובת מניעת ילודה לא רצויה.

שלישית- רישיון להורות. נשמע נאצי, נכון? אז זהו, שלמרות הקונוטציה הג'ורג'-אורוולית שיש לרעיון, אולי בכל-זאת שווה לא לפסול אותו על הסף. אני משוכנע שניתן להוכיח קשר סטטיסטי מובהק [הנחה 6] בין מצבם הסוציו-אקונומי של ההורים, מנת המשכל שלהם, מנת ה-EQ שלהם וכו'- לבין רמת ה"טוב" שהוכיחו ילדיהם כלפי העולם. הסיבה שבגללה הרעיון נשמע לכם נאצי היא, שהחברה מרגילה אותנו לשני רעיונות בסיסיים השקולים במידת-מה זה לזה: בני האדם שווים כולם [1] ולאיש מאתנו אין מונופול על הגדרת "טוב" ו-"רע" [2]. האם אפשר להשתחרר מהרעיונות האלה? מעניין.

רביעית- מלחמות, מחלות ועוני מבוקרים. בקיצור, מדובר על התערבות שלטונית מוסווית בדילול האוכלוסין. ממשלה שמבינה שהיא על סף פיצוץ אוכלוסין, עשויה להכריז מלחמה על מדינה אחרת לשם הרג אזרחיה. אני לא רוצה להתעכב על מי ייהרג במלחמה הזו [גברים בעיקר, לרוב], כי מלבד היתרונות הנוספים שיש למלחמה [על ההרתעה, על הכלכלה הפנימית ועוד] יש פה עניין ברור של הרג אזרחים וצמצום אוכלוסין [אם זה נעשה יעיל מספיק. מצד שני, חישבו על הבייבי-בום לאחר 9 חודשים]. מלחמות העולם? מי יודע... נניח שבמקרה הספציפי של מלחמות העולם לא הייתה מוטיבציה לבחון את המתודה הזו. אבל מה עם מחלה מבוקרת? החיסון בהישג יד אך השלטון בוחר להערים קשיים ביורוקרטיים/אחרים על המבקשים להשיגו. מה עם מסים כבדים על ילודה? אלה מסים השקולים גם לחוסר תמריצים לילודה.

 

האם אני פרנואיד יותר משאתם תמימים?

עד כאן להיום. אני מקווה שלא תישנו בלילה.

עמרי

נכתב על ידי עמרי נרדי , 14/1/2014 23:38   בקטגוריות שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , תקשורת ומדיה , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעמרי נרדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עמרי נרדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ